יום ראשון, 6 ביולי 2014

פרשת פינחס יום ב'

מקרא

במדבר פרק כו

(טו) בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי:

(טז) לְאָזְנִי הוא אצבון המוזכר בפ' ויגש[1] מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי:

(יז) לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי:

(יח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(יט) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בחטאם[2] בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי:

(כא) וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ בני פרץ נחלקו לשלש משפחות האחת נקראת על שמו והשתיים על חצרון וחמול[3] לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי:

(כב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(כג) בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי:

(כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשׁוּבִי הוא יוב וקורא אותו ישוב בשביל שבעלי ישיבה היו[4] לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי:

(כה) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: ס

(כו) בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְלְאֵלִי:

(כז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(כח) בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם הקדים מנשה לאפרים כיון שעכשיו שמדבר בחלוקת הארץ הקדים אלו שמניינם מרובה ומנשה מרובה מאפרים ולעיל פ' במדבר הקדים אפרים כיון שהוא ראש הדגל שם[5]:
(כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי בני מכיר נחלקו לח' משפחות אחת נקראת על שמו והאחרת על שם גלעד והשש על ששה מבניו של גלעד[6]:

(ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:

(לא) וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:

(לב) וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:

(לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:

(לד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה יאיר בן מנשה לא חשיב, לפי שרש"י פירש לקמן סוף מטות על ויקרא אתהן חות יאיר, לפי שלא היו לו בנים קראן בשמו לזכרון, ולכך כאן שחשיב משפחות לא חשיב יאיר[7] וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: ס

(לה) אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי:

(לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי בני שותלח נחלקו לשתי משפחות אחת נקראת על שמו ואחת על עירן[8]:

(לז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם: ס

(לח) בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם הוא אחי שירד למצרים ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם[9] מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי:
(לט) לִשְׁפוּפָם הוא מופים על שם שהיה יוסף שפוף בין האומות מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְחוּפָם הוא חופים[10] מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי:
(מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע אַרְדְּ וְנַעֲמָן בני בלע נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו והשתים על ארד ונעמן[11] מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי:
(מא) אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם ומתו מבניו של בנימין חמשה בכר גרא ונעמן ראש וארד וחמש משפחות משבט בנימין בטלו ונשתיירו לו שבע משפחות החמש מחמש בניו והשתים משני בני בניו[12] וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס

(מב) אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(מג) כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס

(מד) בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי לִבְרִיעָה מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי:

(מה) לִבְנֵי בְרִיעָה לְחֶבֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכִּיאֵלִי בני בריעה נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו ושתיים על חבר ומלכיאל[13]:
(מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח בת אשתו היתה ובגלל מעשיה הטובים מנאה כאן[14]:

(מז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס

(מח) בְּנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיַחְצְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי:

(מט) לְיֵצֶר מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי לְשִׁלֵּם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי:

(נ) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת סכום כולם חוץ משבט לוי חמישים ושבע משפחות כיצד בדגל תימנה ארבעה לראובן חמש לשמעון שבע לגד דגל מזרחה חמש ליהודה ארבע ליששכר שלש לזבולון דגל ימה שמונה למנשה ארבע לאפרים שבע לבנימין דגל צפונה אחת לדן חמש לאשר ארבע לנפתלי[15]:

(נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פ



נביא

צפניה פרק ב
א. הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ - חפשו ואספו את עוונותיכם, לשוב מהם לפני ה', הַגּוֹי לֹא נִכְסָף - העם, שאינו חושק וחומד, לשמור את דבר ה'.
ב. בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק - לפני שתִּוָלֵד עליכם גזירת הפורענות, שובו בתשובה, כְּמֹץ עָבַר יוֹם - לפני שיבוא היום, שבו תהיו כמוץ, העובר ברוח ומתפזר למרחוק, (לפני שתפוצו בגלות) בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם חֲרוֹן אַף ה', בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם יוֹם אַף ה'  - לפני שיבוא עליכם היום, שיתן בכם ה' את כעסו.
ג. בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ - בקשו את ה', הצדיקים בעלי ענוה, שעושים את משפט ה', בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה - בקשו לעשות צדק וללכת בדרך של ענוה,           אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה' - אולי כך, תסתתרו מהרעה ביום בֹּא הפורענות.   
ד. כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה, וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה - כי אם תעשו כן, הרעה תבוא על עזה ואשקלון שבערי פלישתים (ובהמשך גם עמון ומואב),  אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ - את יושבי אשדוד (שבפלישתים)יגרשו בצהרי היום, (ואיש לא ימלט), וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר - ואנשי עקרון יֵעָקְרו ממקומם.
(לשון נופל על לשון)
ה. הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, גּוֹי כְּרֵתִים - אוי על העם היושבים בכרתים (פלישתים), שחלקת נחלתם  - סמוכה לים, דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם, כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב - דבר ה' עליכם, פלישתים הנקראים יושבי כנען, להאביד אתכם.
ו. וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם - חלקת נחלתם היושבת על הים,  נְוֹת כְּרֹת רֹעִים - תהיה למדור ובית, לרועים שיחפרו שם מקום לשבת,  וְגִדְרוֹת צֹאן - ולגדור שם, את גדרות הצאן.
ז. וְהָיָה חֶבֶל - חלק זה,   לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה - יהיה לשארית מבני יהודה, שירשו אותו אחר גלות בבל, (אם יבקשו צדק וענוה), עֲלֵיהֶם יִרְעוּן - במקומות אלו, ירעו את צאנם, שבתיהם יהיו שוממים, בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן - בערב ירבצו וישבו במקומם בשלוה, כִּי יִפְקְדֵם ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְשָׁב שְׁבִיתָם - כי יזכור אותם ה', וישיב את השבויים מהגולה.
ח. שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב, וְגִדֻּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן, אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי - שמעתי את החרפה, שחרפו וביזו אתכם, בני מואב ועמון, בלכתכם לגלות, וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם - הגדילו פיהם בצחוק על ישראל שיוצאים מגבול ארצם.
ט. לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה, וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה - מואב ועמון תהיינה חרבות לעולם, כערים סדום ועמורה,  מִמְשַׁק חָרוּל - ותהיה מלאה בקוצים, אשר משמיעים קול בנשיבת הרוח, וּמִכְרֵה מֶלַח -ובכל מקום שיחפרו ימצאו מלח, וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם - ושוממות יהיו לעולם, שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם, וְיֶתֶר גּוֹיִ יִנְחָלוּם - השארית שתִּוָתֵר מישראל אחר הגלות, יבזזו וירשו את ארצם.
י. זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם - זה ענשם, על רוב גאוותם, כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם ה' צְבָאוֹת - כי הגדילו את פיהם, לבזות את ה' ית'.
יא. נוֹרָא ה' עֲלֵיהֶם - ה' שהוא נורא, יבוא עליהם להענישם, כִּי רָזָה אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ - יביא רזון ודלות לכל אלוהי העמים,(שיכירו כולם, שכל הע"ז - הבל) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם - עד שכל הגויים, אפילו מהאיים הרחוקים יכירו במלכות ה' וישתחוו לו.
 יב. גַּם אַתֶּם כּוּשִׁים חַלְלֵי חַרְבִּי הֵמָּה - גם אתם 
בני כוש(כמו מואב ועמון), תיפלו חללים בחרב ה', מפני שהרעותם לבנ"י.
יג. וְיֵט יָדוֹ עַל צָפוֹן - ה' יטה את ידו להכות את בבל שבצפון א"י, וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר - ויביא אבדון על ממלכת אשור, וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה - וישים את נינוה (ראש ממלכת אשור) למקום שממה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר -  ויבשה כמדבר.
יד. וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים, כָּל חַיְתוֹ גוֹי - ירבצו שם עדרי בהמות הגויים, גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד -­ שמות עופות, בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ - תחת משקופי הבתים ילונו, קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן - קול צפצוף הציפורים, ישמע בחלונות הבתים, חֹרֶב בַּסַּף - חורבן יהיה במזוזות  כל הבתים, כִּי אַרְזָה, עֵרָה - כי תקרות הארז של הבתים נפלו, ונשארו הבתים מגולים לרוח וגשם.
טו. זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח - זאת נינוה, שהיתה עיר עליזה ושמחה, ויושבת בבטחה, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד - שהיתה אומרת בליבה: אני העיר החשובה בעולם, ואין עוד עיר כמוני, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה - לשממה, מַרְבֵּץ לַחַיָּה - ולמקום רביצת החיות, כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ - כל העובר לידה, ישרוק ויניע את ידו, מרוב תמהון והתפעלות.

כתובים

דברי הימים ב פרק לד
(א) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: (ג) וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו שאע"פ שהיה נער החל לדרוש את אלהי דוד אביו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שעשה מנשה וחדש אותם אמון בנו: (ד) וַיְנַתְּצוּ אנשיו נתצו לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים צורות של שמש אֲשֶׁר לְמַעְלָה ששמו אותם למעלה כנגד השמש והיו משתחווים אליהם מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק טחן אותם דק דק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם כדי לבזות אותם וכאן נתקיים מה שאמר לירבעם במלכים הנה בן נולד לבית דוד... וזבח עליך עצמות אדם וכו': (ה) וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִיםכהני עכו"ם שכבר מתו שָׂרַף עַל מזבחותים מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם: (ו) וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי בהר בתיהם בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב ואפילו שכבר גלו, מ"מ נשארו מקצתם בעריהם ונתן את מצבותיהם מסביב בחרבותיהם של עצמם: (ז) וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק דק דק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם: ס (ח) וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ  שגמר לְטַהֵר את הָאָרֶץ וְהַבָּיִת אז שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר הממונה על ספר הזכרונות לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וישבי וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: (י) וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה אלו הם האומנים הגדולים שנקראים אדריכלין והם אחראים על הפועלים הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְקֹוָק וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְקֹוָק לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת:





משנת ההלכה

א.  היה דעתו להכניס רוב פירותיו לביתו ומיעוט למכרן בשוק, הולכים אחר רוב פירותיו ודינו כדעתו להכניסו לביתו. וכן להיפך, היה דעתו על רוב פירותיו להוליכם למכור ומיעוט להכניסו לביתו, הולכים אחר רוב פירותיו ודינם כמוליך למכרו. (חזו"א דמאי סי' ז ס"ק יז כה).

ב.   ליקט כל צרכו ודעתו לאוכלו בשדה ובפרדס, אפשר שדעתו כמוליך לשוק ואין צריך ראיית פני הבית ואסור לאכול מהם עראי. אבל אם דרכו להוליך לבית, מותר לאכול מהם עראי עד שיראה פני הבית. (חזו"א שם ס"ק כד ושביעית סי' א ס"ק כ).

ג.     השולח פירות לחבירו, מותר לאכול מהם עראי אף לאחר גמר מלאכתם עד שיראו פני הבית. (חזו"א מעשרות סי' ה ס"ק ה).

ד.    י"א שאם נקבע באחד מששה דברים הבאים, קובע הפירות לתרומות ומעשרות מדרבנן ולוקין עליו מכת מרדות מדבריהן. ואלו הם: החצר והמקח , והאש דהיינו אם בישל עד שהיד סולדת בו ואפילו לא נתבשל עדיין , והמלח , והתרומה , והשבת . (רמב"ם  שם ה"ג). וי"א שהחצר קובעת מן התורה .

ה.  כיצד, פירות שדעתו להוליכן לבית אעפ"י שנגמרה מלאכתן, אוכל מהן אכילת עראי עד שנכנסו לבית. נכנסו לבית, נקבעו למעשרות. ואסור לאכול מהן עד שיעשר. וכן אם מכרן או בשלן באור או כבשן במלח או הפריש מהן תרומה או נכנסה שבת עליהם, לא יאכל עד שיעשר אעפ"י שלא הגיעו לבית. הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן, ה"ז אוכל מהן עראי, התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית חייב לעשר הכל. כיצד הכניס קישואין ודילועין לבית קודם שישפשף, משיתחיל לשפשף אחת נקבעו הכל למעשר וכן כל כיוצא בזה. וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן מותר לאכול מהן עראי, חוץ מכלכלת תאנים שאם תרמה קודם שתגמר מלאכתן נקבעה למעשר. (שם ה"ד).

 

 

 

 






[1] רש"י
[2] ת"י
[3] חזקוני
[4] בעל הטורים
[5] חזקוני
[6] חזקוני
[7] משך חכמה
[8] חזקוני
[9] רש"י
[10] חזקוני
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] חזקוני
[14] ת"א
[15] חזקוני

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה