מקרא
במדבר פרק לה
(ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:
(ז) כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
(ח) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היה מכל השבטים ד' עיר לכל אחד. ורק מיהודה ושמעון לא נשתוו. מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ מיהודה היה שמנה עיר וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ ומשמעון עיר אחת אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם: פ
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
(יא) וְהִקְרִיתֶם והזמנתם[1] לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הדם קרובו של הרוצח[2] וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ במזיד שגם הוא נס לערי המקלט[3] עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
(טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ בין אשוגגים בין אמזידים קאי. אשוגג, דאי טעין ואמר שוגג הייתי תדעו שלא הכיתיו אלא בזה, ואם להכותו כדי לרוצחו הייתה כוונתי, הלא בזה אין בו כדי להמית. אם בכלי ברזל הוא, אין טענתו טענה דברזל ממית בכל שהוא. ואם עץ או אבן הוא, אומדים. וכן במזיד, אם ברזל הוא לא שייך בו אומד, ואם עץ או אבן הוא, אומדים אם יש בו כדי להמית חייב ואם לאו פטור. וזהו "ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם"[4] וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד שיכולה להנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ שיש באבן זו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד שנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ שיש בו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ משהתחייב מיתה או שיפגשנו מחוץ לעיר מקלט[5] הוּא יְמִיתֶנּוּ:
(כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה מתוך שנאה יֶהְדָּפֶנּוּ דחף אותו ממקום גבוה[6] אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה מתוך מארב כדי להרגו וַיָּמֹת:
(כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
(כב) וְאִם בְּפֶתַע ללא כונה ובאונס[7] בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה:
(כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
(כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם יש לו רשות להרגו אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם:
נביא
זכריה פרק ג
ו. וַיָּעַד - הזהיר, מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
ז. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ, וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר - אם תשמור ללכת בדרך ה', וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי - תדון בבית ה' על הכהנים, וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי - ותהיה ממונה, לשמור את כל צרכי הבית, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה - כשתפרד נשמתך מהגוף, תהלך בין המלאכים העומדים לפני ה'.
ח. שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ - אתה ושאר הכהנים, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה - כי ראויים שיעשה להם מופת, כִּי הִנְנִי מֵבִיא, אֶת עַבְדִּי צֶמַח - כי הנה מביא אני את מלך המשיח, שיצמיח ה' לישראל.
ט. כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם - כי הנה האבנים שביסוד בנין הבית, על כל אחת אשים שבע עיניים, ר"ל, שמירות רבות להצלחת הבנין, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ועוד, שה' יחקוק באבנים פיתוחים (צורות), ליפות את הבנין, וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד - אסיר מעל יושבי הארץ את עוונותיהם, ולא יוסיפו עוד לחטוא.
י. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה - מתוך השלום ורוב הטובה שיהיו, יקראו איש לרעהו, לשבת תחת הגפן והתאנה בהשקט ובשלווה.
זכריה פרק ד
א. וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ - העיר אותי המלאך משנתי, לראות מראה נבואה, והתעוררתי כאיש שהתעורר משנתו.
ב. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה - במראה הנבואה, וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ - מנורה, שכולה מזהב, וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ - ספל גדול מעליהָ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ - בראשי הקנים, היו שבעה נרות, (נר - כלי לקבל את השמן והפתילות), שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ - ושבעה צינורות, שבהן ניצק השמן מהגֻלָה אל כל אחד מהנרות. (יחד - 49 מוצקות)
ג. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ - ושני עצי זית, אחד מימין ואחד משמאל לגֻלָה.
ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי - מה מרמז מראה זה.
ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה - הלא מעצמך תבין על מה מרמז, וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי:
כתובים
איכה פרק ג
טז. וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר - שבר באבנים קטנות את שיני לכלך אותי באפר.
יז. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה - הנפש שלי עזבה את השלום ושכחה את הטוב שהיה לה.
יח. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' - וחשבתי שנאבד חוזקי ותקותי מה' שיעשה לי טוב.
יט. זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ - זכר עניי וצערי שהם כמו עשבים מרים.
כ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי - זכר תזכר נפשי ותכנע בגלל הצרות.
כא. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל - הדבר הזה אשיב אל לבי ולכן אקוה.
כב. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו - חסדי ה' לא נגמרו ורחמיו לא נגמרו.
כג. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ - החסד מתחדש כל בקר וגדולה הנאמנות שלך.
כד. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ - ה' הוא חלקי אומרת נפשי ולכן אני בוטחת בו.
כה. טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ - ה' טוב למקוים אליו ולדורשים אותו.
כו. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה' - טוב לאדם שיקוה וישתוק ויצפה לישועת ה'.
כז. טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו - טוב לאדם שישא עול מצוות בצעירותו.
משנת ההלכה
א. האמור לעיל הנו בטבל ודאי כלומר בגדולי הארץ שברור שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות אך בדמאי כלומר בפירות בהם יש ספק אם הופרשו תרומות ומעשרות ישנם מספר שינויים המבוארים להלן
ב. בטבל ודאי מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות ואילו בדמאי\ ספק טבל אין מברכים
ג. בטבל ודאי ישנה מצוה גם להפריש פיזית וגם לתנו למי שמגיע לו הוי אומר את המעשרות ללוי ואת המעשר עני לעניים (תרומה ותרומת מעשר וכן המטבע של מעשר שני אין מצות נתינה שהרי אינם ראוים לאכילה משום טומאה)
ד. בטבל ושאי אפשר להפריש מפירות המגיעים ממקורות שונים למשל רשאי אדם להפריש בבת אחת גם מתפוחים שלו וגם משל חבירו הפרשה אחת שעולה לכולם ואילו בטבל ספק אין להפריש מפירות המגיעים שונים שהרי הלכה היא בידינו אין מפרישים מפטור על החיוב ומחיוב על הפטור ואם יפריש מטבל ספק ממקור אחד על טבל ספק ממקור אחר אולי מפריש מן הפטור כלומר מדבר שכבר הופרש על החיוב על דבר שאינו מופרש
להלן יבוארו צורת ההפרשה לודאי ולספק
ה. מכיון שאין הכל בקיאים בדינים אלו נהגו ישראל לומר נוסח מסויים לצורך הפרשת תרומות ומעשרות ובכך מקיימים את מצוות אלו בהידור להלן מובאות שתי נוסחאות
סדר הפרשת תרומות ומעשרות:
שמים בצד חלק מן הפירות, שיש בו יותר מאחד ממאה מן הכל ומברכים (ואם אין זה טבל ודאי מדלגים על הברכה):
בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעֲשְֹרוֹת:
אומרים הן בטבל ודאי והן בדמאי:
נוסחא א
מַה שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה מִן הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרְי הוּא תְּרוּמָה גְדוֹלָה בִצְפוֹנוֹ, וְהָאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁנִּשְׁאַר כָּאן עִם תִּשְׁעָה חֲלָקִים כָּמוֹהוּ, בַּצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ, הֲרֵי הֵם מַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ הָאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִֹיתִיו מַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵר. עוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כָּאֵלֶּה בַּצַד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת הֲרְי הֵם מַעֲשֵֹר שֵׁנִי, וְאִם הֵם חַיָּבִים בְּמַעֲשַֹר עָנִי - הֲרֵי הֵם מַעֲשַֹר עָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְֹרוֹת:
נוסחא ב
יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ (אם מעשר כמה מינים יחד יאמר - כָּל מִין עַל מִינוֹ): אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּרוֹת (אם מעשר כמה מינים יחד יאמר - כָּל מִין עַל מִינוֹ) הֲרֵי הוּא מַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן:
אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִֹיתִיו מַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן, עָשֹוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר (אם מעשר כמה מינים יחד יאמר - כָּל מִין עַל מִינוֹ):
וּמַעֲשֵֹר עָנִי בְּצַד דְּרוֹמוֹ (אם מעשר כמה מינים יחד יאמר - כָּל מִין עַל מִינוֹ):
וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵֹר שֵׁנִי יְהֵא מַעֲשֵֹר שֵׁנִי בִּדְרוֹמוֹ (אם מעשר כמה מינים יחד יאמר - כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּיהָ לְחִלּוּל מַעֲשֵֹר שֵׁנִי:
אִם הוּא רְבַעי יְהֵא מְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּיהָ לְחִלּוּל מַעֲשֵֹר שֵׁנִי וּרְבַעי:
ולפני שיאמר את נוסח הפדיון מעשר שני, אם מעשר טבל ודאי יברך גם ברכה זו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵֹר שֵׁנִי:
מַעֲשֵֹר שֵׁנִי זֶה, הוּא וְחֻמְשׁוֹ, הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל פְּרוּטָה אַחַת מִן הַמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְפִדְיוֹ מַעֲשֵׁר שֵׁנִי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה