מקרא
פרשת מסעי
(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראוים להכנס לארץ[1] לְצִבְאֹתָם ובהם נעשו להם ניסים[2]- בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם כתב מקום שיצאו ממנו לְמַסְעֵיהֶם והמקום אשר נסעו אליו[3] כי לפעמים היה המקום שנסעו אליו בתכלית הרוע, והמקום שיצאו ממנו טוב. עַל פִּי יְקֹוָק וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם ולפעמים קרה היפך זה. וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה, שהיה זה קשה מאד, ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני, כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה[4]:
(ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת שחיטת[5] הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:
(ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם גדוליהם ודייניהם קורא "אלהיהם"[6] עָשָׂה יְקֹוָק שְׁפָטִים:
(ה) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת:
(ו) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר בתחלת המדבר הוא המדבר הידוע הגדול והנורא[7]:
(ז) וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל:
(ח) וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה באותו רוח שנכנסו מן המדבר לים בו יצאו ממנו ללכת המדברה והוא רוח צפוני של ים שלא הכניסם בו הקב"ה אלא כדי שירדפו מצרים אחריהם[8] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה:
(ט) וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:
(יא) וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין מדבר סין הוא מקום בין אילים ובין סיני ואינו מדבר סיני[10]:
(יב) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה:
(יד) וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת שנסו את ה' ונקרא המקום מסה ומריבה, ונקדש לעיניהם להוציא להם מים מסלע, ובאה אליהם שם מלחמת עמלק ולכן הוזכר זה ולא הוזכר נס של מי מרה[12]:
נביא
זכריה פרק א
א. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ב. קָצַף ה' עַל אֲבוֹתֵיכֶם, קָצֶף - קצף ה' על אבותיכם, ומפני כך חרב הבית.
ג. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת - שובו אלי, ואז אשיב את שכינתי אליכם.
ד. אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעֲלְלֵיכֶם הָרָעִים, וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם ה' - אל תהיו כאבותיכם, שלא שמעו בקול הנביאים ולא שבו אל ה' ממעשיהם הרעים.
ה. אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם - הלא מתו בעוונם, (בחרב ברעב ובשבי), וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ - וא"ת, הלא גם הנביאים מתו, אשיב לכם: וכי יחיו לעולם ?! (אך לא מתו טרם זמנם, וכל נבואותיהם התקיימו)
ו. אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם - אך דבָרַי, שנבאו הנביאים על גזרותי, השיגו את אבותיכם ולא את הנביאים, וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ - אבותיכם עצמם, אמרו לפני החורבן: כַּאֲשֶׁר זָמַם ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ - הנה באה עלינו הרעה, כפי שחשב ה', וניבא להם ע"י הנביאים.
ז. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ח. רָאִיתִי הַלַּיְלָה - ראיתי במראה הנבואה בלילה, הִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם - הנה, מלאך רוכב על סוס אדום, (רמז, שעתיד ה' ליפרע מבבל וממדי ופרס) וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה -והמלאך עומד בעומק המים, בין עצי הדס, (רמז לישראל שבבבל) וְאַחֲרָיו - אחר המלאך, סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים - ראה סוסים, אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים (מין צבע) וּלְבָנִים.
ט. וָאֹמַר, מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי - שאל את המלאך הדובר אליו, מה מרמז המראה שראה, וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה:
י. וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר -המלאך העומד בין ההדסים, ענה לזכריה, אֵלֶּה - הסוסים, אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ:
יא. וַיַּעֲנוּ - הסוסים, אֶת מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ ישֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת - ואמרו למלאך: ראינו את הגויים יושבים בשלווה.
כתובים
איכה פרק א
כ. רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ - תראה ה' את הצרות שלי והמעים שלי התכווצו. נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי - הצטערתי שמריתי את פי ה'. מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת -כשראיתי שבחוץ הורגת חרב ובבית מתים מרעב.
כא. שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי - האוהבים של פעם שמעו שאני נאנחת ואין אחד מהם מנחם אותי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ - כל האויבים שלי שמעו על הצרה שלי ושמחו שאתה עשית לי את זה. הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי - והלואי שתביא עליהם גם צרות כמו שעשית לי.
כב. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ - תזכר את רעתם ותעשה להם. כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי - כמו שעשית לי על כל הפשעים שלי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי - כי אנחתי רבות ולבי מלא צער על הצרות.
איכה פרק ב
א. אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן - איך החשיך ה' בכעסו את עם ישראל. הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל - השליך בבת אחת ממקום גבוה למקום שפל את כבוד ישראל. וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ - ולא זכר ביום כעסו את בית המקדש לרחם עליו.
ב. בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב - השחית ה' ולא רחם על כל בתי יעקב. הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ - הרס בכעסו את מבצרי בת יהודה והשפילם לארץ. חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ - ביזה את המלכות והשרים של עם ישראל.
ג. גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל - הכרית בכעסו הגדול, את כבוד ישראל. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב - החזיר לאחור יד ימינו ולא סייע להם מפני האויב. וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב - ושרף ביעקב כאש להבה, ששרפה אותם מכל הצדדים.
ד. דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר - ה' מתח קשתו והטיל עלי חצים כמו אויב והעמיד ימינו לעשות לנו צרות כאויב. וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן - והרג את כל היפים. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ - באהל של בת ציון שפך את כעסו שהוא כאש.
ה. הָיָה ה' כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל - ה' התנהג לעם ישראל כאויב וכלה את ישראל. בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו - וכלה את הארמונות שלה, והשחית את המבצרים. וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה - והרבה בבת יהודה צער ויללה.
ו. וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ - עקר את סוכתו (ביהמ"ק) כמו גן ירק שעוקרים והשחית את המקום שהיה נועד עם עמ"י. שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת - ה' השכיח את המועדים והשבתות בציון. וַיִנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן - ביזה בכעסו את המלך וכהן גדול.
משנת ההלכה
הפרשת מעשרות
א. כאמור לעיל בזמן הזה שהתרומה עומדת לשרפה מפני הטומאה ואינה ראויה לאכילה לכהן, אין מפרישים כשיעור חכמים אלא מפרישים כל שהוא לכתחילה, כלומר שלוקח כל כמות שהיא וקורא לה שם תרומה ומה שהפריש אסור באכילה ויש בו קדושת תרומה.
ב. אחר שהפריש תרומה גדולה מצות עשה להפריש אחד מעשרה מן הנשאר ולתת אותו ללוי, והוא הנקרא מעשר ראשון, שנאמר: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה". (במדבר יח כד. רמב"ם מעשר פ"א ה"א; טוש"ע יו"ד שלא יט. ועי' רמב"ם מתנות עניים שם, וע"ע מעשר ראשון)[13].
ג. בשנים א, ב, ד, ה, משנות השמיטה אחר שהפריש מעשר ראשון מצות עשה להפריש אחד מעשרה מהנשאר, והוא הנקרא מעשר שני, שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך". (דברים יד כב) והוא לבעליו ובזמן הבית אוכלים אותו בירושלים בין החומות בטהרה או מחללים אותו על מעות ומעלים המעות לירושלים. (רמב"ם מעשר שני פ"א ה"א ופ"ב ה"א: טוש"ע שם. ועי' רמב"ם מתנות עניים שם ה"ג). ולהלן יבואר האיך נוהגים בזמן הזה שאין אנו יכולים לאכלו בטהרה.
ד. ובשנים ג, ו, משנות השמיטה שאין מעשר שני נוהג מפריש אחר מעשר ראשון מעשר אחר במקום מעשר שני ומעשר זה נותנו לעניים, והוא הנקרא מעשר עני, שנאמר: "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו". (דברים יד כה – כט) ועליו נאמר: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו' (שם כו יב. רמב"ם מתנות עניים שם ה"ד; טוש"ע שם. ועי' רש"י עה"ת שם).
[1] ספורנו
[2] ת"י
[3] ת"א
[4] ספורנו
[5] ת"י רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] חזקוני
[8] חזקוני
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] ת"י ופירוש יונתן
[12] רמב"ן
[13] ויש מונים מצות מעשר ראשון מהכתוב: וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא6. ויקרא כז ל. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קכז, ובחינוך מצוה שצה הביא שני הכתובים. אבל ברש"י עה"ת שם כ' שבמעשר שני הכתוב מדבר, וכן הרמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שורש יב השיג עליו ששם נאמר קודש לה' ומעשר ראשון אינו קודש כלל, וכן השיג עליו בזוהר הרקיע לרשב"ץ מ"ע נו אות לד. ועי' דרך מצותיך להמל"מ ח"א שכ' שהרמב"ם בחיבורו במתנות עניים ובמעשר תיקן הדבר וכ' מהפסוק כי את מעשר בני ישראל וגו'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה