מקרא
בראשית פרק יג
(א) וַיַּעַל הלך צפונה[1] אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רמיתנו ומתנה בטעות היא וזה מעשה נס[2]וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה הלך לדרומה של א"י[3]:
(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד שיש לו כבודה רבה ומי שיש לו כן תנועתו כבדה[4] בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב והוצרך להתנהל לאטו אע"פ שהיה חפץ לשוב מהרה אל מקום המזבח להבין ולהורות כראשונה ולפיכך -[5]:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה[6] מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא התפלל[7] שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם כמו אברם הגיע לזה. בשביל חכמתו דכל אדם באו לשאול לו בעצה או בתפלה או דבר חכמה[8] הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:
(ו) וְלֹא נָשָׂא לא סיפקה[9] אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט כאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ - וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץשהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם[10]:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל אם אתה לצפון וְאֵימִנָה אני לדרום וְאִם הַיָּמִין אבל אם תרצה להדרים וְאַשְׂמְאִילָה אותך כלומר תצטרך בכל זאת ללכת לצפון כיון שפני מועדות דרומה[11]:
(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר מישור[12] הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה הירדן היה משקה אותו ככר עד צוער לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק שאינו צריך להשקות. כדכתיב ונהר יוצא מעדן כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כארץ מצרים שנילוס משקה[13] בֹּאֲכָה צֹעַר:
(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן התנה עם אברם שלא יבא בכל הככר[14] וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם לא נסע לימין ולא לשמאל שהם צפון ודרום אבל נסע מן המזרח למערב להתרחק מאברהם שהיה מושבו במזרחה של ארץ ישראל קרוב לעי ששם עלו שבטים באי הארץ ראשונה בבואם מעבר הירדן מזרחה וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו לא במרעה לבד אבל גם בדירתם[15]:
(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שלא יעמוד במקום אחד, אבל בכל ארץ כנען יגור וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה[16] וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם ולא בסדום, לפי שהיו רעים וחטאים[17]:
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים בממונם לבני אדם וְחַטָּאִים בגופם בגילוי עריות ורציחה וע"ז ומורדים[18] לַיקֹוָק מְאֹד:
(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ ולא אמר זה בהיות לוט עמו פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ כשם שאי אפשר לעפר להמנות כך גַּם זַרְעֲךָ לא יִמָּנֶה:
(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו מעתה, ואמר שיתהלך בה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כאדם הנותן לחבירו קרקע במתנה ומראה לו מצריו ואומר לו שיחזיק בהכִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה להנחילה לזרעך[19]:
(יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם עשה וסדר אהלי מקנהו אנה ואנה ואח"כ וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן בא וקבע דירתו באלוני ממרא[20] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
נביא
עמוס פרק ח
א. כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹקִים - במראה הנבואה, וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ - והנה סל מלא בפירות קיץ.
ב. וַיֹּאמֶר מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל - כלוב הקיץ, מרמז על כך שבא הקץ ( הסוף ) על עמי ישראל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ - לא אוסיף עוד לסלוח לו, ולהעביר פשעיו מלפני.
ג. וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים - השירות שהיו שרים בהיכלות המשתה, יהפכו להם ליללה, רַב הַפֶּגֶר - רבים יהיו ההרוגים בכל מקום, בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס - ובכל מקום יאמרו איש לרעהו: הס, שקט, הלא על פי שורת הדין, בא העונש להרוגים אלו.
ד. שִׁמְעוּ זֹאת - שמעו נבואה זו, הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן - אתם, שבעושק ובמרמה, שאתם עושים עם האביונים, כאילו בולעים אותם, וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ - ועסוקים בלהשבית ולבטל מן העולם את העניים שבארץ.
ה. לֵאמֹר - ואומרים: מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֵשׁ - מתי יעבור החודש שבו התבואה נמכרת בזול, ( חודש הקציר, שבו מקבלים העניים את מתנותיהם ) וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר - וכשיעבור חודש זה, נמכור לעניים את התבואה ביוקר, וְהַשַּׁבָּת - ומתי תעבור שנת השמיטה, ( שאחר השמיטה שבה לא זורעים, מתייקרת התבואה ) וְנִפְתְּחָה בָּר - ואז, נפתח את אוצרות התבואה למכירה, לְהַקְטִין אֵיפָה - וכן, מרמים במכירה, ע"י שמקטינים את מידת האיפה, ( המידה, שבה מודדים את נפח התבואה הנמכרת ), וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל - ומגדילים את משקל האבן, השוקלת את הכסף (הניתן בתמורה לתבואה), וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה - ומעקמים את המאזנים, השוקלות את התבואה. ( כך שיהיו מרמות את הקונֶה ).
ו. לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים - כשיגמר כסף הדלים לגמרי, יקנו אותם בכסף - לעבדים, וְאֶבְיוֹן, בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם - ואת האביון, ( שגרוע הוא מן הדל ), נקנה לעבד בדבר מועט, כְּנעליים, וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר - ולעניים, נמכור את הפסולת, הנופלת מן התבואה.
ז. נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב - נשבע ה', בגדולה שנתן לישראל, (לבית יעקב), אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם - שלא אשכח לעולם את כל מעשיהם הרעים.
ח. הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז הָאָרֶץ - האם על מעשים כאלו, לא ארעיד את הארץ, וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ - ואשחית את היושבים בהּ, וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ - ואעלה מים על כל הארץ להשחיתה, כְּמֵי היאור העולים ומציפים את השדות, וְנִגְרְשָׁה - והמים, יִשְטְפוּ ויִגְרְשׁוּ כל רֶפֶש וליכלוך על הארץ, ( נמשל: שתבוא הפורענות על הרשעים ) וְנִשְׁקְעָה, כִּיאוֹר מִצְרָיִם - ואחר שישובו למקומם כְּמֵי היאור, ישקע הרֶפֶש, וישובו המים להיות צלולים, ( נמשל: שאחר הפורענות, תבוא הרְוָחָה לצדיקים )
ט. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים, וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם - השמש, תשקע כבייכול, בצהרים, ( משל לגודל הרעה ), וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר - ואחשיך את הארץ, בזמן אור היום.
י. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל - את ימי החג, אהפוך עליכם לימי אבל, וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה - ואת השירים שהיו שרים, אהפוך לקינות, וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם, שָׂק - ויעלו ויחגרו על מתניהם - שקים, ( כדרך צער ואבילות ), וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה - ויקרחו קרחה בראשם, ( מריטת השיער מרוב צער ) וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד - ואחזק את רעתם כל כך, שתהיה כְּאֵבֶל, שמתאבל אדם על בנו יחידו, וְאַחֲרִיתָהּ - וסוף הרעה, כְּיוֹם מָר - תהיה כיום מר, שאין בו כל תקוה.
יא. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' - הנה ימים באים ( ימי בית שני וגלותנו זו ), שיתאוו ישראל, כרעבים וצמאים, לשמוע דבר נבואה.
יב. וְנָעוּ - ינועו לחפש דבר נבואה מה', מִיָּם עַד יָם - מִיָם סוּף שבדרום, ועד היָם התיכון במערב, וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח - ומהצפון ועד המזרח, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה', וְלֹא יִמְצָאוּ - ישוטטו לבקש דבר ה', אך לא ימצאו, מפני שתפסק הנבואה מישראל.
יג. בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת, וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא - בימים ההם, יהיו הבתולות כמתעלפות, והבחורים יהיו כצמאים, מרוב ההשתוקקות לשמוע דבר ה'. (אפילו הבתולות והבחורים, שדרכם להתעסק בתענוגי העולם )
יד. הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן - כמו שלעתיד לבוא יִתְאַווּ ישראל לדבר ה' ית', כעת, הם נשבעים בשם הע"ז שבשומרון, ( שהיא האשמה של אנשי שומרון ), וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן - שאומרים ונשבעים בשם הע"ז( העגל ) שבדן, וְחֵי, דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע - וכן, אלו ההולכים מבאר שבע שבגבול דרום - לדן שבצפון, היו נשבעים בשם העגל שבדן. ( חֵי - לשון שבועה ) וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד - ואלו הרשעים, יפלו ולא יקומו.
עמוס פרק ט
א. רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ - ראה במראה הנבואה, את כבוד ה' עומד ליד המזבח שבמקדש, וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר - ואמר למלאך להכות את המשקוף שמעל מזוזות ההיכל, (המשקוף נקרא כפתור, מפני שמקושט בכפתורים) וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים - ועל ידי כן ינועו בחזקה מזוזות ההיכל, וּבְצָעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם - יחתוך ויכרות את הכהנים, שהם ראשי העם, ( משל הכאת הכפתור שהוא ראש הפתח, מרמז שמואס בעבודת הכהנים שהם בראש העם ) וְאַחֲרִיתָם, בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג - ואת שאר העם - בחרב אהרוג. (אחרית ראשי העם, הכהנים, הם העם ) לֹא יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט - לא יהיה מהם, מי שינוס וינצל מהרעה.
ב. אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם - גם אם יחפרו באדמה, לנסות להמלט, משם תקח אותם יד ה', וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אוֹרִידֵם-ואף אם כבייכול, יעלו לשמים - משם אוריד אותם להכותם
ג. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים - ואם יתחבאו בהר הכרמל, אחפש ואקח אותם משם, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם - ואף אם יסתתרו בקרקע הים (בעומק הים), אצוה על הלויתן ויִשַּׁך אותם.
ד. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם - גם את אלו, שילכו בשבי ויגלו, אצוה על חרב האוייב ותהרוג אותם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה - אתן את עיני, לעשות עמהם רעה ולא טובה.
ה. וַה' אֱלוֹקִים הַצְּבָאוֹת - וה', שהוא האלוקים על כל הצבאות,( צבא השמים וצבא הארץ ) הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, וְאָבְלוּ כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ - שנוגע בארץ, מיד נְמֵסָה, ונכרתים כל היושבים בהּ, וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ - ומעלה מים על כל הארץ להשחיתה, כְּמֵי היאור העולים ומציפים את השדות, והמים, מעלים כל רֶפֶש וליכלוך על הארץ, (נמשל: שתבוא הפורענות על הרשעים ) וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם- ואחר שישובו למקומם כְּמֵי היאור, יִשְקַע הָרֶפֶש, וישובו המים להיות צלולים, ( נמשל: שאחר הפורענות, תבוא הרְוָחָה לצדיקים )
ו. הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו - הלא ה', הוא הבונה בשמים הגלגלים זה למעלה מזה, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ - והוא המקבץ את הבריות על הארץ, הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם - והוא הקורא למֵי הים המלוחים, לעלות למעלה ולִיצוֹר עננים, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ - והוא השופך מהעננים מים מתוקים על הארץ להשקותה, ה’ שְׁמוֹ - אדון הכל שמו. (וכיצד תחשבו להמלט מפניו ).
ז. הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ - הלא כמו בני כוש שעבדים הם לאדוניהם, כך אתם בנ"י, קנויים לי ( לה' ) לעולם לעבדים, הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - הלא רק אתכם הוצאתי מארץ מצרים, להיות לי לעבדים. וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר - וכי את פלישתים שגלו מכפתור הוצאתי מגלותם ?! וַאֲרָם מִקִּיר - וכי את ארם שגלו לעיר קיר אוציא מגלותם ?!
ח. הִנֵּה עֵינֵי ה' אֱלוֹקִים בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה - הנה עיני ה' מתבוננות על מלכות אפרים הרשעה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה - וישמיד את מלכות אפרים מעל פני האדמה, אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה' - אך את המון העם לא אשמיד.( שרק המלכות תֹּאבַד )
ט. כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל - כי הנה מצוה וגוזר ה', גלות על בית ישראל, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה - וינועו בגלויות, כמו התבואה, שנעה בתוך הנפה, כשבוררים אותה מן העפר והליכלוך, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ - וכמו צרורות ( גושי ) האדמה הגדולים, שלא נופלים מן הנפה, כך הצדיקים לא יִכְלוּ בגלויות.
י. בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי - בחרב האוייב ימותו, כל החוטאים שבעמי, הָאֹמְרִים, לֹא תַגִּישׁ - אלו האומרים, שהרעה לא תיגש ותגיע עלינו, וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה - ולא תמהר ותבוא עלינו הרעה.
יא. בַּיּוֹם הַהוּא - ביום הגאולה, אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת - אקים את מלכות בית דוד, שתגן על העם, כסוכה המגינה על יושביהָ, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן - אקים את הגדר הפרוצה והשבורה, להגן על ישראל,וַהֲרִסֹתָיו אָקִים - ואת ההריסות של מלכות בית דוד - אקים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם - ואבנה אותה בבנין מתוקן, כמו שהיתה מִימֵי עולם (בִּימֵי דוד).
יב. לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם, וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם - והמלכות תתוקן, באופן כזה, שישראל שנקרא שמי עליהם, יִרְשוּ את אלו שנשארו מאדום ומכל הגויים, להיות להם לעבדים, נְאֻם ה’, עֹשֶׂה זֹּאת - שיעשה זאת לישראל.
יג. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר - מרוב שֶׁפַע התבואה שיהיה, יארך זמן הקציר, עד זמן החרישה, (כך שהקוצר יפגוש את החורש בעבודתו ), וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע – ומרוב שֶׁפַע היבול, ימשך זמן דריכת הענבים, עד זמן משיכת והולכת הזרעים, לזריעה בשדות[21], וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס - מרוב הטובה שתבוא על ישראל, כאילו יִטַף על ההרים יין, מהגפנים הנטועים שם, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה - וכל הגבעות, כאילו יִמַּסוּ, מרוֹב החלב הנוטף מהבהמות הרועות עליהם.
יד. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל - אשיב לארץ, את ישראל שהיו שבויים בגלות, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת, וְיָשָׁבוּ - יִבְנוּ את הערים שהיו שוממות, ויֵשְבוּ בהם, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם - יטעו כרמים, וישתו מהם יין, וְעָשׂוּ גַנּוֹת - ויעשו גינות לזרוע בהם, וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם - ויאכלו את פירותיהן. ( ולא יהיה עוד יגיעם לריק, שיאכלוהו אויביהם )
טו. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם - אטע את ישראל, כאילן הנטוע שלא זז ממקומו, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם - ולא יֵעָזְבוּ עוד מאדמתם לגלות, אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ:
סליק ספר עמוס
משנת ההלכה
דיני אמירת ותן טל ומטר
א. תיקנו חז"ל לבני א"י[22] לומר מליל ז' מר חשון (אור ליום שלישי השבוע) "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים. ובני חו"ל מתחילים לומר במוצ"ש פרשת וישב אור לכ"ד כסליו. (הלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר[23]).
ב. אם אמר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר", ואפילו אם אמר "ותן טל" אבל לא הזכיר מטר, אם נזכר קודם שאמר "שומע תפילה", יאמר בקשת ותן טל ומטר לפני שאומר "כי אתה שומע" וכו' וממשיך כסדר ואינו חוזר
ג. ואם נזכר לאחר שאמר "כי אתה שומע", אפילו אם סיים התפילה אבל עדיין לא עקר רגליו לפסוע וגם לא אמר "יהיו לרצון אמרי פי" שאומרים לפני עקירת רגליו, חוזר לברכת השנים וממשיך כסדר.
ד. ואם עקר רגליו או אמר "יהיו לרצון אמרי פי" הנאמר קודם עקירת רגליו, חוזר לראש התפילה.
ה. נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר "ותן טל" וכו' במקום שנזכר, ואם סיים ברוך אתה ה' יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר ותן טל ומטר וכו', ויחזור ויאמר וברך שנתינו כשנים הטובות ויסיים הברכה וימשיך כסדר, וטוב יותר שיאמר ותן טל וכו' וימשיך הברכה כולה כסדר. וכן הדין אם נזכר אחר שאמר וברך שנתינו כשנים הטובות וכו'.
ו. אם סיים הברכה, אפילו לא התחיל ברכת "תקע בשופר", יאמר ותן טל וכו' בברכת שומע תפילה כנ"ל.
ז. המסופק אם אמר ותן טל וכו' דינו כמי שלא אמר, כיון שאנו תולים שעל הרגל לשונו הוא הולך והוא רגיל לומר ותן ברכה וכנ"ל, אמנם לאחר שלושים יום אינו חוזר כיון שהתרגל לומר ותן טל ומטר.
ח. גם מי שנאנס, שגג או פשע, והפסיד יומיים או שלושה מתוך השלושים יום, בכל זאת אינו חוזר, ויש מפקפקים בזה.
ט. אפילו לא עברו שלושים יום, אם אמר 90 פעם ברך עלינו וכו' ותן טל וכו' דינו כמו שעברו שלושים יום ואינו חוזר.
י. בן ארץ ישראל היוצא לחו"ל אחר ז' מר חשון, כיון שכבר התחיל לשאול בארץ ישראל ממשיך לשאול גם בהיותו בחו"ל. ואם נוסע ליותר משנה ולקח את אשתו ובניו עמו, מפסיק לשאול ונוהג כמנהג אנשי חו"ל.
יא. ואם יצא קודם ז' מר חשון יאמר ותן ברכה כמנהג אנשי חו"ל וישאל על הגשמים בברכת שומע תפילה, ויש נוהגים לכתחילה שאם חוזר בתוך השנה יאמר כמנהג א"י[24].
יב. בן חו"ל הנמצא בארץ ישאל על הגשמים כבן ארץ ישראל וכשחוזר לחו"ל, אם עדיין לא התחילו לשאול יפסיק.
[1] רא"ם
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] מלבי"ם
[7] ת"א ת"י
[8] העמק דבר
[9] ת"א ת"י
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א
[13] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] ת"א ת"י
[19] רמב"ן רבינו בחיי
[20] ת"י ספורנו
[21] כמו:"וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע...",
ויקרא כו' ה'.
ויקרא כו' ה'.
[22] והגרים בגולן או באילת ובסיני יש להם גם כן לומר מז' במר חשון אמנם אם טעו אינם חוזרים עד הגיע יום התקופה כלומר היום שבו מתחילים לומר בחו"ל ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' י
[23] שעל אף שזמנו בלילה שבין הרביעי לחמישי הרי זה חל בשבת ובשנה שחודש פברואר 29 יום מתחילים לומר בחו"ל בלילה שבין החמישי לשישי בדצמבר לכתחילה (קיצושו"ע סי' יט סעי' ה)
[24] ואם נוסע למקום ללא ישוב יהודי ודעתו לחזור בתוך השנה אומר כמנהג א"י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה