מקרא
בראשית פרק כד
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק[1] וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם. והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי כך היה המשפט באותן הימים שכל אדם שהיה כפוף לאדם אחר נותן ידו תחת ירכו לאות שהוא אדוניו הרי ידי תחת רשותך לעשות רצונך[3]:
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל אַרְצִי שהיא - וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן ולקחת אשה לבני משם, רמז אל "מבית אבי"[4] וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:
(ז) יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וכיון שנשבע ולא ינחם יסבב בלי ספק שישא בני אשה הוגנת לו להקים זרע מוכן לקיים בו שבועתו[5] אני מתפלל ש -[6] הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת לא הרשה אותו לקחת לו אשה מבנות כנען, אבל שיהיה הוא פטור, וה' הטוב בעיניו יעשה רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה ואברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהם ולא ייקח מבנות כנען וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים[7]:
(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה עם כל התנאים שאמר לו אברהם[8]:
(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ משא עשרה גמלים, והענין, כי כל הטוב והמעולה במינים ההם פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו[9] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:
(יא) וַיַּבְרֵךְ שני ברכים יש לגמל זה על גב זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו[10] הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
(יב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה זמֵן נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
(יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב מתעכב עַל עֵין הַמָּיִם לא אכנס בעיר, שהרוצה לישא אשה צריך לבדוק בשלשה דברים - שתהא יפה, ומיוחסת, ותהא נעימה בדעתה ויפה עם הבריות. ועתה היופי אני יכול לראות בעיני, והיחוס אני יכול לשאול עליו ולבדוק בקרוביה אבל הנעימות איך אדע. אם אכנס בעיר ואתאכסן באחד מן הבתים, ותשמש לפנינו הנערה, שמא אביה ואמה צוו עליה, ולא מדעתה ולא מלבה תעשה זאת, אבל אם בכאן היא מתנהגת בצניעות, ודאי מחמת עצמה היא מתנהגת כן בצניעות[11] וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
(יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק כלומר אותה שהוכחת ליצחק היא תאמר לי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת[12] וּבָהּ אֵדַע לשון תחינה הודיעני נא כִּי עָשִׂיתָ שעשית[13] חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:
(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:
(טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
נביא
חבקוק פרק א
א. הַמַּשָּׂא - הנבואה, אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא:
ב. עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע, אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ - עד מתי ה', אצעק על החמס, שעושים בבל לישראל, ולא תשמע צעקתי.
ג. לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן - מדוע אראה אנשי אָוֶן, ( אנשי רֶשַע), וְעָמָל תַּבִּיט - ואנשי עמל ( רֶשַע ), אתה ה', מביט ורואה, וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי - ונגד פני, שוד וחמס (גזל), וַיְהִי רִיב, וּמָדוֹן יִשָּׂא - והריב והמדון, מתקיים ביד הרשע. ( ואינם נענשים )
ד. עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה - לכן,( כשרואים את הצלחת הרשעים ) עוזבים ישראל את התורה, וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט - כשרואים, שזמן רב לא יוצא משפט הרשעים לאור, ואינם נענשים, כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק - כי הרשע ( נ"נ ), מקיף ומסובב את הצדיק להרע לו, (מַכְתִּיר - ככתר המסובב את הראש ) עַל כֵּן, יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל - לכן, נראה המשפט כעקום ומעוות.
ה. רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ - ראו ישראל, את נ"נ, הכובש את כל העמים, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ - והשתוממו, על רוב גדולתו ונצחונותיו הרבים, כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם - כי פעולותיו של נ"נ, ( נצחונותיו הרבים ) בימיכם תהיה, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר - כי אף אם אספר זאת לכם, לא תאמינו, עד שתראו זאת בעיניכם.
ו. כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים - כי הנה, אני מקים את בבל, ומרומם אותם על כל העמים, הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר - עם, מר נפש ( אכזרי ), וממהר במעשיו בלא ישוב הדעת, הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ, לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ - שבכל מרחבי העולם, ילך נ"נ, לכבוש ולִירַש מקומות שאינם שלו.
ז. אָיֹם וְנוֹרָא הוּא - מאיים ומפחיד את הבריות, מִמֶּנּוּ - מהבבלים לבדם, מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא - יצאו מלכים ושופטים, לשפוט ולהתנשא על העמים. (בלא עזרת עם אחר ).
ח. וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו - סוסיו, מהירים יותר מנמרים, וְחַדּוּ, מִזְּאֵבֵי עֶרֶב - ושיניהם חדות יותר, משיני הזאבים כשיוצאים לטֶרֶף לעת ערב, ( שלרוב רעבונם ממהרים לטרוף ) וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו - ופרשיו של נ"נ, הולכים ומתרבים מיום ליום, (שאינם נופלים במלחמה ), וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ - ואף כשיבואו פרשיו מרחוק, יָעֻפוּ, כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל - יעופו במהירות על האוייב, כנשר, הממהר לאכול.
ט. כֻּלֹּה, לְחָמָס יָבוֹא - כל רצונו, הוא לחמוס ולקחת שלל וביזה, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה - מגמת פניו, היא לשוב לארצו שבצד מזרח, ולכן, מחריבים הערים שכבשו, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי -ואוסף שבויים רבים, כחול הים.
י. וְהוּא - והוא נ"נ, בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס - על מלכי העמים, מדבר בלעג ובבזיון, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ - ועל הרוזנים ( שרים ) שוחק ( צוחק ) ולועג, הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק - לועג לכל ערי המבצר, שבקלות רבה יכבוש אותם, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ - וכך הוא באמת, שצובר עפר ממול חומת המבצר וכובש אותו.
יא. אָז - כשרואה נ"נ את הצלחתו הרבה, חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר - חולפת ועוברת עליו רוח גאווה, וְאָשֵׁם - ועוד אשמה יש בו, בנ"נ, זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ - שאומר נ"נ: אלוהי ( הע"ז ), נתן לי את כוחי הרב.
יב. הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי - הלא אתה ה' אלוקינו מקדם ( מאז היותנו לעם ), קְדֹשִׁי - ואתה הוא שישראל מקדשים לאלוקים עליהם, לֹא נָמוּת - אנא, אל תמיתנו ביד בבל, ה', לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ - ה', הלא שמְתָּ את נ"נ, שיעשה בנו משפטך, וְצוּר, לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ - ואתה ה', שחזק כְּצור ( סלע ), העמדת בחוזק את בבל, להוכיח וליסר אותנו. ( אך לא לכלות אותנו לגמרי ).
יג. טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע - אך אתה ה', עיניךָ טהורות, ולא יכולות לראות דבר רע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל - ולהביט על דבר רֶשַע, לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים - א"כ, מדוע תביט על מעשי בבל, הבוגדים ומורדים בך, תַּחֲרִישׁ, בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ - ושותק אתה, כשבבל משחיתים את ישראל - הצדיקים מהם.
יד. וַתַּעֲשֶׂה אָדָם, כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא משֵׁל בּוֹ - ועשית, שכל האדם והעמים, הפקר לפני נ"נ, כדגי הים וכרמש האדמה שאין להם מושל להגן עליהם.
טו. כֻּלֹּה - את כל העמים, בְּחַכָּה הֵעֲלָה - לוכד נ"נ, כדיג המעלה בחכתו את דגי הים, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ, וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ - אוסף את העמים, כדגים הניצודים ברשת הדיג[14], עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל - לכן, שמח הוא בהצלחתו.
טז. עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ - לכן, זובח נ"נ לע"ז שלו, שהיא כבייכול, כובשת לפניו את כל העמים בחרמו ובמכמרתו. כִּי בָהֵמָּה, שָׁמֵן חֶלְקוֹ - כי תולה את חלקו השמן והטוב, בזכות הע"ז שלו, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה - ובזכות הע"ז, מאכלו מאכל שמן.( שכובש עמים רבים, ומתעשר עושר רב ).
יז. הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ - האמנם בזכות הע"ז שלו כוחו רב, ומרוקן את השלל מהרשת ?! וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל - שאינו חומל על הגויים מלהרגם ?! ( ומדוע תוסיף ה', לתת לו כוח להרע ?!)
חבקוק פרק ב
א. עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי, וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי - כשומר, העומד וצופה על משמרתו, עומד אני לראות מה ישיב ה' על טענתי בדבר הצלחת הרשעים.
ב. וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר - תשובה על דברי, כְּתוֹב חָזוֹן - כתוב מראה הנבואה שאראה לך, וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת - ובאר אותו היטב, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ - כדי שיוכל הקורא, לרוץ בקריאתו ולהבינו.
ג. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד - חזון זה, יבוא במועד המוכן לו, וְיָפֵחַ לַקֵּץ - וחזון זה, ידבר על הקץ העתיד לבוא,( על מפלת בבל מקץ 70 שנות הגלות ), וְלֹא יְכַזֵּב - ולא ישקר החזון, וּבֹּא יָבוֹא, אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא - אף אם יתעכב, חכה לו, כי בֹּא יָבוֹא, לֹא יְאַחֵר - ולא יאחר ממועדו המוכן לו.
ד. הִנֵּה עֻפְּלָה - הנה המחזק נפשו[15], לחשב את הקץ, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ - נפשו, אינה ישרה ושקטה, אלא מתאוה לרדוף עוד ועוד, וסופו שגורם לרעה לבוא עליו, וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה - אך הצדיק, חי באמונתו בה', ומאמין כי יש יום המוכן לגאולה מאת ה'.
ה. וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד - וכן, איש המשתכר ביין, ובוגד אף באנשי שלומו, ( הכוונה ל נ"נ שהיה מרבה בשתיית יין ), גֶּבֶר יָהִיר - איש המתגאה וגס רוח, וְלֹא יִנְוֶה - ולא יושב בְּנָוֵהוּ, במקומו, ויוצא לרשת ארצות העמים, אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל, נַפְשׁוֹ - מרחיב ומגביר את רצונו וְתַּאֲוָתוֹ, לכבוש את כל העולם, כקבר, הבולע את כל בָּאֵי עולם, וְהוּא כַמָּוֶת, וְלֹא יִשְׂבָּע - ודומה הוא למָוֶת, שלא שָבֵעַ לעולם, מלקחת את כל בעלי החיים, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים - כך נ"נ, אוסף וכובש את כל העמים, להיות תחת ממשלתו,
ו. הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם - הלא כל אלו העמים, שיראו מפלתו, עָלָיו - על נ"נ, מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת - ישאו בנפילתו, משל, מליצה וחידות ( משלים ), לוֹ - עליו, וְיֹאמַר - ויאמרו במשלם ובמליצתם: הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ - אוי לזה, שהיה מרבה נכסים - שאינם שלו, עַד מָתַי - עד מתי חשב בליבו, שיתקיימו בידו, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט - ומכביד על עצמו פשע רב, כמשא עבה של טיט.
ז. הֲלוֹא פֶתַע, יָקוּמוּ נשְׁכֶיךָ - הלא פתאום, יקום עליך אוייב - שיִֹשַך אותך, וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ - ויתעוררו משנתם, המזעזעים אותך משלוותך, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת, לָמוֹ - ותהיה להם למרמס ברגליהם.
ח. כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים - בעבור שאתה לקחת שלל מעמים רבים, יְשָׁלּוּךָ, כָּל יֶתֶר עַמִּים - יקחו ממך שלל, מי שנותר מן העמים, מִדְּמֵי אָדָם, וַחֲמַס אֶרֶץ - מפני הדמים ששפך, והחמס שגזל, קִרְיָה וְכָל ישְׁבֵי בָהּ - שעשה בערים וביושביהם.
ט. הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע, לְבֵיתוֹ - אוי על נ"נ, העושק ממון העמים, לבנות בו את ביתו, ( והבצע גורם רעה, שמשום כך - יכרת ביתו ) לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע - ובונה בתים ומגדלים גבוהים, להנצל בהם מפני אוייביו.
י. יָעַצְתָּ בּשֶׁת לְבֵיתֶךָ - יעצת עיצה,( לגזול ממון זרים) שתגרום רעה לביתך, קְצוֹת עַמִּים רַבִּים - הכרתת עמים רבים, וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ - ובכך, חטאה נפשך.
משנת ההלכה
זריזין מקדימין
א. מצווה להקדים לקרוא ק"ש של שחרית במהרה כל מה שיוכל[16] אבל לא יקרא אותה משום זה ביחידות או בלא תפילין (סי' נ"ח סעי' ב' ובמ"ב שם)
ב. היה מהלך בדרך וצריך להתפלל שחרית י"א דנכון להמתין עד שיגיע למחוז חפצו כדי לקיים מצוה מן המובחר[17] (שו"ע הגר"ז סי' צ"ד סעי' ה') וי"א דלא ימתין אלא יתפלל מיד כשיכול[18]
ג. ראוי לדחות לעשות ברית מילה אפי' אחר חצות כדי לעשותה בעשרה[19] כל שאין לחוש שמא לא תיעשה היום אבל לדחות הברית כדי שתיעשה הסעודה בעשרה אסור (מנח"י ח"ח סי' צ') ועכ"פ אין לדחות עשיית הברית כדי שיבואו כל הקרובים והמוזמנים[20] (שד"ח מע' ז' כלל ג')
ד. מי שיש לו בשעת הלל לולב ואתרוג שכשר לצאת בהם ורוצה להמתין שעה או שתים עד שיביאו לו אתרוג מהודר יותר י"א דלא ישהה המצוה ויברך עכשיו[21] וי"א שימתין עד שיביאו לו המהודר[22]
[1] רבינו בחיי
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רמב"ן
[5] ספורנו
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] רשב"ם
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רשב"ם
[13] רבינו בחיי
[16] ומכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד זמן ק"ש וכו' (מ"ב שם ס"ק י"א) [ולכאו' תליא במח' הנ"ל דאי זריזין עדיף ממצוה מן המובחר א"כ עדיף ביחידי או בלא תפילין וכשו"ע הרב על מי שנמצא בדרך וצע"ג ואולי גבי תפילין כיון דהווה עדות שקר וכו' להכי ימתין דעדיפא ממצוה מן המובחר עיין סי' מ"ו במ"ב ל"ג וכן ביחידי אפ' דכיון דהוא מעלה דמצוה אחרת דהיינו שמונ"ע א"כ אין לו להעדיף זריזות דמצוה אחת על פני מובחר דאחרת דרק באותה מצוה אמרי' הכי]
[17] דהיינו להתפלל בעמידה שבדרך אינו מחויב וכבסי' צ"ד שם ושם כתב דדוקא אם לא יעבור זמן תפילה וכשיגיע למחוז חפצו יהיה לו מקום מיווחד שלא יבלבלוהו בני ביתו
[18] כ"מ בשד"ח מע' ז' כלל א' ד"ה ובשו"ע הרב וכו' דתליא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל וא"כ לספר חסידים עדיף טפי זריזין ממצוה מן המובחר ולהכי יתפלל מיד אמנם יש להסתפק אף לספר חסידים האם ראוי להמתין אם יודע כשיגיע למחוז חפצו שימצא מנין בעשרה וכן שייך ספק זה גבי ק"ש של ערבית האם ימתין למנין שמתפלל באיחור או יקרא מיד בצה"כ דלפי מש"כ בחת"ס או"ח נ"א אפשר דבעשרה הוא מדין המצוה ולא רק מדין מצוה מן המובחר ולהכי ראוי להמתין וצ"ע
[19] שם הביא ראיה מל' הטור יו"ד סי' רס"ה בשם רב צמח גאון וכן הביא ממהר"ם שיק ומשמע דהוא משום דס"ל דעדיף מצוה מן המובחר מזריזין וכדמשמע ל' המהר"ם שיק שם וא"כ לכאו' תליא לדינא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל אמנם לפי מש"כ החת"ס או"ח נ"א גבי ברכת הגומל דעדיף להמתין לברכו בעשרה כיון דהווה מדין הברכה אפשר דה"ה הכא וכדאיתא בפרקי דר"א (פי"ט), והביאו בליקוטי מהרי"ל (ריש ה' מילה) "דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל פחות מעשרה, וה"נ העידו העשרה שהכניס בנו בבריתו של אאע"ה" עכ"ל המהרי"ל וא"כ אפשר דהווה יותר מדין מצוה מן המובחר ולהכי צריך להמתין ועיין או"ח תקנ"ט סעי' ז' ומ"ב ס"ק כ"ו בתשעה באב אם יש תינוק למול י"א דמלין אותו אחר הקינות דזריזין מקדימין וי"א דמלין אותו אחר חצות והמנהג כסברא ראשונה ולכאו' תליא במח' התרוה"ד וספר חסידים ועכ"פ צ"ע אמאי לא ימולו מיד בבוקר לספר חסידים דאע"ג דאינו בשמחה הא זריזין עדיף ממצוה מן המובחר ומ"ש מקידוש לבנה קודם תשעה באב ועיין בבאהגר"א שם דכתב דכל מצוה שקיבלו וכו' ולכן אין מלין בהספד ואפ' דטעם זה הוא דין במעשה המצוה ולא בדין מצוה מן המובחר ועכ"פ קשה מ"ש מקידוש לבנה ועיין שד"ח מע' בין המצרים סי' ב' אות י"ד דהספרדים ס"ל אחר חצות וצ"ע דהמחבר הביא דיעה ראשונה בסתם ודיעה שניה ביש ממתינים וצ"ע
[20] דזריזין מקדימין עדיף מברוב עם ושם סתם וכתב "עד שיתקבצו המוזמנים" אבל אם אין לו עשרה לא ביאר מה דינו ואפ' דיודה להמנח"י
[21] דזריזין עדיף ממצוה מן המובחר לדעת הספר חסידים הנ"ל וכן בשדד"ח הנ"ל תלה דין זה במח' הנ"ל
[22] שו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ד מובא בשע"ת תרנ"א ס"ק ז' וז"ל שם "דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" והוא כדעת התרוה"ד הנ"ל וכמש"כ בתשובה שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה