מקרא
בראשית פרק יד
(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל הוא נמרוד מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם שהיו גוים - עמים נשמעים לו[1]:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע רע לשמים ולבריות מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע שנתעלה ברשעו מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב שונא אביו שבשמים מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר שם אבריו למרוד בהקב"ה מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְהעיר בֶּלַע ש -[2] הִיא צֹעַר וכיון שהיתה עיר קטנה ולא היה שוב כאחרים לא הוזכר שמו[3]:
(ג) כָּל אֵלֶּה אמרפל ושתי הכתות שנלחמו חָבְרוּ ועשו פשרה[4] אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים עמק שהיו בו הרבה שדות הוּא המקום שבעתיד נהיה[5] יָם הַמֶּלַח:
(ד) ומאז הה' מלכים הנלחצים במלחמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מפשרה שנעשו שם ואח"כ[6] בשנת ה –[7] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים ארבעת המלכים אֲשֶׁר אִתּוֹ בפשרת עמק השידים[8] וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים גבורים שכל הרואה אותם רפה ליבו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים החזקים בְּהָםבשימוש בבהמות וְאֵת הָאֵימִים שמטילים אימה[9] בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם שהיו כלם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם:
(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם בהר שלהם ב - שֵׂעִיר עַד אֵיל מישור[10] פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד למלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם[11] הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי שדה של עמלק י"א[12] שנקרא על שם העתיד כלומר עמלק של ימי משה רבינו וי"א[13] שהיה אז אדם שנקרא עמלק ומשל בשדה ההיא ועמלק של ימי משה נקרא על שמו וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר עין גדי[14]:
(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מכיון שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה[15] מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת שנובעות[16] חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים שלושת המלכים הֶרָה אל ההר נָּסוּ:
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ אע"ג ש - וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם ולא היה בעמק השידים במלחמה התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב[18]:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט שברח מן המלחמה[19] וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ואם תשאל מה יועיל ללוט ומה יוכל לעזור לו, והלא עברי היה שבא מעבר הנהר, ואין לו עוזרים, לכך אמר - וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם לומר שהיו לו עוזרים כי כרתו לו ברית לעוזרו כאשר יצטרך[20]:
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק שנתן להם כלי מלחמה כמו והרק חנית אֶת חֲנִיכָיו שחנכם פעמים רבות במלחמה[21] יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה, חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו, ורדפו אחריהם בכל הדרכים הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה והכום עד חובה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול[22]:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים של לוט וְאֶת הָעָם השבויים מבני סדום ואת אלה בקש מלך סדום מאברהם באמרו תן לי הנפש[23]:
(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ מן הבארות שנתחבא שם אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה עמק פנוי מאילנות ומכל מכשול הוּא עֵמֶק המיוחד ל – הַמֶּלֶךְ לנפוש שם[24]:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק הוא שם בן נח מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים[25] הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן לקראת אברהם, להאכיל אנשיו - העייפים מן המלחמה[26] וְהוּא כֹהֵן משרת עובד לְאֵל עֶלְיוֹן והזכיר "כהן" להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן ה', וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה[27]:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ע"י עשייתו קנאם להיות שלו[28] שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן נתן את צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ י"א[29] שמלכי צדק נתן לאברהם וי"א[30] שאברהם נתן למלכי צדק מַעֲשֵׂר מִכֹּל כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום, חלק הגבוה לא רצה למנוע מליתן, ונתן למלכי צדק המעשר, כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו, כי כבר זכה בו מן הדין[31]:
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי הפרשתי חלקי[32] אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כג) אִם מִחוּט שממנו תופרים בגדים וְעַד שְׂרוֹךְ העור הקושר את ה -[33] נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
(כד) בִּלְעָדַי חוץ ממה שמגיע לי שלא אקח[34] רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס
נביא
פתיחה לספר עובדיה
עובדיה גר אדומי היה כמבואר בגמ' (סנהדרין לט.) "אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה[35] והיינו דאמרי אינשי מניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא" כלומר "מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד (ידית לגרזן) ויקצצו בו את היער[36]" וכן עובדיה לאדום
בספר מלכים (א פרק יח פסוק ג) "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק מְאֹד" ואמרו על כך בגמ' (סנהדרין לט:) "אמר רבי אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד (פי' באברהם כתיב (בראשית כב) ירא אלהים אתה ולא כתיב מאד) ובעובדיהו כתיב מאד[37]" וכתב הרד"ק (מלכים שם)שהיה נקרא ירא אלוקים מאד "כי שם נפשו בכפו להציל נביאי ה' ולהחיותם ואמרו רז"ל כי זה עובדיה החביא נ' איש במערה אחת וחמשים איש במערה אחרת כמו שאמר למטה חמשים חמשים איש במערה"
אע"ג שגר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל כדכתיב (בראשית יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך[38] מבואר בגמ' "אמר רבי יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר (מלכים א' י"ח) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עבדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה" וגו'
ומטעם זה זכה לנבואה אע"פ לא היה מבני נביאים אשר הכינו עצמם מעת ילדותם לנביאות כסדר הנביאים שהרי איזבל שהרגה כל הנביאים אותו לא הרגה[39]. וכן מטעם זה זכה לנבואה אע"פ שהיה עדיין תלמיד[40]
נבחר להתנבאות נבואה אחת לאומה אחת, לאדום יותר משאר הנביאים שהתנבאו נבואות נוספות אע"פ לא נתנבא נבואה אחרת[41] "אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים (אחאב ואיזבל) ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע (עשיו –אדום) שדר בין שני צדיקים (יצחק ורבקה) ולא למד ממעשיהם
נתנבא בלשון חזון כמבואר במדרש "א"ל הקב"ה לאליפז לעבדי איוב הוכחת בחזון אני מעמיד ממך בן נביא שיפרע מבית אביך בחזון שנאמר חזון עובדיה"[42].
עובדיה עשיר גדול היה כמבואר במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לא סימן ד) " אם כסף תלוה את עמי הה"ד (תהלים טו) כספו לא נתן בנשך, בא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלין עליו כאלו קיים המצות כלן שנאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם, ומי היה זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב שנאמר (מלכים א' יח) ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו לצדקה שהיה זן את הנביאים כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים, זה קיים כספו לא נתן בנשך".
עובדיה הנביא אמרו חז"ל שהיה בימי אחאב בשנת 3021 לבריאת העולם ואיזבל כמ"ש רד"ק בראש ספר עובדיה, א"כ עובדיה זה בעל ספר עובדיה הוא עובדיה ששימש לאליהו הנזכר מלכים א' י"ח, קברו בעיר גאחלאף, וכתב במסעות בנימין, באשור שלשה בתי כנסיות, אחד בנה עובדיה הנביא ואחד יונה בן אמתי ואחד נחום הנביא[43].
אשתו היתה השונמית (מלכים ב' ד') אחותה של אבישג השונמית אמו של עדו הנביא שאכלו אריה וגם חבקוק היה בנה[44]
כתב בזוהר חדש מגילת רות (דף כה:) רבי אלכסנדרי פתח ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו' (מלכים ב ד) זוהי אשת עובדיהו וממונה היה על בית אחאב מלך ישראל ובשעה שהלך עובדיהו אצל אליהו הכיר בו אלישע. באותה שעה שמת עובדיהו מת אחאב ומלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו. (עבור חובו של עובדיה שלוה ממנו לכלכל את הנביאים כמבואר במדרש לעיל) מה עשתה הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות עמדה על קברו וצעקה ירא אלהים כך וכך עושים ליתומך. אמרו לעובדיהו הרי אשתך עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה הלך לו אצל חזקיהו אמר ליה דיי בעולם הזה. הלך לו אצל האבות אמר כך וכך יש לי. אמרו לו כבר שמענו צעקותיה לך אצל אלישע הנביא. בינתיים חזרה גועה וצועקת על קברו אמר לה אי ענייה לכי אצל אלישע והוא יתן לך עצה מיד הלכה אצל אלישע שאמר לה למלאות מאסוך שמן כלים רבים ובזה התפרנסה כמבואר בנביא מלכים שם
עובדיה פרק א
א. חֲזוֹן עֹבַדְיָה - מראה הנבואה שראה עֹבַדְיָה, כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֶאֱדוֹם - על אדום, שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ה' - שמועה שמענו בשם ה', יאמרו הגויים זה לזה, וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח - וכאילו שליח, שָלוּחַ בין הגויים להודיע הדבר,קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה - ויאמרו הגויים זה לזה: "קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ (על אדום) לַמִּלְחָמָה"
ב. הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם - הנה אדום, אומה קטנה בין העמים, בָּזוּי אַתָּה מְאֹד - ומבוזָה מאוד[45].
ג. זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ - הרשעות שבלבך פיתתה אותך להתגאות, שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע, מְרוֹם שִׁבְתּוֹ - שיושב אתה בהר שעיר, בין שינֵי הסלע, במקום גבוה,
אֹמֵר בְּלִבּוֹ - אומר אדום בגאוות ליבו, מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ - מי יוכל להורידני מגדולתי, ולהשפיל אותי עד הארץ.
ד. אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר - גם אם תגביה את מקום מושבך, כמקום מְעוֹף הנשר,
וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ - ואף אם בין הכוכבים בשמים תשים את מקום מושבך, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה’ - ואמסור אותך ביד האוייב ( נ"נ ) לכלותך.
ה. אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה - אם נמשל האוייב, לגנבים, או לשודדים הבאים בלילה, יקחו ממך הכל, ולא כדרך הגנבים שלוקחים ומשחיתים ממך, רק דֵי צורכם, אֵיךְ נִדְמֵיתָה -ואיך אותך, הכריתו לחלוטין, הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם - הלא גנבים ושודדים, לוקחים רק דֵי צורכם ולא יותר. אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת - אם האוייב נמשל לבוצרים ענבים, לא ישאירו בך אפילו העוללות, אף שבדר"כ עוללות ( אשכולות קטנים ) משאירים בגפן.
ו. אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו - איך חיפש האוייב בבתי אדום לקחת הכל, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו - וכיצד דרשו וחיפשו בכל מקומות שצפן והחביא את אוצרותיו.
ז. עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ, כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ - כשיצא למלחמה עם האוייב, ליוו אותו העמים שהיו בברית עימו, ובגבול, עזבו אותו להלחם לבדו, הִשִּׁיאוּךָ - האנשים שהיו עימו בברית, פיתו אותו ללכת להלחם, יָכְלוּ לְךָ, אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ - והצליחו אנשי שלומו, ( האנשים שהיו עימו בשלום ) לפתות אותו לצאת להלחם, לַחְמְךָ - העמים שהיו אוכלי לחם מאדום, יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ - ישימו מכה תחתיך, אֵין תְּבוּנָה בּוֹ - ואין באדום תבונה להשמר מהם.
ח. הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' - ביום בא הפורענות על אדום, וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם, וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו - תאבד החכמה והתבונה מאדום, כיצד להשמר במלחמתם באוייב.
ט. וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן - יִשָבְרוּ גיבוריךָ, אדום, ( תימן , שאדום יושב בדרום א"י ) לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל - כך, שיכרתו כל אנשי הר שעיר, מההריגה, שיהרוג בהם האוייב.
י. מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב, תְּכַסְּךָ בוּשָׁה - מהחמס ( גזל ) שחמסת את אחיך יעקב ( בנ"י ) תכסה אותך הבושה, וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם - ותכרת לעולם, ולא תקום עוד.
יא. בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד, בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ - הנה, ביום ששבו זרים את עושרם של ישראל, עמדת מנגד ולא עזרת להם, וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָיו - וכשבאו זרים, על שערי ערי ישראל, וְעַל יְרוּשָׁלַם יַדּוּ גוֹרָל - ועל ירושלים השליכו גורל, לחלק אותה ביניהם, גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם - היות ואתה עמדת מנגד ולא עזרת לישראל, נחשב אתה כאחד מהחומסים את ישראל.
יב. וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ - לא היה לך לעמוד מנגד, בְּיוֹם נָכְרוֹ - ביום שהגלו את ישראל, לארץ נכריה, זרה, וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה, בְּיוֹם אָבְדָם - ולא היה לך לשמוח ביום שנאבדו ונשמדו, וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ - ולא היה לך להגדיל את פיך בדברי בזיון וחרפה עליהם, בְּיוֹם צָרָה - ביום שבאה עליהם הצרה.
יג. אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי, בְּיוֹם אֵידָם - לא היה לך לבוא בשערי ערי ישראל ביום צרתו ושִבְרוֹ, אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ, בְּיוֹם אֵידוֹ - ולא היה לך לבוא לראות ברעתו הגדולה, וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ, בְּיוֹם אֵידוֹ - ולא היה לך לשלוח ידך, ולבזוז את עושרו, ביום צרתו של עמ"י.
משנת ההלכה
מצות פריה ורביה
א. נאמרה מצות פריה ורביה בלשון ברכה מכיון שאין ברכה אלא במקום שיש שלום וכדי לקיים מצוה זו צריך האדם להיות בשלום עם זוגתו וע"ז נאמר ודבק באשתו ולא באשת חבירו (אלה המצות למהר"ם חאגיז עשה א)
ב. אסור למנוע הריון מאשה בכל צורה בין אם היא מכנית ובין אם היא כימית, אם לא קיים מצות פריה ורביה. שעי"כ מבטל מצות עשה. אפילו אם שניהם רוצים, ואפילו לדלג הימים שיכולה להתעבר, ולבעול רק בימים שלפי דעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר אסור[46]. מלבד במקרים מסוימים וע"פ עצת מורה הוראה[47]
ג. אם קיים כבר מצות פריה ורביה אם גם האיש וגם האשה[48] רוצים להימנע מתשמיש בימים שיכולה להתעבר, ולבעול רק בימים שלפי דעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר מותר להם אם קשה לפניה העיבור או צער הגידול[49] אבל אם אינה מצטערת אסור שהרי יש מצות "לשבת יצרה" מדרבנן מקרא דולערב אל תנח כמו שיבואר להלן (אגרות משה אבהע"ז ח"א סי' קב)
ד. י"א שמקיים[50] פריה ורביה ע"י הפריה או הזרעה מלאכותית וי"א שאין מקיים[51].
[1] ת"י
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] אבע"ז רבינו בחיי
[8] ספורנו
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] רמב"ו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] ת"א ת"י
[15] חזקוני
[16] ת"א אבע"ז
[17] ת"א ת"י
[18] ספורנו
[19] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' הטור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] ת"א ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן
[28] פי' הטור
[29] חזקוני
[30] רש"י
[31] רמב"ן
[32] חזקוני ובת"א פי' שהתפלל שלא יקח ובת"י פי' שהרים ידו בשבועה שלא יקח וברמב"ן פי' שהוא לשון הקדש וחרם שהחרים על עצמו לא ליהנות מהשלל
[33] אבע"ז
[34] ת"א
[35] ואולי קבלה היה בידם דגר אדומי היה (מהרש"א ח"א שם)
[36] רש"י שם
[37] ועיי"ש במהרש"א ח"א יראה לפרש דודאי שאין לנו עובד לאלהים שעבד מאהבה כאברהם שנאמר אברהם אוהבי כמו ששנינו במסכת סוטה שהיא המדה הגדולה שבמדות אלא דה"ק גדול הנאמר בקרא מפורש בעובדיה ירא מאד ובאברהם לא כתיב מאד מיהו טעמא אית ביה דלאברהם דלנוכח קאמר ליה הקב"ה ומקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו
[39] ערוך לנר שם בביאור שאלת ר' יצחק מפני מה
[40] ע"פ מה דאיתא במדרש תנחומא דאשה א' מנשי בני הנביאים שצעקה אל אלישע עבדך אישי מת היתה אשת עובדיהו א"כ קרי ליה בן נביא שפירושו תלמיד כמ"ש רש"י גם לאחר שמת וא"כ כשניבא ע"כ עדיין היה תלמיד וזהו דקאמר מפני מה זכה לנביאות כשהוא בן נביא עדיין משא"כ בשאר נביאים דבשום מקום לא קרי לנביא שניבא בן נביא (ערוך לנר שם)
[41] ערוך לנר שם
[42] ילקוט שמעוני איוב רמז תתצז
[45] כמו שאמר ירמיהו:"כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם", ירמיהו מט' טו'.
[46] ואם האשה חולה או חלשה עיין אגר"מ אבהע"ז ח"ג סי' כד שמותר לקחת גלולות למניעת הריון לזמן קצר עד שיתחזק גופה רק צריך לברר שאינם גורמים ראיית דם וצריך בזה הוראה ממורה הוראה
[47] אגרות משה אבהע"ז א סי' קב ועיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א פ"ב מה שהאריך בזה ואכמ"ל וכן עיין מנחת יצחק ח"ה סי' קיג דכתב שהיכא דלא קיים עוד פו"ר, ויש לו חמישה בנים, אם הוי קרוב לסכנה דוקא, יש מקום להתיר, ובמקום שיש סכנה בדבר, ואי אפשר ע"י כדורים, יש להתיר ע"י המצאות למנוע הריון, אבל יש לבחור היותר אפשר להקל עפ"י הלכה, ומועיל ג"כ עפ"י המציאות ושאר תנאים שכתבו בזה הפוסקים, ועיי"ש ח"א סי' קט"ו
[48] דאל"ה אם האשה רוצה הרי חייב לה משום מצות עונה כמבואר בשמות פכ"א פס' ט ואם האיש רוצה מחוייבת האשה שהרי משועבדת לו כמבור באג"מ שם
[49] ועיין אגרות משה אבהע"ז ח"ב סי' יז וח"ג סי' כד שבמצב כזה של צער או כשהאשה חלשה ורצה להמתין עד שתתחזק מותר לקחת גלולות למניעת הריון אם כבר קיימו פריה ורביה וגם אין הגלולות האלו גורמות ראיית דם וצריך בזה הוראת מורה הוראה וכן עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קיג וז"ל "תבנא לדינא בנוגע לנדון דידן, לקחת כדורים. לסבב מניעת ההריון לזמן מוגבל, משום חלישות, ותשישות כח, עיפות, עצבנות וכיב"ז, שיש לדון בזה, כמו משום צער גדול, לפי ראות עיני המורה כדברי החת"ס, אז היכא דכבר קיים פו"ר, אפשר להתיר, וכו', ובכל אלה יש להיזהר, שכשיעבור זמן האונס, תחזור לחיובה כמובן.
[50] כך פסקו רוב אחרוני דורנו, כגון: במנח"י ח"א סי' נ', ציץ אליעזר מובא בהע' ל"ד, אג"מ אהע"ז ב' סי' י"ח, יביע אומר ח"ח אהע"ז סי' כ"א,
[51] בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן מ"ה וח"ט סי' נ"א שער ד' הביא בזה כמה דעות וז"ל "(א) יש אומרים שמתייחס הנולד אל נותן הזרע והוא נחשב כבנו לכל דבר. (ב) יש אומרים שרק לחומרא אמרינן שמתייחס אליו ולא לקולא, (ג) ויש אומרים שאפילו הוא כבנו לכל דבר מכל מקום לא מקיים על ידי כן מצות פריה ורביה, (ד) וישנם החולקים על כל הנז' וסוברים שבן כזה איננו מתייחס אחר נותן הזרע כלל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה