מקרא
בראשית פרק כג
(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:
(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע עיר שבנה אדם גדול שבענקים ששמו ארבע הִוא חֶבְרוֹן לשם שלחה אברהם כדי שתבריא כיון שאויר חברו נקי וצלול בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם מבאר שבע מקום מגוריו[1] לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ ולמדנו הכתוב דרך ארץ כי המדבר ברבים צריך לעמוד[2] וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:
(ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם מארץ נכריה באתי לגור כאן ונתישבתי עמכם לכן אין לי מקום קברות אבות הנה[3] תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לקבור בה מתי ממשפחתי כיון שאם אקבור בשדה של אחד, יבא בעל השדה ויחרוש ויוציא העצמות[4] וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי אוציאנה מלפני לקוברה[5]:
(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:
(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ ולא גר ותושב ואין אתה צריך לקנות[6] בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ אפי' קבר המיוחד לו בחייו[7] לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:
(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר וגם משה השתחוה לחותנו[8] לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:
(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם רצונכם[9] לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי ובקשו בשבילי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר לפי שהיה עשיר והיה לו גנאי למכור שדה אבותיו, לכך הוצרך להרבות עליו רעים לפייסו[10]:
(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מערה הנמצאת בבקעה הנקרא מכפלה[11] אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ שאין לו לחוש שאצטרך לעבור דרך עליו, כי היא בקצה שדהו, וגם אינה חשובה בעיניו כל כך, כי הקצה אותה לצד ואינו עובדה[12] בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לעיניכם ותהיו אתם עדים[13] לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לגלות המקח לסוחרים הבאים לעיר שיוודע להם[14] לֵאמֹר:
(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי איני מוכר לך אלא - הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ אתה ביקשת מערה ואני נותן גם השדה וגם המערה[15] לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:
(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אקח לקבור את מתי אַךְ רק אִם אַתָּה לוּ בבקשה שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה אבל אם לא תקח כסף לא אקח המקום[17]:
(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:
(טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ שאינו שוה אלא אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא והיה לך לקחת ממני בחינם[18] וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:
(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן לתת לו כסף ולקנותה ורק אח"כ לקבור את מתו[19] וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר כסף צרוף ומתקבל לכל מיני סחורה וטוב בכל מקום[20]:
(יז) וַיָּקָם נתקיים בחותמיו של ספר המקנה כלומר נחתם הקני על ידי חתימת עדים על שטר[21] שְׂדֵה עֶפְרוֹן על ידי קנין הכסף[22] אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:
(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה בקנין כסף אבל עדיין לא עשה חזקה להיותה בית קברות לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת כאן עשה בה חזקה להופכה לבית קברות וברשות כל בני העיר[23]: ס
נביא
נחום פרק ג
יא. גַּם אַתְּ - נינוה, תִּשְׁכְּרִי - תשתי ותשתכרי מיין התרעלה, (משל לפורענות), תְּהִי נַעֲלָמָה - תהיי נעלמת מהעולם, כאילו לא היית קיימת מעולם, גַּם אַתְּ, תְּבַקְשִׁי מָעוֹז מֵאוֹיֵב - גם את נינוה, תבקשי עוזר וסומך, להתחזק כנגד הכשדים, ולא תמצאי.
יב. כָּל מִבְצָרַיִךְ, תְּאֵנִים עִם בִּכּוּרִים - כל ערי המבצר שבך, נמשלו לעצי תאנה עם פירות ביכורים, אִם יִנּוֹעוּ - שכאשר מנענעים את התאנה, וְנָפְלוּ - יפלו פירות הביכורים, עַל פִּי אוֹכֵל -לתוך פי האוכל, בלא טורח ומאמץ.(כך, יכבשו את ערי המבצר, בלא כל קושי).
יג. הִנֵּה עַמֵּךְ נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ - הנה עמך, חלשים כנשים, לְאֹיְבַיִךְ, פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ - לכן, שערי ארצך, כאילו נפתחו מאליהם, ונכבשו ע"י האוייב, אָכְלָה אֵשׁ בְּרִיחָיִךְ - כאילו אכלה אש, את בריחי השערים. (שבקלות רבה נכבשו ע"י האוייב).
יד. מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ - שאבו מים, להתכונן לימי המצור, חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ - חזקו את ערי המבצר, בֹּאִי בַטִּיט, וְרִמְסִי בַחֹמֶר - רמסו ברגליכם טיט (חומר), לעשות ממנו לבנים לחזק העיר,הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן - החזיקו את המלבן (מין דפוס, ללבון בתוכו הלבנים, להכין הלבנים), לחזק בלבנים את בתי העיר.
טו. שָׁם - במבצריך, תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ - תאכל אתכם אש האוייב, תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב - ותכרית אותך חרב האוייב, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק - תאכל אותך חרב האוייב, כילק (מין ארבה), המכלה את התבואה,הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק, הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה - יטאטא האוייב את מבצרי נינוה, כילק וכארבה, "המנקים" את הארץ מהתבואה.
טז. הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ, מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם - הסוחרים הרבים (ככוכבי השמים) שסחרו בך, והרבו את עושרך, יֶלֶק פָשַׁט וַיָּעֹף - יעופו ויעלמו מארצך, כמו הילק שעף, אחר שפושט את הארץ.
יז. מִנְּזָרַיִךְ, כָּאַרְבֶּה - השרים שבך, רבים היו כארבה, וְטַפְסְרַיִךְ, כְּגוֹב גּוֹבָי - והממונים שבך, רבים היו כארבה, (כְּגוֹב גּוֹבָי - כפל לשון ; ארבה) הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה, שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם - אשר ביום קר מאוד, חונים הארבה על הגדרות, וכשזורחת השמש, נודדים למרחוק, ולא נודע היכן מקומם. (כך שרי נינוה, ינדדו מארצם למרחוק).
יח. נָמוּ רֹעֶיךָ, מֶלֶךְ אַשּׁוּר - שרי נינוה כאילו ישנים, ולא יצילו אותך, מלך אשור, מהאוייב, יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ - גיבוריך, שוכנים במקומם, ולא יועילו לך מאומה, נָפֹשׁוּ עַמְּךָ, עַל הֶהָרִים - ועמך, נפוצו על ההרים, וְאֵין מְקַבֵּץ - כצאן, שאין לו רועה שיקבץ אותו.
יט. אֵין כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ - אין מי, שליבו כואב על שברך,(כֵּהָה - אין מי שזוהר פניו נחלש, מצער על שברך) נַחְלָה מַכָּתֶךָ - על המכה, שעשתה אותך כחולה, כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ - כל מי ששמע השמועה, על מפלתך, תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ - מחאו כף בשמחה על מפלתך, כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד - שהלא על מי מהעמים, לא עברה רעה ממך.
סליק ספר נחום
פתיחה לספר חבקוק
השמיני לסדר תרי עשר בנו של עובדיה הנביא ואמו היתה האשה משונם אחותה של אבישג השונמית כמו שנכתב במלכים ב פרק ד (ח – לז) שהיתה מארחת את אלישע ובנתה לו עלית קיר קטנה והתנבא לה שתלד בן ונאמר שם "וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי אַתְּ הלכתי הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיקֹוָק הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא: ונער זה הוא חבקוק הנביא וז"ל הזוהר הקדוש פרשת בשלח דף מד עמוד א "ויזורר הנער עד שבע פעמים ... ודא הוא חבקוק נביאה[24], (פי' וזה הוא חבקוק הנביא) כמה דאת אמר את חובקת בן, אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק תרי. (פי' א"כ היה לו להקראות חבוק ולמה נקרה חבקוק שנשמע כשני חביקות) אלא חד [דף מה עמוד א] דאמיה וחד דאלישע דאתחבק עמיה," (פי' אחד חביקה של אמו שילדתו ואחד לרמז על אלישע שחיבקו והחיה אותו"
חבקוק הנביא חי עד סוף שבעים שנה לגלות בבל בימי וכשהושלך דניאל לגוב אריות, חבקוק הביא לו אוכל
התנבא על נבוכדנצר ופרס ומדי, קבל מנחום אלקושי ולפי מ"ש בזוהר המובא לעיל שהוא בן השונמית א"כ זמן רב ביניהם.
חבקוק הנביא קבור בעיר יהקוק וסמוך לקברו רבינו בחיי ותלמידיו[27] (גלילות ארץ ישראל),
היה תלמידו של ישעיהו והיה מבית דינו של יואל בן פתואל עם נחום ושריה כהן גדול[28] והתנבא גם בימי מנשה בן חזקיה מלך יהודה[29]
חבקוק חג עוגה (כלומר עיגול שעמד בתוכו כדי להתפלל ולא ייצא ממנו עד שיענה) שנאמר (חבקוק ב') על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. וכמבואר במדרש[30] מה עשה חבקוק הנביא, צר צורה ועמד בתוכה, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתודיעני כמה אתה נותן ארך אפים לרשעים בעולם הזה, אמר לו הקב"ה אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי, חייך שאני עונה אותך ומודיעך, אמר לו אני נותן להם ארך אפים בעולם הזה, כדי שיחזרו בתשובה לפני, ויעשו להם זדונות כשגגות, לכך נאמר ויענני ה' ויאמר וגו' (חבקוק ב' ב), אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר, כי עוד חזון למועד, אפילו אמרתי לך את הקץ ועבר, אל תאמר אינו בא, אלא [חכה לו, וכן הוא אומר] אם יתמהמה חכה לו
וממנו למד חוני המעגל תענית כג. שחג עוגה ועמד בתוכה והתפלל שירדו גשמים
וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת (מרוב עוני) ועוסקין בתורה שת"ח שאין לו רק עסק תורה ואין בהם עסק משא ומתן שירויח בהם היו חיים בדחקות גדולה עד שהתפלל עליהם חבקוק שנאמר (חבקוק ג) "ה' שמעתי שמעך" היא קבלת התורה שהיה שמיעה שכלית כדאמרי נעשה קודם לנשמע כמלאכים שנאמר בהם עושי דברו לשמוע בקול גו' אבל "יראתי ה' פעלך" שהיא פעולת העונש של עוני שבת"ח "בקרב שנים חייהו" אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים (סוטה דף מט.) שבקירוב שנים בטלית אחד חייהו כפרש"י מלשון מחיה
בגמ' מכות כג: - כד. "דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיהו והעמידן על ... בא מיכה והעמידן על שלש ... חזר ישעיהו והעמידן על שתים ... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה"
מבואר במדרש שהנביאים הלכו לנחם את ירושלים ו"הלך חבקוק לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג: יג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י"י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג' (חבקוק א: ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה[31]"
רבנן ור' יהודה ב"ר סימון[32], [רבנן] אמרו ארבעה הם שסידרו תפלה וקינטרו דברים לפני הקב"ה, ירמיה ... חבקוק סידר התפלה, שנאמר תפלה לחבקוק הנביא (חבקוק ג א), מה כתיב למעלה מן הענין, ה' שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג' ב), דוד סידר תפלה, ... משה סידר תפלה... חבקוק אמר תפלה לחבקוק (חבקוק ג א), ומה הוא אומר ה' שמעתי שמעך יראתי
משל לשלשה בני אדם שבאו ליטול דורון, מן המלך, בא ראשון וכיבדו, אמר לו מה אתה מבקש, אמר לו בשביל שמרדתי אני מבקש שתתן לי דוריה נתן לו, בא השני ונתן לו, בא השלישי אמר לו מה אתה מבקש אמר לו איני מבקש על עצמי כלום, אלא מדינה פלונית שהיא חריבה והיא שלך גזור שתבנה, אמר ליה המלך זו עטרה גדולה היא לך, כך בא דוד להתפלל, אמר ליה הקב"ה מה תבקש, אמר ליה שתשמע תפלתי .. בא חבקוק אמר ליה מה אתה מבקש, אמר ליה מה שאמרתי לפניך בשגגה, כשראה חנניה מישאל ועזריה מושלכים לכבשן האש והן נמלטין, וראה את חנניה בן תרדיון וחביריו נשרפין על התורה ואינן נמלטין, מיד קרא תגר, אמר לפניו רבנון העולמים אלו צדיקים ואלו צדיקים, אלו טהורין ואלו טהורין, אלו קדושים ואלו קדושים, אלו ניצולין ואלו לא ניצולין ... אותה שעה נגלה עליו ואמר לו אחרי אתה קורא תגר, לא כך כתוב, אל אמונה ואין עול [צדיק וישר הוא] (דברים לב ד), באותה שעה התחיל ואמר בשגגה אמרתי, שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות (חבקוק ג א). בא משה ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לו איני מבקש לעצמי אלא על ישראל, אמר ליה זו עטרה גדולה היא לך, תפלה למשה איש האלהים[33].
בזוהר (פרשת בשלח דף מד.) רבי שמעון פתח (חבקוק ג) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה (פי' פסוק זה קשה ויש לעיין בו) מ"ש תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא דלא כתיב בהו תפלה (במה שונה חבקוק שנאמר בו תפילה יותר מכל שאר הנביאים שלא נאמר בהם תפילה) ועיי"ש מה שתירץ ובזוהר בלק (דף קצה.) פי' אלא חבקוק לאו בגין תפלה הוה ואף על גב דכתיב ביה תפלה תושבחתא והודאה איהו לקודשא בריך הוא על דאחיא ליה ועבד עמיה נסין וגבורן דהא בריה דשונמית הוה (פי' התפילה המוזכרת בחבקוק היא מלשון שבח והודאה על שהחיה אותו ועשה עמו נסים וגבורות שהרי היה בן השונמית שמת וקם לתחיה על ידי אלישע כנ"ל)
משנת ההלכה
זריזין מקדימין
א. י"א שאם ימתין יום או יומים[34] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[35] אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א דאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[36] (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)
ב. י"א דצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[37] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[38](מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[39] (רמ"א שם סעי' ב')
ג. אע"ג דעיטוף בציצית קודם לתפילין אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין[40] על הציצית, אלא מניח תפילין מיד (רמ"א או"ח סי' כ"ה סעי' א')
[1] חזקוני
[2] רבינו בחיי
[3] רשב"ם
[4] פי' הטור
[5] רשב"ם
[6] רשב"ם
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] ת"א
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] פי' הטור
[13] רשב"ם
[14] פי' הרא"ש
[15] רשב"ם
[16] רשב"ם
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] כדי שיהיה קנין כסף גמור קודם הקבורה ולא יכול לבוא אח"כ בכל מיני טענות אונאה. מלבי"ם
[20] ת"י רשב"ם
[21] ספורנו
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] וצ"ע ממדרש תהלים (בובר) מזמור כו (שוחר טוב) אות ז "ודכוותיה ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו (מ"ב =מלכים ב'= יג כא), תני על רגליו עמד ולביתו לא הלך, אלא מת ונקבר במקום אחר, משום שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי, ומי היה זה בנה של שונמית, שנאמר ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו (מ"ב =מלכים ב'= ד יח), והשליכו אותו במותו פעם שנייה בקבר אלישע שיחיה, וחזר וחיה וקם ומת, פעם שלישית קברוהו במקום אחר, ולמה מת, לפי שהיה רשע,
[25] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים מ"ג שונמית (מלכים ב' ד') אחותה של אבישג השונמית אמו של עדו הנביא (פרקי רבי אליעזר פל"ג וברש"י) ואין זה סותר מ"ש דחבקוק היה בנה (ע"ל ג' אלפים רנ"ד) דאכלו אריה (ע"ל ב' אלפים תתקס"ד) ונתן לה בן אחר את חבקוק (זרע ברך ראשון פרשת קדושים)
[26] וי"ג עודד כמבואר בפרדר"א פל"ב "בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות והיה מהלך מהר אל הר וממערה אל מערה והלך לשונם וקבלתו אשה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית אמו של עודד הנביא, שנ' ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם, אמרה האשה לבעלה איש האלהים הזה אין אשה יכולה להסתכל לפניו שלא תמות אלא נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה וכל פעם שהוא עובר יסור שם אל העליה, שנ' ויהי היום ויבא שמה, קרא לשונמית, שנ' ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמוד בפתח, ולמה עמד בפתח אלא שלא היתה יכולה לעמוד בפניו שלא תמות, אמ' לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מפרי מיעיך".
[27] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים רנ"ד
[28] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים ק"צ
[29] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים רכ"ח
[34] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות
[35] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם
וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש. אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן
[36] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין ועיי"ל הערה י"ב
[37] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם
[38] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל הער' ח' או כדלקמן הע' י"ב כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')
[39] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"ל בהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא
[40] מדברי המג"א שם ס"ק ב' משמע דהוא מדין דזריזין דוחה מצוה מן המובחר ועיי"ל הער' ח' בשם השד"ח אמנם במ"ב שם ס"ק ז' הביא דברי המג"א כפשוטו וכ"מ מפמ"ג שם דכתב דכן הדין בכל תדיר ושאינו תדיר דאם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין ולא חילק בזה כלל וכ"מ להדיא בשו"ע הרב שם וא"כ פסקו דלא כהתרה"ד וא"כ לתרה"ד היה עדיף להמתין אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' ד"ה והרב שבות יעקב כתב דהכא אינו ענין כלל למח' הנ"ל דהכא ציצית קודם משום תדיר ואינו ענין למצוה מן המובחר וכיון שאין הציצית לפנינו ודאי אין להשהות המצוה ואין כאן כלל גירעון במצות התפילין ואף התרוה"ד יודה אבל הבה"ל שם סעי' ו' ד"ה פגע מוכח להדיא דס"ל דדין זה תלוי במח' הנ"ל דהוכיח שם מהמג"א הנ"ל דאנן לא ס"ל כתרוה"ד ומשמע דכך גם פסק להילכתא וצל"ב ועיי"ל מש"כ הע' ח' בשם השד"ח בזה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה