מקרא
בראשית פרק יז
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אני הנה בריתי אתך וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם ומה שמירתו[1] - :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם גם מי שלא נמול בקטנותן ימול עצמו[2] אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו[3] בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת כל שנולד ברשותך בבית וּמִקְנַת כֶּסֶף שנקנה אחר שנולד[4] מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג) הִמּוֹל כלומר מי שהוא מהול יִמּוֹל ולא גוים ימולו[5] יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם אות קבוע בבשר שהוא כנוי לאבר התולדה בלשון הקודש[6] על אמונת ה' יתברך ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה[7]:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אם היה בר מצוה[8] אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ שימות קודם שיהיה בן נ"ב שנה ויכרת גם במות זרעו[9] אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: ס
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ בגופה שיהיה כנערה[10] וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ בהריון ובלידה ובגדול הבן שלא בצער[11] וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק מתוך שמחה[12] וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן הנעשה טובה כזאת לבן[13] מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה שפסק ממנה ארח נשים תֵּלֵד:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ הלואי ש- יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה ויעבוד עבודתך[14] לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל רק שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי[15]:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ קבלתי תפילתך[16] הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ לשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה[17] וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אשר דברה עמו שכינה, לימד זריזותו של אברהם אבינו[18] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים:
(כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם[19]:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ
סליק פרשת לך לך
נביא
יונה פרק ג
ז. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר - הכריזו הכרזה בשם המלך ושריו, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל יִרְעוּ - הבהמות במרעה, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:
( ציוה לענות את הבהמות, ע"מ לעורר את האנשים לתשובה )
ח. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם - ומהגזל שעשו בכפיהם
ט. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים - מי יודע, אולי ישוב ה' מכעסו ויתחרט מהרעה, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד:
י. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה:
יונה פרק ד
א. וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה - היה רע בעניו שנחם ה' על הרעה, וַיִּחַר לוֹ - שמא יהיה קטרוג על ישראל שלא שבו בתשובה לה'.
ב. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה’ וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה דְבָרִי - הלא כך חשבתי בתחילה, שישובו בתשובה ותרחם עליהם, עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי - בעוד הייתי בא"י, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה -ולכן הקדמתי וברחתי לתרשיש, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
ג. וְעַתָּה ה’ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי - שלא אראה ברעה שתבוא על ישראל.
ד. וַיֹּאמֶר ה’ הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ - ועוד אראה לך, שלא בדין הוא, שחרה לך על כך.
ה. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר - ממזרח לעיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר - אולי ישובו להרע ויענשו.
ו. וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן - זימן ה' ליונה, קקיון, ( מין צמח שעליו גדולים) וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ - לעשות צל על ראש יונה, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ - להצילו מחום השמש,( שיבשו עצי הסוכה שמעליו ) וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
ז. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת - זימן ה' תולעת בעלות השחר למחרת, וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ - חתכה בפיה את הקיקיון סמוך לקרקע, ועל ידי כך נפסק מקור חיותו, והתיַבֵּש.
ח. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית - זימן ה' רוח מזרחית מרעישה מאוד ומחרשת אזנים, ( חֶרֶשׁ - שמלבד רעש הרוח, לא שומעים דבר ) וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה - הכתה השמש על ראש יונה, וַיִּתְעַלָּף - עד שכמעט יצאה נפשו ממנו, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת - בקש למות, וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן, וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת - מאוד חרה לי עד שאמרתי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
י. וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
יא. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ - שיש בה יותר מ - 12 ריבוא ( 120,000 ) קטנים, שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, ואבותיהם הלא שבו בתשובה, ולא ארחם עליהם ?! וּבְהֵמָה רַבָּה:
סליק ספר יונה
משנת ההלכה
בראשית פרק יז פס' ה
"לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך":
הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו (מגן אברהם סימן קנו ס"ק ב) אך איסור זה לדעת כולם לא נמנה במנין מוני המצוות ואינו אחד מתרי"ג המצוות
דיני המצוה
א. י"א[20] שאסור מן התורה לקרוא או לכתוב את שמו של אברהם אברם כשכוונתו על אברהם אבינו והעושה כן עובר בלאו ועשה. וי"א[21] שאין האיסור אלא מדרבנן וי"א[22] שאינו אלא מנהג טוב שלא לעשות כן וי"א[23] שאין בו איסור כלל
ב. י"א[24] שלאדם ששמו אברהם מותר לקרוא אברם ויש אוסרים אם נקרא כן על שם אברהם אבינו ובסתמא שאין ידוע על שם מי נקרא אומרים אנו שנקרא על שם אברהם אבינו ואסור לקוראו אברם לשיטה זו אבל אם אינו על שם אברהם אבינו או מאיזה סיבה שינו שמו לאברם מותר לכו"ע[25]
ג. בלשון לע"ז אין להקפיד אם הכתב בצורה שבה מושמט הה"א ונקרא אברם[26] (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל)
[3] ספורנו
[5] ת"י
[6] ספורנו
[11] ספורנו
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] בגמ' ברכות יג ע"א איתא "תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי - התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. - אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי - שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם - אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא" והכי איתא נמי בירושלמי שם פ"א ה"ו בשם בר קפרא ואיתא התם "רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה" ולכאורה איכא פלוגתא אי עבר בעשה או בלאו או בשניהם והמג"א סי' קנו ס"ק ב לכאורה פסק כדברי רבי לוי בירושלמי שעובר בעשה ובלאו (ואיתא התם בירושלמי דביעקב שם ישראל ניתוסף לו וכן בב"ר פ' עח פי' ג תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה, ר' זכריה בשם ר' אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו) וכ"כ בחיזקוני עה"ת שם "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרוך מאשר בחרת באברם דהתם קרא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם מאי דהוה מעיקרא ופירוש אשר בחרת בהיות שמו אברם, ושמת שמו אברהם" וכן כתב בחזקוני שם פל"ה פס' י
[21] , כן פשיטא ליה להפר"ח (סוס"י ס"ז) דהוי אסמכתא ובכפתור ופרח פמ"ב וכן בבאר שבע סוף פ"ק דתמיד ד"ה הכי קאמר לא תטע ובשו"ת פנים מאירות (לרבי מאיר איזנשטט) ח"א סי' כו (ד"ה ובסמ"ג ראיתי) הוכיחו ממה שלא נמנה איסור זה ע"י מוני המצוות ללאו או עשה שאין איסורו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
[22] מובא שו"ת יביע אומר חלק ב - יו"ד סימן טז ד"ה (ז) ובעצם בשם שו"ת פני מבין (חיו"ד סי' שכט) אמנם היביע אומר עצמו ס"ל דיש בזה איסור גמור
[23] ברשב"ץ בזוהר הרקיע מצוה פה ועיין מכתב לחזקיהו לבעל השד"ח על פסחים דף ד (בשד"ח ח"י) וצ"ע) וכן במהרש"א בחידושי אגדות (ברכות י"ג ע"א ד"ה עובר) וכן עיין בדגול מרבבה על המג"א שם (שהעיר על מה שהעתיק איסור הנ"ל, בזה"ל, "לא מצאתי זה במנין המצות, ועי' בשיורי כנה"ג" (בסוף הספר בכללים נפרדים אות כ"ה) עכ"ד, ודבריו מבוארים ביתר שאת בצל"ח ברכות שם וכן עיין בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א יו"ד סי' קנ ועיין בשו"ת מהרי"ל דסקין (בקונט' אחרון סי' יט) בהערה, דהני מילי בחייו של אברהם, משא"כ לאחר מיתה. (וקצת צ"ע דלא משמע כן מברכות שם דפריך על איסור זה מדכתיב אשר בחרת באברם)
[24] בכף החיים או"ח סי' קנו אות יד בשם דברי מנחם אות טו
[25] עיין בית שמואל שמות אנשים אות א שכתב "אברהם כן יש לכתוב מן הסתם שכולם נקראים על שם אברהם אבינו שאמר הקב"ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך לאברהם. וכתב מהרש"ל אם לא שיש לו קבלה שאותו משפחה נקראו בשם אברם על איזה סיבה כי לפעמים אביו חי ונקרא אברהם ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בנו אחריו לכך נקרא שמו אברם" ומשמע מכך שמותר לקרוא אברם למי שאינו נקרא על שם אברהם אבינו או נקרא אברם באיזה סיבה אבל אם נקרא בסתם אברהם א"כ הוא על שם אברהם אבינו ולדיעה זו אסור לקוראו אברם וכ"כ להדיא במהר"ץ חיות גיטין נ ע"א ד"ה והתני אברם חוזאה וכן עיין בשדי חמד כללים מערכת כ אות פ"ג (ח"ג עמ' 257) ובמערכת ל כלל קלז (ח"ד עמ' 107 ב) ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ל
[26] והביא שם מחי' והגהות מבעל מלא הרועים (ברכות) שם, דמפרש על מה דאיתא בתוספתא שם, ואע"פ שחוזר וקורא לאברהם אברם, אינו לגנאי אלא לשבח, נ"ל, דהאיסור להקורא אברהם אברם, שמזלזל בו, שנקרא אברהם לחשיבות, שנעשה אב המון גוים, וגם שניתנו לו ה' אברים, שאינן בידו של כל אדם, וכמ"ש רז"ל, אבל כאן קורהו לשבח אברם וכו', ובכה"ג אינו עובר, דעיקר האיסור הוא הזלזול וכו' עיי"ש ומדברי מלא הרועים יצא לנו קולא, דלא מיבעי' היכא דאינו קורא לזלזול, וכגון בלשונות, שאין להם האות ה"ה בכתב לטיני דאז בודאי לא שייך זלזול, - אבל גם בלשונות שיש להם האות ה"ה בכתב לטיני כיון דאות זה אין לו שום חשיבות בקדושה, ממילא גם אם מחסרו, אינו לגנאי, ובודאי אין להרעיש ע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה