מקרא
בראשית פרק י
(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
(טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:
(יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
(יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם[1]:
(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:
(כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם אעפ"י שנחלקו ללשונות וארצות כולם בני חם הם[2]: ס
(כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס של אברהם[3] אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל בגיל לפי שבכל מקום מונה "שם" תחילה, וכאן מנאן דרך תולדתן - "יפת, וחם, ושם" מגיד לך שזה דוקא, יפת הוא הגדול[4]:
(כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם:
(כג) וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ:
(כד) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר:
(כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו של פלג נִפְלְגָה הָאָרֶץ נזרק בפיו על שם העתיד, ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר[5] וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
(כו) וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח:
(כז) וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה:
(כח) וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא:
(כט) וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן:
(לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
(לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם[7]: פ
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת דיברו כולם לשון הקודש שבה נברא העולם וּדְבָרִים אֲחָדִים כולם היו בדיעה אחת[8]:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם כאשר התרבו מהר המזרח הנ"ל שהוא הרי אררט[9] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה בכיבשן כדי לחזקם[10] וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כולם, העיר לישוב והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר[11] פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ ובקשו לבטל מה שגזר הקב"ה "ומלאו את הארץ וכבשוה"[12]:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק כל מעשה התחתונים תלוים הם בכח הגבוהים ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמיםדרך בני אדם הכתוב מדבר, כדי שיהא ניכר לאוזן, כי ממקומו רואה וחוקר וסוקר הכל[13] לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחד וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר כלומר לא ימנע מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת ויבואו לעבירות חמורות יותר והשחתת העולם[14]:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ
נביא
עמוס פרק ג
א. שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה - עם ישראל, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה - עם ישראל, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
ב. רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה - רק אתכם אהבתי מכל העמים, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם - לכן, משום שקרובים אתם אלי, אקפיד יותר על מעשיכם הרעים, ואעניש אתכם על עוונותיכם.
ג. הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו, בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ - האם הולכים שני אנשים יחד בדרך, אם לא שסכמו ביניהם מועד ללכת יחד ?! כך הנביא, בודאי ה' ציוה עליו לנבא נבואתו, ולא מעצמו ניבא !
ד. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ - האם ישמע ביער קול שאגת האריה, ללא שעומד לטרוף טרף ?! הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ - האם יתן האריה את קולו ממקום שגר שם ?! בִּלְתִּי אִם לָכָד - אם לא לכד טרף ?! (כך האוייב הנותן קולו על ישראל, בוודאי ילכוד ויכה בהם )
ה. הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ - התיפול ציפור במלכודת בארץ, בלי ששמו לה את המלכודת כמוקש ?! הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד -כשנלכדת ציפור ברשת הפח, עולה הפח קצת מן הארץ מפירפורי הציפור. שואל הנביא, היתכן שנראה פח מורם מן הארץ, אם לא לכד בתוכו ציפור ?! ( נמשל: לא ישוב האוייב מעליכם, עד שיקח מכם בשבי )
ו. אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ - היתכן שישמע בעיר קול השופר המזהיר מפני האוייב, והעם לא יחרד ?! אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַה’ לֹא עָשָׂה - כך, לא יתכן שתבוא על עיר רעה, אם לא ה' ית' הביא אותה עליהָ. ( ע"כ, שובו בתשובה, ע"פ הזהרת הנביא ).
ז. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה’ אֱלוֹקִים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים - כי הלא לא יעשה ה' דבר, אם לא גילה דבר זה לנביא להזהיר את העם.
ח. אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, ה' אֱלוֹקִים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא - כמו שכל אדם ירא משאגת אריה, כך צריך האדם לפחד מאזהרות הנביא.
ט. הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד, וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - הכריזו בארמונותיכם, בני פלישתים שבאשדוד, ובני מצרים, וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן - וקראו לכולם להתאסף על הרי שומרון לראות את דרכם הרעה של ישראל, וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ - וראו את המִייַת המלחמה שנלחמים איש באחיו, וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ - והעושק, שעושקים איש את רעהו.
י. וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם ה' - ואינם יודעים ללכת בדרך ישרה, הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם - וראו את החמס, ששדדו איש מאחיו ושומרים באוצרותיהם.
יא. לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹקִים, צַר וּסְבִיב הָאָרֶץ - לכן, יבוא עליהם אוייב סביב ארצם, וְהוֹרִד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ - ויוריד ויקח את חוזקם, ( את רכושם ) וְנָבֹזּוּ אַרְמְנוֹתָיִךְ - ויבזזו מהם, את העושר ששמרו באוצרותיהם.
יב. כֹּה אָמַר ה', כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן - כמו רועה הצאן, המציל רק דבר מועט הנשאר מפי האריה, כשתי רגליים או חלק מאוזן הכבש שנטרף, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן - כך ישארו רק מעטים מישראל, בִּפְאַת מִטָּה - החולים והחלשים, הדוחקים עצמם לקצה המטה - להחבא מהאוייב,וּבִדְמֶשֶׁק - פאה, קצה, ( רד"ק ) עָרֶשׂ - מיטה.
יג. שִׁמְעוּ וְהָעִידוּ בְּבֵית יַעֲקֹב, נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת - שמעו הנביאים דְבָרַי אלו, והזהירו את בית ישראל.
יד. כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל - כי ביום שאזכור להעניש את ישראל על פשעיהם, עָלָיו - על ישראל, וּפָקַדְתִּי עַל מִזְבְּחוֹת בֵּית אֵל - אזכור את המזבחות לע"ז שבבית אל, וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְנָפְלוּ לָאָרֶץ - יִשָבְרוּ קרנות המזבחות, ויפלו לארץ.
טו. וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ - אכה ואשבור למלכים ולשרים, את בתי החורף ( בית השמור מקור החורף ) וגם את בתי הקיץ,( בית הפתוח לרוח בימי הקיץ החמים ), שעשו להם ברוב תענוגותיהם,וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן - ואאביד מהם את בתי השן ( שעשו משן הפיל ) המפוארים שבנו, וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם ה’ - ובתים רבים יחרְבוּ ויִכְלוּ.
עמוס פרק ד
א. שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן - נְשוֹת מלכי ושרי שומרון, (שנמשלו לפרות שמנות ומדושנות, הרועות בהרי הבשן), הָעשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים - העושקות ושוברות את העניים, הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה - ואומרות לבעליהן, לקנות יין בעושק שעשקו מהעניים.
ב. נִשְׁבַּע ה’ אֱלוֹקִים בְּקָדְשׁוֹ - נשבע ה' בקדושת שמו, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם, וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת- יבואו ימים שיבוא האוייב ויגלה אתכם בסירות קטנות, ( סירות בצורת צינה, מגן ) וְאַחֲרִיתְכֶן, בְּסִירוֹת דּוּגָה - ואת בניכם יקח ( האחרית של האדם - אלו בניו שנשארים אחריו ) בסירות קטנות כסירות הדייגים.
ג. וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה - הנשים יצאו ויברחו דרך הפרצות שבחומה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ - בפרצה שנגדה, (הקרובה אליהָ), וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה נְאֻם ה' - ויגלו ויושלכו עד הרמונה. ( שם מקום )
ד. בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ - עתה, עשו כרצונכם הרע, ולכו לבית אל ולגלגל, והרבו לפשוע בע"ז, אולי יושיעו אתכם, וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם - בכל בוקר הביאו שמה קרבנותיכם לעגל,לִשְׁלשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם - ולשם תביאו אחר שלוש שנים, את המעשרות שביערתם מבתיכם[16]. ( ולא כפי ציווי התורה להביאם לירושלים ).
ה. וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה - הקריבו לעגל, מִלַחְמֵי התודה, אף שיש במינם מין חמץ ! (במיני הלחם שבא עם קרבן תודה, יש מין אחד חמץ, שאסור להעלותו למזבח. ומשום כך, לא מקריבים כלל את לחמי התודה!) וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ - קראו והשמיעו להביא נדבות לע"ז, כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים - להביא לע"ז, ולא לה' ית'.
ו. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם - כמו שאתם לא הבאתם לפני קרבנות ומעשרות, גם אני מנעתי מכם אוכל בכל הערים, עד ששיניכם נשארו תמיד נקיות, וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם - ולחם היה חסר בכל מקומותיכם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה’ - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
ז. וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם, בְּעוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר - בשלושת החדשים שלפני הקציר,( שאז, צריכה התבואה גשמים רבים ) מנעתי מכם גשם, וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת, וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר - וכנגד הטבע, על עיר אחת אמטיר גשם, ומעיר אחרת אמנע מטר, לאוֹת, כי מאיתי נהיה הדבר הזה, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ, תִּיבָשׁ - ואפילו באותה עיר, רק בחלקה אוריד הגשם, וחלקה האחר יִבַש.
ח. וְנָעוּ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ עָרִים, אֶל עִיר אַחַת, לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ - ינועו ישראל אל העיר שאמטיר עליה מטר, להרוות צמאונם, ולא ישבעו מהשתיה שימצאו, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
ט. הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן - הכיתי את התבואה בשדפון וירקון, (שִּׁדָּפוֹן - שהתבואה מוכה ומתייבשת מהרוח,כמו: "שדופות קדים", יֵּרָקוֹן- שהתבואה מתייבשת והופכים למראה ירוק ). הַרְבּוֹת - מה שאתם מרבים, גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם - גנים, כרמים, מטעי תאנים וזיתים, יֹאכַל הַגָּזָם - יאכל הגזם ( מין ארבה), וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה’ - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
י. שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם - שלחתי בכם דֶבֶר, כשירדתם למצרים להביא תבואה, מפני הרעב בארץ, הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם, עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם - את הבחורים שירדו למצרים הרגו האוייבים בחרב, ואת הסוסים לקחו שבִי, וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם - ריח רע עלה במחניכם מריבוי המתים, וּבְאַפְּכֶם - עד שעלה באפיכם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
יא. הָפַכְתִּי בָכֶם - הפכתי והשחתתי, חלקים מארצכם, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים, אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה - כמו שהפך ה' את סדום ועמורה, וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה - עד שמי שנשאר, דומה לאוּד המוצל מהשריפה,(האוד, הוא העץ שהופכים בו האש, ואינו נשרף לגמרי כְּעצי המדורה ) וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
יב. לָכֵן - בגלל שלא שבתם אלי, כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל - כמו כל הרעות הללו, אעשה לכם ישראל, עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ - ומפני ששומעים אתם מהנביאים, שכך אעשה לכם, הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל - הכינו את עצמכם לפני ה', ושובו לפני בתשובה,
יג. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ - כי הנה ה', הוא היוצר הרים ובורא את הרוח, וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ - הוא שיודע שיחת כל אדם, עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה - ובידו להפוך את אור השחר - לחושך, וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ - ובידו לדרוך ולהשפיל, את בעלי הגאווה שבארץ, ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, שְׁמוֹ - ששמו של ה', מורה על כך, שהוא אדון כל הצבאות (צבא השמים והארץ), וברצונו יעשה כל חפצו, וא"כ שובו אליו -ותנצלו מהרעה !
משנת ההלכה
בראשית פ"ט פס' י"ג ופס' ט"ז
"את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ"
"והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ"
נצטוינו[17] בזה לברך בשעה שרואה את הקשת (תנחומא ישן פ' נח סי' ז)
דיני המצוה
א. הרואה[18] קשת אומר "ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית[19], ונאמן[20] בבריתו[21], וקיים במאמרו": (שו"ע או"ח רכ"ט סעי' א')
ב. חזר וראה הקשת אפי' באותו יום, אם נתפזרו[22] העננים ושוב נתקדרו השמים חוזר ומברך, כיון שהקשת שבירך עליו קודם חלף הלך לו, ואם לא נתפזרו, אין חוזר ומברך כל אותו היום: (מ"ב שם ס"ק ב')
ג. אין מברך אלא בראה חצי קשת עגולה, אבל ראה מקצת ממנו אין לברך[23]:
ד. אסור להסתכל בקשת ביותר, והמסתכל בו ביותר עיניו כהות[24]: (שם בשו"ע ומ"ב ס"ק ה')
ה. אין כדאי להגיד לחברו שיש קשת, מטעם מוציא דבה הוא כסיל. (מ"ב שם ס"ק א') ומ"מ מותר לחזר אחר ראית הקשת כדי לברך עליה את הברכה[25]:
ו. ראוי להדר[26] ולעמוד בשעת אמירת הברכה:
[1] מלב"ם
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] חזקוני
[8] ת"י
[9] אבע"ז רמב"ן
[10] ת"י
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] ביעור מעשרות - אחר כל שלש שנים משנות השמיטה, היינו, בשנה הרביעית והשביעית, מבערים (מוציאים) את כל המעשרות מן הבית. כל מעשר נותן כפי עניינו: מעשר ראשון - ללוי, מעשר עני - לעני וכו'.(פר' ראה וכי תבוא).
[17] בתנחומא ישן פ' נח סי' ז איתא "ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית" משמע שחיוב הברכה מן התורה, כדי להזכיר הברית וצל"ב:
[18] ואפי' שלא בירך מיד כשראה אותה, יכול לברך כל זמן שהקשת נראית, רק יביט בה בחטף קודם הברכה ואז יברך. (שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' כ"ז):
[19] ולא שצריך הקב"ה זכירה, שאין שכחה לפניו, אלא מראה לעולם שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה מחריבו (אבודרהם ברכות שער ח) ועיין ברמב"ן על פס' י"ב וספר עקידת יצחק שער י"ד ושל"ה בהגהה לפ' נח:
[20] כ"ה הנוסח ברמב"ם ובטור, אבל בשו"ע הנוסח הוא "נאמן", (מ"ב שם ס"ק ג') ועיין כף החיים (ס"ק ג') דהעיקר כנוסח הרמב"ם:
[21] דהיינו שלא יעביר בריתו שלא להביא מבול, אע"פ שרבו הרשעים. "וקיים במאמרו" שאפילו אם לא היה כורת ברית, כיון שאמר בדבור בעלמא "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ", ברור הוא שיקיים מאמרו. (מ"ב שם ס"ק ד' בשם אבודרהם) ועיין בשו"ת שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' לא ד"ה ושמעתי שכתב שיש שאמרו שאין מברכים הלבנה בשבת "מדכתיב ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע וגו' והיו לאותות ולמועדים וגו' ושבת וי"ט הם גופן אות ,וכמו שאין מניחין תפילין בשבת וי"ט מטעם זה כך אין מקדשין בשבת וי"ט, ע"כ תמצית דבריהם. אמנם הבל בפיהם נשתקע הדבר ולא נאמר, לפ"ז איך מברכין בשבת וי"ט הרואה קשת הלא מקרא מלא דיבר הכתוב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ, אלא טעם זה לפגם ולא לשבח, בשלמא גבי תפילין אסור להניח בשבת וי"ט שהרי הם אות, ושבת וי"ט אין צריך לאות שהן גופן אות, משא"כ אותות הנאמר בלבנה פירש"י אם המאורות לוקין וכו' וכן אות הקשת שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם מה ענין זה לענין הנחת תפילין, ולאו אותות שווין הן דכל אחד אות בפני עצמו וכל חד וחד למילתיה, והברכות הללו שאנו מברכין על הלבנה קאי על חידוש הלבנה שמחדש הקב"ה חדשים חידוש הלבנה בכל חדש וחדש, וכן כשרואה קשת מברך זוכר הברית וכו' ואיך יעלה על הדעת לומר שלא לברך בשבת וי"ט:
[23] דבבה"ל שם מסתפק האם בעי' דווקא "תמונת קשת" דהיינו חצי גורן עגולה, או אפי' מקצת קשת די, וספק ברכות להקל. ואם נראה כחצי גורן עגולה, אבל חלק ממנו מוסתר ואינו חצי מושלם נמי מברך, (וזאת הברכה עמ' 157):
[24] ואף על פי שאסור להסתכל בקשת ביותר, והמברך ברכות הראייה צריך שיראה את הדבר שמברך עליו, מכל מקום יכול לברך, שאין המסתכל כרואה, כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה (אבודרהם שם):
[25] וזאת הברכה עמ' 156 סי' ז אות ב"
[26] דמצינו בסידור יעב"ץ שכל ברכות השבח והודאה צריך להיות מעומד, וה"ה כאן, אבל הפמ"ג סי' תל"ב משב"ז ס"ק א' מסתפק בזה ובפתיחה להלכ' ברכות אות י"ח כתב "וברכת השבח רשאי מיושב לבד ברכת הלבנה" משמע דאין חיוב מדינא לעמוד, אבל ראוי לעשות כן, ועיין שו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' ת"ט שכן נהג הר"מ פיינשטיין זצ"ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה