מקרא
בראשית פרק כו
(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים, ושם עשה לו השם כבוד גדול ולכן היה יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו לירד שם עד שנאמר לו אל תרד מצרימה[1] וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ אפשר כי הוא אבימלך שהיה בימי אברהם, או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא אבימלך מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה דעתו של יצחק היה לירד במצרים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא[2]:
(ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ בארץ ישראל כולה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ ותסע בה ממקום למקום אל פי מה שה' יצוה אותך[3]:
(ג) גּוּר עתה בָּאָרֶץ הַזֹּאת ארץ פלשתים[4] וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה כלומר ה' נשבע שבועה נוספת ליצחק ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם, כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם[5] אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:
(ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ בגלל זרעך[6] כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
(ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי על העקידה דכתיב אשר שמעת בקולי מִצְוֹתַי כגון מצות שמנה ימים דכתיב כאשר צוה אותו אלהים חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי מצות השכליות כגון גזל ועריות וחימוד ודינין והכנסת אורחים כולם היו נוהגין קודם מתן תורה אלא שנתחדש ונתפרש לישראל וכרתו ברית לקיימו[7]:
(ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ על הבנים לא שאלו לו, שאמרו אולי הם בני אשה אחרת[9] וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא:
(ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים ימי תשמיש ולכך הותר לו לשמש מטתו וכן מצינו בחלקיהו הכהן אביו של ירמיהו שבא על אשתו ביום לפי שלא בא עליה מימים רבים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק צחוק שלפני הבעילה[10] אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ:
(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם הוא המלך היחיד בעמו שהיה חושב שלא יצטרך לשאול את פיך ולדעת רצונך בזה שלרב מעלת המלך ייטב בעיניך בלי ספק להשיא לו את אחותך[11] אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם שהרי נשבעתי אני ואברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי[12]:
(יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה לרעה[13] וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת:
(יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא אע"פ שהארץ קשה היא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא אע"פ שהיא שנת בצורת ורעבון מֵאָה שְׁעָרִים שדה ששיערוהו שיוציא אחד, הוציאה מאה[14] וַיְבָרֲכֵהוּ יְקֹוָק בממון שמכר תבואתו בדמים יקרים[15]:
(יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ בעשירות וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד כל אשר לו מוצלח[16]:
(יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה בשדות ובכרמים[17] רַבָּה עד שנצטרך להרבה עבדים ושפחות[18] וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים שבשדותיהם קרה אז הפך זה שזרעו הרבה והביאו מעט[19]:
(טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר כדי שלא יוכל יצחק להועיל עצמו בהן ולהשקות זריעותיו ומקנהו[20]:
(טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ בעשרך להתקומם עלינו[21] מְאֹד ונתכוונו שילך לו יצחק וארצו תשאר בידם[22]:
(יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם:
נביא
חגי פרק א
א. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ - דָרְיָוֶשׁ בן אסתר ואחשורוש, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ - ב - א' בחודש השישי, הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא - שאחר שעלו ברשות כורש, לבנות המקדש, נפסקה הבניה מפני כתב השטנה ששלחו לו צרי יהודה. בשנת שתיים לדריוש, התנבא חגי על חידוש הבניה, אחר שמלאו 70 שנה לגלות. אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה -אל זרובבל בן שאלתיאל מושל יהודה, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר:
ב. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ - ישראל אומרים, לֹא עֶת בֹּא, עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת - שעדיין, לא הגיע הזמן לבנות את ביהמ"ק.
ג. וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ד. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים - האם עכשיו הזמן, לשבת ספונים תחת תקרת בתיכם, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב - כאשר בית ה' עומד בחורבנו?!
ה. וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם - שימו לבכם לכך, שאין ברכה במעשה ידיכם.( כל עוד המקדש חרב )
ו. זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה, וְהָבֵא מְעָט - הנה, זורעים אתם הרבה, אך מביאים לבתיכם מעט יבול, אָכוֹל, וְאֵין לְשָׂבְעָה - אוכלים ואינם שבעים, שָׁתוֹ, וְאֵין לְשָׁכְרָה - שותים יין, והיין ואינו משכר,לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ - לובשים בגדים, ואינם מחממים את הלובש, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר, מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב - וכסף משכורתם, אין בו ברכה, וכאילו יש חור בצרור הכסף. ( צרור - קשר של בגד, לשמור הכסף בתוכו )
ז. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם - שימו לבכם לכל זאת, להטיב דרכיכם על מה שאצווה אתכם.
ח. עֲלוּ הָהָר, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת - עלו להר, והביאו משם עצים לבנות את בהמ"ק, וְאֶרְצֶה בּוֹ, וְאֶכָּבְדָה, אָמַר ה' - ואז, ארצה בבית, ואשרה בו את שכינתי ( את כבוד ה' ) .
ט. פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה, וְהִנֵּה לִמְעָט - הנה עתה, אתם פונים לעבודת השדה, וחושבים להוציא תבואה רבה, והנה מוציאה השדה מעט, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת, וְנָפַחְתִּי בוֹ - ומה שתביאו אל בתיכם, אנשוב בו בפי ואתן בו קללה, יַעַן מֶה נְאֻם ה' צְבָאוֹת - בגלל מה אין הברכה שורה במעשה ידיכם ?! יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ - בגלל בית ה' העומד חרב, ואתם רצים לשבת בבתיכם.
י. עַל כֵּן עֲלֵיכֶם, כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל - לכן, עליכם לא יורידו השמים טל, ( יעצר הטל בשמים ), וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ - והארץ תִּמָנַע, מלתת לכם את יבולה.( שכבייכול, תעצר התבואה בתוך הארץ ).
יא. וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים - וקראתי ליובש לבוא על ארצכם ועל ההרים, וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר, וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה - יבוא היובש, וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם - ר"ל, שלא יצליחו במעשה ידיהם.
יב. וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל, וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא - ואל דברי חגי הנביא, כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם - לזרזם על בנין הבית, וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה' :
יג. וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' - שליח ה', בְּמַלְאֲכוּת ה' - בשליחות ה', לָעָם לֵאמֹר, אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' - ואל תפחדו מלבנות הבית שלא ברשות דריָוֵש המלך.
יד. וַיָּעַר ה', אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה - ה' עורר, את רצון זרובבל שר יהודה, וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל - ואת רצון יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם - ואת רצון כל שארית העם שבירושלים, וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם - התחילו להכין את צרכי הבנין.
טו. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ, בַּשִּׁשִּׁי - בכד' לחודש השישי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ - התחילו להכין את צרכי הבנין.
חגי פרק ב
א. בַּשְּׁבִיעִי, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ - בְּ - כא' לחודש השביעי, הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ב. אֱמָר נָא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶל שְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר:
ג. מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן - מי בכם שנשאר מהגלות, וראה עוד את הבית הראשון בכבודו הגדול, וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה, הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם -והבית שעומד כעת, נחשב כאילו אינו קיים כלל.
ד. וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה', וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה', וַעֲשׂוּ, כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ועתה, התחזקו לבנותו, ועשו את אשר אצווה עליכם, ואז אהיה אתכם להטיב לכם.
ה. אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם - שמרו את הברית (שמירת התורה והמצוות ) שכרתי אתכם בצאתכם ממצרים, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, אַל תִּירָאוּ - רוח הנבואה עדיין עומדת עמכם, ולכן אל תִּירָאוּ, ושמרו הברית.
חגי פרק ב
ו. כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עוֹד אַחַת מְעַט הִיא - הנה, עוד מלכות אחת (יָוָן ), תמשול בכם אחת מלכות פרס, ומעט זמן תמשול בכם, וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה - ובניסים העצומים שאעשה לכם בזמן ההוא ( בזמן החשמונאים ), כבייכול, ירעדו השמים, הארץ, הים והיבשה.
ז. וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם - ומתוך החרדה שיחרדו הגויים, יבואו עם כְּלֵי חמדתם, לבית ה', וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
ח. לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ובידי, להביא את הכסף ואת הזהב אל ביתי. ( לביהמ"ק )
ט. גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה' צְבָאוֹת - עוד יהיה כבוד הבית השני, גדול מהבית הראשון[23], וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ושלום אתן בירושלים.
י. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, לַתְּשִׁיעִי - ב - כד' לחודש התשיעי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
יא. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר - שאל את הכהנים, בתורת טומאה וטהרה.
יב. הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ - הנה, אם יקח אדם, בשר נבילה, או שרץ ( אב הטומאה ) בתוך כנף בגדו, ("בשר קודש" - בשר שנקדש, שנבדל לאיסור[24] ) וְנָגַע בִּכְנָפוֹ - וכנף הבגד נגע בבשר הנבילה, ( הרי הבגד - ראשון לטומאה ), אֶל הַלֶּחֶם - ונגע כנף הבגד בלחם, ( הרי הלחם - שני לטומאה ) וְאֶל הַנָּזִיד - והלחם נגע בתבשיל, ( הרי התבשיל - שלישי לטומאה ) וְאֶל הַיַּיִן, וְאֶל שֶׁמֶן, וְאֶל כָּל מַאֲכָל -והנזיד, נגע ביין או בשמן או בכל מאכל, ( והרי הם - רביעי לטומאה ) הֲיִקְדָּשׁ - האם מאכלים אלו נטמאו ? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא - ענו הכהנים שמאכלים אלו לא נטמאו, וטעו בכך. ( שלא ידעושבקודש, אף הרביעי נטמא )
יג. וַיֹּאמֶר חַגַּי, אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה - אם נגע הבגד במת עצמו, והרי הוא אב הטומאה כטמא נפש, ונגע בכל אלו המאכלים, ( הבגד נגע בלחם, ונהיה הלחם ראשון לטומאה, והלחם נגע בנזיד ונהיה הנזיד שני לטומאה, והנזיד ביין, שמן או כל מאכל ונהיו המאכלים שלישי לטומאה ), הֲיִטְמָא - האם מאכלים אלו יטמאו ? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא - ויפה ענו. ( ששלישי בקודש, יָדְעוּ שטמא )
יד. וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר, כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה', וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם, טָמֵא הוּא - כמו שטעיתם בשאלתי הראשונה, כך טועים אתם וכל העם בדברי התורה, ואם לא תתנו אל ליבכם ללמוד, כל מעשה ידיכם שתקריבו לפני ה', טמא הוא.
טו. וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה - מהיום והימים שעברו, מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה' - לפני שהתחלתם, לשים אבן על אבן בבנין בית ה'. ( לפני שהוסיפו על הבנין שנבנה בימי כורש )
משנת ההלכה
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹוָ֔ק וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (בראשית פרק כו פסוק ב)
עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב, ד"א שכון בארץ שכן את השכינה בארץ (בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סד)
א. ממדרש זה למדנו שמצוה ליישב את ארץ ישראל. וההתישבות בארץ היא בבתים ובנטיעות ובזריעה. וכן אמרו שנטע ר' ינאי ארבע מאות כרמים כדי לקיים מצות יישוב ארץ ישראל[25].
ב. וכן אמרו: ושש שנים תזרע את ארצך, אפילו אין לו לאדם אלא חורבה אחת בתוך גנו חייב לעבדה בכל יום, ופירשו ראשונים שבארץ ישראל הדברים אמורים.
ג. ואמרו מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר: ויקן את ההר שמרון וגו' ויבן את ההר ויקרא את שם העיר וגו'[26].
ד. וכן מצוה לדור בבית בארץ ישראל ומצוה לחנך בית בארץ ישראל[27], משום ישוב ארץ ישראל, ולכן מי שבנה בית בארץ ישראל הוא שחוזר מעורכי המלחמה, ולא זה שבנה בחוץ לארץ, שנאמר: ולא חנכו, את שמצוה לחנכו, יצא זה שאין מצוה לחנכו. ולכן הסעודה שעושים לחנוכת הבית בארץ ישראל היא סעודת מצוה, אבל לא בחו"ל[28].
ה. וכן למדנו שחלק ממצות ישוב ארץ ישראל היא מצוה לבנות שכונות בארץ ישראל, ולבנות בהם בתי כנסיות וישבות, בתי מדרשות ותלמודי תורה. ועל ידי כן משרה את השכינה בארץ ישראל[29]
י
[1] רמב"ן ועיי"ש שכתב אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם (פרקי דר"א כו), ועל כן ימנה הכתוב ממנו, כי מה צורך להזכיר זה וברבינו בחיי השיג עליו שמפורש בחז"ל שהיה עשרה רעבון באו לעולם וחלק עוד בימי אדם הראשון ולמך
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] ת"א ת"י
[7] רשב"ם
[8] אור החיים
[9] רמב"ן
[10] חזקוני
[11] ספורנו
[12] חזקוני
[13] ת"א ת"י
[14] רשב"ם
[15] ספורנו
[16] גור אריה
[17] ספורנו
[18] רמב"ן
[19] ספורנו
[20] רבינו בחיי
[21] ספורנו
[22] חזקוני
[23] י"א: בשנים, וי"א: בבנין. וזה וזה היה, כי בית ראשון עמד 410 שנה, ובית שני 420 שנה, וכן היה גדול בבנין, כמו שכתוב בדברי רז"ל ובספר יוסף בן גוריון כי הבנין שבנה הורדוס, לא נראה מעולם בנין טוב ונאה כמוהו.
[24] כמו:"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרם" - שתוקדש התבואה - לאיסור. דברים כב', ט'.
[25] ב"ב יד. בחי' הריטב"א ושטמ"ק בשם הראב"ד שם
[26] עיין באנציקלופדיה תלמודית כרך ב, [ארץ ישראל] עמוד רכה טור 2
[27] כ"מ מירושלמי סוטה פ"ח ה"ד
[28] מגן אברהם סימן תקסח ס"ק ה וז"ל "וכ' בס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל" ועיין שו"ת חת"ס יו"ד קל"ח שמטעם זה לא רצו לבנות בחו"ל וליטע כרמים דכמו שמצוה לבנות בארץ כך אין מצוה לבנות בחו"ל. ועיין כתב עת אורייתא יט תשס"ג עמ' קפז
[29] עבד המלך תולדות פה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה