מקרא
בראשית פרק כ
(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל על[1] שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:
(ג) וַיָּבֹא מלאך ה -[2] אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג הרגת גוי רע על רשעו, אנשי סדום ועמורה. תהרוג כמו כן גוי צדיק שלא פשע[3]:
(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה שלא בפני אברהם[4] אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא ויודע שלא קרבת אליה[5] וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:
(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה אורח שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא? וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּילכך אמרתי "אחותי היא", כי מוטב לי שיקחוה ולא אמות, משאמות ויקחוה[6]:
(יב) וְגַם אָמְנָה אמנם אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא, כט) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי[7] אַךְ לֹא בַת אִמִּי לא נולדנו מכרס אחד, שאינה אחותי ממש, רק קרובתי, ולכך - וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה כיון שהיא מותרת לי[8]:
(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים שאמר לי הקב"ה ללכת מבית אבי למקום אחר שאינו ידוע כמו תועה בשדה[9] מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי עלי אָחִי הוּא:
(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז) וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ במה שהוצרכתי לפייסו בממון רב - הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ שיכסו פניהם מלהביט בך ובכל אשר אתך, אפילו בנערותיך ובשפחותיך, כשיראו שהוצרכתי לרצותו בממון, ידעו שלא נגעתי בך ובעל כרחי החזרתיך וְאֵת כֹּל וגם לעיני כל העולם וְנֹכָחַת תהיה זאת הוכחה שלא נגעתי בך שהרי הוצרכתי לפייסו ונתפייס[10]:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח) כִּי עָצֹר עָצַר יְקֹוָק בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ להמית התולדות אם לא היה אבימלך שב בתשובה כמו שהתרה בו באמרו דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך[11] עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם: ס:
בראשית פרק כא
(א) וַיקֹוָק פָּקַד זכר והשגיח אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה נס[12] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם מי בכל השומעים שאמר לאברהם תחלה ש - הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו אין בעולם מי שיאמר אליו כן, אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב מעולם:
נביא
מיכה פרק ו
א. שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר ה' אֹמֵר, קוּם רִיב - קום מיכה, להוכיח ולהתווכח עם ישראל, אֶת הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ - והרם קולך, עד שישמעו ההרים והגבעות את קולך,
ב. שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' - שמעו ההרים, את הריב שיש לה' עם ישראל, וְהָאֵתָנִים, מֹסְדֵי אָרֶץ - וההרים החזקים, שהם יסוד הארץ, כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ, וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח:
ג. עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ - עמי, שימו לבכם לכל הטובות שעשיתי עמכם, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ - והאם עייפתי אתכם בעבודתי ?! עֲנֵה בִי - העידו בי, אם אמנם עִייפתי אתכם.
ד. כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם - שינהיגו אתכם.
ה. עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר - עמי, זכרו את מחשבתו הרעה של בלק עליכם, ומה שציויתי על בלעם לברך אתכם, מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל - וזכרו, את כל הטובות שעשה עמכם ה', מהשיטים, שעבדתם שם לבעל פעור, ועד שהעביר אתכם את הירדן ובאתם לגלגל, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' - וכל זה עשה עמכם, כדי שתדעו את רוב הצדקות שעושה עמכם ה', ותלכו בדרך טובה.
ו. בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' - במֶה נקדם את פני ה', ונשלם לו על רוב הטובות שעשה עימנו ? אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם - ובמֶה אראה כפיפות קומתנו והכנעת לבבנו לפניו ? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה - האם נתרצה לפניו, כשנביא עולות של עגלים ?!
ז. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן - וכי נהיה רצויים לפני ה', אם נביא לפניו אלפי אילים, ורבבות נחלים של שמן למנחות ?! הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי - וכי ירצה ה', שאתן לו את בני בכורי, ככפרה על פְּשָעַי וְחַטֹאתַי ?!
ח. הִגִּיד לְךָ אָדָם - אדם ! הנה אומר לך הקב"ה, מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - מה טוב לפני ה' שתעשה, ומה דורש הוא ממך, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט - אינו חפץ בעולות ובבניך, כי אם לעשות משפט אמת, וְאַהֲבַת חֶסֶד - לאהוב ולרדוף, אחר עשיית חסד בין איש לרעהו, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ - ללכת בצניעות בדרכי ה', ולא בפרסום ובגאוה.
ט. קוֹל ה' - הנה קול ה', ביד הנביא, לָעִיר יִקְרָא - קורא לאנשי העיר ירושלים, לשוב בתשובה. ("לָעיר" - העיר המיוחדת, ירושלים) . וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ - וע"י הנביא, שהוא איש תוּשִׁיָּה, (איש חכם) ,הרואה את שם ה' ומתבונן בדרכיו, שִׁמְעוּ מַטֶּה - שמעו דְבָרַי, שמַטֵּה (מקל) הפורענות, עומד מוכן להכות ברשעים, וּמִי יְעָדָהּ - ושמעו, מי הוא שמייעד את המטה להכות ברשעים. (ומי יוכל להציל מפניו ?)
י. עוֹד הַאִשׁ - האם אחר תוכחתי, יש עוד, (הַאִשׁ - האם יש?) בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע - בבית הרשע, אוצרות שאסף בעושק, וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה - והאם יש עוד בביתו, מידת איפה, (מידת נפח) ,כחושה וחסרה ממידתהּ ?(ר"ל, הלא אחר כל אזהרותי, אין הרשעים שָבִים מדרכם הרעה !)
יא. הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע - וכי יזכו בדין, כשבביתם עדיין עומדים מֹאזְנֵי רֶשַע, הגוזלים את הבריות ?! וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה - וכשכִּיסָם מלאה, באבני משקל, המְרמוֹת את המשקל.
יב. אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס - אשר עשירי ירושלים, מלאים בתיהם, בממון גזול, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם - ויושבי ירושלים, מדברים דברי שקר לרמות את הבריות.
יג. וְגַם אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ - גם אני, נתתי לך מכות חזקות, עד שיהיו חולים מהם, הַשְׁמֵם עַל חַטֹּאתֶךָ - אעשה את ארצכם שממה, (שתגלו מן הארץ) , בגלל חַטֹּאתֶךָ.
יד. אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע - גם שיהיה לכם אוכל, לא תשבעו ממנו, וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ - ומתוך הרעב, יִכָּנַע לִבְּךָ, וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט - גם כשתשיג את האוייבים, לא תציל את בניך שנלקחו בשבי, וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן - ואף כשתציל, יגבר עליך האוייב, ויהרוג אותם בחרב.
טו. אַתָּה תִזְרַע, וְלֹא תִקְצוֹר - שדות שתזרע, יקצור האוייב את התבואה, אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת, וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן - האוייב, יסוך עצמו בשמן, שתוציא מהזיתים, וְתִירוֹשׁ, וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן - ואת היין מהגפנים יקח האוייב.
טז. וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי, וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב - ואחר כל היסורים האלו, עדיין שומרים אתם את חוקות ומעֲשֵי עמרי ואחאב, מלכי ישראל הרשעים, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם - והולכים על פי עצתם הרעה, לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה - ובכך גרמתם, שאתן אתכם לשממה, וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה - ישרקו הגויים, מתמהון על גודל החורבן, וְחֶרְפַּת עַמִּי, תִּשָּׂאוּ - תשאו את העוון, שהייתם מחרפים את עמי שעשקתם, ותענשו, שיחרפו אתכם הגוים.
מיכה פרק ז
א. אַלְלַי לִי - אוי לי, שמונתי לנביא, בתקופה קשה זו, כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ - כי תקופתה זו דומה, לזמן שנלקטו כבר כל פירות הקיץ, (משל לצדיקים) , כְּעֹלְלֹת בָּצִיר - וכבר בצרו את הענבים, ונשארו רק העוללות, אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל - ואין בגפן אשכול אחד לאכול, (אין בעם צדיק וחסיד, ללמוד ממעשיו) , בִּכּוּרָה, אִוְּתָה נַפְשִׁי - ונפשי מִתְאַוָה, לתאנה בְּשֵלָה, המבכרת לפני בא הקיץ. (שיוצאת בכורה, ראשונה מבין פירות הקיץ ; משל לצדיק וחסיד) .
ב. אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ - נאבדו מן הארץ אנשים חסידים, (ההולכים בדרכי החסידות לפני ה') וְיָשָׁר בָּאָדָם, אָיִן - ואין עוד אדם ההולך בדרך ישרה, כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ - אורבים איש לרעהו לשפוך דם, אִישׁ אֶת אָחִיהוּ, יָצוּדוּ חֵרֶם - איש את רעהו, צדים ברשת.
ג. עַל הָרַע כַּפַּיִם - על הרע שאתם עושים בכפיכם, לְהֵיטִיב - אתם מקוים שיֵטִיב לכם ה', הַשַּׂר שֹׁאֵל - השר שואל ומבקש שוחד בפה מלא, וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם - והשופט מבקש תשלום, בעבור זיכוי בדין, וְהַגָּדוֹל - השר הגדול בחצר המלך, דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא - אומר בפה מלא, את שחומדת נפשו בדין, וַיְעַבְּתוּהָ - ובכך, מעבִּים (מלשון עבה) , ומחזקים את הרע.
ד. טוֹבָם - הטוב שבהם, כְּחֵדֶק - מכאיב כקוץ הדוקר, יָשָׁר - והישר שבהם, מִמְּסוּכָה - קשה יותר מגדר קוצים, יוֹם מְצַפֶּיךָ - היום, שמצפה אתה שתבוא בו הטובה, פְּקֻדָּתְךָ בָאָה - יבוא בו זכרון פשעיך, עַתָּה, תִהְיֶה מְבוּכָתָם - כי עוד מעט, ותבוא עליהם המבוכה והבילבול מגודל הרעה.
ה. אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ, אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף - אל תאמינו ותבטחו בחבר טוב, ובשָרִים, מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ - ואפילו מאשתך, שמור דבריך, שלא תגלה הדבר לזרים.
ו. כִּי בֵן, מְנַבֵּל אָב - כי הנה, בן מבזה ומגנה את אביו, בַּת, קָמָה בְאִמָּהּ - בת, קמה על אימהּ, לבזותה, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ - כלה, קמה על חמותהּ, לבזותה, אֹיְבֵי אִישׁ, אַנְשֵׁי בֵיתוֹ - אנשי ביתו של איש, הרי הם כאוייבים.
ז. וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי - אך אני, עומד ומצפה לישועת ה', יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי - שישמע אלוקי לתפילתי.
ח. אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי - אל תשמחו אוייבי על נפילתי, (על שגולים ישראל ממקומם) כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי - כי גם אם נפלתי, אשוב ואקום, כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ, ה' אוֹר לִי - ואף אם אשב בחשכת ובצרות הגלות, ה' יאיר לי - ויוציאני מרעתי.
ט. זַעַף ה' אֶשָּׂא, כִּי חָטָאתִי לוֹ - את כעסו של ה' עלי, אני נושא, כי חטאתי לו, עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי - עד שיריב את ריבי עם הגויים, על הרעות שעשו לי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי - וינקום בגויים,יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר - יוציא אותי מהחשכה - לאור, אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ - ואראה את הצדק שיעשה.
י. וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי - ויראו אויבי, את הטובות שיעשה עם ישראל, וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה - ותכסה אותם בושה גדולה, הָאֹמְרָה אֵלַי - על שאמרה לנו בגלותינו, אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ - היכן ה' אלוקיכם, ומדוע אינו גואל אתכם, עֵינַי, תִּרְאֶינָּה בָּהּ - בעינינו נראה את הנקמה בגויים, עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס, כְּטִיט חוּצוֹת - כי עוד מעט, ויהיו הגויים למרמס, כטיט הנרמס ברחובות.
יא. יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ - ביום שיבנה ה', את הגדרות החרבות של ישראל, יוֹם הַהוּא, יִרְחַק חֹק - ביום ההוא, ירחקו מכם חוקי המיסים שהטילו עליכם הגויים.
יב. יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא - ביום ההוא, אליך יבוא ה' להאיר לך מחשכת הגלות, ולהשיבך לארצך, לְמִנִּי אַשּׁוּר - וישובו מהגלות, שהגלה אותם אשור, וְעָרֵי מָצוֹר - ומערי המבצר שבאשור,וּלְמִנִּי מָצוֹר - ומשאר ערי המבצר שגלו לשם ישראל, וְעַד נָהָר - ומהגליות שגלו, מעבר לנהר פרת, וְיָם מִיָּם - ומהגלויות שגלו מעבר לים שבמערב, וְהַר הָהָר - ומהגלויות שגלו מעבר להר ההר.
יג. וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל ישְׁבֶיהָ - ארצות הגויים יהיו שממה מיושביהם, מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם - וזהו הפרי (התוצאה) והעונש, על מעשיהם הרעים.
יד. רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ - הנהג ה' עמך, כרועה המנהיג את צאנו בשבט, (מקל) , שֹׁכְנִי לְבָדָד - וישכנו לבדם בבטחה בארצם, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל - ישכנו ביער בבטחה, (מקום חיות רעות) , כמו בתוך הכרמל, (מקום שדות וכרמים ) יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם - ירעו בארץ הבשן והגלעד שמעבר הירדן, (שהיא ארץ מרעה) , כמימות עולם.
טו. כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת - משיב ה' לנביא: עוד אַרְאה לישראל נפלאות, כנפלאות שראו אבותיהם ביציאת מצרים.
טז. יִרְאוּ גוֹיִם - הגויים שיבואו עם גוג על ירושלים, יראו את הנפלאות שאעשה, וְיֵבֹשׁוּ, מִכֹּל גְּבוּרָתָם - ויבושו שבטחו בגבורתם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה - לא יוכלו לדבר מרוב תמהון, אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה:
יז. יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ, כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ - כשישתחוו לישראל, יראו כאילו מלחכים את העפר כנחש וכרמשים הזוחלים על הארץ, יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם - יחרדו מבנ"י, כשיהיו סגורים בעריהם, אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ - מה' יפחדו, וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ - וגם מכם (בנ"י) יפחדו.
יח. מִי אֵל כָּמוֹךָ - מי עוד אלוקים כמוך, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע - שסולח לעוונות ולפשעי ישראל, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ - שישָארו בעת הגאולה, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ - לא מחזיק בכעסו לעולם, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא - כי חפץ הוא לעשות עימנו חסד וטובה.
יט. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ - ישוב ה', וירחם עלינו, יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ - כובש תחת רגליו את עוונותינו, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם - וכבייכול, משליך לעומק הים את חטאות בנ"י.
כ. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב - קיים לנו, את הבטחתך ליעקב אבינו, ("...והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה") חֶסֶד לְאַבְרָהָם - ואת החסד שהבטחת לאברהם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם - ואת אשר נשבעת לאבותינו מימים קדמונים.
סליק ספר מיכה
משנת ההלכה
מצות הכנסת אורחים
א. אם אין לו בית או ממון לקיים מצוות הכנסת אורחים מצווה עכ"פ לדאוג לאורחים ולהראות להם איה יש מקום שמכניסין אורחים וידבר עם בעה"ב בשבילם ויסייע לו לדאוג לכל צרכם[14] ספר הברית - חלק ב מאמר י"ב דרך הקודש - פרק ח)
ב. מצווה על האדם לחנך בניו במצוות הכנסת אורחים[15] (שם)
ג. ראוי לאשה המכנסת אורחים ליטול קודם לכן רשות מבעלה[16] (זוהר פ' נח) אבל בשלה יכולה לעשות כל מה שתירצה[17]
ד. י"א דאין מצוות הכנסת אלא באורחים שבאו מעיר אחרת בין שנתארחו אצלו בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים אבל באנשים הגרים באותה העיר[18] ואין באים אלא לסעוד אצלו אין נחשבים אורחים וי"א דאף זה חשיב ממצות הכנסת אורחים[19] ואם מזמין בן העיר לכבוד אורח חשיב הכנסת אורחים לכו"ע[20]
ה. י"א דאין מצווה אלא בהכנסת אורחים כגון בעלי תורה ובעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים או עשירים שראוי לכבדם שאינם עושים רעה אבל לא הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם רק בכלל צדקה[21]
[1] ת"א ת"י
[2] אבע"ז
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] ת"י
[13] ת"א
[14] וז"ל שם "ויחשב לך זה כאלו הכנסתם לביתך והם מאוכלי שלחנך כי יש תקוה לעני כמו לעשיר, ולא תאמר העני במה יזכה את ארחו, כי אף הוא יוכל לקיים מצוה זו לכשירצה אם יהיה איש בעל שער וירא את האיש האורח בא בשער העיר לקבל פניו ולרוץ לפניו לתור לו מנוחה ובנוחו יאמר אשרת אותך במה שצריך לך, ויהי בנסוע האורח ילך עמו ללותו חוץ לשער העיר ולהראות לו הדרך ילך בה, כי לכל מצוה יש תחבולה לעני כמו לעשיר"
[15] וכמו שמצינו אצל אאע"ה "ויתן אל הנער לעשות אותו" והיינו ישמעאל כדי לחנכו במצוות
[16] וז"ל שם דף סז א' "לאו אורח ארעא לקבלא אתתא אושפיזא בהדה אלא ברשו דבעלה"
[17] ספר חסידים סי' שט"ו
[18] בתרוה"ד סי' ע"ב נסתפק אי במזמין אורחים לסעוד אצלו ולא נתארחו אצלו אי חשיב מצוה ונ"מ לשבות שמתירים משום מצווה דאורחים וברמ"א או"ח סי' של"ג פסק גבי הא דמותר לפנות קופות של תבן לצורך מצווה כגון הכנסת אורחים "ולא מקרי אורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות" וכן כתב להדיא בשו"ע הרב סי' תק"י סעי' כ' דאין מקיים מצות הכנסת אורחים באורחים מאותה עיר ועיין במ"ב ס"ק ח' שם דאף באורחים מעיר אחרת חשיב למארח מצווה כיון מקיים מצוה במה שמזמנם אצלו אבל עצם הסעודה הווה סעודת הרשות והוא דעת המג"א ס"ק ה' לפי מה שביארו המחה"ש שם אמנם בפמ"ג א"א סי' ש"ז ס"ק ז' משמע דגוף הסעודה הווה סעודת מצווה שהרי דימהו לסעודת שבת עיי"ש ועיי"ש במ"ב ס"ק ט' בשם הט"ז ס"ק ב' ומחה"ש שם דאם מזמין חברו לכבוד האורח חשיב ע"י זה נמי צורך מצוה דחברו נחשב כאורח לענין דשרי לפנות בשבילו כיון דהוזמן לכבוד האורח אבל חבירו המוזמן לגבי דידיה לא חשיב מצווה ואסור לו לפנות לעצמו אלא רק בעה"ב יפנה לצורכו (פמ"ג בא"א שם)
[19] סולת למנחה מובא בפ"ת יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ג
[20] כדלעיל הע' כ"ה בשם הט"ז של"ג ס"ק ב' ועיין או"ח סי' קס"ח סעי' ה' דבעה"ב שנזהר מפת עכו"ם והאורח אינו נזהר ופת עכו"ם נקיה יותר יבצע בעה"ב על פת העכו"ם דכיון שמצוה מוטלת עליו לבצוע לצורך האורח משום כבודו א"כ התירו לו לזה פת עכו"ם וא"כ לכאורה תלוי אי חשיב אורח או לא דאם אינו מקיים הכנס"א באורח זה א"כ אין מצווה שנדחה מפניה חומרא דפת עכו"ם וצל"ב
[21] פ"ת שם בשם סולת למנחה שהביא מחכם אחד (והוא התוי"ט בתורת האשם כמש"כ ביד אפרים יו"ד סי' ס"ח סעי' י"א) וכ"פ בכף החיים של"ג אות י"ד (ונ"מ דאין מפנין קופות לצרכם ופלא שלא הזכירוהו הפוסקים כמ"ב וכיו"ב בסי' של"ג ולכן כתבתי בלשון י"א אמנם עיין ביד אפרים הנ"ל מש"כ ודומה לזה בשו"ע הרב סי' תק"י סעי' כ' וצ"ע ונ"מ עוד לכאורה גבי ביטול ביהמ"ד הנ"ל סעי' ב' וכ"נ נ"מ דאין חייב במצות לויה אמנם במקום שיש חשש סכנה כגון שאינו יודע הדרך וכיו"ב לכאו' אף שאין חייב בהכנס"א עכ"פ יהיה חייב במצות לויה ולפ"ז אפ' ליישב הרמב"ם הנ"ל הע' א' דנקט לויה כיון דשייך אף במקום שאין מצות הכנס"א כגון באורחים קבצנים ואעפ"כ איכא מצות לויה וצ"ע)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה