מקרא
בראשית פרק כו
(יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו כדי שיוודע שאילו בארות אביו ומירושתו, שאם היה משנה שמם יאמרו לו אחרים הם, ולא של אביך היו[1]:
(יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים מים נובעים לתוך הבאר[2]:
(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם שטענו שהמים בבאר באו מהנחל וממילא גורמים שיתמעטו מימי הנחל ולכן הקדימה התורה לומר שמצאו באר מים חיים וממילא לא מיעט מהנחל[3] וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ ערערו עִמּוֹ עליו:
(כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה הראשון אמר שמא כדין עירערו וכשראה שהיו מערערין בשני אמר ודאי שטנה ושנאה היא[4]:
(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ למקום שלא יוכלו לומר שבא מן הנהר שלהם, ומשום הכי לא רבו עליה[5] וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְקֹוָק לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:
(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא מן הפלשתים[7] כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:
(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ ענין בנין המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס אשר על זה בנה המזבח[8] וַיִּקְרָא ויתפלל[9] בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:
(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ חבורת אוהביו[10] וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי מגרר לבאר שבע וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי על הצלחתי, ועל רוב המקנה שיש לי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם מגרר שאמרתם לי לך מעמנו[11]:
(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ בגרר שנתברכה הארץ מאה שערים רָאִינוּ עכשיו מאז שהלכת שפסקה הברכה וא"כ הברכה באה -[12] כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה שהיתה בֵּינוֹתֵינוּ בין אבותינו שתמשיך גם[13]בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:
(כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה אמרו: - בעבור שהפרנו הברית ושלחנו ליצחק מעלינו, אולי גם הוא יפר בריתו אתנו ויגרשו זרעו את זרענו מן הארץ, לכן באו לפייסו כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ שצוינו עליך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב לשמור את שלך, בצוותינו את העם להשמר מכם וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם כי גם בקנאתינו בך לא לקחנו מכל העושר שעשית עמנו, על כן בוא ונעשה ברית חדשה אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְקֹוָק ולכן יש לך סייעתא דשמיא ואין לאל ידינו לעשות עמך רעה, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה, ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמולך[14]:
(ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ כי לפי שראה דבריהם בלתי נכונים, לא רצה להשיבם דבר אלא שאכלו עמו[15]:
(לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:
(לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ הוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה (לעיל כא ל), כי סתמוהו פלשתים עם האחרים, וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו גם הוא שם כשם אשר קרא לו אביו, ועל כן שם העיר באר שבע[16] וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:
(לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן, כי שם נשבעו שניהם[17]: ס
(לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת היא עדה[18] בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:
(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס
נביא
חגי פרק ב
טז. מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים - מכך שהיו באים לערימה שראויה היתה להוציא 20 סאה, וְהָיְתָה עֲשָׂרָה - והנה מצאו בה רק 10 סאה, בָּא אֶל הַיֶּקֶב, לַחְשׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה, וְהָיְתָה עֶשְׂרִים - וכשבאים אל היקב שהיתה ראויה למלאות ממנה 50 פורה (פורה-שם מידה), מוציאים ממנה רק 20 פורה, עליכם להבין, שמאת ה' הוא, שאין הברכה שורה במעשה ידיכם.
יז. הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם - הכיתי את תבואתכם, בשדפון (שִּׁדָּפוֹן - שהתבואה מוכה ומתייבשת מהרוח,כמו: "שדופות קדים"), בירקון (יֵּרָקוֹן- שהתבואה מתייבשת והופכים למראה ירוק ), ובברד, וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם ה' - ואין אתם פונים אלי לשוב בתשובה.
יח. שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם - שימו ליבכם, לברכה שאביא עליכם, מיום כד' בכסלו, שבנו את יסודות ההיכל.
יט. הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה - שימו ליבכם, האם יש עוד זרע במגורה ? ( מקום אסיפת התבואה ), וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא - וגם עצי הגפן, התאנה, הרימון והזית לא נושאים פירותיהם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ - אבל מיום זה, אביא ברכה במעשה ידיכם.
כ. וַיְהִי דְבַר ה' שֵׁנִית אֶל חַגַּי, בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר - נבואה שניה באותו היום.
כא. אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר, אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ - הנה אני מרעיד את השמים והארץ.
כב. וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת, וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם - אהפוך את כסא ממשלת מלכות פרס, ואשמיד את חוזקם, וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ - אהפוך את מרכבותיהם עם רוכביהם,וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם - ויפלו לארץ, אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו - ומרוב המהומה שאתן בהם, יהרגו איש את אחיו.
כג. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה', וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם, כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת - אך אותך זרובבל, אקרב אלי, כְּחותם שלא מסירים מהיד, כי בך בחרתי להנהיג את ישראל.
{ואמרו רז"ל: גדולה תשובה שקורעת גזר דין של אדם, שנאמר: "כתבו את האיש הזה ערירי" - את יהויכין, שימות בלי בנים (ירמיהו כב' ל') וכיון שעשה תשובה, נהפך לו גזר דין לטובה, ונולד לו בן בבית האסורים, ועוד נגזר עליו: "חי אני נאם ה', אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך" (ירמיהו כב' כד'), וכיון שעשה תשובה נהפך לו לטובה, ואמר לזרובבל בן בנו: "ושמתיך כחותם...".}
סליק ספר חגי
פתיחה לספר זכריה
הנביא האחד עשר לתרי עשר הוא זכריה בן ברכיה בן עדו[19]
והיה נכד השונמית כמבואר בפרקי דר"א שאמו של עדו הנביא היא השונמית אחותה של אבישג השונמית[20] וא"כ היה משבט יששכר והיה נביא בן נביא
התנבא בעודו נער בימי בית שני שנת 3408 בשנת ב' לדריוש, ועמו חגי ומלאכי והם הנביאים היחידים שמצינו שתנבאו באותה תקופה[21]
אך מצינו שהתנבא גם לאחר חורבן בית ראשון כמבואר פסיקתא דרב כהנא (פיסקא טז, י – נחמו) א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.
היה משלושת הנביאים שנפלה עליהם חרדה גדולה וברחו בהחבא כשראה דניאל את המראה[22] (המפורש בדניאל י)
מאחרוני הנביאים כמבואר בתוספתא סוטה פי"ג ה"ג ומובא וביומא ט: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משמיעין להן על בת קול מעשה.
ובימיו כבר לא היו אורים ותומים כמבואר במשנה (יומא ט, יב) "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים" וביארה הגמ' דף מח: "אמר רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת"ר משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול".
האברבנאל לא חשב חגי זכריה ומלאכי בכלל נביאים וכללם עם כנסת הגדולה אעפ"י שאמרו באבות דרבנו נתן (מובא בחלק א של הפתיחה) אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי כו' י"ל שמצד אחד היו בכלל נביאים ומצד אחד היו בכלל אנשי כנסת הגדולה
ובהקדמת הרמב"ם למשנה "אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ועם אלו הנביאים תשלום מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם"
וכן בהקדמתו ליד החזקה לרמב"ם "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים"
נאמר בזכריה פרק יא פסוק ח "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי": פי האבן עזרא "מנהג הרועה להיות תחת ידו רועים קטנים ואלה השלשה שמתו בירח אחד אולי רמז לכהן גדול שהוא יהושע והכהן משוח מלחמה וכהן משנה או שמתו חגי זכריה ומלאכי ונפסקה הנבואה כי הנביא כמו רועה:הכהנים הם מורי התורה
וכתב בספר סדר הדורות[23] חגי זכריה ומלאכי מתו בשנת 3442 תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל והראב"ד ויוחסין בסדר הדורות כתבו שמתו תמ"ח (וכן נראה ממ"ש הכוזרי מ"ג ארבעים שנה אחר בנין הבית התמידה הנבואה), ובספ"ק דיומא (כ"א ב') ברש"י, משנת ב' לדריוש ואילך לא שרתה על הנביאים רוח הקדש, ט"ס הוא שהרי בזכריה ז' כתוב ויהי בשנת ד' לדריוש היה דבר ה' אל זכריה
נאמר בספר נחמיה (ח, ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם: ומבואר בגמ' מסכת מגילה (כג:) הני ששה (עליות לתורה) דיום הכפורים כנגד מי? - אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר....ומביאה הגמ' את הפסוק הנ"ל שואלת הגמ' שהעומדים משמאלו שבעה הם ומתרצת הגמ' היינו זכריה היינו משלם, ואמאי קראו משלם - דמישלם בעובדיה.(פי' זכריה נקרא גם משלם מפני שהיה תמים במעשיו)
פתיחה לספר זכריה חלק ב
נבואת זכריה - סתומה היא מאוד כי יש בה מראות דומות לחלום הניתן לפתרון ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה צדק (רש"י זכריה פרק א פסוק א )
ומבאר האבן עזרא (שם) "מעלות הנבואה רבים ואין דרך לספרם כי כח הנשמות ההגונות המקבלות כח רוח הקדש להנביא איננו על דרך אחד. ובהיות הכבוד עם ישראל בטרם שגלו אין צורך לפרש הנבואה כמו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו והיה הדבר מתבאר מעצמו. ואחר הגלות הן מראות וצריכות פי' כמראות דניאל כי לולי שהמלאך היה מפרש לא היה דניאל יודעם וכ"ש אחרים וככה מראות זכריה ואשר פירש המלאך הדובר בי כי במראות הלילה הם ידועות אשר לא פירש הן סתומות ונעלמות מעיני המשכילים ואלו היינו מוצאים ספר קדמון שהיה מספר מה שהתחדש בימים ההם ממלחמות היינו ממששים כעורים קיר לומר אולי בעבור זה היתה הנבואה ועתה אין לנו על מה נשען"...
כששלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בנין הבית ואז באה הנבואה אל זכריה יחד עם חגי ומלאכי שהיו בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אלה השנים ולא עוררה אותם רוח הקדש עד עתה לפי שלא נשלם הזמן כי לא מלאו לחרבת ירושלם ע' שנה עד עתה וכן אמר בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודאי די ביהודה ובירושלם בשום אלהי ישראל עליהון:
והתנבא בשנת שתים לדריוש על בנין הבית ביחד עם זכרי ומלאכי וכנאמר בנביא זכריה פ"ח פסוק ט "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְקֹוָק צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת" והנביאם אלו חגי זכריה ומלאכי
על ידו כתב עזרא עזרא כתב ספר דברי הימים יחד עם חגי ומלאכי[24] ומפיו יחד עם חגי ומלאכי נאמר תרגום הנביאים שנכתב על ידי יונתן בן עוזיאל[25]
היה ממקבלי ומוסרי התורה כמבואר באבות דרבי נתן נוסחא ב פרק א "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה"
נאמר בפסיקתא דרב כהנא פיסקא יג - דברי ירמיהו ובראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 155 "מה בנימין אחרון לכל השבטים אף ירמיהו אחרון לכל הנביאים. ולא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקוד'הבידן ביד חגי זכריה ומלאכי". ויתבאר דברי המדרש על פי מש"כ בספר הכוזרי מאמר ג, סה. כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון, שהנבואה הנקנית נסתלקה בהסתלק השכינה, ולא היו מקוים לה אלא בעת מופלא ובעבור כח גדול, כמו אברהם ומשה והמשיח שאנחנו מקוים ואליהו והדומים להם, אשר הם בעצמם מעון לשכינה, ובהמצאם יקנו הנמצאים מדרגת הנבואה. ונשאר לעם בשובם אל הבית חגי וזכריה ועזרא וזולתם. ואחר הארבעים שנה היה המון החכמים הנקראים אנשי כנסת הגדולה, ולא יספרו מרוב.
וא"כ פי' המדרש או שקיצרי נבואה שנבואתם היתה תקופה קצרה וכן הגירסא במדרש אגדה (בובר) במדבר פרק ל "ר' אליעזר אומר קצת נבואה היתה" או שנבואתם היתה פקודה בידם זאת אומרת פקדון מידם מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון
משנת ההלכה
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ (בראשית פרק כז פסוק כח)
א. נוהגים לומר פסוקים[26] של ברכה ויתן לך, המלאך הגואל, וכדומה ונדפסו בסידורים, כדי שיתברכו במעשה ידיהם[27] וזה אומרים אף כשאין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש[28] ועיקר מעלתם לאומרם בציבור[29].
ב. י"א[30] שיאמר פסוקי ויתן לך בעת ההבדלה בביתו. וי"א שיאמרם אחר התפילה בבית הכנסת ובמקום בו אין אומרים בציבור בבית הכנסת עדיף שיאמרם בביתו בעת ההבדלה[31].
ג. י"א[32] שבמוצאי שבת חול המועד אין אומרין ויתן לך וי"א[33] שאף במוצאי שבת חלו המועד אומרים אבל מוצ"ש שחל בו תשעה באב אין אומרים.
ד. ונהגו להזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת ובפיוטים הבנוים על הזכרת שמו ומתפללים שבמהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד ועל כי אין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יום טוב [עירובין מ"ג.] וגם בשבת יש ספק אם יבא מפני התחומין [שם] ולכן בצאת השבת יש לנו לקוות ולהתפלל שיבא וגם מפני שיום שבת הוא מעין העוה"ב כולו שמחה ולמו"ש חוזרת העצבות ולכן אנו מפיגים בתקוות הגאולה ומניחים סימנים טובים בפסוקי ברכה ושלום וגאולה ובהזכרת אליהו הנביא שמסר נפשו על התורה ועל קנאת ד' צבאות וכשנזכירו יגן זכותו עלינו לילך בדרכיו ואורחותיו.
ה. יש אומרים הרבון הנדפס בסידורים שמעט ממנו נמצא בירושלמי פ' אין עומדין[34] וכל מקום ומקום לפי מנהגו.
וזה נוסחתו
(נוסח אשכנז - רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת) (נוסח עדות המזרח -אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ). בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת (שֵׁשֶׁת) יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. חֲשֹוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע. וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע. וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים. וַחֲנוּנִים חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת מֵאִתְּךָ. וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם. וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ. שִֹים בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵֹה יָדֵינוּ. וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה אַמְּצוֹ. בָּרְכוֹ. גַּדְּלוֹ. קַיְּמוֹ. קַיֵּם עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ. וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:
וְנֶאֱמַר וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ. וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה. אַבְּדוֹ. בַּטְּלוֹ. גַּדְּעוֹ. הָפֵרוֹ. הָפֵר עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יְדֹוָד הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם. הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:
וְנֶאֱמַר עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר. דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל:
וּפְתַח לָנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב. שַׁעֲרֵי זִמְרָה. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חֶמְלָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים. שַׁעֲרֵי טוֹבָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי מָזוֹן. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. כְּדִכְתִיב וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְדֹוָד. מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה:
וַיַּעַזְרֵם יְדֹוָד וַיְּפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם. כִּי חָסוּ בוֹ:
וְנֶאֱמַר חָשַֹף יְדֹוָד אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם. וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:
וְנֶאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְֹאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְדֹוָד צִיּוֹן:
וְקַיֵּם לָנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה. אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ:
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּר אֶתֵּן:
[1] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רשב"ם
[7] רמב"ן חזקוני
[8] משך חכמה
[9] ת"י
[10] רשב"ם
[11] רבינו בחיי
[12] חזקוני
[13] ת"א רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] צרור המור
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן ודעת הרשב"ם שאין זו אותה באר שבע של אברהם אלא זאת סמוכה לחברון ושני באר שבע היו
[18] אבע"ז
[20] בפרקי דר"א פרק לב ויש גרסאות שגרסו שם עודד הנביא ועיין בילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמב
[21] מהרש"א ח"א סנהדרין צג:
[22] כמבואר במגילה ג: וסנהדרין צג: - צד.
[24] רש"י דברי הימים א א
[25] מגילה ג.
[26] ועיין שו"ת שיח יצחק סימן קטז וז"ל "ועיין להרב ח"י שכתב משם האר"י שהיה אומר ויתן לך אעפ"י שבשאר לילות אין ללמוד פסוק, בליל מוצאי שבת שרי קודם סעודה ד' יע"ש, עכ"ל, נראה מזה משום דמו"ש שייך לשבת (עיין שע"ת (סי' ש') העתק ממחזיק ברכה להחיד"א ז"ל (סי' ש' אות ה') מ"ש מתלמידי האר"י ומשם מהר"ם זכותא בתשובה (סי' ל') עיין בדבריו) ליכא למיחש למידי בקריאת פסוקים ומכל שכן בשבת עצמו דליכא למיחש, וממילא י"ל דמותר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל ש"ק".
[27] ועיין במטה משה עמוד העבודה שבת, ראש חודש, ברכת הלבנה סימן תקא וז"ל ונוהגין לומר ויתן לך, לפי שנאמר (ישעיה נו, ו, ז) כל שומר שבת מחללו ושמחתים בבית תפלתי וגו', שבמוצאי שבת צריך לומר רננות כמו ויתן לך. לפי שהשבוע נכנס ואומרים פסוקים טובים וברכות ושלומות. ועוד כתיב (שם נה, יב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון. עד כאן מצאתי (פירוש הסידור לרוקח עמ' תקצ"ד).
[28] מחזור ויטרי סימן רא טור או"ח רצה ועיין בספר המחכים "ויתן לך לפי שמתחלת השבוע התקינו להתחיל פסוקים טובים לסימן טוב, ולא משום ניחוש כי לא נחש ביעקב"
[29] כן משמע קצת בזוהר הקדמה דף יד עמוד ב "אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקודשא בריך הוא ואינון מקיימי על ההוא ב"נ כל ברכאן דקא אמרי צבורא (בראשית כ"ז) ויתן לך האלהים מטל השמים (דברים כ"ח) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו', (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטנו יי', ביום רע מבעי ליה מאי ביום רעה יומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה אשרי משכיל אל דל הוא שכיב מרע לאסאה ליה מחובוי גבי קודשא בריך הוא, ד"א דא יומא דדינא שריא על עלמא אשתזיב מניה כמה דאתמר ביום רעה ימלטנו יי', יומא דאתמסר דינא לההוא רעה לשלטאה על עלמא" וכ"כ שו"ת שבט הלוי חלק י סימן יג ובענין לומר ויתן לך מוצ"ש בצבור איני ראה שום פגם להגיד מכאן ואילך, שכן מנהג קדום הי' לאמרו כאשר נהגו כל רבותינו צדיקי אשכנז, ואמירת פסוקי הצלחה אלה כדי שיתברכו במעשה ידיהם, עיין לבוש סי' רצ"ה, ובוודאי הסגולה עדיפא כשאומרים יחד בצבור.
[30] שערי תשובה רצה ס"ק א שכך היה מנהג האר"י ז"ל וכ"כ שולחן ערוך הרב פסקי הסידור סדר הבדלה "אחר הבדלה אומרים ויתן לך"
[31] שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן יא "וכן בסידור הר' שבתי ז"ל בענין ויתן לך כ' דכשהי' האריז"ל מתפלל בין האשכנזים אמר עמהם בביהכ"נ רק כשהתפלל בין הספרדיים שהם אין אומרים ויתן לך אמר אח"כ בביתו, וכן בשער הכונות (בנוסח התפלה) כ' שהאר"י לא הי' אומר רק פיוטי האשכנזים כמו שיש במחזור שלהם".
[32] אבל במוצאי שבת בחוה"מ אין נכון לאומרם כלל שאינם ימי מלאכה כלל והוא זלזול לחוה"מ: ערוך השולחן אורח חיים סימן רצה סעיף ג
[33] פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן רצה "אבל ויתן לך אומרים תמיד בכל מוצאי שבת לחול, אף בחול המועד, חוץ בתשעה באב, עיין סימן תקנ"ט [סעיף ב בהגה]. ואבל אי אומר ויתן לך, יש לומר דשאני תשעה באב דתקיף טובא, ועיין במנהגים שלי [נועם מגדים אות טז לג, ג]"
[34] ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה