מקרא
בראשית פרק טו
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה במראה נבואה ביום לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם היה מתירא משני דברים, מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה, או יומו יבא למות בלא זרע, והבטיחו - אָנֹכִי מָגֵן לָךְ מהמלכים[1] שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה מועיל לי מה ש - תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ לבית עולמי עֲרִירִי בלא זרע וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל[2]:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר בעוד שהיה בפיו "והנה בן ביתי יורש אותי", בא אליו דבר ה' פתאום לאמר[3] לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ ויהיה מוחזק בכל בחייך[4]:
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה כיון שאין דרך אנשים לראות הכוכבים בעודם בביתם[5] וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ותראה אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקב"ה נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו[6]:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מעת אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים היה הרצון לפני לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה באיזה זמן, ובאיזה דור, ומתי יהיה[7], חשש שמא יש תנאי שצריך לקיים כדי לזכות לירושת הארץ ואם לא יקיימו זרעו התנאי לא יזכו[8]:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי לקרבן והקרב לפני[9] עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עגלות וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עזים וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ שלושה אילים[10] וְתֹר וְגוֹזָל:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה והקריב אותם קרבן וַיְבַתֵּר חילק אֹתָם אחד מכל מין ומין בַּתָּוֶךְ באמצע לשני חלקים וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ העמיד שניים אחד מול השני ושני החתיכות אחד מול השני וְאֶת הַצִּפֹּר שם כללי לעופות לֹא בָתָר אלא העמיד אחד מול השני[11]:
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים לחטוף מן הבשר וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם היה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית[12] רמז שיבואו העמים לבטל הקרבנות, וזרע אברהם יבריחום[13]:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה[14] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה מצא הנביא בנפשו אימה ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך חֲשֵׁכָה גְדֹלָה גדלה החשכה כאילו היאנֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע ידוע תדע שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד[15] כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם בעבודת פרך ועינוי עד עת קץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָהמהיום הזה[16]:
(יד) וכאשר דנתי את בניך בגלות וענוי וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ ויעבידו את ישראל בגזירתי דָּן אָנֹכִי ולא יפטרו בעבור שעשו את גזירתי על החמס אשר יעשו להם[17] וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ואינך בכלל גזירת העינוי שנגזר על זרעך[18] תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי בעת שיהיה לאמורי דור רביעי כשיתמידו ד' דורות ברעת אבותיהם תתמלא סאתם ואז יָשׁוּבוּ הֵנָּה עם ישראל כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה כי אם ישובו האמורי בתשובה לא יחרימם אבל יהיו למס עובד[19]:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוער והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש אֲשֶׁר השכינה[20] עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר הנילוס ב -[21] מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס
נביא
פתיחה לספר יונה ח"א
יונה בן אמיתי משבט זבולן היה, מגת חפר, ואמו היתה משבט אשר[22]
א"ר יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה[23] ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט [מלכים ב ג טו] והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. וגם אשתו היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים[24]
יונה הנביא עשיר גדול היה וכשברח לנינוה נתן שכר עבור כל הספינה כולה 4000 דינרי זהב[25]
כשנצטווה יונה על נבואה לנינוה נאמר לו "נינוה נהפכת" ומשמעותו יכולה להיות לרעה או לטובה נהפכת כסדום או נהפכת ממעשים רעים לטובים ויונה כבש את נבואתו[26] מכיון שלא ידע וחשב שהנבואה היא לרעה ופחד שמא יחזרו בהם[27]
רבי טרפון אומר ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה שנאמר (יונה ב) וימן ה' דג גדול.
יונה הנביא נשלח בימי ירבעם בן יואש להשיב את ישראל בתשובה[28] ונתנבא שכשישובו תחזור נחלתם אליהם מידי ארם ונתקיימו דבריו וחזרו ישראל בתשובה ונאמר ב(מלכים ב יד) "הוא השיב את גבול ישראל"
פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא חרבה והיו קורין אותו נביא השקר,
פעם שלישית שלחו על נינוה להחריבה, דן דין יונה בינו לבין עצמו ואמ' יודע אני שהגוים קריבי תשובה הן עכשו הן עושין תשובה, והב"ה שולח רוגזו על ישראל ולא עוד אלא די שישראל קורין אותי נביא שקר אלא אף אומות העולם, הרי אני בורח מלפניו למקום שלא נראה כבודו שם, אם אעלה לשמים נאמר על השמים כבודו, ועל הארץ מלא כל הארץ כבודו, הרי אני בורח מלפניו שלא נראה כבודו שם[29], ירד לו יונה אל יפו, ולא מצא מרכב אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך ב' ימים לנסות את יונה, מה עשה הב"ה הביא עליה סער גדול' והחזירה אל יפו, וראה יונה ושמח לבו, ואמר עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמ' להם אבוא עמכם באניה, אמרו לו הרי אנו הולכים לאיי ים תרשישה, אמ' להם אבוא עמכם, ודרך כל אניות כשאדם יוצא מהן הוא נותן שכר, ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכר, שנ' ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',
אחר ששכר יונה את הספינה פרשו מהלך יום אחד ובא עליהם סערה גדולה בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה וחשבה להשבר, שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים, ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד היו אלהיו בידו, ואומר והיה האלהים אשר יענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת הוא האלהים ועמדו וקראו בשם ה' אלהיו ולא הועילו מאומה, יונה בצרת נפשו נרדם וישן לו, בא אליו רב החובל אמר לו, הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם וישן, מאי זה עם אתה, אמר להם עברי אנכי, אמרו לו והלא שמענו שאלהי העברים גדול, קום קרא אל אלהיך אולי יעשה לנו ככל פלאותיו כמו שעשה לכם בים סוף, אמר להם בשבילי באה לכם הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, ר' שמעון אומר לא קבלו האנשים עליהם להשליך יונה לים והפילו גורלות עליהם ונפל הגורל על יונה, מה עשו נטלו כל הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם ולא הועילו מאומה.
בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, מה עשו נטלו את יונה ועמדו על גבי הספינה ואמרו אלהי עולם ה' אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעין מה טיבו של איש זה, הוא אומר בפיו בשבילו באה הצרה הזאת עלינו, הטילו אותו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו, לקחו אותו אצלן והים חזר והיה הולך וסוער עליהם, הטילו אותו עד צוארו ועמד הים מזעפו, לקחו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם עד שהטילוהו כלו לים, ומיד שתק הים מזעפו, שנאמר וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.
וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, ר' טרפון אומר ממונה היה מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנ' וימן ה' דג גדול, ונכנס לתוך פיו כאדם שנכנס בבית הכנסת גדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות מאירות ליונה, ר' מאיר אומ' מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ובתהומות, שנ' אור זרוע לצדיק,
אמר יונה לדג... הראני מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיאנוס, שנ' ונהר יסובבני, והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנ' סוף חבוש לראשי, וראהו מקום שנשברי הים וגליו יוצאין, שנ' כל משבריך וגליך עלי עברו, והראהו עמודי ארץ במכונה, שנ' הארץ בריחיה בעדי לעולם, והראהו שאול תחתית, שנ' ותעל משחת חיי, והראהו גיהנם שנ' מבטן שאול שועתי, והראהו תחת היכל ה', שנ' לקצבי הרים ירדתי, מכאן אנו למדים שירושלם על שבעה הרים היא עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה, אמרו לו ליונה הרי אתה עומד תחת היכל ה' התפלל ואתה נענה מיד אמ' לו לדג עמוד במקום עומדך שאני מבקש תפלה להתפלל, ועמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הב"ה ואמ' רבון כל העולמים נקראת ממית ומחיה הרי הגיעה נפשי למות החייני, ולא נענה עד שיצא הדבר הזה מפיו, אשר נדרתי אשלמה אשר נדרתי להעלות את לוייתן ולעשותו לפניך אשלם ביום ישועות ישראל, שנאמר ואני בקול תודה אזבחה לך, מיד רמז הב"ה לדג והקיא את יונה ליבשה, שנ' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.
והמלחים ראו את כל האותות והנסים והנפלאות הגדולים שעשה הב"ה עם יונה ועמדו והשליכו איש את אלהיו, שנ' משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו, וחזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם, שנ' וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה', וכי זבחו זבח, אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח, ונדרו איש להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר על הגרים גרי צדק.
יונה תלמידו של אלישע ומבית דינו היה
והיה נביא בימי יהורם בן אחאב וכן היה בימי יהוא בן נמשי שמלך על ישראל בשומרון כ"ח שנה משנת ג' אלפים נ"ה, ויהוא הרג ליורם בן אחאב עם שבעים אחיו וכל ביתו ולאחזיה מלך יהודה (מלכים ב' ט') ומצא את אחי אחזיהו מ"ב איש ויהרגם (מלכים ב' י'), ר"ל בני אחי אחזיה והיה יונה הנביא רבו של יהוא, והוא הנער הנביא (מלכים ב' ט') שהלך ומשחו למלך במצות אלישע[30].
בסדר הדורות הביא שבפרקי רבי אליעזר שהצרפית היתה אמו של יונה ובמדרש קהלת נראה שבן הצרפית לא מת, ובבראשית רבה פרשת ויחי אמו של יונה מאשר ואביו מזבולון, ויש אומרים אמו היתה גויה, ובסדר עולם יונה חי יותר מן מאה ועשרים שנה.
הדג שהחזיק יונה נקרא ציטו (שלשלת הקבלה צ"ב),
קבר יונה בן אמתי בכפר בנה ועליו נבנה בית תפלה לארץ ישראל והרבה גנות ופירות, ומודים שבזכותו גדלין הפירות, ועליו שתי כפות ובתחתית ההר קבור רבינו יעקב הקדוש ובנו ר' אלעזר. ובספר מסעות בנימין, בצפורי קבורים רבינו הקדוש ור' חייא סבא ויונה בן אמתי וקברים אלו בראש ההר.
באשור שלשה בתי כנסיות, אחד בנה עובדיה הנביא ואחד יונה בן אמתי ואחד נחום הנביא[31]
משנת ההלכה
מצות פריה ורביה
א. חייב לבעול בכל עונה[32] עד שיהיו לו בן ובת אבל אינו חייב לבעול בכל יום (רמב"ם אישות פט"ו שו"ע שם סי' עו סעי' ו ה"א אגרות משה אבן העזר ח"ג סי' קב)
ב. מתו בניו אם הניחו בנים קיים פריה ורביה אם הניחו זכר ונקיבה. ואפי' הזכר מהנקיבה, והנקיבה מהזכר. אבל אם רק אחד הניח אפי' זכר ונקיבה לא קיים פריה ורביה. (שם ).
ג. היו לו בנים בהיותו עכו"ם[33] ונתגייר הוא והם, קיים מצווה זו[34], (שו"ע סעי' ז') אבל לא נתגיירו, או גוי הבא על ישראלית וילדה לו ונתגייר, או ישראל הבא על הגויה[35] ונתגיירה היא והם, לא קיים מצווה זו.
ד. האב חייב להשיא את בנו[36], אפי' גדול ואינו סמוך על שולחן אביו מ"מ כיון שמתבייש להתעסק בכך בעצמו[37]. ועיקר חיובו שיתן ממונו[38], ויתעסק בזיווגו.
ה. מותר לצאת לחו"ל לישא אשה[39], ואף האב מותר לצאת להשיא את בנו. (ונראה דה"ה בתו[40]).
ו. מצוה על האב להשיא את בנו[41] ואפילו אם בנו עצמאי ואינו דר אצלו[42] (עזר מקודש אבן העזר ס"ק א)
ז. ראוי לאדם ליתן לבניו[43] כפי יכולתו ממון רב, כדי לעשות שידוך חשוב והגון ולהזדווג לתלמידי חכמים ומשפחה גדולה ומיוחסת[44]: (ספר השל"ה הקדוש שער האותיות אות ד' ס"ק כט)
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי חזקוני
[6] חזקוני
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רמב"ן
[9] ת"י
[10] ת"א רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] חזקוני
[15] ספורנו
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י
[22] תלמוד ירושלמי (וילנא) פרק ה הלכה א "עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה דכתיב [יהושע יט י] ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם וכתיב [שם יג] ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין. וכתיב [מלכים ב יד כה] כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא א"ר לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן. עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן. [בראשית מט יג] וירכתו על צידון. ירך שיצא ממנה מצידון היה וכתיב [יונה א ג] וירד יפו. לא צורכא דילא וירד עכו"
[23] ואולי כונת הירושלמי לומר שאע"ג שהיה מישראל ולא היו עולים מישראל ליהודה לבית המקדש אלא לבית אל יונה היה עולה לרגלים
[25] נדרים לח. אמר ר' יוחנן: כל הנביאים עשירים היו, מנלן? ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה... יונה, דכתיב: (יונה א) ויתן שכרה וירד בה, וא"ר יוחנן: שנתן שכרה של ספינה כולה. אמר ר' רומנוס: שכרה של ספינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא. ועיי"ש מהרש"א בח"א "דהכי משמע לישנא דשכרה ומה שנתן הוא כל שכרה יש לפרש כדרך הבורח שמקדים עצמו בדרכו והספן עדיין לא היה מוכן כ"כ ועדיין לא קיבל שכרו מאנשים שבאו לילך ג"כ תרשישה והוא הקדים לתת שכר כולם ולקבל אח"כ מהם השכר והכי משמע קרא שהקדים ומיהר את הספן דכתיב וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה גו' דמשמע מיד שבאה מתרשיש וקודם שירד בה לא נתן להשהותה שם ונתן שכרה והחזירה לילך לתרשיש וק"ל
[26] מסרב בשליחות היה מפני כבודן של ישראל ולא היה כובש נבואתו ולא עובר על דברי עצמו ואע"פי שהיה יודע שיענש בשביל כך אמר מוטב שיענש הוא ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא. עוד יש לתרץ כי יונה דעתו היה ללכת אל נינוה בשליחות האל אלא רצה להאריך הזמן אולי תתמלא סאתם בין כך ובין כך ולפיכך ברח לתרשיש להאריך הזמן ומשם ילך לנינוה (שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתמ"ב)
[27] ולפיכך אע"ג שכל נביא שהנבואה משתנית מרעה לטובה מודיעים לו כאן מראש בנבואתו היו שתי המשמעויות ולכן לא הודיעו לו כמבואר בגמ' וברש"י שם
[29] טעה בחושבו שלא תחול עליו הנבואה בחוצה לארץ וליתא דלא אמרינן הכי אלא בתחלת הנבואה אינה שורה בחוצה לארץ אבל אם קבל כבר הנבואה בארץ ישראל איפשר שתחול עליו גם בחוצה לארץ ויחזקאל הנביא יוכיח ושב בתשובה שלימה והתפלל ממעי הדגה ונענה. שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תתמב
[30] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים נ"ה
[34] אע"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד, מ"מ כיון שבגיותו מתיחס זרעו אחריו, לכך הוא פוטר, וי"א דאף בלא נתגיירו קיים מצווה זו. (וכ"מ דעת הח"מ ס"ק ט') ולא קיי"ל הכי.(ב"ש ס"ק י"ב)
[36] קידושין דף כ"ט א', ובדף ל א' ילפי לי מפס' בירמיהו כ"ט "קחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים". ומשמע דחייב נמי להתעסק להשיא בתו, וכ"פ בשו"ע אהע"ז נ"ח, ועיין רמ"א סי' ע"א, ועיין כתובות (נ"ב ע"ב) דהגמ' החשיבה פסוק זה כדאו', אמנם עיין בריטב"א שם דלאו דווקא, אלא מצוה דאורייתא היא מדברי קבלה, אבל לא חובה היא.
[41] ובגמ' קידושין ל ע"ב ילפינן דין זה מדכתיב: (ירמיהו פ' כ"ט פס' ו) "קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים". ומקשינן שם בשלמא בנו בידו, (פירש"י בכתובות פרק נערה (דף נ"ב ע"ב ד"ה בשלמא) דבבנו שייך שפיר לשון קחו שדרכו של איש לחזר על אשה) אלא בתו בידו היא (בתמיה כלום יכול להרגיל לה אנשים להשיאה דאמר קרא ואת בנותיכם תנו לאנשים רש"י שם ובכתובות כתב שבבנותיו לא שייך לשון קחו כיון שאין דרך אשה לחזר על איש ע"ש) הכי קאמר להו: ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי ואין הכונה שבבנו אין חיוב ליתן לו נדוניא אלא שגם בבתו יש לו חיוב ומטעם זה תיקנו כתובת "בנין דיכרין" כמבואר בכתובות שם ובפוסקים וא"כ עיקר חיובו הוא לחזר אחרי אשה לבנו וגם לתת לו נדוניא כדי שיוכל לישא אותה ועייו בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קמז ובספר מנהג ישראל תורה אבן העזר סי' א ס"ק א
[42] מכיון שהבן בעצמו יכול להיות שמתבייש למצוא לעצמו שידוך. ובזיווג שני אפשר להקל שאין חייב להשיאו, כיון שאין הבן מתבייש כ"כ (שם):
[43] וה"ה גם לבנותיו כמבואר בשו"ע אבן העזר סי' נח והוא מצווי חכמים
[44] וז"ל השל"ה שם "וראיתי מקצת אבות כשיש להם עושר, בבואם לימים, נותנים לבניהם לכל אחד סך גדול אחר שהם נשואים, ומחזיקים לעצמם כפי שיעורא שמשערים שיהיה להם די כל ימי חייהם. זהו שטות גדול, והוא שטות אשר יכול לבא לידי עבירה גדולה, כי מי יודע מה יולד יום, אולי יתהפך הגלגל על האב, ואוי לאב שיבא על שלחן בניו, כי הוא דבר שנגד הטבע, והבנים מחזיקים את אביהם והוא עליהם כעול הכבד, אף שהוא העשירם, כבר נשכח מהם כל השובע, ומכח זה באים הבנים לידי עון גדול. על כן כל חכם וכל הרואה את הנולד לא יעשה כזה, רק לענין ליתן נדוניא לעשות שידוך חשוב וכשר יעשה, מפני שזה הוא תכלית גדול, אבל לחלק ולתת מתנות גדולות אחר כך לא יעשה כלל כל ימי חייו, כי אין רע בעולם כרעה הזו שאב או אם יסמכו על שלחן בניהם רע ומר כמות. וכו'. על כן שום אב חכם לא יגרום בעצמו לבא לידי מדה זו ברעות נפשיה, אם לא אם מה' היתה זאת אז די לצרה בשעתה הרחמן יציל":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה