פרשת וירא יום ב'

מקרא

בראשית פרק יט

(כה) חָלִלָה לְּךָ חילול ה' יהיה מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע כי יאמרו וְהָיָה כַצַּדִּיק עונשו כמו כָּרָשָׁע ואפילו אינו צדיק גמור אלא הוא צדיק ביחס לרשעים שבשכנותו יאמרו שאין שכר ועונש שהרי גם העושה טוב קיבל כעונש הרשע  חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ שופט הכלל כולו ויאמרו הרשעים לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט שיאמרו שאינו משפט בהשגחה פרטית אלא כולם שוים[1]:

 (כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק המלאך אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר שימחו ברשעים[2] וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם לכל ערי סדום הנספחים לעיר המרכזית הנקראת סדום[3]:

(כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי התחלתי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי לשאול הספק שהיה אצלי בענין המשפט האלהי[4] וְאָנֹכִי עָפָר הייתי וָאֵפֶר אשוב להיות[5] ולא ירדתי עדיין לסוף כוונת דברי תשובתך[6]:

(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית  בגלל חסרון של - [7]בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר רצה אברהם ללמוד דרכי האלוקים האם כדי להציל העיר צריכים שיהיה מנין בכל עיר מחמשת הערים כדי להציל[8] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הקב"ה הבטיחו שאם יחזרו בתשובה ארבעים וחמישה לא ישחית[9]:

(כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו כדי ללמוד את דרכי האלוקים וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים עשרה לארבעה ערים והעיר צוער שחטאיה קלים ימחול לה בגלל רחמיו[10] ובגלל שהרוב יגן על המיעוט[11] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:

(ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר שלא יהא בינתיים חרון אף כיון שאם יהיה לא אוכל להתפלל שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים[12] לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים עשרה לכל עיר ולשניים הנותרים לצוער ולצבויים תמחל בגלל רחמיך והרוב יגן על המיעוט[13] וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:

(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים שיתפללו עשרה עשרה לשתי הערים ולשלש מחל להם בגלל רחמיך[14] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:

(לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה ונהיה אני והם ונבקש רחמים על כל המקום ותמחל להם[15] וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:

(לג) וַיֵּלֶךְ יְקֹוָק נסתלקה הנבואה[16] והלך ממנו המלאך[17] כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב מהמקום שליוה המלאכים לִמְקֹמוֹ ביתו אלוני ממרא:

בראשית פרק יט 

(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי רבותי, לשון חול ואינו שם השם[18] סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם, פן ירגישו אנשי העיר בכם, כי ירא אני פן יריעו לכם, כי רעים וחטאים הם מאד[19] וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אלא[20] בָרְחוֹב נָלִין אולי יראונו אנשי העיר וישובו בתשובה ביודעם שלהופכה באנו[21]:

(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה קביעות סעודה על היין[22] וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה מקצה העיר עד הקצה שאין אחד מהם מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם[23]:

(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם למשכב זכר. כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ועוד מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין שלדבר עבירה היו תובעים אותם להתעלל בהם[24]:

(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:

(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ:

(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל האלה[25] אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן שהרי בשביל שלא תהא להם שום טרדא - בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה כיון שלא רצו לפגוע בו והאו עמד לפני הדלת וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד הרי לבדו בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט ונהיה שופט אצלינו[26] עַתָּה נָרַע לְךָ מגיע לך עונש גדול מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בדברי פיוסים[27] בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:

(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים בעיוורון סבור לראות ואינו רואה, וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ ולא יכלו[28] לִמְצֹא הַפָּתַח:

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי יש פה שהוא טוב ואינו רשע לְךָ קרובי משפחה פֹה בעיר[29]  חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:

(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ:

(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו האחרות שלא היו עמו בבית[30] וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו וממילא גם בנותיו אלו נשארו ומתו בסדום[31]:

(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת איתך נאמנות להקב"ה[32] פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר ויתכן שהיו לו בנים גדולים נשואים, ודבר עם חתניו תחלה, כי היה סבור שבניו ישמעו לו, וכאשר צחקו עליו חתניו וארכו הדברים ביניהם עלה השחר, והמלאכים לא הניחוהו לקחת רק הנמצאים אתו בבית[33]:         

נביא

מיכה פרק ב

א. הוֹי - אוי, חֹשְׁבֵי אָוֶן - על החושבים לעשות רע, וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם - חושבים בשכבם על משכבם כיצד לפעול רע, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ - את מחשבתם הרעה, כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם - כי יש כוח בידם לעשות הרעה.

ב. וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ - חמדו בליבם שדות אחרים, וגזלו אותם, וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ - חמדו בתי אחרים, ונשאו ולקחו אותם לעצמם, וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ - לקחו בעושק את האיש, וגם את ביתו ונחלתו, 

ג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה - הנה אני חושב להביא על בנ"י רעה, אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם - רעה תדבק בכם כך, שלא תוכלו להזיז ממנה את צואריכם, (כעוֹל, שלא זז מצואר הבהמה), וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה, כִּי עֵת רָעָה הִיא - ולא תלכו בקומה זקומה, כי זמן רעה הוא.

ד. בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל - ישא עליכם המקונן משל על גודל רעתכם, וְנָהָה, נְהִי נִהְיָה - יקונן קינה,  (נהי- בכי ויללה)    אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ - ויאמר: הנה נשדדנו ע"י האוייב, חֵלֶק עַמִּי, יָמִיר - החלק של עמי, נחלת בנ"י, הוחלפה להיות של זרים, אֵיךְ יָמִישׁ לִי - איך יסיר עבורינו, את נחלתנו מיד הגויים,  לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק - וישיב לנו את שדותינו, המחולקות לגויים ע"י האוייב.

ה. לָכֵן - מפני שעושקים אתם איש את רעהו, לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל - לא יהיה מזרעכם (מזרע המשפחה הרעה הגוזלים איש ונחלתו) , מי שישליך חבל מדידה, לחלוק את שדות הארץ, בִּקְהַל ה' - בתוך קהל ה', שישובו מהגלות.

ו. אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן - נביאי ה'! אל תטיפו לישראל דברי נבואה ותוכחה, לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה - לישראל, לֹא יִסַּג, כְּלִמּוֹת - שכך, לא ישיגו ויבואו עליכם, בזיונות מישראל.

ז. הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב - האם לא כך אומרים בית יעקב ?! הֲקָצַר רוּחַ ה' - האם קצרה רוח ה'  (רצון ה') , מלסלוח, ומדוע לא מושיענו?! אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו - האם כך הם מעשיו, להרע לבריותיו, ומדוע אינו מטיב עימנו ?! הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ, עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ - הלא דבר ה' הטוב, יבוא להולך בדרך ישרה !  (ורק לרשעים, קצרה רוחי ואלה מעלָלַי) .

ח. וְאֶתְמוּל - הלא רק אתמול,  (ר"ל, לא תוכלו להכחיש הדבר)  עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם - עמי, קמים איש על רעהו - כאוייב, מִמּוּל שַׂלְמָה - כשתעמדו ממול אדם, הלובש שמלה  (בגד)  יפה, אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן -את אדרתו  (בגד מפואר) , תפשיטו ותגזלו ממנו,  מֵעֹבְרִים בֶּטַח - מאנשים, העוברים בבטחה בדרכם, תגזלו את רכושם, שׁוּבֵי מִלְחָמָה - ויהיו אנשים אלו, כמו הבורחים משדה המלחמה, השבים חסרי כל.

ט. נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן - אחר שגזלו הבתים, גֵרְשו מהם את הנשים, מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ - שתענוג לאשה לשבת בביתהּ, מֵעַל עֹלָלֶיהָ, תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם - את ההדר, את העושר, שנתתי להם לקשט בהם את עולליהם, (את בניהם הקטנים), תקחו מהם ולא תשיבו אותו לעולם.

י. קוּמוּ וּלְכוּ - לגלות, כִּי לֹא - כי לא לרשעים כמוכם, זֹאת הַמְּנוּחָה - נתתי את ארצי זו, שיושבים בה במנוחה ובשלוה, בַּעֲבוּר טָמְאָה - בגלל שטמאתם את הארץ בעוונותיכם,  תְּחַבֵּל -הארץ, תחבל ותשחית אתכם, וְחֶבֶל נִמְרָץ - חבלה והשחתה נמרצה, חזקה.

יא. לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר - אך אם היו מוצאים איש, שהיה מנבא להם בשקר ובכזב, ששלום יהיה להם, תמורת יין ושיכר שהיו נותנים לו, וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה - הוא היה נביא מקובל בעם, ולו היו שומעים.

יב. אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ, קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - אך לעתיד לבוא, אאסוף ואקבץ את כל ישראל מגלותם, יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה, כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ - אשים את כל ישראל בא"י, כעדר צאן, הנתון בתוך "מבצרו", בתוך גדרות הדיר,  (ששם הוא שמור ומוגן) , תְּהִימֶנָה מֵאָדָם - ותהיה הארץ, הומה מרוב אדם.

יג. עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ, שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ - מלך המשיח, המושיע את ישראל, יפרוץ לפני בנ"י את שערי הגלות, ודרך שער זה יצאו וישובו לארץ, וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם - מלך המשיח, וַה' בְּרֹאשָׁם - וה' בראש כולם, לעזרם בדרך.

מיכה פרק ג

א. וָאֹמַר שִׁמְעוּ נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב, וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - שמעו נא, ראשי ישראל, מנהיגי העם, הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט - הרי עליכם מוטלת החובה, להזהיר על עשיית משפט צדק בעם.

ב. שׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע - אך הם בעצמם, שונאים לעשות טוב, ואוהבים את הרע, גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם, וּשְׁאֵרָם, מֵעַל עַצְמוֹתָם - מרבים לגזול את כל רכוש חבריהם, עד שכאילו מפשיטים מהם את העור, ואת הבשר מעל העצמות.

ג. וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי - גוזלים את העם, עד שכאילו אוכלים את בשרם, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ - ואת העור מפשיטים מעליהם, וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ - ואת עצמותיהם - שוברים,  (כדי למצוץ את מוח העצם) , וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת - ופורסים בשרם לפרוסות, כמו שפורסים את הבשר לפני ששמים אותו בסיר. (קלחת = סיר) .

ד. אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה', וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם - אז, כשתבוא עליהם הרעה, יזעקו אל ה', ולא יענה להם להושיעם, וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא - ויסתיר מהם את פניו, ולא יושיעם, כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם - כמו שהם הרבו לעשות רע, ולא שמעו את זעקות העשוקים.

ה. כֹּה אָמַר ה',עַל הַנְּבִיאִים, הַמַּתְעִים אֶת עַמִּי - על נביאי השקר, הגורמים לעמי, לתעות מדרך ה', הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם - למי שנותן להם בשר לנשוך בשיניהם, ינבאו: שלום יהיה לך, וַאֲשֶׁר לֹא יִתֵּן עַל פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה - ולמי שלא יתן להם בשר, ינבאו עליו, שמזומנת לבוא עליו מלחמה.

ו. לָכֵן לַיְלָה לָכֶם, מֵחָזוֹן, וְחָשְׁכָה לָכֶם, מִקְּסֹם - לכן, תבוא פורענות,  (לילה - חושך)  על נביאים אלו החוזים וקוסמים שקר, וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים, וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם - תשקע השמש על הנביאים, ויֶחְשַך עליהם היום.  (ר"ל, תבוא עליהם פורענות)

ז. וּבֹשׁוּ הַחֹזִים, וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים - תבוא בושה וחרפה, על החוזים והקוסמים שקר, (כשנבואתם לא תתקיים)  וְעָטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם - ויעטו, יכסו בגדיהם על ראשם עד השפם, כדרך האבלים, כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים - כי יכירו כולם, כי לא האלוקים הוא שענה להם, כדבריהם.

ח. וְאוּלָם אָנֹכִי - אך באמת, אני מיכה, מָלֵאתִי כֹחַ אֶת רוּחַ ה' - מלא כוח נבואה, מרוח ה', וּמִשְׁפָּט - לאמר נבואות משפט אמת, וּגְבוּרָה - ומלא בגבורה לנבא נבואותי, ולא אפחד מִשָֹרֵי העם הרשעים, לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ - לנבא על פשעי וחטאות בנ"י.

ט. שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב,  וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - שָֹרֵי העם, הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט - שמתעבים משפט אמת, וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ - ואת הדרך הישרה - יעקמו.

י. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים - הבונים את בתיהם בציון, ע"י שרוצחים אנשים, ולוקחים את ממונם, וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה - ובונים את בתיהם שבירושלים, ע"י שקר ורשע.

יא. רָאשֶׁיהָ, בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ - ראשי העם, מצדיקים במשפט, את הנותן שוחד, וְכֹהֲנֶיהָ, בִּמְחִיר יוֹרוּ - והכהנים, מורים את הדין, לפי רצון הנותן מחיר, (כסף) , וּנְבִיאֶיהָ, בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ - ונביאי השקר, קוסמים קסמים, בעבור הכסף שיתנו להם, וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר, הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה - ואחר כל זאת, היו בוטחים שלא תבוא עליהם הרעה^[34], כיון שהשכינה עדיין שורה בישראל.

יב. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם - בגלל עַווֹנותֵיכם, צִיּוֹן, שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ - ציון תכבש ע"י האוייב, ותהיה נחרשת כשדה, וִירוּשָׁלִַם, עִיִּין תִּהְיֶה - וירושלים תהפך, לגלי אבנים, מחורבן הבתים, וְהַר הַבַּיִת, לְבָמוֹת יָעַר^[35]:

משנת ההלכה

מצות הכנסת אורחים

       א.       מצוות הכנסת אורחים נוהגת אף באורחים עשירים ואפי' שאין צריכין לטובתו[36], וכ"ש אם האורחים הם עניים שאז היא מצווה כפולה שמקיים גם מצוות צדקה. (שם בפנים).

        ב.        כופין בני העיר זה לזה להכניס להם אורחים ולחלק צדקה. (שם בשם הרמ"א חו"מ קס"ג סעי' א' והש"ך יו"ד סי' קנ"ו ס"ק א').

         ג.         מצווה[37] לתור ולחפש אחר אורחים כדי להכניסם לביתו. (שם פ"ב). 

        ד.        ממצוות הכנס"א להכין לאורח מים לצורך נקיותו, ולתת לו קודם שיאכל להשען ולהנפש מטורח הדרך[38]. (שם).

       ה.       עיקר המצווה שישמש אותם הוא בעצמו ויתן להם בסבר פנים יפות[39] ולא זועפות ויראה להם את עצמו כאילו הוא עשיר אפי' שאיננו ולא יראה להם שום דבר דאגה וכ"ש שלא יספר להם תלאותיו[40]. (שם)

         ו.         ראוי שיפרוס בעה"ב בעצמו את הלחם וכיו"ב כדי שיבצע בעין יפה ולא יבוש ולא יכלם האורח ואפילו אם האורח גדול[41] ות"ח[42] ודוקא אם הוא בעל הסעודה[43] אבל בלא"ה אפי' שאוכלין בביתו אין לו לבצוע אלא יתן לגדול שבכלם  ולא יביט בפני האורח או במנתו בשעה שהוא אוכל שלא לביישו (שם ובשו"ע או"ח קס"ז סעי' י"ד ומ"ב שםובסי' ק"ע סעי' ד')

         ז.         ראוי שיוסיף מעט במאכלו כפי יכולתו[44] לכבוד האורח ואם אין ביכולתו ינחמו בדברים לאמר לו דאם היה יכול היה נותן לו בשר ויין[45] כפי כבודו

       ח.       ישכיבהו במיטב מטותיו[46] כפי הראוי לו. (אהבת חסד שם)

---

[1] מלב"ים

[2] ספורנו

[3] רש"י

[4] ספורנו

[5] רמב"ן

[6] ספורנו

[7] ת"א ת"י

[8] ספורנו

[9] רמב"ן

[10] ת"י

[11] מלבי"ם

[12] הגרי"ז הלוי על התורה

[13] ת"י מלבי"ם

[14] ת"י

[15] ת"י

[16] ת"א ת"י

[17] על פי הרשב"ם לעיל

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור

[20] רשב"ם

[21] חזקוני

[22] ספורנו

[23] רש"י

[24] חזקוני

[25] אבע"ז

[26] ת"א ת"י

[27] רמב"ן

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ת"י

[30] אבע"ז

[31] אבע"ז מלבי"ם

[32] ת"א ת"י

[33] רמב"ן

[34] כמו שאמרו: "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה", ירמיהו ז' ד'.

[35] כמו שמצאנו בירמיהו: "מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי, הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". ירמיהו כו' יח'.

[36] עיין מהרש"א בח"א ברכות י' ב' ד"ה הרוצה ליהנות וז"ל "מצות הכנסת אורחים שהיא הגדולה בגמ"ח מיירי דבעי גם לעשירים שכל אדם עני הוא בדרך מכלי תשמישים הצריכים לו" ומשמע התם דמשאר דברים שאינם כלי תשמישו אין ראוי ליהנות וצל"ב.

[37] והוא נלמד מאברהם אבינו שנהג כן

[38] והוא נמי נלמד מאאע"ה "יקח נא מעט מים וכו' והשענו תחת העץ" ועיין בכד הקמח לרבנו בחיי אות אורחים וז"ל "וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וכו' ונשים לו מטה ושלחן וכסא ומנורה אשה חשובה וחכמה היתה וכו' והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי כי הקדימה מטה לשלחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה ועל כן הזכיר מטה תחילה" וכו'

[39] "כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע שכל הנותן פניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלים עליו כאילו לא נתן כלום". (ר"ב אבות פ"א מט"ו ד"ה והווה מקבל)

[40] עיין פ"י ממתנות עניים ה"ד וה"ה

[41] ועכ"פ נכון שיאמר "ברשות" ליטול רשות מהגדול (פוסקים בשו"ע שם)

[42] ואם כל אחד ואחד אוכל מככרו ומברך כל אחד לעצמו בודאי מהנכון שבעה"ב יכבד לגדול שיבצע תחילה כיון שאין כאן טעם משום עין יפה (מ"ב שם ס"ק ע"ד)

[43] שעה"צ שם ס"ק ס"א ועיין שם בשו"ע ופוסקים פרטי הדינים בדיני קדימת הבוצעים ועיי"ש שו"ע הרב סעי' י"ט האיך נדחה וקדשתו דכהן מפני בצעת בעה"ב ועוד שם לענין סעודת חתן

[44] בספר חסידים סי' נ"ו "ואין האדם חייב להאכילם בשר ולהשקותם יין אלא כפי שהיכולת בידו את לחמו ומימיו יתן להם בשמחה כי טוב ארוחת ירק שמחת פנים משור אבוס ופנים זעופים" משמע דעכ"פ במה שיש יכולת יוסיף לו וכ"כ שם במקור החסד ב' וז"ל עכ"ז נראה שבימים הראשונים יוסיף מעט על הרגיל משום כבוד האורח כי יודע הוא שיפחות וילך כדמצנו בב"ר ס"פ פנחס (פכ"א אות כ"ה) ובתנחומא שם פי"ז "אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות בשני מאכילו דגים בשלישי גבינה ברביעי מאכילו ירק כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות" ועיין תוד"ה עשרה חולין פ"ד א' דבמקום גבינה גרסו בשר וכתבו דבמקומו דבעל המדרש היה עופות ודגים חשובים מבשר וא"כ ודאי דצריך להוסיף לאורח מאכלים חשובים כבשר ויין לכה"פ לפי יכולת שיש בידו 

[45] שם בספר חסידים וז"ל "ולעת אוכל ידבר עמו אדווי אכול בשמחה וכו' כי הצור יודע כי ברצון ובנפש חפיצה הייתי נותן לך בשר בחיי נפשי שאין לי מה שאתן לך"

[46] כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב ולפעמים יותר עושה לו טובה המשכיבו היטב מן המאכילו והמשקהו (שם) ועיין בפי הרא"ש על התורה דברים כ"א פס' ז' וז"ל "דבעה"ב חייב לאורח חמשה דברים אכילה, שתיה, לינה, לויה, מתנה. (ועיי"ל הע' ז' מש"כ בשם כד הקמח)