פרשת נח יום ג'

מקרא

בראשית פרק ח 

(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:

(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה לא רצה לצאת ללא רשות מה'[1] אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:

(יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:

(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ הפריד ביציאתם הזכרים מהנקבות, כבביאתם אל התבה שנאמר (ו' י"ט) אתה ובניך, האנשים לבד והנשים לבד לאסרם בתשמיש המטה, היפך הצווי שחברם יחד צא אתה ואשתך להתירם בתשמיש המטה[2]:

(יט) כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת[3] יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה:

(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ:

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וחלילה חלילה להיות השם מריח ולא אוכל. כי כן כתוב אשר חלב זבחימו יאכלו. רק הטעם שקבל העולה וישרה לפניו כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ עם לבו ואחרי כן גלה סודו לנח כי נביא היה[4] לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה שאשחית את עשב הארץ והבהמות והחיות, רק החטאים אביא עליהן דבר או חרב, והעולם ינהג את מנהגו, כמו שהוא אומר - "זרע וקציר וגו'"[5] בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו מחמת נעוריו וילדותו הוא חוטא ויצר לבו רע ואין לי מעתה להנקם ממנו כאשר עשיתי[6] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל ה- חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי אבל עיר או מדינה יכול להכות[7]:

(כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול. וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום ובנטיתו תהיה סבת השתנות כל אלה הזמנים כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה אז תמיד עת האביב ובו היה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישיב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז ויהיה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך חייהם כמו שהיה קודם המבול[8]:

בראשית פרק ט 

(א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:

(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל כלומר ועל כל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה לפי שכבר הורגלו החיות עמהם בתיבה ולא היה להם מורא מבני האדם הוצרכו לזה[9] וּבְכָלכלומר ועל כל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ כל הברואים הללו אע"ג שבורחים ממנו מכ"מ ביד האדם נתנו להשיג אותם ע"י חריצות והשתדלות[10]:

(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שיש שהוא ראוי לאכול ויש שאינו ראוי לאכול כך בהמות חיות עופות ודגים יש מהן ראויין ויש מהן שאינם ראויים[11] נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:

(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ כלומר עם נפשו שהוא - דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ כמו הציווי לא תאכל הנפש עם הבשר שבא לאסור להם לאכול אבר מן החי[12]:

(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק[13] אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה[14] וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אם אין עדים בדבר אני אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם ואם יש עדים בדבר הרי זה מסור לבית דין, וזהו:

(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם בפני אדם כלומר בעדים[15] דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

(ז) וְאַתֶּם מצווים פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ ומה שהוזכר לעיל היה ברכה ולא ציווי[16]: ס

(ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ על ידי אביהם. ויש אומרים שארבעתם נביאים[17] לֵאמֹר:

(ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם על זה התנאי שלא תשפכו דם נקי אני מקים את בריתי שלא לשחת עוד הארץ. אבל בשפיכת דם נקי תשחת הארץ כאמרו כי הדם הוא יחניף את הארץ. ולארץ לא יכופר וגו'. אבל על כל שאר העבירות ילקה החוטא ולא תשחת הארץ[18]:

(י) וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ:

(יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:

(יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן סדרתי שיהיה בטבע וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:

נביא

פתיחה לספר עמוס 

גדלותו

על גדלותו מבואר בגמ' מכות כד. אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר (דברים ל"ג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] (עמוס ז') חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב (עמוס ז') ניחם ה' על זאת [וגו'] 

בגמ' סוכה נב: מתואר הנביא עמוס כנסיך  ...שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם ... ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו

במדרש תנחומא (פרשת שופטים סימן י) נאמר אמר ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיה והעמידן על שש... בא מיכה והעמידן על שלש... בא עמוס והעמידן על שתים ... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד) 

באגדת בראשית (פרק יד) נאמר .... שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה, והאיך עמוס ראה אותי עומד, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו' (עמוס ט א), ישעיה ראה אותי יושב, שנאמר (ראיתי) [ואראה] את ה' יושב על כסא וגו' (ישעי' ו א), משה ראה אותי כגבור, שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). דניאל ראה אותי כזקן, שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי (דניאל ז ט), לכך נאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא),

במדרש תנחומא (פרשת שמות סימן י) נאמר   ד"א ה' צדיק יבחן, אמר הוא בוחן הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה, שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות וגו' (תהלים עח עא), עמוס נבחן במרעה, ויקחני ה' מאחרי הצאן (עמוס ז טו), אף משה נבחן במרעה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'.

זמנו של עמוס

בפתיחתה של נבואת עמוס נאמר דברי עמוס אשר חזה בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש תקופה זו עולה גם מתוך ספר זכריה שהרעש הנזכר בכתוב זה נזכר גם בזכריה ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה המפרשים האחרונים עסקו הרבה בבעית קביעת זמן נבואותו של עמוס אך יש בידנו לקבוע את זמנו של עמוס ביחס לזמנם של שלשת הנביאים האחרים הושע ישעיהו ומיכה מסתבר שעמוס קדם למיכה ואף לישעיהו למיכה משום שהמלכים הנזכרים בראש ס' מיכה ויותם אחז יחזקיה מלכו לאחר המלכים הנזכרים בראש ס' עמוס עזיה ירבעם ולישעיהו משום שבנבואת ישעיהו נזכר פקח מלך ישראל ולא ירבעם בן יואש ואילו בנבואת עמוס נזכר ירבעם ולא פקח וירבעם מת כשלוש עשרה שנה לפני מלכותו של פקח יש עוד לברר עמוס והושע מי קדם למי ומסתבר שהושע הוסיף להינבא לאחר שפסקה נבואתו של עמוס הראיה לכך היא שהושע מדבר בנבואותיו על שומרה כעל ממלכה שתקפה סר וכוחה נחלש וזה מתאים לימים שבאו על שומרת לאחר מות ירבעם בן יואש ואילו עמוס מתאר בנבואותיו את מלכות שומרון בתקפה כמו שהיהת בימי ירבעם ועוד בראש נבואת עמוס נזכר רק עזיה ובראש נבואת הושע נזכרים ארבעה מלכים עזיה יותם אחז ויחזקיה

סדרו בתרי עשר

לפי הסדר של המסורה עמוס הוא השלישי בשנים עשר הנביאים ובא לאחר הושע ויואל מסתבר שבעלי המסורה הלכו בשיטת סדר עולם' בעניין סדר הזמנים של ארבעת הנביאים שנתנבאו באותו הפרק ולפיכך סידרו בראש שנים העשר את הושע ולאחר זה היה ראוי לסדר את עמוס אלא שהקדימו לו את יואל כנראה משום שהפרשה המסיימת את נבואת יואל משמשת כעין מסגרת לנבואות עמוס 

השם עמוס

השם עמוס נגזר מהשורש עמ"ס במשקלו מצינו כמה שמות אמום כשן אמוץ אמון צדוק לא מצאנו במקרא עוד אדם ששמו עמוס אבל מצאנו אדם ששמו עמסיה עמסיה בן זכרי המתנדב לה' מראשי הצבא של יהושפט מלך יהודה פירושו של השם עמוס יש אומרים שהוא קיצור משם שמורכב עם שם הויה כגון עמסיה כמו צדוק מצדקיה או יהוצדק שם זה מביע תפילה או משאלה שה' יעמוס כלומר ישא את הילד הנולד כאומן הנושא את הילד ומספק לו צרכיו ואפשר שמביע בטחון בה' שהוא עוזרנו וסומכנו ובגמ' מבואר שהוא על שם שהיה עמוס בלשונו כלומר בעל דיבור כבד מגמגם

משפחתו

שם אביו של עמוס לא נזכר בכתוב ויש אומרים שדברי עמוס לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי מכוונים לאביו ממש לומר שאביו של עמוס לא היה נביא ובמדרש אמר ר' יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא ובן נביא וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו הוא נביא ואביו אינו נביא ורבנן אמרין בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא שכן עמוס אמר לאמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי מה זה נביא והוא אומר לא נביא אנכי אף אביו היה נביא והוא אומר ולא בן נביא אנכי 

על כל פנים לא סופר בכתוב דבר על בית אביו של עמוס ולא על משפחתו עמוס היה מקום חיותו 

כדברי הכתוב בראש נבואותיו בנקדים מתקוע תקוע נזכרת בין ערי יהודה שבנאן וביצרן רחבעם מלך יהודה וישב רחבעם בירושלם ... ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע מכאן שתקוע בסביבות בית לחם ואמנם נמצא גם בימינו מקום מדרום לבית לחם שהערבים קוראים לו חרבת תקועי וי"ו שרוקה המקום נמצא על גבול מדבר יהודה וחלק מהמדבר הזה נקרא בשם מדבר תקוע תקוע נזכרת גם ברשימות היחס של שבט יהודה

יש הסוברים שהיתה עוד תקוע בגליל ובגמרא אמרו שתקוע היא תקוע שממנה באה האשה החכמה אל דוד לפי זה פירשו קצת מפרשים בשמואל שם שתקוע הנזכרת שם בגליל היא והרד"ק אף הוסיף וכתב בפירושו לעמוס שתקוע של עמוס היא עיר בנחלת אשר ואמנם אין ראיה מוכרחת לא במקרא ואף לא בלשון המשנה והגמרא שהיתה תקוע בגליל על כל פנים לשיטת הרד"ק עמוס הוא נביא מבני מלכות עשרת השבטים ואילו לשיטה שתקוע ביהודה עמוס הוא מבני יהודה ונשלח להינבא במלכות עשרת השבטים ואף לסברה שתקוע שבמשנה ושל האשה החכמה בגליל היא אפשר לומר שתקוע של עמוס ביהודה היא ועמוס מבית יהודה היה 

משלח ידו 

על משלוח ידו של עמוס טרם הלקחו לנביא אומר הכתוב בראש הספר אשר היה בנקדים' ועמוס אומר לאמציה בוקר אנכי ובולס שקמים ויקחני ה' מאחרי הצאן ברור שהיה עמוס עוסק בגידול בהמות ובעצי פרי לפי תרגום יונתן היה עמוס בעל נכסים מרי גיתי בעל מקנה ושקמין אית לי 

בגמ' נדרים לח. "אמר ר' יוחנן כל הנביאים עשירים היו מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה ... עמוס דכתיב (עמוס ז) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא וגו' 

על כל פנים ברור גם לפי פשוטו של מקרא שקודם שהיה עמוס לנביא היתה בידו מלאכה להתפרנס הימנה מסתבר שכאשר נלקח עמוס לנביא חדל להתעסק במלאכתו ואין אנו יודעים ממה התפרנס בימי הינבאו אמציה סבר שהוא מתפרנס מנבואתו כלומר נוטל מתנות משומעי נבואותיו ולפיכך אמר ואכל שם ושם תנבא 

בימי עמוס רצה אמציה לספר עליו לשון הרע למלך ירבעם כמבואר בפרק ז וירבעם לא קיבל וזכה חהמנות על מלכי יהוד כנאמר בגמ'  פסחים  פז: "אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס מנלן דאימני דכתיב (הושע א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב (עמוס ז) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו" 

נבואותיו של עמוס

ספר עמוס עיקרו תוכחות לעם ישראל כמבואר בספרי פרשת דברים (פיסקא א) מה תלמוד לומר אלה הדברים אשר דבר משה מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (דברים לב טו) וישמן ישורון ויבעט. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, וכי לא נתנבא עמוס אלא על אלו בלבד והלא יותר מכל חבריו נתנבא מה תלמוד לומר דברי עמוס מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה אלו בתי דינים שלהם.... 

במדרשים מבואר שעמוס היה כבד פה כלומר שהיה מגמגם וכך נאמר בויקרא רבה פרשת צו (פרשה י) "ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו) את מי אשלח ומי ילך לנו שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי ... שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס דא"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו" וכן נאמר בקהלת רבה (פרשה א) למה נקרא שמו עמוס א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו, אמרו אנשי דורו הניח הקב"ה את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא, פסילוסא וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא  (פיסקא טז – נחמו) 

משנת ההלכה

דיני אמירת שמו"ת

       א.       פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו. ואדרבה, אף מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו, שהיו פטורין מתפילה דרבנן, היו חייבין בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. שהרי גם זה הוא לימוד תורה, ובחיוב לימוד תורה יש גם חיוב ללמוד גם מקרא[19]. (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יז )

        ב.        צריך להרגיל את הקטנים שהגיעו לחינוך לזה, לקרוא את הקריאה בטעם המקרא, וכשמגיע לגיל שמבין ללמוד בעצמו[20] יש לחנכו להקפיד מאד לסיים הפרשה בכל שבוע עם תרגום וגם חומש ורש"י[21] והוא דרגא גדולה ליראת ה' טהורה עומדת לעד. (שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן מו) ובהגיעם לגיל י"ג ודאי שאין לפוטרם ממצוה זו ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך.

         ג.         מלמדי תינוקות שקראו הסדרה בכל השבוע עם התינוקות כמה פעמים יוצאים בזה ידי קריאה ואם קראו עמהם התרגום או פירש"י יוצאים בזה ידי חובת תרגום ג"כ.

        ד.        ההפטרות א"צ לקרות ביחיד ומיהו נהגו לקרותה אחר שנים מקרא ואחד תרגום.

       ה.       לכתחילה יש לקרוא שנים מקרא בטעמי המקרא דוקא[22] ואת התרגום ללא טעמים[23]

         ו.         היודע טעמי המקרא של אותה פרשה יהדר לקרותה מתוך ס"ת דוקא[24] באמת שעדיף ללמוד מתוך הס"ת שנכתב בקדושה, כגון שנים מקרא ואחד תרגום, ולא מתוך ספרים הנדפסים, שאין בהם קדושה כל כך, שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן לו

         ז.         כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז) "הנני להעיר תשומת לב מנהלי בתי הספר שעליהם מוטלת חובה קדושה ללמד טעמי המקרא לתלמידים, כפי מסורת אבותיהם, עוד לפני הגיעם לגיל בר מצוה, כדי שיוכלו לקיים מצות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בטעמי המקרא, ולא כאותם מנהלים שאינם משגיחים כלל ללמד את תלמידי בית הספר טעמי המקרא, ורק כשהנער מתקרב לגיל בר מצוה מלמדים אותו קריאת מספר פסוקים בטעמים כדי שיקראם בצבור, ותו לא. וזוהי תעודת עניות לאותם הורים ומורים שאינם שמים לב על כך. ודי בזה למבין. ותן לחכם ויחכם עוד". 

---

[1] פי' הטור

[2] הכתב והקבלה

[3] אבע"ז

[4] אבע"ז

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] חזקוני

[7] פי' הטור

[8] ספורנו

[9] פי' הטור

[10] העמק דבר

[11] רמב"ן

[12] אבע"ז

[13] אבע"ז

[14] רמב"ן

[15] ת"י

[16] רש"י

[17] אבע"ז

[18] ספורנו

[19] ואף שסברי התוס' (קידושין ל' ע"א ד"ה לא צריכא, בשם ר"ת) דבלימוד תלמוד בבלי יוצא גם ידי מקרא, משום שבלולה גם במקרא, ואף להרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"א הי"ב) דלאחר שכבר יודע היטב תורה שבכתב, אינו מחוייב ללמוד מקרא בכל יום, וכ"ש שאינו צריך להשליש זמנו, מ"מ הא מחוייב גם להרמב"ם ללמוד באיזה זמן תורה שבכתב. וא"כ ברור שקריאת שמו"ת וודאי הוא ממילא בכלל חיובו מעצם תלמוד תורה בכל שבוע. שלימוד זה שייחדו חכמים ללמוד בכל שבוע וודאי הוא חייב, ולא יוכל ליפטר בלימוד דבר אחר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ, לבד המצוה הנוספה שחייבו חכמים. וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתן אומנתן, כרשב"י וחבריו. ובפרט לדורנו שאין אנו יכולין לומר שאנו בקיאין במקרא.

[20] ולענין קטן אם יש חובת חינוך לזה, לכאורה לא גרע מכל המצוות שיש בהן חובת חינוך כשהקטן בגיל שש או שבע כל חד לפום חורפיה, כמוש"כ במ"ב סי' ע' סק"ו וברס"י רס"ט, [ועי' גם בחק יעקב סי' תמ"ב סקכ"ז], ובב"י סי' קצ"ה ואכמ"ל]. אבל אולי יש להקל כאן שעיקר המצוה הוא לא קריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין כמ"ש, ואם כן הזמן לחנכו לא כ"כ מוקדם אלא כשמבין בעצמו ללמוד הפרשה ולהבין, ומי"ג והלאה לא יפטור עצמו בשום אופן, ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך. תשובות והנהגות כרך א סימן רסא

[21] כמבואר בארחות חיים להרא"ש ובטור סי' רפ"ה ושאר פוסקים,

[22] ועיין היטב ב"מועדים וזמנים" (ח"ו סימן צ"ח) בשם הקדוש האריז"ל, ובמ"א ר"ס רפ"ה, ובכף החיים רפ"ה (ס"ק י"ג) בשם קדושי עליון לקרות שנים מקרא בטעמים, וכן בא"ר ומט"מ, ואם כי נראה שעיקר החיוב בנגינות הוא כשיהדר לקרוא מס"ת דוקא, מ"מ נראה שכיון שנגינות טעמים ניתנו בסיני וכדאיתא בנדרים לז: מצוה מן המובחר כל שבוע לקרוא בנגינות כנתינתן, (ועיין במה שביארנו בזה במועו"ז ח"ח, (עמוד ק"ו) וכן מבואר בשו"ת חת"ס ח"ו סימן פ"ח, ואף שעיקר החיוב בטעמים הוא בס"ת, מ"מ הלוא הפליגו חז"ל במעלת שנים מקרא ואחד תרגום שבזה זוכה לאריכות ימים וראוי לקיימה בנגינות וכמ"ש. תשובות והנהגות כרך א סימן רסא

[23] שזוהי עיקר מצות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז ועיי"ש וז"ל "וכמו שכתב בשו"ת הרדב"ז חלק ג' (סימן תקכט). וכן מבואר בדברי רבינו האר"י בשער טעמי המצוות (פרשת ואתחנן). וכן כתב מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפה ס"ק ח), שצריך להזהר בקריאת שנים מקרא שתהיה בנגינת הטעמים שלהם, וכן שמענו מפי הגאון החסיד רבי משה הכהן מעיר פיס, שהיה מזהיר מאד לתלמידיו שיזהרו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, לקרות המקרא עם הטעמים, כל שישנו נותן טעם לשבח. ע"כ. וכן כתב בכף החיים (סימן קלב סק"ו). ע"ש. [והתרגום, אדרבה יש להקפיד לקרותו בלי טעמים, שכן ראוי להיות על פי הקבלה. וכמו שכתב בספר נגיד ומצוה (דף טו ע"ב). וכן כתב בספר קרבן שבת, והביאו מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפה ס"ק ז). וכן כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן תו)]."

[24] שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן יט והביא המקורות דלהלן - הרדב"ז בתשובה (חלק שלישי סי' תקס"ד), "ומסתברא לי, דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק, ודאי בס"ת עדיף וכו', עכ"ל", - וכן נהג למעשה תלמיד דתלמידי', רבינו קודש הקדשים האר"י זלה"ה זי"ע, כמבואר בש"ע שלו, בסימן המדבר מתוספת שבת (סעי' ט"ז), וכן איתא בשער הכוו' (דף י"ב ע"א), (הובא בספר כף החיים סי' רפ"ה אות ג'), - וראיתי בשם החכם צבי ז"ל, שהי' נוהג גם כן הכי, - וכ"כ הגאון אזולאי ז"ל, מצוה לקרות שמו"ת בס"ת, שעתידין לקרות בו בשבת למחר, ובפרט הש"ץ, שאם ימצא טעות יתקנוהו עכ"ל, - וכ"כ בספר קרבן שבת, הובא בילקוט דוד שבס' שלחן הקריאה סי' י"א אות ג'- וכן נהג הגה"ק בעל דעת קדושים, וכמ"ש בספר דע"ק (הל' ס"ת סי' רע"ד באמצע אות ז')