מקרא
בראשית פרק כד
(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט[2] וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם אשר כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר[3] וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו הגבורה הזאת לרבקה לשאוב לכל גמליו לא היה בחוק האפשרות כי אם בסיוע אלהי[4]:
(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד מַחֲרִישׁ ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה[5] לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח[6] זָהָב בֶּקַע חצי שקל מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים שיהיו עַל יָדֶיהָ אם היא מקרובי אברהם[7] עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין י"מ[8] שללין הוא לינת לילה אחוד להבדיל מלון שהוא כמה לילות וי"מ[9] שהוא שם דבר כלומר מקום שמיועד ללינה "בית לין" כמו "בית דין":
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם מה שלא שאלת תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מה ששאלת מָקוֹם לָלוּן יש לנו[10] ואז לקח אליעזר הנזם ובצמידים הנ"ל ושם על אפה ועל ידיה כמבואר לקמן פסוק מז[11]:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק זהו כלל בכל מקום דכתיב במקרא השהתחואה לה' היינו בברכה או תפלה שמקדים לשון ברכה[12]:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בזכותו[13] בַּדֶּרֶךְ המתוקנת והישרה שהייתי צריך[14] נָחַנִי הנחה אותי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן והסיבה שבגללה רץ -[15]:
(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון[16] וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ כדי להכניסו לביתו[17] וְהִנֵּה עֹמֵד עַל ליד[18] הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק י"מ[19] שכונתו היתה לאליעזר ונקרא ברוך אע"ג שהיה מזרע כנען שנקרא ארור כיון ששימש את אברהם באמונה וי"מ[20] שחשב שהוא אברהם ולכן קראו ברוך לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץששאלת מקום ללין את הגמלים בלבד למה תחפוץ לעמוד בחוץ אתה ואנשיך וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת מעבודת אלילים וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:
(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח לבן הַגְּמַלִּים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים, או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם[21] וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(לג) ויישם וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי להודות לקב"ה בברכה לפני האכילה שכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל[22] וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:
(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:
נביא
חבקוק פרק ב
יא. כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה - כי האבן, וחתיכות העץ, שבנית מהם את ביתך, צועקות כבייכול אחת לשניה, שגזולות הן.( ר"ל, גלוי ומפורסם, שרכושו - גזול הוא ).
יב. הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים - אוי על בבל, שבונים את עריהם, ע"י שרוצחים אנשים, ולוקחים את ממונם, וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה - ובונים את העיר, ע"י עשיית עָוֶל.
יג. הֲלוֹא, הִנֵּה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת - יבוא העונש עליהם, וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק -והלאומים בבבל, שיגעו במלחמה מול האויב, יגעו לריק ולא יצליחו, מפני שהאש תשרוף הכל, יִעָפוּ - ויתעייפו מלהציל מהאש.
יד. כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ, לָדַעַת אֶת כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם - כשינקום ה' את נקמתו בבבל, תמלא הארץ בדעת ה', כמו הים, שהמים מכסים וממלאים אותו[23].
טו. הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ - הוי על נ"נ, שהיה משקה את המלכים שתחתיו יין, לבזותם ולהשפילם בשכרותם, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ, וְאַף שַׁכֵּר - אוסף אותם אליו בכעסו עליהם, ואף משכר אותם בעל כורחם, לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם - וכל זה עושה כדי להביט בהם בגלוי ערותם ובבזיונם.
טז. שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד - נפשך, שבעה יותר מבזיון המלכים, מאשר מהכבוד בנצחונך עליהם, שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל - לכן, גם אתה תשתה מיין התרעלה, ותתבזה, תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין ה' - מימין ה', תסובב כוס התרעלה אליך, ותשתה ממנה, וְקִיקָלוֹן, עַל כְּבוֹדֶךָ - על כבודך, יבוא קִיא ( דבר מאוס ) וקלון, בושה.
יז. כִּי חֲמַס לְבָנוֹן, יְכַסֶּךָּ - העונש, על החמס שגזלת בא"י, ( בלבנון), יכסה אותך, וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן - והשוד שעשית ביושבי הארץ, יביא עליך שבר, ( היער בלבנון נמשל לא"י, והבהמות שבו - לבנ"י ) מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל ישְׁבֵי בָהּ - בגלל הדם ששפכת, והחמס שעשית בעיר ירושלים וביושביהָ.
יח. מָה הוֹעִיל פֶּסֶל - מה הועיל, הפסל למלך בבל, ביום צרתו ? כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ - שפסל ועשה אותו יוצרו, מַסֵּכָה - ומה הועילה לו, המסכה ( פסל ממתכת ) שנָסַך, וּמוֹרֶה שָּׁקֶר - ומה הועיל לו, בהן הע"ז, המלמד שקר לעבוד לפסל ? כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו - שהאומן עצמו, היוצר אותו בוטח בו, לַעֲשׂוֹת, אֱלִילִים אִלְּמִים - שעושה אלילים שלא יענו לעובדים הקוראים להם.
יט. הוֹי, אֹמֵר לָעֵץ, הָקִיצָה - אוי, על האומר לפסל העשוי עץ: הקיצה משנתך ושמע דברי! עוּרִי, לְאֶבֶן דּוּמָם - ולפסל מאבן אומר: התעוררי ושמעי דברי! הוּא יוֹרֶה - וכי הוא ( הפסל הדומם ),יוכל ללמד אתכם דבר מה ?! הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף - הלא הוא תפוס מסביבו ומצופה בכסף וזהב, וְכָל רוּחַ, אֵין בְּקִרְבּוֹ - ורוח חיים - אין בו!
כ. וַה', בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ - אך ה' השוכן בהיכלו, ( בבהמ"ק ) הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ - שותקים מיראתו, כל יושבי הארץ.
חבקוק פרק ג
א. תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, עַל שִׁגְיֹנוֹת - תפילה שהתפלל חבקוק הנביא, על חטאי ישראל שעשו בשגגה.
ב. ה', שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ - שמעתי את הנבואה שהשמעת לי, על אורך הגלות, יָרֵאתִי - ויראתי מכך מאוד, ה', פָּעָלְךָ - את פעלך, את בנ"י, בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ - שמור על חיי בנ"י, בשנות גלותם, בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ - על שנות הגלות, תודיע, בְּרֹגֶז, רַחֵם תִּזְכּוֹר - שאף בזמן הרוגז על ישראל, תזכור לרחם עליהם ולא יִכְלוּ לגמרי.
ג. אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא - ה' בא לתת לישראל את התורה, מהר שעיר, וְקָדוֹשׁ - וה', שהוא קדוש ומובדל מכל האלוהים, מֵהַר פָּארָן - מהר פארן בא, לתת לישראל את התורה, סֶלָה - בחוזק ה', שמעולם, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ - הוד ה' כיסה את השמים, ( במתן תורה ), וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ - וכל יושבי הארץ הללו את ה'.
ד. וְנֹגַהּ, כָּאוֹר תִּהְיֶה - ואור עמוד האש האיר לישראל, כאור יום, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ - מאת ה', ניתן לישראל חוזק וגבורה, וְשָׁם - במתן תורה, חֶבְיוֹן עֻזּוֹ - נתן לישראל את התורה ( שהיא עוז לישראל ) שהיתה חבויה ונסתרת אצלו. ( אצל ה' ).
ה. לְפָנָיו - מאת ה', יֵלֶךְ דָּבֶר - הולך הדבר, להכות את העמים, וְיֵצֵא רֶשֶׁף - ויוצאים, מלאכים מזיקים להכות את העמים, לְרַגְלָיו - בגלל ה', מפני ה'[24].
ו. עָמַד - ה', וַיְמֹדֶד אֶרֶץ - ומדד את א"י, לחלקה לשבטי ישראל, רָאָה - את העמים שבא"י, וַיַּתֵּר גּוֹיִם - והקפיץ[25] את העמים מתוכה, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם - התפוצצו(נשברו), והושפלו, מלכי העמים החזקים שבא"י, שנמשלו להרים וגבעות העומדים מעולם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ - ומעולם ביד ה', ההנהגה להשפיל ולרומם מלכויות.
ז. תַּחַת אָוֶן - בעבור עבירות בנ"י, רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן - הביא עליהם, את אהלי כושן רשעתים - שימשלו בהם, ( שופטים פרק ג' ), יִרְגְּזוּן - וכשמושיעם, רועדים מלפניו, יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן -יריעות אהלי מדין שמשלו בישראל.( בימי גדעון, שהרגו מדין איש את רעהו מרוב בהלה )
ח. הֲבִנְהָרִים חָרָה ה', אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ - וכי בנהרות חרה אף ה', שהחריב אותם מפני בנ"י ?! ( כשעברו את הירדן ), אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ - וכי על הים ( ים סוף ) כעסת ?! כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה - כאשר רכבת כבייכול, על סוסיך, ובמרכבותיך הבאת לנו את הישועה. ( ובעבור תשועת ישראל, עשית כל זאת).
משנת ההלכה
זריזין מקדימין
א. י"א דראוי להקדים המצוה ואפי' אם ימתין אזי יעשה ברב עם, מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (חיי"א שם סעי' ו'[26]) וי"א דימתין כדי לעשותה ברוב עם אם אין חשש שתיבטל ממנו המצוה (בה"ל[27] סי' תכ"ו סעי' ב' ד"ה אלא)
ב. אע"ג שכל היום כשר למילה מצוה למול בבוקר בבוקר מיד שזריזין מקדימים (יו"ד רס"ב סעי' א') וי"א דבשבת ימול מיד אחר שחרית (קודם מוסף) משום זריזין (שו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ט)
ג. במקום שיש טירחא דציבורא אם יקדימו המצוה צריך לדחותה לזמן שבו לא יהיה טורח הצבור[28] (תקפ"ד מ"ב ס"ק י"א)
ד. מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יוה"כ ואפי' אם הוא ע"ש[29] אבל בע"ש אחר חצות אסור (רמ"א או"ח תרכ"ה וא"א שם ס"ק ב') אם אינו יכול לתקן הסוכה מיד בעצמו יש להסתפק אי עדיף שיעשה שליח לתקנה או שימתין לעשותה בעצמו[30] (א"א שם)
ה. ראוי לנשים לברך ברכת הגומל מוקדם ככל האפשר[31] ואפי' בלילה ובלבד דאיכא עשרה אבל גברים צריכים להמתין עד לזמן קריה"ת[32] (צי"א חי"ג סי' י"ז)
ו. נלע"ד דמשום זריזות והקדמת המצוה מבטלין ביהמ"ד[33] ודוקא לשעה מועטת אבל לשעה מרובה אין לבטל[34]
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] חזקוני
[4] רבינו בחיי
[5] ספורנו
[6] אבע"ז
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] רמב"ן
[12] העמק דבר
[13] ת"י
[14] רש"י
[15] פי' הטור
[16] רש"י
[17] ספורנו
[18] חזקוני
[19] חזקוני
[20] ת"י
[21] רמב"ן
[22] פי' הטור
[26] וכן בשע"ת סי' רכ"ט ס"ק ג' ובקיצור שו"ע סי' ס' סעי' ז' גבי ברכת החמה דעדיף לומר מיד בנץ מלאומרו מאוחר יותר ברוב עם וכן שם בקיצור שו"ע סי' צ"ז סעי' ט' דעדיף לקדש הלבנה מיד ולא להמתין על ברוב עם דזריזין דוחה לברוב עם וכ"כ בשו"ת זבחי צדק לר"ע סומך או"ח סי' ל"ו וכן עיין שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו דהביא שיש שסברי דבעי' לעשות פדיון הבן ביום דוקא "לחבובי מצוה ולהדרה לעשותה בפומבי ובפרהסיא ביום ולא באישון לילה ואפלה" והוא חלק עליהם דהסעודה באמת יעשו ביום ופדיון הבן בלילה דלמה ישהו המצוה בשביל זה משמע דעדיף הקדמת המצוה מלעשותה ברוב עם [וצ"ע דמצינו דברוב עם עדיף ממצוה מן המובחר כדמשמע במג"א תכ"ו ס"ק ו' דעדיף ברוב עם אע"ג דהוא בתענית וכן שם ס"ק י"ג דעדיף ברוב עם במוצ"ש מלקדש לאחר ז' ימים. אמנם אפ' לחלק דברוב עם הוא עצמו מצוה מן המובחר כמש"כ בבה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור ולהכי אין שייך לומר דיבטל מובחר זה מפני מובחר אחר אבל זריזות אינו מעלה בעצם המצוה אלא דאם אינו עושהו מיד אינו נקרא זריז וכמש"כ במ"ב סי' רל"ה ס"ק כ"ז ולהכי אפשר דמצוה מן המובחר עדיף וכדלעיל אמנם לפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין משמע דאף זריזות הוא חסרון במעשה המצוה ואינו מן המובחר ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח'מובא לעיל הע' י"ט]
[27] דכתב דימתין עד י' ימים כדי לקדש הלבנה בג' אנשים או בי' משום דמרויח ברוב עם ועיין סי' צ' במ"ב ס"ק כ"ח ועיי"ש סי' רכ"ט ס"ק ח' דבאמת לא הזכיר דעדיף לברך ברכת החמה מיד בנץ אע"ג שאינו ברוב עם ובשעה"צ שם ס"ק א' ציין לחת"ס או"ח סי' נ"ו וז"ל "וע"כ נ"ל אעפ"י שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' ק"א, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה" ומתבאר שם דטעמו אינו משום זריזין אלא משום דעיקר הברכה הוא תחלת היום הא לא"ה ברוב עם עדיף מזריזין וצ"ע למה עדיף ברוב עם מזריזין או להיפך ואינו תלוי בדין מצוה מן המובחר אי עדיף או לאו דהא ברוב עם נמי משום חבוב המצוה הוא כמש"כ בה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור וכ"מ בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' הנ"ל הע' כ'
[28] דאע"ג דעיקר מילה בר"ה הוא בין קרה"ת לתקיעת שופר, במקום שמלים בבית ויש טירחא דצבורא ללכת לבית ולחזור לתקיעת שופר ימולו אחר שיצאו מביהכנ"ס ואע"ג דמבטלים זריזים
[29] ועיין אבנ"ז או"ח תנ"ט אות ב' דפי' ד"לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה" וזהו עפ"י מש"כ שם סי' ת"כ או"ק ב' "דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין דכולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים"
[30] וכן בע"ש אחר חצות ויכול לעשותה ע"י עכו"ם אפ' דעדיף כדי שלא ישהה המצוה או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי ועיין שד"ח שם סוף כלל א' דהרב פתח הדביר פשיטא ליה דעדיף לעשותה בעצמו מאוחר יותר משיעשנה ע"י שליח דמצוה מן המובחר עדיף וא"כ תליא במח' ספר חסידים ותרוה"ד הנ"ל ועיי"ש שהביא נ"מ נמי במי שיכול לעשות צרכי שבת ע"י שליח אבל אינו יכול לעשות הסוכה ע"י שליח הי עדיף סוכה עדיף משום זריזין או שבת עדיף וימתין עם הסוכה דהכנת צרכי שבת הווה מצוה בו יותר מבשלוחו והווה נמי תדיר מסוכה ועיי"ש מה שפלפל בזה
[31] עיין חת"ס או"ח סי' נ"א מה שדן לגבי ברכת הגומל בלילה ושם העלה דעשרה ודאי בעי ואי איכא עשרה שורת הדין דיברך מוקדם ככל האפשר ואף בלילה "אמנם רק כיון דהוא דבר התמוה לעולם ונגד המנהג ראוי להודיע להם דאינו אלא הוראת שעה" ועיין בשו"ת צי"א חי"ג סי' י"ז דכונתו לא לשנות ממנהג שנהגו לברך אחר קריה"ת וזה שייך רק בגברים ששייך בהם קריה"ת אבל בנשים לא שייך שינוי מנהגא בזה ויברכו בלילה אמנם קצת צ"ע דמלשונו שם משמע דיכולות לברך בלילה ולפי דברי החת"ס משמע דחייבות לברך בלילה מדין זריזין אמנם אפ' דהוא חייש לדיעות דהגומל כנגד קרבן תודה שאינו אלא ביום וא"כ שייך זה גם לנשים ולהכי רק כתב שמותר ולא שחייבות
[32] עיין שו"ת תורה לשמה סי' ר"ח בשוחט שמוטל עליו ברכת כיסוי הדם וברכת אשר יצר או אפי' ברכה אחת מעין ג' דעדיף להקדים כיסוי הדם משום דזריזין מקדימין למצוה וצריך לכסות מיד ואע"ג דאשר יצר או מעין ג' תדירין עכ"פ כיסוי הווה מ"ע דאו' ועוד דהשחיטה קדם לאכילה או לבית הכסא
[33] דהא בסי' רצ"ח סי"ד ונו"כ שם דמשום ברוב עם מבטלין ביהמ"ד וא"כ כ"ש משום זריזין דהא לחיי"א עדיף זריזין מברוב עם
[34] לפמש"כ במג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דרק משום שעה מועטת מבטלין ביהמ"ד וא"כ ודאי שאין להפסיק למודו להתפלל מעריב מיד בצה"כ דאין לבטל לשעה מרובה אמנם צל"ב דלמאן דס"ל דזריזין עדיפא ממצוה מן המובחר א"כ לכאו' ראוי שיפסיק מלימודו בצה"כ ויקרא ק"ש כיון דהווה רק שעה מועטת ואע"ג דלא הווה בברכותיה עכ"פ זריזין מקדימין עדיף ממצוה מן המובחר וכן שייך זה גבי להפסיק לימודו כדי לקרוא ק"ש בהנץ החמה וכן צל"ב בכה"ג דמצא צבור שמתפללים שמו"ע של מעריב בצה"כ דלכאורה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש מיד לאחר מכן ולא ימתין להתפלל מאוחר יותר כסדרו דאע"ג דאינו סומך גאולה לתפילה הא זריזין עדיפא ממצוה מן המובחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה