מקרא
בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק בחלום הלילה או ברוח הקדש[1] אֶל אַבְרָם כשהיה בחרן[2] לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל המקום ב - הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ אותה במראות אלהים לפיכך עבר בארץ ולא נטע אהלו עד המקום שנראה אליו שם האל יתברך[3]:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ בממון[4] וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ שיצא שמך וטבעך והייתה נודע וניכר לכל[5] וֶהְיֵה בְּרָכָה אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך לאמר ישימך אלהים כאברהם[6]:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר שאנשי אור כשדים היו מבזים אותו ומקללין אותו, ולכך אמר לו שילך אל הארץ אשר יראנו, ושם יברך מברכיו ויקלל מקלליו ואם יחיד יקללנו יואר[7] וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה כנגד מה שהכל מקללים אותך עכשיו אתה עתיד שיתברכו כל האומות מברכותיך[8]:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו היה לו לוט כבן בית וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים[9]:
(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ מקנה וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן עבדים ילידי הבית[10] וי"א הנפשות שהורה להם את האמת לעבוד את הי"ת[11] וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקב"ה כמו שאמר "אל הארץ אשר אראך" ולא התעכב באף מקום ממנה עד שנראה אליו האל ית' כאשר יעדו באמרו אל הארץ אשר אראך ולא בא עד שבא למקום שכם[12] עַד אֵלוֹן מוֹרֶה שהוא בשכם וְהַכְּנַעֲנִי הגוי המר והנמהר אָז בָּאָרֶץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה', ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ, וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך, ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא[13]:
(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בנבואה גמורה[14] וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
(ח) וַיַּעְתֵּק הסתלק מִשָּׁם ונסע הָהָרָה מִקֶּדֶם שממזרח לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם ממערב וְהָעַי מִקֶּדֶם ממזרח בין שתי עירות גדולות למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה'[15] וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק בקול גדול לפני המזבח מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלהות[16]:
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה דרומה: פ
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא עתה[17] יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ ביניהם שראויה היא לבוא[18] אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב פרעה[19] בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
(יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה לבדו נְגָעִים גְּדֹלִים גם וְאֶת בֵּיתוֹ אבל לא גדולים כשל פרעה וזה למען יראו שהצדקת לבדה נמלטת ויכירו שהכל היה בעבורה למען ישובו מרשעם עַל דְּבַר החמס שעשה ל -[20] שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
(יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
(כ) וַיְצַו עָלָיו בשבילו ואיתו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים כדי שלא יגעו בה אחרים[21] וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
נביא
עמוס פרק ו
א. הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן - אוי, על היושבים בשקט ובְשַלְוָה בציון, ( ובוטחים, שלא תבוא עליהם הרעה ) וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן - ואוי, על היושבים בבטחון בהר שומרון, שלא תבוא עליהם הרעה, נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם - שישראל היו נקובים בשם ישראל כמובחרים ונעלים מכל העמים, וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל - ועתה, באו ולמדו להָרַע ככל הגויים.
ב. עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ, וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה, וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים - לכו לעמים: כַלְנֵה, חֲמַת הגדולה, גַת שבְּפְּלִשְׁתִּים, הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה - האם מלכותם טובה יותר ממלכות יהודה או ישראל ?! אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם - או האם גבול ארצם גדול יותר מגבול ארצכם ?! ומדוע א"כ, מאסתם בדרך ה' והלכתם בדרכיהם ?
ג. הַמְנַדִּים, לְיוֹם רָע - מניעים ומקרבים את עצמם, ליום שתבוא עליהם הרעה, ( במעשיהם הרעים ) וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס - מגישים ומקרבים את עצמכם במעשיכם הרעים, לגלות מארצכם, ובגלות יחמסו ( יגזלו )אתכם.
ד. הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן - שהיו מענגים את עצמם לשכב על מטות מפוארות, העשיות משן הפיל, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם - שוטחים את עצמם על המיטות,(כמו:"...יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ": שמות כו' יג') וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן - אוכלים, את הכבשים השמנות שבצאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק - ועגלים, לקחו מהמרבק, (מרבק - מקום שמפטמים את הבקר).
ה. הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל - מנגנים, ופורטים להנאתם על מיתרי הנבל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר - ומחשיבים את עצמם, כדוד המלך שהיה מנגן לכבוד ה',
ו. הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן - שותים יין במזרק ( כלי גדול ) ולא בגביעים, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ - ובשמנים חשובים, מושחים את גופם, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף - ועל השבר, שבא על בית יוסף ( מלכות ישראל )לא היו עושים עצמם כְּחולים וכואבים.
ז. לָכֵן - מפני שבקשו לעצמם ראש תענוגות ( תענוגות מובחרות ומשובחות ), ולא החלו את עצמם על שבר בית יוסף, עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים - כעת, הם יהיו גולים בגלות קשה ורעה,( ראש גולים - הגלות הקשה שבגלויות ) וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים - ויסור מהם ריבוי המשתאות העודפות שהיו עושים.
ח. נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹקִים בְּנַפְשׁוֹ, נְאֻם ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת - נשבע ה' בעצמו וברצונו, מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב - מתעב ושונא אני, את גאוותם של ישראל, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי - ואת הארמונות שהיו מתענגים בהם - שנאתי, וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ - ולכן, אסגיר ביד האוייב, את העיר ואת כל אשר בה.
ט. וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד - אפילו אם יִנָצְלוּ מהאוייב עשרה אנשים, ויתחבאו בבית אחד, וָמֵתוּ - ימותו גם הם לבסוף - ביד האוייב.
י. וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ - את עצמות כל אחד, ישא דודו ( קרוב משפחתו ), וּמְסָרְפוֹ, לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת - המציל לפחות את עצמותיו מן השריפה, (מְסָרְפו - מצילו מלהשרף ) וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת - ויאמר לאדם הנמצא בקצה הבית פנימה: הַעוֹד עִמָּךְ - האם יש עוד אדם חי בבית, וְאָמַר אָפֶס - והשיב לו: אֵין, וְאָמַר הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה' - וישיב לו השואל, שתוק ! אל תהרהר אחר מידת הדין, כי נשרפו מפני שלא הִזְכִּירוּ שם ה' על פיהם.
יא. כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה, וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים - כי הנה מצוה ה', ויכה האוייב כל בית גדול להָפְכוֹ לרסיסים קטנים, וְהַבַּיִת הַקָּטֹן, בְּקִעִים - וכל בית קטן יבקעו ויהרסו.
יב. הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים - היוכל סוס לרוץ בין הסלעים ? אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים - היוכל בקר, לחרוש בין הסלעים ? ( הלא ישברו רגליהם ! ) כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ, מִשְׁפָּט - אך אתם, את המשפט צדק, שהוא דבר טוב ומתוקן, הפכתם למשפטי רשע הדומים לרֹאש, לעשב מר, וּפְרִי צְדָקָה, לְלַעֲנָה - ואת פירות משפט הצדק, שהם שלום ושלוה, הפכתם ללענה, לעשב מר.
יג. הַשְּׂמֵחִים, לְלֹא דָבָר - השמחים בעָשְרָם, שהוא דבר שאינו בר קיום, הָאֹמְרִים, הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ, לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם - האומרים: הלא ברוב כוחנו, השגנו את כל רכושנו וחוזקנו.
יד. כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי - הנני מעמיד עליכם עם, שיבוא עליכם בית ישראל, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם, מִלְּבוֹא חֲמָת - שבצפון, עַד נַחַל הָעֲרָבָה - שבדרום.
עמוס פרק ז
א. כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹקִים - במראה הנבואה, וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי - והנה יוצר ה' ארבה, בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ - שיבוא על העשב המתאחר לצמוח, עד זמן המלקוש, וְהִנֵּה לֶקֶשׁ, אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ - וְלֶקֶשׁ זה, צָמַח אחר שנגזז ונקצר העשב, למאכל בהמות המלך.
ב. וְהָיָה אִם כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ - וכאשר ראה עמוס, שכילה הארבה את כל עשב הארץ, וָאֹמַר ה' אֱלוֹקִים, סְלַח נָא, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא - בקש עמוס מה', שיסלח לעם ישראל, מפני שעם קטן הוא, ואין בכוחו לעמוד בגזירה קשה כזו.
ג. נִחַם ה’ עַל זֹאת - התחרט ה' על גזירה זו כתפילת עמוס, לֹא תִהְיֶה אָמַר ה’ ולא תבוא על ישראל.
ד. כֹּה הִרְאַנִי ה’ אֱלוֹקִים - במראה הנבואה, וְהִנֵּה קֹרֵא - ה' למלאכים, לָרִב בָּאֵשׁ ה’ אֱלוֹקִים - לבוא במריבה עם ישראל, ולשרפם באש, וַתֹּאכַל אֶת תְּהוֹם רַבָּה - וחוזק האש, ישרוף ויְיַבֵּש, אפילו את מֵי התהומות הגדולים, וְאָכְלָה אֶת הַחֵלֶק - ותשרוף את חלקות השדות.
ה. וָאֹמַר ה’ אֱלוֹקִים, חֲדַל נָא, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא - בקש עמוס מה', שיִמָנַע מלהביא רעה זו על ישראל, מפני שעם קטן הוא, ואין בכוחו לעמוד בגזירה קשה כזו.
ו. נִחַם ה’ עַל זֹאת - התחרט ה' על גזירה זו כתפילת עמוס, גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה אָמַר ה’ אֱלוֹקִים - ואף גזירה זו, לא תבוא על ישראל.
ז. כֹּה הִרְאַנִי - במראה בנבואה, וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ - כבייכול, עומד ה' על חומה, הנבנית על פי אֲנָך, קו משקולת המכַוֵן את בוני החומה - לבנותָהּ ביושר, וּבְיָדוֹ אֲנָךְ - וביד ה', קו המשקולת[22].
ח. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר אֲנָךְ, וַיֹּאמֶר ה', הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל - הרי אני דן את ישראל על פי שורת הדין,( כיושר האֲנָך ) לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ - ולא אוסיף עוד, לרחם עליהם, ולעבור על שורת הדין.
ט. וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק - הבמות שהעמידו בני יצחק, יהיו שממה, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ - ומקדשי הע"ז שלהם - יחרבו, וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב - ואקום על בית מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל -להכותם בחרב.
י. וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל, אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - אמציה, כהן בבית הע"ז שבבית אל, שלח לירבעם בן יואש מלך ישראל, קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל - קשר עליךָ, עמוס הנביא קשר של מרידה בתוך בית ישראל, לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו - לא יוכלו אנשי הארץ, לסבול את גודל הרעה שמנבא.
יא. כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם - שניבא עמוס שירבעם ימות בחרב, ( ובאמת ניבא רק על בית ירבעם, ולא על ירבעם עצמו ) וְיִשְׂרָאֵל, גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ - וכל ישראל יגלו מעל אדמתם. ( ולא קבל ירבעם דבריו להָרַע לעמוס )
יב. וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס, חֹזֶה - נביא ! לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה - לך ברח מכאן אל מלכות יהודה, וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם - שם יפרנסו אותך ויתנו לך לחם, וְשָׁם תִּנָּבֵא - ושם תְּנַבֵּא נבואות רעות כאלו.
יג. וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא - ובבית אֵל, אַל תוסיף לנַבֵּא, כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא - מקום ארמון מלך ישראל, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא - ומקום ממלכתו בבית אל הוא, ולא יתנו לך להוסיף לנַבֵּא כאן.
יד. וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה, לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי - לא אני ולא אבי, נביאי שקר, המקבלים שכר על נבואותינו, כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי - כי מגדל בקר אני, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים - ומחפש בעצי השקמה, לראות איזה מהם אקצוץ, (לשבֵּחַ גדילת העץ, או לעשות ממנו קורות.)
טו. וַיִּקָּחֵנִי ה’ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר אֵלַי ה’, לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל - כשעמדתי אחר הצאן בעבודתי, לקח אותי ה', וציוה אותי לנבא לישראל.
טז. וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר ה’ - אמציה, אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק - ולא תנבא על בית יצחק. ( בית ישראל ).
יז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה’, אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה - אשתך אמציה, תזנה תחתיך בעיר ( שתזנה ברצונה ובגלוי ), וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק - ואדמתך, יחלק האוייב בחבל המידה, וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת - ואתה תמות בגלות, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
משנת ההלכה
תענית בה"ב
א. יום שני, חמשי ושני, הבאים אחרי ראש חֹדש חשון הם ימי תפילה וסליחות ותענית, ונקראים תענית בה"ב, על שם הימים שבהם הם נקבעים. כלומר: ב' - הוא יום שני, ה' - יום חמשי ו - ב' הוא יום שני שלאחריו.
ב. יש אומרים שנקבעו ימים אלה לימי תענית ותפילה, מפני שימי המועדים הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו לידי קלות ראש ולידי עבֵרה, ולכן מתענים לכפר עליהם.
ג. וכן מצאנו באיוב, כמו שכתוב (איוב א): וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי.
ד. וקבעו תענית ותפילה אחרי חג הסוכות ואחרי חג הפסח שנמשכו ימים רבים של שמחה מבלי מלאכה, ויש לחוש שמא באו לידי קלות ראש, אבל בשבועות שהוא יום אחד בלבד, אין אנו חוששים.
ה. ויש אומרים שמתענים בשביל הגשמים והברכה בשדות. בחשון - בשביל היורה שירד על הזרעים לברכה, ובאייר - שלא תלקה בשדפון וירקון.
ו. קבעו התענית בימי שני וחמשי בשבוע, מפני שימים אלה הם ימי רצון וקוראים בהם בתורה. ובימי חז"ל גזרו רבותינו שיהו מתענים בשני וחמשי, מפני שלשה דברים: על חרבן הבית, על התורה שנשרפה, ועל חילול ה' שיוצא מחרבן ירושלים וגלות ישראל.
ז. תלמיד חכם, ומי שתורתו אומנתו נקרא ת"ח לענין זה אף בזמן הזה, אינו רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים, ואפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו, מ"מ מתמעט לימודו עי"ז .ומלמדי תינוקות דינם כת"ח. מכיון שממעטין במלאכת שמים וגוזלין את הבריות וכן מי שמחמת התענית לא יוכל לעבוד עבור מעסיקו בכל כוחו אסור לו להתענות[23].
ח. ומרבים בימים אלה בתפילה ותחנונים ואומרים סליחות.
ט. בסליחות שאומרים בקהילות אשכנז בימי בה"ב, יש מחליפים את הפיוט של 'מכניסי רחמים' ואומרים במקומו הפיוט שכתוב אצל תענית יום החמשי 'ישראל נושע'. ו'מכניסי רחמים' אומרים ביום ה'.
י. וטעם הדבר, לפי שביום שני נבראו המלאכים לכך אין רוצים להזכירם בתפילתנו, שלא יֵראה כאילו אנו מכוְּנים תפילותנו להם מפני תקפם שביום הזה, ביום בריאתם. ואנו, אין אנו מכוְּנים את לבנו אלא לאבינו שבשמים בלבד - ישראל נושע בה'; ה' - ואין בלתו.
יא. בקהילות ספרד אין נוהגים בזמננו תעניות בה"ב.
[1] רמב"ן פסוק ז מלבים שם
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] ת"א ת"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור ספורנו
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז רמב"ן מלבי"ם
[15] ספורנו
[16] רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רש"י
[20] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] אֲנָך - הוא בדיל מתכת, הקשור בקצה חוּט. וכשמטיל העומד על החומה את האֲנָך, מְכַוֵן החוּט את הבונים - ליַשֵר את בנין החומה; כמו שראינו בישעיהו לא' יא':"וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד, וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ, וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ"
[23] וכ"ז בשאין לו עונות ידועים אבל ביש לו עונות ידועים שצריך להתענות עליהם גם ת"ח צריך להתענות ואפילו היכי שקשה לו התענית ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית וילמוד יותר ממה שהיה רגיל וכעין זה איתא בתנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם דף אחד ישנה שני דפין [וכ"ז הוא לאחר ששב מדרכו הרעה דאל"ה הרי הוא כטובל ושרץ בידו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה