מקרא
(כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה מצוות של עבודה זרה כלומר שעברו בשוגג על איסור ע"ז שיש בו כרת[1] אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה:
(כג) אֵת כָּל וזהו עבודה זרה שהעובדה כופר בכל המצות אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם כל המצות כולן נצטוו אחר אנכי ולא יהיה לך כי הם ראשונות[2]:
(כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה כלומר שהורו בית דין לעבור על עבודה זרה בשוגג[3] וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת ובזה נשתנה שאר חטאים שמביאים הבי"ד רק פר לחטאת כמבואר בפרשת ויקרא:
(כה) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אע"פ שהחטא גדול במאד מאד וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם פר העולה אִשֶּׁה לַיקֹוָק וְחַטָּאתָם שעיר החטא לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שִׁגְגָתָם:
(כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כי הגרים מוכשלים תמיד בחטא זה ומכשילים את ישראל[4] כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ס
(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה בעבודה זרה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת ובזה שונה משאר חטאות שבהם שיכול להביא כשבה או שעירה ויש הבדל בין יחד למלך שמביא שעיר לכבן משיח שמביא פר אבל בעבודה זרה מלך יחיד וכהן משיח מביאים שעירה[5]:
(כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ:
(כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה שבקרבן זה השוה המשיח והנשיא עם היחיד, וכבר למד למוד זה בעצמו למעלה ממה שכתוב כי לכל העם בשגגה ללמד שהשוו בחטאת הצבור ופה למד שהשוו בחטאת היחיד[6]:
(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה במזיד להראות הכל שאיננו ירא מהשם[7] מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ ואין לו כפרה בעולם הזה אפילו בתשובה הנעשת מיראת עונש עד שימות. ולפיכך לא הועילה תשובת ישראל בענין המרגלים, כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה', ולא שמע ה' בקולכם[8]:
(לא) כִּי דְבַר יְקֹוָק בָּזָה כל התורה בכלל קרא דבר ה' שכיון שהוא עובד עבודה זרה במזיד הרי הוא בוזה כל התורה כולה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר ויתכן לפרש דבר ה' על דיבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך[9] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ: פ
(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שהיו בו ישראל והמן יורד בכל יום שהוא מן הנסים המפורסמים המורים על חידוש העולם, שם נמצא מקושש זה לחלל שבת ולבוא כנגד החידוש[10] וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִיםי"א שעבר על מלאכת הוצאה בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים וי"א שעבר על תולש וי"א שעבר על מלאכת מעמר[11] בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שעשה המקושש ביד רמה והזהירוהו ולא הועיל[12]:
(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה:
(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ כלומר שאיזה מיתה חייב אבל ידעו שחייב מיתה[13]: ס
(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ
(לז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת כמו בציצת ראשי. קבוצת פתילים תלויין כשער הראש[14] עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל עם צִיצִת הַכָּנָף שהיא לבנה, יתנו - פְּתִיל תְּכֵלֶת:
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת הציצית הזה יהיה לכם לראיה שתראו אותו. כמו מציץ מן החרכים[15] וּרְאִיתֶם אֹתוֹ מצוה להיות נראה[16] וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶםלהשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם מטים נפשכם מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות[17]:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:
(מא) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת שלח
נביא
שמואל ב פרק כג
(ד) וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ שזריחת ממשלתי וצמיחת מלכותי הוא כמו זריחת אור בקר שיזרח שמש אחריה שיהיה אז האור נוסף וכן ירצה לומר שהצלחתו במלוכה תתחזק תמיד וכ - בֹּקֶר לֹא עָבוֹת כלומר כבקר ללא עננים שאורו מתחזק והולך אבל בוקר מעונן אין האור מתחזק והולך מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ מאיר בקרי יותר מנוגה הבא ממטר, כחום צח עלי אור, כשהמטר יורד על הארץ מלאה דשאים, והשמש זורח עליו ומבהיק. וכן פתרונו, יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ:
(ה) כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי שאותו לא יכסה הענן ר"ל שלא תבטל מלכותו בשום פעם מכיון שביתי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי שלא יופסק שום פעם רק יהיה עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה ממשלתי ערוכה בכל הזמן ושמורה לזרעי אע"פ שתסור מהם בקצת העתים כִּי כָל יִשְׁעִי הישע שאני מבקש וְכָל חֵפֶץ כל רצוני כִּי לֹא יַצְמִיחַ שלא יהיה כצמח השדה אשר ייבש אבל ישעי לא יפסק לעולם:
(ו) וּבְלִיַּעַל אבל הרשעים יהיו כְּקוֹץ מֻנָד כמו הקוץ שמניד אותו ומשליכו כל מוצאו כן הם כי הם מכאיבים לנוגע בהם כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ אבל משליכים אותם ברגלי' או בדבר אחר:
(ז) וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם ברשעים הנמשלים לקוצים יִמָּלֵא בַרְזֶל יקח ברזל לכרות אותם המשל שהוא על הרשעים ולא יקרב אדם להם אלא אם ימלא כלי ברזל כלומר שילבש שריון שלא יוכלו להרע לו וְעֵץ חֲנִית מרחוקוּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת או ישרפו אותם במקום שבתם כלומר במקום שהם צומחים כן הרשעים צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל או על ידי אחרים כמו שעושים לקוץ עם החנית או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם כמו לקוצים שישרפום במקום שבתם: פ
(ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד כאשר הזקין ותש כחו, היו אלה שלשת הגבורים סביב לו, לבל יבוא מי ויכנו נפש. האחד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי כי מרוב אהבתו החכמה היה שובת מכל מלאכה אחרת ומתעסק תמיד בקנין החכמה רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי ראש באלו השלשה גבורים שזכר תחלה והם עדינו העצני אלעזר בן אחתי שמה בן אגא הררי הוּא עֲדִינוֹ העצנו הָעֶצְנִי בשעה שהיה עוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שהיה יוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אחד אֶחָת שהיה יושב בישיבת החכמה, על אשר היה הורג בפעם אחת שמונה מאות חלל, ואף כי נתייגע בהורגו הרג רב, מכל מקום חזר לישב בישיבת החכמה, על ההריגה וסמוך לה: ס
(ט) ואחרו וְאַחֲרָיו במעלה אֶלְעָזָר בֶּן דדי דֹּדוֹ כך שמו בֶּן אֲחֹחִי הוא היה אחד בִּשְׁלֹשָׁה גברים הַגִּבֹּרִים אשר היו עִם דָּוִד בְּחָרְפָם שהם היו מחרפים בַּפְּלִשְׁתִּים להתפאר עליהם שלא יוכלו להם במלחמה כמו שהיה מחרף גלית הפלשתי מערכות ישראל. אשר נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב הנה יגעה ידו מרוב התנועה וההכאות שהכה בפלשתים בתוקף ודבקה בחרב כי סר מהאצבעות כח הפשיטה ונשארו כפופים וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט
אחר שנסתלקו מלהלחם, שבו אחריו אך לפשט מלבושי החללים, ולא עזרוהו להכות בהם: ס
(יא) וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי מן ההר וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה עיר פרזות שאין לה חומה והמקום ההוא נקרא אפס דמים כמו שאמר בדברי הימים כי שם היתה מלחמה זאת וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים ובדברי הימים אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת שעורים, ושם עמד אלעזר וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד עמהם, ולכן אמר בד"ה ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים:
(יב) וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה: ס
(יג) וַיֵּרְדוּ שלשים שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אחר השלשה גבורים הנ"ל, היו עוד שלשה שיחשוב אח"כ שעשו גבורה עצומה בעת הקציר שנפלו פלשתים להשחית קציר ישראל, ירדו אל דוד לעזרו אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים מחנה פלשתים היה כחיית השדה חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים:
(יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב נציב פְּלִשְׁתִּים כלומר הפקיד והממונה אָז בֵּית לָחֶם:
(טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר - לא שצוה להביא המים, אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם, על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים:
(טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים כאשר שמעו שהתאוה לה, הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד, ועברו דרך המחנה, וכאלו בקעוה לעשות בה דרך לעצמם וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיקֹוָק מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לה' יתברך שאם לא היה נעשה זה במקדש לא היה דוד מנסכם לה':
(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְקֹוָק מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם כי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם, רצה לומר: הלא לדם יחשב וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים: ס
כתובים
איוב פרק ו
(יד) לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד מי שממיס ומונע חסד מחברו זה מחמת וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב שעזב את ה' ואינו ירא את ה': (טו) אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק זרימת הנחל בשטף ובחוזק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ: (טז) הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח חביריו הם כמו נחל שהקדיר מחמת הקרח (שנעשה כהה) עָלֵימוֹ על הנחלים הללו מכסה הקרח. ואין מים לשתות (כך חבריו מכסים ממנו עצות טובות ולא מגלים את מימיהם להקל על איוב) יִתְעַלֶּם שָׁלֶג: (יז) בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בשעה שהנחל מתחמם הוא מצטמצם ומצטמק בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם בחום הוא נכרת ממקומו: (יח) יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם אוחזים את דרך זרימתם (שרק המים יודעים את כיוון דרכם) יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ שהמים שיוצאים ופורצים לעצמם אפיק חדש ומהנחל יתייבש ואין לו קיום: (יט) הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ אנשי תימא ושבא (שגרים במקום יבש ומדברי) קיוו למים הללו שיצאו בשביל חדש: (כ) בֹּשׁוּ כִּי בָטָח הם מתביישים עכשיו שבטחו במים הללו בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ באו עד אליה וגילו שיבש והתחפרו מרוב בושה: (כא) כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לא לוֹ אומר לריעו שדומים לנחל הזה תהיו כמוהו תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ ראיתם את דברי ופחדתם להסכים עם טענותי שהם נגד הנהגת ה' (שלא יביא עליכם ה' רעה): (כב) הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וכי ביקשתי ממכם איזה הון וּמִכֹּחֲכֶם או האם ממונכם בקשתי לשחד את צרותי ומכאובי (שרק בקשתי מכם שתגידו לי היכן שגגתי ועברתי על דברי ה') שִׁחֲדוּ בַעֲדִי: (כג) וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי וכי ביקשתי ממכם שתמלטו ותצילוני מידי מי שמיצר לי או האם מידי רשעים עריצים ביקשתי שתפדוני: (כד) הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי תלמדו אותי את טעותי ואשתוק (ואודה לכם): (כה) מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר דברי יושר יש להם חוזק ונמרצות לבדם ולא צריך גם להוכיח אותי וּמַה יּוֹכִיחַ טוען כנגד תוכחתם שהיא לא נכונה ולא ביושר הוֹכֵחַ מִכֶּם: (כו) הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ לתוכחה צריך תוכן וראיות שבאמת שגיתי (ואתם אומרים רק מילים של תוכחה בלא בירור)וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ ודבריכם שהם מיאשים אותי הם לרוח ואין בהם תועלת לעזור לי: (כז) אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם נראה לי שאינכם רחמנים ואתם מסוגלים אפילו להפיל יתום (או הכוונה להתנפל על יתום ולצערו): (כח) וְעַתָּה ועכשיו תתרצו לפנות אלי ולשמוע דברי הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב ותקשיבו ותראו אם אכזב מול פניכם: (כט) שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה תשיבו מדרכיכם שהרשעתם אותי ולא תהיה בכם עוולה ושבי וְשׁוּבוּ עוֹד צִדְקִי בָהּ ותחזרו בכם מדבריכם ותצדיקו אותי: (ל) הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה וכי יש בלשוני עוולה וכי שמעתם ממני פעם דברי רשע אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת דיבורי לא יבין דברי הוות (רשע ועוול) ואתם יודעים שמעולם לא דיברתי דברי רשע:
משנת ההלכה
דרכי הגמרא
א. אתקפתא הנ"ל שסימנה בגמ' "מתקיף לה" שונה ממיתבי או איתביה רק בכך שהוא קושיא מכח סברא ופלפול ולא ממשנה, וברייתא. ואינו דוקא קושיא של אמורא לאמורא אחר אלא גם אם כוונת האמורא לברר סברת המשנה או הברייתא במקום שהסברא או הפלפול נראה שלא כהמשנה יבוא לשון "מתקיף".
ב. שמעתתא - היא מימרא שאמר אמורא או תנא בענין הלכתי או פירוש התורה בלבד ולא תתייחס לשום מימרא בסגנון אחר.
ג. סוגיא - היא קריאת הגמרא על בוריו ושאלותיו ותשובותיו. כלומר מהלך ומבנה הסוגיא הכללי בשאלותיה ותשובותיה.
ד. הלכתא כשיחלוקו בשום דבר הלכה הוצרכו לומר הילכתא כך וכך.
ה. תיקו - נאמר בספק שיסתפק התלמוד בשום דבר הלכה ואין יודע להשיב עליו ותשאר ההלכה בספק ובמצה זה אם הוא בענין ממון לקולא ואם הוא בענין איסור לחומרא והממון המוטל בספק חולקים אותו בעלי הדינין בשוה וי"א המוציא מחבירו עליו הראיה ודבר איסור והיתר כשיבא בספק הזה יעמידהו על האיסור.
ו. שנוי - הוא כשיחלוקו על שום חכם וישנה כדי להצדיק את פסיקתו ולקיים את דבריו על יד העמדת המקור שממנו מקשים כדעת תנא מסויים בלבד או כהעמדת דברי כדעת תנא מסויים. וצריך החולק על המשנה לקיים את דבריו בראיה ברורה. וסימן השנוי הא מני ר' פלוני היא.
ז. הגדה - הוא כל פי' שיבא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצוה זו היא הגדה ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת.
ח. הוראה - היא השמועה שנתחדשה לחכמים בקהלות ומדרשות בענין מצוה, והיא נקראת הוראה.
ט. שיטה - היא קהלת חכמים שאין הלכה כמותם כשיאמרו ר' פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו. וכן כל כה"ג שיטה ואין הלכה כחד מהם ויש לך לדעת שהתלמוד נחתם בימי רבינא ורב אשי והם למדונו הסודות הללו וכיוצא בהם.
מילים ומושגים המצויים בגמ'
י. תנא ושייר פי' שהתנא של הברייתא או המשנה לא כתב את כל ההלכות או המקרים נובעים מהלכה שהוזכרה במשנה אלא כתב אחד או שתיים ואין אומרים כן אלא אם שייר יותר מהלכה אחת אבל אם שייר רק אחת אין אומרים תנא ושייר וזה כוונת שאלת הגמ' מאי שייר דהאי שייר כלומר מה עוד שייר חוץ מהלכה זו.
יא. חסורי מחסרא כלומר חסר במשנה או ברייתא והכי קתני כלומר כך יש להוסיף ולפעמים אין הכונה שחסר ממש מילים במשנה אלא שיש לפרש דבריה כאילו נאמר כך וכך וכמש"כ תוס' שבת קב.
יב. תניא חדא זימנא לפעמים הוא שאלה והרי כבר נאמר דבר זה פעם אחת ולפעמים הוא קביעה שהתנא כבר אמרה במקום אחר ועכשיו חזר לאומרה בגלל שהיא מתאימה להלכה שעליה מדבר או רצה לחזור בקיצור על הלכה זו
יג. סיפא רישא ומציעתא - סיפא הלכה אחרונה או המאוחרת במשנה רישא הלכה הראשונא או המוקדמת במשנה מציעתא ההלכה שביניהם ולפעמים מצינו שמי שאמר את הרישא לא אמר את שאר ההלכות שבמשנה אלא אפילו חלק עליהם ורישא כדיעה אחת וסיפא כדיעה אחרת.
[1] רש"י רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] גמ' הוריות דף ו:
[6] מלבי"ם
[7] אבע"ז
[8] ספורנו
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] שבת דף צו: "אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש, מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה. במתניתא תנא: תולש הוה. רב אחא ברבי יעקב אמר: מעמר הוה"
[12] אבע"ז
[14] רשב"ם
[15] רשב"ם
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה