מקרא
במדבר פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם כאן ניחם הקב"ה את בני ישראל והבטיחם שגלוי לפניו שיבואו ויירשו את הארץ[1]:
(ג) וַעֲשִׂיתֶם כלומר כשתעשו אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא להפריש נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:
(ד) וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק מִנְחָה הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים, כענין בהבל ונח ובאברהם, וכענין וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים לא זולת זה. ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור. ומאז שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד[2] וי"א שלא התחייבו עד ביאתם לארץ בנסכי יחיד[3] סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן:
(ו) אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין:
(ז) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(ח) וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַיקֹוָק:
(ט) וְהִקְרִיב עַל עם בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין:
(י) וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(יא) כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד בין עגל ובין שור[5] אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים:
(יב) כַּמִּסְפָּר הבהמות אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ ותקריבו כָּכָה תַּעֲשׂוּ מנחות ונסכים לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם לכל אחד מהם[6]:
(יג) כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק ישראל מביא נסכים ואין הכנעני מביא נסכים[7]:
(יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ מי שהוא אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם ההלכה הבאה היא -[8] לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה:
(טו) הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:
(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ ולא מן האורז הדוחן והקטניות[9] תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק:
(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם בצק שלכם אמנם יש הבדל ביניהם, בצק נקרא כשכבר נגמרה הלישה ונעשה כולו גוף אחד, אם שכבר הוחמצה ונעשה נפוחה, או שהיא קרובה אליו ושם עריסה הונח על התחלת הלישה תיכף כשיתערב הקמח במים שאז מיד הוא זמן חיוב החלה[10] חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן שאין שיעור להרמתה מן התורה כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ שגם לחלה אין שיעור מן התורה אבל חכמים נתנו שיעור[11]:
(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם ולא כל העיסה, דבעינן "ראשית" ששיריה ניכרין כלומר שאחרי שמפריש יהיה ניכר שנשאר גם עיסת חולין[12] תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם: ס
נביא
שמואל ב פרק כב
(מ) וַתַּזְרֵנִי עזרת לי ונתת לי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי הקמים עלי תַּחְתֵּנִי:
(מא) וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף כי ברחו מפני ופנו אלי עורף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם אכריתם:
(מב) יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל יְקֹוָק וְלֹא עָנָם:
(מג) וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו אֶרְקָעֵם ארמסם:
(מד) וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי והצלתני מהמריבים עמי כמו שאול ונבל ואחיתופל ואבשלום תִּשְׁמְרֵנִי שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות - לְרֹאשׁ גּוֹיִם ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי:
(מה) בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ לִי ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:
(מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ יכמשו יהיו מיוסרים במכאוב וְיַחְגְּרוּ מלשון חגר מִמִּסְגְּרוֹתָם יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:
(מז) חַי יְקֹוָק וּבָרוּךְ צוּרִי הלא ה' חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה וְיָרֻם ומרומם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי:
(מח) הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי הנוקם נקמתי מיד האויב וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי ושמני למנהיג להם:
(מט) וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי:
(נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ יְקֹוָק בַּגּוֹיִם לפרסם חסדך וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה' - :
(נא) מגדיל מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת עושה ישועות גדולות ל - מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: פ
שמואל ב פרק כג
(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים עוד מלבד השירה אמר דברים אלה שהם דברי שבח והודאה לאל שהקימו למלכות ואמר האחרוני' שהיו אחרונים לכל השירות והמזמורים שאמר כי אחר זה לא הופיע עליו רוח הקדשנְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי, רועה צאן בשפל המדרגה וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה, להיות מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב למלוך בישראל וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל ולהיות מנעים זמירות ישראללשורר בבית ה'. וכאומר: אחר כל הגדולה הזאת, לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז:
(ב) הזמירות ב - רוּחַ יְקֹוָק אשר דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי באמרי הזמירות כי רוח הקדש עוררה אותי והופיעה הדברים על לשוני:
(ג) אָמַר דוד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי עלי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל וזהו דברי אשר אלהי ישראל אמר, וכאלו דבר לי ליחד אלי הדבור, רצה לומר: מיד ה' הופיע אלי להשכיל הדבר הזה מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִיםכאשר יועמד צדיק למשול בבני אדם, אז תמשול יראת אלהים, כי כל ממשלתו להכריח העם על היראה, אם כן היא המושלת והמתגברת:
כתובים
איוב פרק ה
(כו) תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ תגיע לזקנה ותמות מתוך בריאות ורעננות כמו גדיש שעולה וצומח וקוצרים אותו בזמן שהוא מלא וטוב: (כז) הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ דברים אלו חקרנו וכך מצאנו שהם כפי שעניתי לך ואתה צריך לדעת זאת ולקבלם: פ
איוב פרק ו
המענה של איוב
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי הצער והכעס הנעשים לי והיתי וְהַוָּתִי שברי צרתי וסבלי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד: (ג) כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד אפילו אם ישימו במאזניים חול ים כנגד הכעס וסבלי, הכעס יכריע עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ על כן דברי יהיו בלועים וחסרים (מגומגמים) שלא דיברתי וטענתי את כל דברי: (ד) כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם הארס שבחץ חילחל בנשמתי שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי פחדים גדולים מה' נערכים כנגדי: (ה) הֲיִנְהַק היצעק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ בְּלִילָה- תערובת מאכלו: (ו) הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת בריר של החלמון יש טעם? (וזהו החלבון של הביצה): (ז) מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה אני אוכל מאכלים שאפילו לנגוע בהם אני לא רוצה כִּדְוֵי לַחְמִי לחם צער: (ח) מִי יִתֵּן הלואי וכך היה תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ: (ט) וְיֹאֵל יתרצה אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי ישברני ויחתכני יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי שהקב"ה יפתח את הקשר (שעכשיו אני סובל כ"כ ומעדיף שה' יהרגני):(י) וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה ואתפלל בתחנונים לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ לא שיקרתי ועברתי על דברי ה' (מבקש שה' ישמע לתפילתו ולא יחמול עליו - וימיתו שהרי אני צדיק ומגעי לי שה' ישמע לתפילתי): (יא) מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי אין לי כח יותר לחכות בסבלנות לקיצי: (יב) אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי האם יש לי כח של אבן אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁהאם בשרי חזק כמו נחושת: (יג) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי האם גם רעה זו באה עלי שאתם חבריי לא עוזרים לי וְתֻשִׁיָּה ולא נותנים עצה של יועצים והרחקתם ממני עצות נִדְּחָה מִמֶּנִּי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה