מקרא
(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי כעס על כך שניתנה כהונה גדולה לאהרון ונשיאות לאלצפן, ולקח עצה בליבו לקחת אנשים רבים איתו, ואת[1] וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב ואת[2] וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ קרח כל האנשים שלקח[3] לִפְנֵי מֹשֶׁה בגלוי ובחוצפה[4] וַאֲנָשִׁים ולקח גם אנשים[5] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם שהיו בכורות ,וכעסו גם הם שניטלה מהם הבכורה וניתה לכהנים[6] נְשִׂיאֵי עֵדָה כיון שהיו נשיאי העדה גדולי האומה, לקחם לחזק טענותיו[7] קְרִאֵי מוֹעֵד שקוראים את העדה להיוועד אצלם, ועם ישראל אינו עושה כלום בלעדיהם, והם ראשי סנהדראות[8] אַנְשֵׁי שֵׁם מפורסמים בחכמה ובעשירות עוד מימי מצרים[9]:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם הרבה יותר שררה מהמגיע לכם לקחתם[10] כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים שהתקדשו במעמד הר סיני וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ שאתה מלך, ואהרון כהן גדול[11] עַל קְהַל יְקֹוָק:
(ד) וַיִּשְׁמַע הבין היטב מֹשֶׁה כונתם[12] וַיִּפֹּל משה ולא אהרון, שמתוך ענוה שתק כמודה במעלת קרח, אבל בכל זאת עושה את שאמר לו משה[13] עַל פָּנָיו דרך תפילה ונבואה[14]:
(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר אתם אומרים שאנחנו מתנשאים על קהל ה' ואני עושה המעשים מלבי[15] בֹּקֶר לתת להם זמן בלילה להתבונן אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה, ושלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון שהוא בין הערבים שאינו זמן הרצון [16] וְיֹדַע יְקֹוָק אֶת אֲשֶׁר לוֹ איזהו השבט הנבחר, אם הלוים שלו או הבכורים, וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה שהיו הבכורים[17] וְאֶת הַקָּדוֹשׁ מתוך שבטו להיותו כהן גדול[18] וְהִקְרִיב אֵלָיו לפניו, בלשון עבר, שכבר הקריבו והשרה שכינתו על ידו[19] וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לנשיאות. שדרכה להתחלף[20] יַקְרִיב אֵלָיו אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר[21]:
(ז) וּתְנוּ בָהֵן בתוכן ולא עליהן אֵשׁ שיהא מלאות גחלים[23] וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת י"א קטורת הקודש[24], וי"א קטורת מלבונה וכיוצא בה[25] לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ הוא לבדו, שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד[26] ומי השבט הנבחר ומי הנשיא יתגלה כל אחד בעתו[27] רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי הרבה קבלתם אתם בני לוי[28], ודבר זה בערככם הוא עוון גדול[29]:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח על טענתך כלפי בחירת שבט לוי[30] וגם שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי שחשש שמא ישתתפו עם קורח[31]:
(ט) הַמְעַט מִכֶּם דבר מועט הוא אצלכם להקטין ולמעט את אשר חנן ה' אתכם, עד שתשתדלו להשיג מעלה יותר גבוה[32] כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל כבר במצרים[33] לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק בנשיאת כלי המשכן[34] וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה בעבודת השיר[35] לְשָׁרְתָם בזמן הקרבת הקרבנות:
(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ קרח שכולם נסמכים עליך, ואתה הגדול שבכולם וְאֶת כָּל אַחֶיךָ הקהתים בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ שהקריבם יותר משאר הלוים לשאת קדש קדשים[36] וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה:
(יא) לָכֵן אתה חושב שערעורך הוא על אהרן, לא כך הוא אלא[37] אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הם אותם[38] הַנֹּעָדִים עַל יְקֹוָק לחלוק על מצות הקב"ה וְאַהֲרֹן מַה הוּא הלא לא בקש הגדולה ולא לקחה מעצמו[39] כִּי תַלִּינוּ עָלָיו:
(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה שלוחים לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב לאהל מועד לבית דין[40] וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט[41]:
(יג) הַמְעַט הדבר קל הוא כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לדת ואבירם הרגיש כך, לפי שהיו מוסרים והיו מקורבין למלכות והיו משתררין על ישראל במצרים[42] לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר שאתה מבקש מה' שיגזור כן באשר ידע שלא יבא לא"י ושוב לא ישתרר עליהם[43] כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ שאתה מתנהג עלינו כשר ומושל גַּם הִשְׂתָּרֵר אחרים שאתה מעמיד אחרים למשול:
(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שהתניתה הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ ואף לא נתת לנו נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם אלא היית אומר בני לוי לא יהיה לכם נחלה בתוך בני ישראל, אלא השררה לקחת לאחיך ולקרוביך בני שבטיך הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר סבור אתה לנקר עינינו שלא נבחין בין טוב לרע וכי דבר זה צריך הבחנה, אין לך סומא בעולם שאינו יכול להבחין שעיוותה עלינו את הדין, ולכך[44] לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט:
(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְקֹוָק אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם אל הקטורת שמקריבים מחר[45] לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי ונטלתי לעשות בה מלאכתי. או לשים משא עליו וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם לעבדות ושכירות כמו שרגילים המלכים:
(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ מזומנים לבית דין[46] לִפְנֵי יְקֹוָק אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן המאתים חמישים איש ומחתותיהם, ואהרון ומחתתו מָחָר:
נביא
שמואל ב פרק כג
(יח) וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ השלשי הַשְּׁלֹשָׁה הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה שהיה מפורסם לגבור בין שלשת גבורים הראשונים, והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם עם כל גבורתם, החשיבו גם את אבישי לגבור:
(יט) מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים: ס
(כ) הגבור השני היה - וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי חַיִל רַב פְּעָלִים פעל הרבה גבורות מִקַּבְצְאֵל שם מקום הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל שני גבורי מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת האריה הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור, ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור, עם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש:
(כא) וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אשר אִישׁ מַרְאֶה משונה במראהו בעל פרצוף גדול המטיל אימה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט במקל וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ:
(כב) אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים שהביאו את המים:
(כג) מִן הַשְּׁלֹשִׁים המנויים לקמן נִכְבָּד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה שהביאו המים לֹא בָא וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ להיות עמו, לשמוע ולעשות כל אשר יצוה שהפקידו על אנשי משמעתו והם הכרתי והפלתי כמו שאמר למעלה ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי: ס
(כד) הגבור השלישי היה עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים אֶלְחָנָן בֶּן איש ושמו דֹּדוֹ מ - בֵּית לָחֶם:
(כה) שַׁמָּה הַחֲרֹדִי אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי: ס
(כו) חֶלֶץ הַפַּלְטִי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי: ס
(כז) אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי: ס
(כח) צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי: ס
(כט) חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי ס אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן: ס
(ל) בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ: ס
(לא) אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי: ס
(לב) אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן: ס
כתובים
איוב פרק ז
(א) הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו זמן קצוב יש לאדם בארץ וכמו שכיר שעובד לימים מוגבלים, כך ימי האדם בעוה"ז: (ב) כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל כמו שעבד שואף למעט צל להנפש מעמלו וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ וכמו ששכיר (פועל יום) שמקווה לסיום עבודתו (ולמשכורתו): (ג) כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא כך אני גם כן מקווה ומצפה שיעבור חודש זה המלא יסורים, אבל אני מחכה לשווא (וכך כל חודש וחודש) וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי וכל לילה שאני בעמל ויסורים אני מחכה מתי יעברו כבר הלילות הללו שזימנו לי: (ד) אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב כאשר אני שוכב לישון בלילה אני אומר מתי כבר אקום (שיגיע כבר הבוקר) ומרוב כאבי אני מודד את הזמן שנשאר לי לסבול עוד בלילה וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף ושבעתי כבר מנדודי השינה שלא באה לי במשך היום עד הנשף - הערב: (ה) לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה השחין שעל בשרי הוא כמו מלבוש וגיש וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַע נבקע מהפצעים וַיִּמָּאֵס נמס בשרי שזב ממנו דם ומוגלה: (ו) יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג ימי הטובים מהרו ללכת ולהסתלק ממני יותר מהר ממלאכת האריגה שהיא מלאכה מהירה מאד) וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה נגמרו ימי בלא תקוה שציפייתי לעתיד טוב, הוא לשוא: (ז) זְכֹר כִּי רוּחַ חַיָּי לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב אומר לה' שיזכור שימיו קצרים ויעברו כמו רוח ואם ימתין עם יסורין שמביא עליו לא יזכה בעיניו עוד לראות בטובה כי ימות לפני זה: (ח) לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי האנשים שרואים אותו עכשיו בעיניהם עוד מעט לא יראוהו עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי אם תשים בי את עיניך כדי לכלותני ואינני - מיד אני מת: (ט) כָּלָה עָנָןכמו שהענן כלה הוא נעלם ולא נשאר ממני זכר וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה כך היורד לשאול לקבר, לא עולה ממנו: (י) לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ אנשי מקומו לא יכירו אותו כי לא ישוב עוד לביתו וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ: (יא) גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה לא אמנע מלדבר מתוך צרתי בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי: (יב) הֲיָם אָנִי האם אני כמו ים שצריך חול ומעצור כמו לים אִם תַּנִּיןלויתן כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר שגם כן צריך שמירה עליו שלא יזיק: (יג) כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי מטתי שאני אישן עליה תנחם אותי מיסורי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי חשבתי שהמשכב שלי יתחלק איתי בסיבלי (כאילו שאשוחח איתו כיד לפרוק מעלי את צערי): (יד) וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת שברת אותי ע"י חלומות רעים (מרוב חולי חלם חלומות רעים) וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי לשון פחד וחרדה: (טו) וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי נפשי בוחר מחנק ומוות מהחיות של העצמות:
משנת ההלכה
מילים ומושגים המצויים בגמ'
א. כשכתוב בגמ' שנאמר, הכונה היא שכך ראיה גמורה מן המקרא. וכשכתוב משום שנאמר, הכונה שיש לכך סמך -אסמכתא מן המקרא, אך אין הדבר מפורש ואינו בהכרח כוונת המקרא, ובדרך כלל הכונה היא שדין זה אינו אלא מדרבנן.
ב. תנא, תני עלה, היא התוספתא שנתוספה על המשנה.
ג. כל מקום שכתוב מהא, הכונה מברייתא. כל מקום שכתוב מהכא הכונה לשמעתתא.
ד. ת"ר - תנו רבנן ,היא ברייתא שהיתה ידועה לכל כמו משנה.
ה. אבעיא או בעיא תמיד תבוא כשיש שני צדדים לדבר כך או כך, ולכן גם אם לא נתפרש בגמ' שני הצדדים יש לחשוב עליהם מסברא.
ו. פשיטא כלומר הדבר פשוט, ואין מקום לתנא או לאמורא לומר אותו. או שאין מקום להסתפק כלל בדבר זה.
ז. אפושי פלוגתא לא מפשינן, כלומר אין מרבים מחלוקות, וכל מקום שאפשר לחבר שני דיעות שיסכימו עלינו לעשות כך.
ח. גברא אגברא קא רמית, כלומר אין להקשות ממה שאומר אמורא אחד אל דברי אמורא אחר, מלבד מדברי רב שאפשר להקשות ממנו על שאר אמוראים.
ט. מסייע לר' פלוני, כלומר יש להביא סיוע לדעתו של רב פלוני מברייתא או משנה וכדומה, אמנם במקום בו ישנם שני דיעות בברייתא לא ייאמר סיוע מאותה ברייתא מכיון שיש חולק בה.
י. לימא מסייע ליה כלומר האם נאמר שיש סיוע לדעתו של פלוני ויהיה הדבר קושיא על החולק עליו, וכן במשמעותו האם נאמר שיש סיוע לפלוני מברייתא או משנה ולכן יהיו דבריו להלכה, ואם נאמר לימא מסייע ליה ממשנה פעמים רבות תהיה הכונה כמו לשאול פשיטא, כלומר כיון שנסתייעו דבריו מהמשנה א"כ הדברים פשוטים ומה חידש לנו בכך.
יא. איני, כלומר איך תאמר כך והרי... וכן משמעות "והא" ושניהם משמעותם לשון תמיהה.
יב. דקארי לה מאי קארי לה, כלומר וכשחשב בתחילה מה חשב בכך, ומשמעותו להקשות על מקשן ששאל שאלה שתשובתו פשוטה מה חשב כששאל הרי התשובה על כך פשוטה.
יג. לימא כתנאי, כלומר האם נאמר שמחלוקת האמוראים או שמימרת אמורא מסויימת הרי היא מחלוקת תנאים, ופעמים רבות נאמר הדבר בלשון קושיא, לומר שאם דברי האמורא הינם מחלוקת תנאים מדוע סתם דבריו ולא פירש שבמחלוקת הם שנויים.
יד. נימא הני תנאי כהני תנאי, כלומר האם מחלוקת התנאים שבפנינו הינה מחלוקת תנאים במקום אחר, ופעמים רבות הוא קושיא מדוע לא איחד התנא את שתי המחלוקת יחד.
טו. במאי קמיפלגי, כלומר באיזה סברא חולקים עד כדי שאחד מתיר ואחד אוסר.
טז. מאי בינייהו כלומר במקום בו ראינו מחלוקת אך בתוצאה הסופית הדין שוה לדעת שניהם, א"כ מה ביניהם, כלומר מדוע הם חולקים. אך לפעמים פירושו כמו במאי קמיפלגי דלעיל.
יז. קס"ד - קא סלקא דעתיך, כלומר מה יסודו של המקשן, ובדרך כלל לא נשארה סברא זו למסקנא, וכן משמעות "סברוה" רק שהוא מתייחס לבני הישיבה ששנו סוגיא זו.
[1] רמב"ן אבע"ז רשב"ם
[2] שם
[3] רשב"ם אבע"ז
[4] אבע"ז ת"י
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] אור החיים
[8] רש"י שפתי חכמים אבע"ז לעיל א, טז, רש"י טז, א רשב"ם שם ב
[9] אבע"ז בעה"ט
[10] רש"י אבע"ז
[11] ספורנו
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רשב"ם ואבע"ז
[15] רבינו בחיי
[16] אור החיים
[17] אור החיים אבע"ז.
[18] אבע"ז רבינו בחיי
[19] שפתי חכמים אור החיים
[20] העמק דבר
[21] ספורנו
[22] אבן עזרא
אבן עזרא
[24] רמב"ן ע"פ חז"ל
[25] רבינו בחיי ע"פ ת"א
[26] ספורנו
[27] העמק דבר
[28] רבינו בחיי
[29] שפתי כהן
[30] רבינו בחיי
[31] הכתב והקבלה
[32] הכתב והקבלה
[33] משך חכמה
[34] ספורנו כלי יקר
[35] רש"י
[36] אור החיים
[37] שפתי כהן
[38] רשב"ם
[39] פי'ר' יוסף בכור שור
[40] ת"י
[41] רשב"ם
[42] שפתי כהן
[43] העמק דבר
[44] פי' ר' יוסף בכור שור
[45] רש"י
[46] ת"י ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה