מקרא
במדבר פרק יט
(טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאין שם אהל, מטמא המת בנגיעה[1] בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת שלא תאמר מת מיתת עצמו טמא הכתוב כמו נבילה בבהמה אבל חלל חרב לא יטמא כמו שבהמה שחוטה אינה מטמאת[2] אוֹ בְעֶצֶם אָדָם בא ללמדנו שעצם אינו מטמא באהל אלא באופן שיהא ניכר מצורת העצם שהוא של אדם. והיינו רובע עצמות או אבר שלם[3] אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(יז) וְלָקְחוּ הבית דין שהיה בידם אפר משומר לַטָּמֵא בשביל הזאה על הטמא דהנושא אפר חטאת שלא לצורך טמא. הוא פוסל את האפר[4] מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו על האפר מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי לומר שיערב האפר במים שבכלי עד שיהיו המים צפין עליו אבל אם נתן מים תחילה פסול[5]:
(יח) וְלָקַח שלושה קלחים אֵזוֹב אגודים יחד וְטָבַל בַּמַּיִם המעורבים באפר שהוזכרו בפסוק הקודם[6] אִישׁ טָהוֹר והקרוב להיותו כהן[7] וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:
(יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְקֹוָק טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא חזר כאן וכתב שני פסוקים אלו כי הכרת הראשון בנוגע במת כמו שאמר כל הנוגע במת הנפש, והשני גם במאהילים שלא נגעו בעצם ובקבר[8]:
(כא) וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם ואינו צווי רק לשעה במדבר וּמַזֵּה אפילו נושא את מי ההזיה[9] מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וגם - וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יכבס בגדיו ושניהם[10] - יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא שנגע במת או בעצם וכו' יִטְמָא כלים ואוכלים ומשקים וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת במי שנטמא מן המת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב כיון שהנוגע במת הוא אב הטומאה ומטמא אחרים אפילו אדם וכלים בטומאת ערב[11]: פ
במדבר פרק כ
(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה עדה שלמה, שכבר מתו דור המדבר ועתה באו הבנים אל ארץ כנען בחודש הראשון, ושנת הארבעים היה[12] מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ קדש הוא שם עיר ואין זה קדש שנאמר עליו ותשבו בקדש ימים רבים שהרי אותו קדש איל פארן הוא ונקרא קדש ברנע וממנו נשתלחו המרגלים ו[13] ועמדו שם ארבעה חדשים עד חדש אב שבו באו להר ההר ושם מת אהרן וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם שאע"ג שלא היתה הגזרה עליה שלא יבואו עצמותיה לא"י כמו שנגזר אח"כ על משה ואהרן. מכל מקום כך עלה שנקברה שם במדבר[14]:
(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ שהצמאון שורף את רוח החיוני בפנימית הגוף. ע"כ אמרו שטוב היה שיהיו נשרפים בשריפת הגוף כמו שהיה בִּגְוַע אַחֵינוּ המאתים חמישים איש שמתו לִפְנֵי יְקֹוָק בשריפה בפרשת קרח[15]:
(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע מקום ראוי לזריעה וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן ואינו מקום לנטיעת עצים וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד שראו שהדין עמם שאי אפשר לסבול הצמא וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה[16] וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֲלֵיהֶם: פ
(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה של אהרון מלפני העדות[17] וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ צוה לקחת את המטה להראות בו קשוי מרי שלהם כדכתיב למשמרת לאות לבני מרי. אמנם את המים יוציא על ידי ש[18] - וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו מעט מים ואח"כ וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם רבים על ידי הכאה במטה[19] מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
נביא
פתיחה לספר מלכים
ספר מלכים מחולק לשתי תקופות מרכזיות א. מלכים כוללים לכל האומה, כשאול ודוד ושלמה שמלכו על כל השבטים יחד, ואתה תראה ששלשתם היו אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת, והתמידה מלכותם מאה שנה, והסימן למזכרת זה יהיה בידך (בספ' כ' ל"א) מלכ"י חסד הם, כי הנה מלכ"י עולה למאה. ב. מלכים מיוחדים לשבטים מסויימים ולא לאחרים, וחלוקה זו החלה כאשר נחלקה המלכות בימי רחבעם וירבעם, שאז מלך רחבעם וכל יוצאי ירכו מבית דוד על שבטי יהודה ובנימן ורוב שבט לוי וקצת שבט שמעון שהיה נחלתם עם נחלת בני יהודה, חלק ממלכים אלו הלכו בשלום ובמישור בדרכי דוד אביהם, ומהם כחשו בה' וילכו ויעבדו אלקים אחרים, והתמידה מלכות מלכי יהודה אלה הטובים והרעים שצ"ג (369) שנה, והסימן בהם הוא (משלי ט"ו ג') עיני ה' צופות רעי"ם וטובי"ם, כי הנה רעי"ם וטובי"ם עולה אל זה המנין שצ"ג. ובאותו הזמן מלך ירבעם על כל שאר השבטים וכן המלכים שקמו אחריו, ואתה תראה בספוריהם שכלם היו עובדי ע"ז איש לא נעדר ולא נמלט מהצרעת הממארת ההיא, והתמידה מלכותם מאתים וארבעים ואחת שנה מן ירבעם עד סוף הושע בן אלה, וסימן שנותיהם (תהלים נ' י"ו) ולרשע אמ"ר אלקים, כי אמ"ר עולה לרמ"א שנים. ואמנם המלכים אשר מלכו בבית שני אינם מזה הספר, ולכן לא עלה זכרונם במקום הזה.
מלכי ישראל לעומת מלכי יהודה
על אף שנקראו אלו ואלו מלכים, לא היו שוים במעלה ושלמות מלכי ישראל, למלכי מלכי יהודה קדמו במלכותם מאה שנה למלכי ישראל, והקדימה הזמנית במלכות היא מעלה רמה וגדולה מאד. ומהם כי מלכי יהודה היו כלם בני איש אחד מגזע ישי ונצר משרשיו, והיו נמשכים בטבע וסדר ישר מהאב אל הבן ולא עבר זר בתוכם, ולא היו כן מלכי ישראל, כי היו מכל השבטים כפי מה שהזדמן, וכבר ידעת שכתר המלכות ככתר הכהונה כששניהם יבואו משרש אחד בהסתעפות ישר, ר"ל הכהנים מזרע אהרן והמלכים מזרע דוד, ואולי שמפני זה עשה ירבעם כהנים מקצת העם ומאיזה שבט ולא מזרע אהרן, להודיע שכמו שנעקרה המלכות מזרע דוד ומשבט יהודה, כך נעקרה הכהונה מזרע אהרן ומשבט לוי. מעלה נוספת היתה שמלכי יהודה היו נמשחים בשמן המשחה, אמנם מלכי ישראל לא היו נמשחים כלל, ולכן לא משח אחיה השלוני את ירבעם. וכמו שנאמר בפרק כהן משוח (הוריות י"א:) אין מושחין אלא מלכי בית דוד, דכתיב (שמואל א' י"ו י"ב) קום משחהו כי זהו, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ושם אמרו ואף יהוא בן נמשי לא נמשח כי אם מפני מחלוקתו של יהורם בן אחאב, אמר רב פפא בשמן אפרסמון הוה. הנה ביארו שמעלת המשיחה מיוחדת למלכי בית דוד בלבד, ואם הביא ההכרח למשוח מלך ממלכי ישראל מפני המחלוקת, היתה המשיחה בשמן אפרסמון לא בשמן המשחה המקודש, כי זה יוחד למלכי בית דוד בלבד. מעלה נוספת שמלכי יהודה היתה להם ישיבה בעזרה אצל העמוד, ואם היה אחד ממלכי ישראל הולך אל בית ה' היה כפי הדין עומד על רגליו ולא יושב. וכמו שאמרו בפ' חלק, (סנהדרין ק"א:) אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה לו לירבעם טרדתו מן העולם, אמר גמירי (למדנו מהמקרא) דאין ישיב' בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, כיון דחזו לרחבעם דיתיב (כשיראו ישראל שרחבעם בן שלמה יושב) ואנא קאימנא (ואני ירבעם עומד) אמרי הא עבדא והא מלכא (יאמרו זה מלך וזה עבד), אי יתיבנא סברי מורד במלכות הואי וקטלין לי (ואם אשב יסברו שאני מורד במלכות ויהרגוני), מיד (בספ' י"ב כ"ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו'.
מעלה נוספת שמלכי יהודה היתה מלכותם נמשכת ומתחברת עם בית ה' כלומר בית מלכות (הארמון),היה מקביל לבית ה' ולכן עשה שלמה יחד בית ה' ובית המלך, ונתן הנביא כשייעד לדוד שבנו יבנה את הבית, כמו שאמר (שמואל ב' ז' י"ג) הוא יבנה בית לשמי. מיד ייעדו גם כן על ביתו כמו שאמר (שם י"א) כי בית יעשה לך ה', ומפני ההצטרפות וההתיחסות הזה אמר דוד בתפלתו (שם כ"ט) ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ומפני זה השתדל דוד להכין הדברים הצריכים לבנין בית ה', ושלמה בנה את הבית, ויואש חזק את בדק הבית מאה וחמשים ושבע שנה אחרי בנינו, ויאשיהו החזיק פעם שנית את בדק הבית שלש מאות ושמונים ושבע שנה אחר הבנין, וכן בחרבן ובשרפה ביום אחד שרף נבוזראדן את בית ה' ואת בית המלך, וכל זה ממה שיורה שהיתה בבית מלכי יהודה קדושה ואלהות מקדושת המקדש ואלהותו, ולא היה דבר מזה למלכי ישראל:
כתובים
איוב פרק יא
(ה) וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ אבל באמת מי יתן והלוואי שה' ידבר איתך: (ו) וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה ויגלה לך את מעשיו שהם חכמה מוסתרת כִּי כִפְלַיִם כל הדברים שנראים בעולם יש בהם כפל דברים, גלויים ודברים נסתרים לְתוּשִׁיָּה התושיה היא עצות שהחכמה מולידה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ ותדע שה' עוד יגבה ויהי לך נושה על חטאיך: (ז) הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא האם אתה יודע את מה שה' חקר בך ומצא בך אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא וכי הגעת בבירורך ובחקירותיך עד הקצה והסוף של הנהגת ה' איתך: (ח) גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל הנהגת ה' נמצאת גבוהה מאד ועמוקה מאד ואי אפשר להבינה ו- מַה תֵּדָע אז מה תפעל בה ותחקור לדעת אותה: (ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם מדתה של חכמת ה' היא יותר ארוכה מהארץ ויותר רחבה מהים: (י) אִם יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר ה' חולף ומסגיר ומעניש אנשים בבית הסוהר וְיַקְהִיל וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וכשהוא אוסף את בני האדם מי יכול להשיבו מדעתו: (יא) כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן הקב"ה רואה את האנשים שעושים און ועושה עצמו כאילו לא רואה כדי שישובו בתשובה: (יב) וְאִישׁ נָבוּב חלול בתוכו שאין לו לב להבין דרכי ה' יִלָּבֵב יקבל לב לשוב לה' וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד ואדם שהוא פרוע חסר רסן יהיה לאדם (וכל זה הוא אריכות אפו של ה' כדי שישובו אליו): (יג) אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ מכין לבך לפשפש במעשיך ולפרוס ידך בתחינה לה': (יד) אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה אז תוכל להרים ראשך בלי בושה כי תהיה נקי ולא יהיה בך מום של חטא: (טו) כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק חזק בלי חולשה וְלֹא תִירָא: (טז) כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר כל הצרות יעברו ותזכרם כמו מים שכבר זרמו ועברו: (יז) וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶדימיו וזמניו הרעים והקשים יאירו יותר מצהרים תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה והחושך הגדול שאתה נמצא בו יהפוך לבוקר מאיר: (יח) וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב תשכב בביטחון כמו שיש סביבך חפירה להגן עליך: (יט) וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים רבים יבואו לחלות ולבקש ממך עזרה: (כ) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה העיניים של הרשעים יתכלו ויגמרו מרוב ציפייה שרשעותם תתגבר ותיצלח וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ מנוסה אבדה מהם של יצליחו לברוח ולהמלט מגזר דינם: פ
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות האמונה בה' וקבלת עול מלכות שמים
א. הדיבור הראשון מעשרת הדברות[20] "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", מצות עשה שנדע ונאמין במציאות השם ובאלוהותו.
ב. ופירושו "אנכי" האמינו שאני נמצא ולא כאותם שאומרים אין אלוקים[21].
ג. "השם" שמי הוא הוי"ה כלומר שאני מהווה הכל ובידי לשנות את הווית העולם ולעשות אותות ומופתים[22] ממני היה הכל וממני הווה הכל וממני יהיה הכל ולא היה לפני ולא יהיה אחרי[23].
ד. "אלוקיך" מנהיג, שהוא מנהיגנו, ולא כוכב ולא מזל ולא שר משרי מעלה, רק הוא ית' ודיין. שכל הכחות הנמצאים במציאות מושפעים ממני וממני יצאו הטובות והרעות ושהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית וראוי לנו שנעשה אותו אלוה עלינו, כלומר שנעבוד אותו ולא נעבוד זולתו. שהוא הבדילנו לשמו, ולקחנו לחלקו. כאומרו: בהנחל עליון גוים וכו', כי חלק ה' עמו.".
ה. ומצוה זו היא קבלת עול מלכות שמים שכל המודה במלכות שמים כופר בע"ז ומודה בכל התורה כולה. ורמזו כי הם וראשיהם קבלו מלכות שמים מפי הגבורה וראו שהוא מלך ישראל וגואלו, והתורה קבלו מפי משה שקבלו עליהם ועל זרעם להאמין בו ולעשות כל אשר יצוה מטעם המלך
ו. "אשר הוצאתיך מארץ מצרים " המופת אשר נתן להם על אלהותו הוא שהוציאם ממצרים, כדכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. וכשנתן להם התורה וראו במעמד הנורא ושמעו הקול ההוא אשר החרידם כדכתיב ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, הכירו שיש יכולת בידו להוציאם ואי אפשר להיות זולתו וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה".
ז. "מבית עבדים" שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה , ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים, שיעבדוהו , כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים , ויש כאן שני סיבות לקבלת עול מלכות שמים א. יציאת מצרים המחייבת את מציאות הבורא ב. חיוב עבדות כיון שנפדו בידי הקב"ה מעבדות אחרת. ובמכילתא נראה טעם ג' דקבלת עול מלכות שמים היא מדין הכרת הטוב[24], שכל מי שמטיב להם היה אצלם ראוי לעובדו. וכשהזכיר יציאת מצרים היה בכללה קריעת ים סוף וטביעת פרעה וכל חילו וירידת המן וכל הנמשך אחרי יציאת מצרים עד שבאו לקבל את התורה בהר סיני, כי היתה אם לכולם".
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן חזקוני
[3] העמק דבר
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] ת"י
[7] ת"י אבע"ז
[8] רמב"ן חזקוני
[9] רש"י
[10] חזקוני
[11] רש"י
[12] רבינו בחיי
[13] רבינו בחיי חזקוני
[14] העמק דבר
[15] העמק דבר
[16] אבע"ז
[17] רשב"ם חזקוני
[18] רשב"ם
[19] ת"י חזקוני
[21] רמב"ן בדרשת תורה תמימה
[23] רמב"ן ומלבי"ם שמות פ"כ פס' ב
[24] בהאמונה והבטחון שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה