מקרא
במדבר פרק יד
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כז) עַד מָתַי לָעֵדָה עשרת המרגלים[1] הָרָעָה הַזֹּאת אף על פי ש"סלחתי כדברך (פסוק כ) להאריך להם שלא להמיתם תיכף ולא כולם יחדו, מכל מקום לא סלחתי לעדת המרגלים אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי את בני ישראל ומחטיאים אותם אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה המרגלים מַלִּינִים גורמים להם להתלונן עָלַי שָׁמָעְתִּי:
(כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי בלשון שבועה[2] נְאֻם יְקֹוָק אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי באמרכם או במדבר הזה לו מתנו ובאמרכם נשינו וטפינו יהיו לבז וכן למרגלים באמרם ארץ אוכלת יושביה היא (לעיל יג,לב) - שהכל יתקיים בכם[3] כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם בלשון תמיהה[4]:
(כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם שנמנו בפרשיות לעיל[5] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה ולכך נגזרה גזירה על בני עשרים, שהם בני מלחמה, ולא רצו להלחם. וכן אמרו רבותינו לא נגזרה גזירה על יותר מבן ששים, ולא על פחות מבן עשרים, שאינם ראויים להלחם[6] אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:
(ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
(לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ:
(לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ כמנהג ה - רֹעִים בַּמִּדְבָּר כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום אחד אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם שזנו מאחרי ואמרו נתנה ראש[8] עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר:
(לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי אמרתם שכוונתי להפילכם בחרב כדי שלא להביא דברי שאמרתי לפניכם להכניס אתכם לארץ עכשיו תבחינו ותכירו אותה תנואה שחשבתם עלי מדה כנגד מדה[9]:
(לה) אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי גזרתי כן בדבורי[10] אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי שאמרו לרגום עבדי עד שנראה כבודי[11] בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ:
(לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה שהם הסנהדרין וראשי העם, כשאמרו כי חזק הוא ממנו וזה עשו להוציא דבה על הארץ, כדי שבעוד שהיו הזקנים עסוקים בתלונתם יוציאו הם אל ההמון דבה על הארץ. וזה לא היו יכולים לעשות בפני הזקנים היודעים ומכירים בשקרם[12] לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ:
(לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ:
(לט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד נתנו לב על מה שעשו, ונתחרטו, כי ידעו כי הרעו, כי היה להם לבטוח בהקב"ה, וגם הגזירה היתה קשה עליהם[13]:
(מ) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לתת לנו ולזרענו כִּי חָטָאנוּ:
(מא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְקֹוָק וְהִוא לֹא תִצְלָח:
(מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
(מג) כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן כלומר כי זאת תבא לכם על אשר[14] שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה יְקֹוָק עִמָּכֶם:
(מד) וַיַּעְפִּלוּ חיזקו לבבם, כענין ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם[15] לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה:
(מה) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם מחצו בהם עַד הַחָרְמָה שם מקום[16]: פ
נביא
שמואל ב פרק כב
(כד) וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוקיך וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:
(כה) וַיָּשֶׁב יְקֹוָק לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי כמה שברור לי לְנֶגֶד עֵינָיו:
(כו) עִם עם אברהם שהיה חָסִיד לפניך תִּתְחַסָּד עשית הרבה חסד לפי שכן דרכי ה' לגמול מדה כנגד מדה עִם גִּבּוֹר תָּמִים יצחק שהיה שלם ביראתך תִּתַּמָּם השלמת דברי רצונך עמו:
(כז) עִם נָבָר עם איש ברור ונקי כי תשלם לאיש כמעשהו תִּתָּבָר תתנהג בברירות וְעִם עִקֵּשׁ עקום תִּתַּפָּל תתעקם:
(כח) וְאֶת עַם עָנִי עניו וכנוע תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים המתגאים תַּשְׁפִּיל:
(כט) כִּי אַתָּה נֵירִי יְקֹוָק וַיקֹוָק יַגִּיהַּ יאיר חָשְׁכִּי:
(ל) כִּי בְכָה בבטחונך אָרוּץ גְּדוּד נגד מחנה האויב הרוחני והגשמי בֵּאלֹהַי בעזר אלוקי אֲדַלֶּג שׁוּר חומה כדי לכבוש את העיר:
(לא) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ לגמול לאדם כמפעלו אִמְרַת יְקֹוָק צְרוּפָה ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:
(לב) כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְקֹוָק וּמִי צוּר חזק כאבן צור מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ:
(לג) הָאֵל מָעוּזִּי והוא נותן לי חָיִל כח וַיַּתֵּר תָּמִים דרכו דַּרְכִּי מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:
(לד) מְשַׁוֶּה רגליו רַגְלַי שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי גבהי וגדולתי יַעֲמִדֵנִי:
(לה) מְלַמֵּד יָדַי לדעת טכסיסים לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה נתת בי כח לשבר קשת נחושה ב - זְרֹעֹתָי:
(לו) וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ ישעך היה לי למגן וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:
(לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:
(לח) אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם:
(לט) וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:
(מ) וַתַּזְרֵנִי חגרתי אותי ב - חַיִל כח לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי:
כתובים
איוב פרק ה
(י) דוגמא לגדולתו זה הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת ענין הגשם שמוריד בארץ ושולח בחוצות: (יא) לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם שם את העניים לעשירים שמרוממם ע"י הגשם שזו מצמיחה את תבואתם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע ואנשים קודרים - חשוכים וסובלים בעניותם הוגבהו ונושעו ע"י המטר: (יב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה הערומים הם הרשעים. ה' מפר את עצתם ולא מצליח את משבותיהם הרעות שיתקיימו: (יג) לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם תופס ומכשיל את החכמים להרע במחשבתם ומזימתם הרעה וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָהועצת הנפתלים המעקמים דרכם עצתם נעשית במהירות וחפזון - לא תצליח: (יד) יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם הרשעים הללו בדברים ברורים ביום וכצהרים יתעו ויכשלו כמו בחשיכה ובלילה: (טו) וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן מושיע ה' את האביון מחרב הרשעים ומפיהם הרוצה להזיקם ומידם החזקה שרוצים לפגוע בחלשים: (טז) וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה ואז לדל תהיה תקוה והצלה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ ובני העוול יסתם פיהם: (יז) הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ אשרי האדם שה' מייסרו כי זה גורם לו להתנקות מעוונותיו ולכן וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס אל תמאס ותקץ במוסר שה' מביא עליך: (יח) כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ ה' מכאיב אבל גם חובש ומרפא יִמְחַץ וידו וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה מוחץ ומכה אבל גם מרפא: (יט) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע היסורים שבאו עליך הם הגנה והצלה מפני הצרות שיבואו עליך ומונה אליפז שבע צרות שניצל מהם: (כ) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בזמן רעב תנצל ממות ובמלחמה תנצל מחרב: (כא) בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא הלשון יש לה כח להצליף - ולא תפחד משודדים שיבואו ויזיקוך: (כב) לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק לשודדים ולרעב תשחק שלא תפחד מהםוּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא ומחיות רעות בארץ גם לא תפחד: (כג) כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ תכרות ברית עם אבני השדה שלא יזיקוך וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ וגם עם חית השדה תשלים שלא תפגע בך: שבעת הצרות: 1. רעב. 2. חרב. 3. לשון הרע. 4. שודד. 5. כפן. 6. חית הארץ. 7. אבני השדה. (כד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ שתדע ויהיה לך שלום בביתך וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָאותבוא לבדוק בביתך ולא תמצא שום נזק וחסרון: (כה) וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ יהיה לך הרבה זרע - ילדים כמו עשב שגדל בארץ בריבוי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה