מקרא
במדבר פרק טז
(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שאחר שירדו לשאול נתן ה' בהם כח ולא מתו[1] שְׁאֹלָה לתהום עמוקה בבטן האדמה[2] וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ אין זה ענין טבעי, כי בבקיעת האדמה הבקע נשאר פתוח, אבל כאן אחר הבקיעה חזרה לכסות עליהם, וזה היה נס גדול מן הנסים המפורסמים[3] וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לא כמו קבורים שניכר כמו אדמה חפורה בזה המקום, אבל כאן כשנסתם הפה היו אבודים ולא ניכר מקומם איה[4]:
(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם של הנבלעים, שצעקו מרה בשעת בליעתם[5] כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:
(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְקֹוָק מקודש הקדשים[6] וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: פ
במדבר פרק יז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ שבתוך המחתות[7] זְרֵה הָלְאָה לארץ מעל המחתות[8] כִּי קָדֵשׁוּ המחתות ואסורים בהנאה. שמכיוון שהשתמש בהם קודש לא ישתמש בהם חול[9]:
(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם שהתחייבו בנפשם, והתחייבו מיתה[10] וְעָשׂוּ אֹתָם האומנים[11] את המחתות רִקֻּעֵי פַחִים טסים מרודדים[12] צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ הנחושת[13] כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּשהקדישום להיות כלי שרת גם בשאר עבודות, מלבד עבודתם הפסולה[14] וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לזכרון שהם מאותם שנחלקו על הכהונה, ונשרפו[15]:
(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ:
(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ מכאן הוכיחו חז"ל (סנהדרין קי.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו[16]כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ לאהרן שיהיו הוא ובניו כהנים ולא זר[17], ואם יעבירו הכהנים מכהונתם וימנו זרים במקומם, יענשו כקרח[18]:
(ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת כשראו המזבח מצופה בנחשת של המחתות של המאתים חמישים איש עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקֹוָק אתם גרמתם למיתתם בכך שיעצתם להקטיר קטורת שגרמה מיתה לנדב ואביהוא, ולא איזה סימן אחר[19]:
(ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לריב איתם[20] ולהורגם[21] וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כדי להתרחק מהמתקהלים שלא יהרגום[22] וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד ולא בתוך כיון שאהרון אינו יכול לבא בכל עת אל הקודש[23] : פ
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) הֵרֹמּוּ עלו אל מקום המרומם – אהל מועד מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת י"א שלמשה ואהרון אמר כן שכל זמן שצדיק בעם אין ה' עושה בהם כליה[24] וי"א שאמר לשאר העם שלא התלוננו[25] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ברגע אחד כמו במכת בכורות[26] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[27]:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ להזהירו של יתן אש זרה[28] וְשִׂים קְטֹרֶת בתוך העזרה ולא בחוץ[29] וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף הרוגז מִלִּפְנֵי יְקֹוָק הֵחֵל הַנָּגֶף:
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת בחוץ ולא כאשר אמר משה, כיון שחשב שאולי לא יצטרך את הקטורת כיון שתפילתו תועיל, אבל כשראה שהחל הנגף נתן הקטורת[30] וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:
נביא
שמואל ב פרק כד
(ט) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ובדברי הימים (א כא ה) נאמר: אלף אלפים ומאה אלף, על כי עזרא כלל עמהם גם בני בנימין ובני לוי, אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל, וכמו שכתוב בדברי הימים (א כא ו) אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב אנשי מלחמה וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ:
(י) וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ המה לבו וחרד על אשר צוה למנותם אַחֲרֵי אשר כֵן סָפַר אֶת הָעָם ס וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְקֹוָק חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְקֹוָק הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:
(יא) וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר פ וּדְבַר יְקֹוָק בנבואה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד כי נבואותיו היו לדוד ועל ידו היה מדבר הקב"ה עם דוד ואע"פ שלא נכתבו מנבואותיו אלא זאת לֵאמֹר:
(יב) הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק דע שהתחייבת להענש בשלש עונשים, רעב וחרב ודבר, רק ע"י שתבחר אתה את ענשך, כמקבל עליו היסורים באהבה מרצון לבו, יהיה די באחת מהם אם אני נוטל עליךשָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ אבל העצה בחר לך - בְּחַר לְךָ בעצמך אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ:
(יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ הגיד לו תחלה העצה שיקבל הדין ברצון וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ ובדברי הימים אמר אם שלש שנים רעב, - ולדעתי אחר שזה היה בסוף ימי דוד שלש שנים קודם מותו, הגם שאמק לו שיהיו שבע שנים רעב בארצו, באר עזרא מחבר דברי הימים שלפי זה לא היו בחיי דוד רק שלש שנים רעב. והיתר אחרי מותו אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ שלא יהיה לך תקומה מפניו צריך שיכירו הכל כי מאת האל הוא וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה בראיית הלב ובהבנתה מָה אָשִׁיב ל – שֹׁלְחִי הקדוש ברוך הוא דָּבָר: ס
(יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד הלא כולם קשות הם למאוד, ועם כל זאת - נִפְּלָה נָּא בְיַד יְקֹוָק זהו הדבר כמו הנה יד ה' הויה כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה ראה כי עונש הרעב הוא טבעי,ובעת הרעב יצטרכו לבני אדם, והמה לא ירחמו ועונש החרב בחיריי, ולכן בחר בדֶּבֶר אחר שהוא השגחיי, ורבו רחמי ה':
(טו) וַיִּתֵּן יְקֹוָק דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד נחלקו בה בברכות (דף סב:) אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא מזמן שחיטת התמיד עד זריקת דמו וכן יונתן, ור' יוחנן אמר עד חצות ממש, לדעת הראשון, היתה הגזרה כלה ונחרצה להשחית הכל, כי אם בשעה א' נפלו שבעים אלף, היה נופל בכ"ג שעות, אלף אלפים ושש מאות אלף ועשרת אלפים, שהוא יותר מן המספר שהעלה יואב, שהיה כפי המבואר בדברי הימים מיהודה וישראל אלף אלפים וחמש מאות אלף ושבעים אלף, וכמוהם היו הנשים, וכמוהם היו הטף. כמו שמבואר במכלתא פ' בא בפסוק וגם ערב רב עלה אתם, שהגברים והנשים והטף היו ג' פעמים סמ"ך רבוא, א"כ בשלשה ימים היה כליון חרוץ, ולדעת ר"י היתה הגזרה רק על הנמנים מבני ישראל כחשבון שנתן יואב שמונה מאות אלף וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:
(טז) וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ הראה הקב"ה דמות מלאך וחרבו שלופה בידו נטוי' על ירושלים והעמידו סמוך לגרן ארונה היבוסי כדי שיראהו דוד שם ויתפלל ויעתר לו האל במקום ההוא ותעצר המגפה ויהיה סימן לדוד כי שם הוא מקום העתרה ושם יהיה בית המקדש ושם בית התפלה והעבודה כמו שצוה לו האל על יד גד להקים שם מזבח ושם נעתר לו באש שירד מן השמים על העולה כמו שאומר בדברי הימיםוַיִּנָּחֶם יְקֹוָק אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה די במגפה הֶרֶף יָדֶךָ ואל תשחת ירושלם וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: ס
(יז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְקֹוָק בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם על ידי שראה שהמלאך לא יגע בו הגם שראהו, ורק נטה חרבו לצד העם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי ואני הסיבה למגיפה הזאת וְאֵלֶּה הַצֹּאן עם ישראל שהוא כצאן ביד הרועה מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי: פ
(יח) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיקֹוָק מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי המוריה כמו שזכר בספר דברי הימים ונבחר זה המקום להיות בו בית המקדש מקדם והוא המקםם שבנה אברהם בו מזבח לעקד את יצחק בנו כי הוא היה גם כן בהר המוריה כמו שנזכר בתורה:
(יט) וַיַּעַל דָּוִד אל גורן ארנוה כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
(כ) וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה שראה ארנן את המלאך והתחבא, כענין חבי כמעט רגע, רק השקיף בעד החלון וראה את המלך:
(כא) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ כאומר היה לך לשלוח אחרי לבוא אליך וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם:
(כב) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח הגורן למזבח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בעינו בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים הם כלים מעץ דשים בהם התבואה וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים הם הכלים שיש בהם עצים המוכנים לחרישה ולהיישיר כמו דרבן:
(כג) הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ של היבוסי לַמֶּלֶךְ דוד ס וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ יהיה מרוצה לך לקבל עולותיך ברצון, לשתעצר המגפה:
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא אקבלם במתנת חנם, אלא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיקֹוָק אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:
(כה) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר נתרצה יְקֹוָק לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
ובדרש מבואר שכל האלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא ע"י שלא תבעו בית המקדש והרי דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם נפלו על שלא תבעו אותו אנו שהיה בימינו וחרב בימינו על אחת כמה וכמה לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם אמן כן יהי רצון סלה
חזק חזק ונתחזק
נשלם ספר שמואל בשבח והודיה לאל אלוהי ישראל
ומי ששמע לתפילת חנה
וענה לשמואל במצפה
הוא יעננו וילמדנו ויחכמנו אמרתו הצרופה
ויביאנו להר המוריה
ונזכה לראות בעינינו איך מגדיל ישועות מלכו
ועושה חסד למשיחו
לדוד ולזרעו עד עולםכתובים
איוב פרק ט
(יא) הֲיִגְאֶה גֹּמֶא האם יכול הגמא לגדול בלי מים בְּלֹא בִצָּה מים מכונסים יִשְׂגֶּה אָחוּ האם יכול האחו לגדול בלי מים (אחו - צמח שגדל ליד האגם)בְלִי מָיִם: (יב) עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ הרי אם עדיין הוא בתחילת גידולולֹא יִקָּטֵף ולא קוטפים אותו אז -וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ עוד לפני שהחציר מתייבש הוא כבר מתייבש שאין לו מים להחיות אותו.: (יג) כֵּן אָרְחוֹת כך זה דומה גם לאלו כָּל שֹׁכְחֵי אֵל- ששוכחים את ה' שדרכם וחייהם מתכלים ונענשים ע"י ה'. וְתִקְוַת חָנֵף והתקוה של החנפן (שהוא רשע) להצלחה תאבד (שהמעשים הטובים נותנים קיום לאדם וחיים כמו המים לצמחים והרשעים שאין להם מעשים טובים לא יהיה להם חיים)תֹּאבֵד: (יד) אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ שנכרת מבטחו של הרשע וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ שהוא כמו על הבית של העכביש שעשוי מחוטים דקיקים שנקרעים בקלות: (טו) יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד שאם ישען על בית העכביש לא יצליח לעמוד או יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם שיחזיק בו לא תתקיים אחיזתו: (טז) רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ עוד לפני שהשמש יוצאת הוא עדיין טוב וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא ועל הגינה הענפים או השורשים גדילים ומתפשטים: (יז) עַל גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ השרשים הסתבכו ונאחזים בגל של אבנים בֵּית אֲבָנִים בתוך בית של אבנים יסתבך יֶחֱזֶה יסתבכו השורשים: (יח) אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ כאשר יסלקו אותו ממקומו שיעקר ואז -וְכִחֶשׁ בּוֹ המקום הראשון שהיה שתול בו ישקר ויגיד לֹא רְאִיתִיךָ שהוא כבר לא מכירו (שאחרי שנעקר נבל ונשחת מראהו): (יט) הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ כל שמחתו של העץ הזה הוא שבסוף נכרת (וכך הנמשל על הרשעים ששמחים שהצלחתם לא תתקיים שהרי יודעים שמעשיהם לא טובים ויודעים שבסופם יאבדו ואעפ"כ מתמידים וששים במעשיהם) וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ באותו עפר שהיה בו העץ הקודם שנכרת יגדל אחר במקומו (רשע אחר יבוא תחתיו באותו סדר כמו הקודם): (כ) הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם שהרי ה' אינו מואס בתמים שהולך בדרכיו וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים ולא מחזיק ומסייע להצלחת הרעים במעשיהם: (כא) עַד יְמַלֵּה ויהיה לך עוד טובה גדולה כ"כ עד שיתמלא שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה של שמחה: (כב) שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וכל אלו השונאים שלך יתביישו ששמחו לרעתך וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ וביתם של הרשעים יחרב: פ
משנת ההלכה
מלבד המושגים ומילות המפתח הנ"ל לכל מסכתא יש את המושגים המיוחדים לה כגון בבבות של סדר נזיקין "המוציא מחבירו עליו הראיה" שמשעו הבא להוציא ממון שבחזקת חבירו עליו להביא ראיה קבילה או "ממון המוטל בספק חולקין" או מושג המצוי בסדר נשים "עד אחד נאמן באיסורין" וכדומה "גוד אסיק" גוד אחית וגדומה בסוגיות מועד. מושגים אלו נרכשים עלי ידי עיסוק ולימוד בסוגיות ואין כאן מקום להאריך בהם
כללים לדרכה של הגמרא בפסיקת ההלכה
מחלוקת התנאים יחיד ורבים הלכה כרבים:
מחלוקת דמתניתין ואח"כ סתם הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם בשתי מסכתות אין אומרים כללים של סתם ומחלוקת
מחלוקת בברייתא וסתם משנה הלכה כסתם משנה
מחלוקת במתניתין וסתם בברייתא אין הלכה כסתם דברייתא. וזהו מה שנאמר בגמ' "אם רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו".
סתם מתניתין ר"מ. סתם תוספתא רבי נחמיה. סתם ספרא רבי יהודה. סתם ספרי רבי שמעון. וכולהו אליבא דרבי עקיבא שתלמידיו היו: רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. ר"מ ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. רבי מאיר ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון. רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב הלכה כראב"י. משנת ראב"י קב ונקי וכן הלכה כמותו. יש אומרים רבי נתן. אחרים רבי מאיר. כל מקום ששנה רבי שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. חוץ משלוש סוגיות שסימנם ערב, וצידן, וראיה אחרונה. רבי בכל מקום הלכה כמותו מחברו כלומר כשחולק על יחיד ולא מחבריו כלומר ולא כשחולק על רבים. רבי ורשב"א הלכה כרבי. רבי ורבי יוסי בר' יהודה הלכה כרבי. רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי הלכה כרבי. ובזמן שאמר בשם אביו הלכה כאביו. רבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג. כל מקום ששנה רבי שמעון ב"א [בלא] מחלוקת הלכה כמותו. רבי ור' יהודה הלכה כרבי. רבי ור"מ הלכה כרבי. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי אליעזר ור' גמליאל הלכה כר"ג ואין הלכה כתלמידי רבי אליעזר חוץ משמונה הלכות. ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מששה דברים שאמרו חכמים לא כדברי זה ולא כדברי זה ושלשה שהלכה כבית שמאי.
אין למדין לא מפי משנה ולא מפי תלמוד בזמן שהלכה בצידה אבל בזמן שאינה בצידה מפי תלמוד הלכה היא. ומחלוקת האמוראים רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני:
והתנאים הם מעתיקי המשנה וקוראים אותם תנא. רב חסדא ורב הונא הלכה כרב הונא רב ששת ורב נחמן הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני. ובכל מקום [אין] הלכה כתלמיד במקום הרב. קמאי ובתראי שחולקין הלכה כבתראי [מאביי ורבא ואילך]. רב יהודה ורבה הלכה כרב יהודה. רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ מג' הלכות. רב אחא ורבינא הלכה כרבינא חוץ מג' אומצא ביעי ומיזרקי. רבא ואביי הלכה כרבא חוץ מיע"ל קגם. ובתראי שחברו התלמוד הם רב אשי ורבינא וסיעתם ובימיהם נחתם התלמוד. מר בר רב אשי הלכה כמותו בזמן שאין מחלוקת לרבו:
[1] אור החיים
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן העמק דבר
[5] רבינו החיי
[6] העמק דבר
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] ת"י
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד שלא יקרב איש זר כדי שלא יהיה לו עונש, כמו עונש שנענש קורח ועדתו, ואינו שייך כלל למנין המצות. (משך חכמה)
[17] רמב"ן
[18] משך חכמה
[19] ת"א רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] ת"י
[22] שפתי כהן
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז העמק דבר
[25] אור החיים
[26] העמק דבר
[27] ת"י
[28] חזקוני
[29] שפתי כהן
[30] העמק דבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה