מקרא
במדבר פרק יד
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי יכעיסוני[1] הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי[2]:
(יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ אעשה שיעזבו לאחרים חילם ויירשום, כענין המתים יורשים את החיים שהיה בחלוקת הארץ. ובזה קיים מה שנדר ליוצאי מצרים באומרו ונתתי אותה לכם מורשה[3] וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי אף על פי ש - הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ באותות ומופתים גדולים[4] אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ:
(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְקֹוָק הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל[5] וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה הכל דרך אהבה יצירה וחיבה יתירה וחיבה. ולבסוף -[6]:
(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר לא מתוך שנאה עשה להם כך אלא -[7]:
(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְקֹוָק לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר שיחשבו מצרים שיש כח באלהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלהיהם, אבל כנגד אלהי כנען אין לך יכולת, ויהיה חלול השם, ויחזיקו ידי עובדי עבודה זרה[8]:
(יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי הראה גבורתך לכל שאתה יכול להכניסן לארץ ולהפיל לפניהם המלכים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ במעשה העגל[9] לֵאמֹר ומהו הדיבור -[10]:
(יח) יְקֹוָק לא אמר כאן ה' ה', כמו שאמר למעלה (שמות לד, ו) כשהזכיר י"ג מדות, לפי שפי' ה' ה', אחד משחטא האדם, אף קודם תשובה, הוא ה' לסלוח, ואחד לאחר שחטא ועשה התשובה, הילכך, בעגל שכבר עשו תשובה כשהתפלל משה עליהם מזכיר ה' ה', אבל בכאן בשעת תפלתו עדיין לא עשו תשובה, ולכך אינו מזכיר ה' אלא פעם אחת[11]. ולא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה, ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו -[12] אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד שמרבה חסדו עם בריותיו[13] ולא הזכיר "אמת" כמו בי"ג מדות בפ' כי תשא, כי במדת אמת יהיו חייבים. ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" (שמות לב יג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים[14] וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה שאינו מנקה הפושעים מן העולם, אלא מוחל להם, כדכתיב "ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" מן העולם[15] פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים גם זה מדת רחמנות, שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשני עד הרביעי[16]:
(יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה באריכות אפים ולא במחילה גמורה שזה ידע משה שמדת הדין מתוחה ולא ימחול לעולם[17] כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה במעשה העגל[18]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ שלא אכנו בדבר בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה[19]:
(כא) וְאוּלָם חַי אָנִי לשון שבועה, אבל עדיין לא פירש מה הוא נשבע, אלא אמר וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ אני אעשה שלא יתחלל שמי, אלא ימלא כבודי את כל הארץ, גם בעיני מצרים, גם בעיני בני כנען, שאפרע מהם, ולא יוכלו לומר - "מבלתי יכולת ה'", כי סוף סוף אתן להם את הארץ, אבל זאת אני נשבע -[20]:
(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ ויכעיסו[21] אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים כלומר פעמים רבות הזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות[22] אמנם רבותינו פירשו עשר ממש שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן [23] וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
(כג) אִם בשבועה נאמר דבר זה וכאומר אין הדבר ככה ש - יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם אלא לא יראו[24] וְכָל מְנַאֲצַי מבני בניהם לֹא יִרְאוּהָ ויהיה רמז לבכיה לדורות, לזמן החורבן והגלות שלא זכו לראותה[25]:
(כד) וְעַבְדִּי כָלֵב פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה מכיון שיהיה הוא במקום משה[26] עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ אחרת מן המרגלים, כי הצדיק אחר הוא מן הרשע[27] וַיְמַלֵּא אַחֲרָי גמר את הדבר אחרי משה שלוחי כדי להחזיקו[28] וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה כי לא הלך מהם נשיא מרגל ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים[29]:
(כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הוא האמורי כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם וכן וירד העמלקי והכנעני והעד ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי כי האמורי הוא העיקר יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק לארוב לכם ויש אומר אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף ולא תפחדו[30]: פ
נביא
שמואל ב פרק כב
(ח) ותגעש וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ:
(ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר] וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו - כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש:
(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:
(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב מלאך וַיָּעֹף וַיֵּרָא היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
(יב) וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ להחשיך לאויב סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:
(יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ צייר שמתוך חשך סתרו תחל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש -, ועי"כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים בָּעֲרוּ בתהילים פרק יח נוסף "ברד ו" - גַּחֲלֵי אֵשׁ שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע"י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע"י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה:
(יד) יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם יְקֹוָק תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ בתהילים יח נוסף "ברד וגחלי אש":
(טו) וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע"י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע בָּרָק ויהמם וַיָּהֹם ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב - וע"י רבות הברקים הממם - וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע"י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת:
(טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל כי נבקעה הארץ בְּגַעֲרַת יְקֹוָק באויב מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ:
(יז) יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי ימשה אותי מִמַּיִם רַבִּים:
(יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:
(יט) יְקַדְּמֻנִי שונאי היו מקדימין לבוא עלי בְּיוֹם אֵידִי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה' סמך אותי וַיְהִי יְקֹוָק מִשְׁעָן לִי:
(כ) וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי למקום רחב להנצל מידם יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי:
(כא) יִגְמְלֵנִי יְקֹוָק כְּצִדְקָתִי כצדק לכתי אחריו במדבר כְּבֹר כנקיות יָדַי יָשִׁיב לִי:
(כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְקֹוָק מצוות עשה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי בעבירה על מצוות לא תעשה:
(כג) כִּי כָל משפטו מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי לא אשכח משפטיו והם נגדי – מולי תמיד וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה:
כתובים
איוב פרק ד
(טז) יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי המראה נעמד לפני ולא הכרתי את המדבר איתי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע ושמעתי קול ודממה "קול דממה דקה" (כך דרך שמיעת הנבואה): (יז) הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק האם אדם יכול להיות יותר צודק מה' אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר והאם ממי שעשה אותי יכול האדם להיות טהור: (יח) הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה הרי בעבדים שלו הוא לא מאמין הם המלאכים וגם שם בהם צחוק והיתול שהם חסרים ופחותים לעומתו: (יט) אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר כל שכן בני האדם שגרים בבתים מחומר אֲשֶׁר בֶּעָפָר שיסודם ותחילת יצירתם הוא מעפר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ וסופם שיהיו מושפלים - ומאכל לתולעים כמותם: (כ) מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ בבקר יהיו שלמים ובערב כבר שבורים מבלי שישימו לב כבר יאבדו שלפתע ימותו: (כא) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה הרי יסע מהם כוחם ויתרון עשרם וימותו בלי שהחכימו ויבינו שמעשיהם ימיתם שלפתע פתאום ימותו:
איוב פרק ה
(א) קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ בקריאתך לעזרה האם יש מישהו שעונה לך וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה ואל מי מהמלאכים תפנה שיעזור לך: (ב) כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ את האויל הורג הכעס שלו וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה ואת המתפתה אחר תאותיו תמית קנאתו באחרים: (ג) אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם ראיתי רשע שמצליח ומתחזק אבל פתאום נתקלל מקומו והוא נכרת: (ד) יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע בניו של הרשע מרוחקים מישועה וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל והם נדכאים לעיני כל העם והשופטים שבשער (שכולם נגדם) ואין מי שיצילם: (ה) אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל את היבול שלו יבוא רעב (שודד) ויאכל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וקוצים יעלו בתבואה וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם ויקחו ויהרסו את יבולו ויבלעו הצמאים (הגזלנים) את עושרם: (ו) כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל היסורים והסבל שבא על אדם לא מגיעים עליו בחינם, ולא צומחות מהעפר ומהאדמה אלא בגלל האון והעמל שעשה: (ז) כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד האדם צריך לעמול בעולם והוא נולד לעבוד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף כמו שהעוף בעל הכנפיים נועד להגביהם לעוף: (ח) אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל אבל אני במקומך לא הייתי מדבר ככה אל ה' וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי אלא הייתי דורש ומתפלל אליו ומתחנן לפניו: (ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר שהוא עושה גדולות בלי חקר וגבול ו- נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וכן נפלאות בלי מספר:
משנת ההלכה
דרכי הגמרא
ד. ביאור מחלוקות המוזכרות במשנה.
נאמר במשנה ברכות טו. "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא; רבי יוסי אומר: לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר: יצא, רבי יהודה אומר: לא יצא" שואלת הגמ' "מאי טעמא דרבי יוסי - משום דכתיב: שמע - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר: שמע - בכל לשון שאתה שומע".
דוגמא נוספת בשבת קה. נחלקו במשנה. הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים - רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין. ומבארת הגמרא. במאי קמיפלגי? (כלומר במה נחלקו מה סברת מחלוקתם) רבן גמליאל סבר: אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי: יש ידיעה לחצי שיעור.
ה. טעמו של דין המוזכר במשנה
נאמר במשנה כתובות ב. "בתולה נשאת ליום הרביעי, ואלמנה - ליום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, ביום השני וביום החמישי, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין". מבארת הגמ'. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי וכו'
דוגמא נוספת במשנה גיטין יז. נאמר במשנה בדינו של גט "נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום - כשר. ביום ונחתם בלילה - פסול, רבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה - פסולין, חוץ מגיטי נשים". ומבארת הגמ'. איתמר: מפני מה תיקנו זמן בגיטין? רבי יוחנן אמר: משום בת אחותו, ריש לקיש אמר: משום פירות
ו. הוספת והשלמת דינים שלא הוזכרו במשנה.
נאמר במשנה בבא מציעא כא. "אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו: מצא פירות מפוזרין"... ומבארת הגמ' מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות
דוגמא נוספת קידושין נח: האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית, והלך וקדשה לעצמו - מקודשת לשני. ובגמ'. הוסיפו האומר לחבירו צא וקדש. תנא: מה שעשה עשוי, אלא שנהג בו מנהג רמאות
דוגמא נוספת נאמר במשנה ברכות טז: על כך שר"ג "כשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין; אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים! אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה". והוסיפו בגמרא. תנו רבנן: עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים. מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו. כיון שראה אותם עלה לעלייה - ועלו אחריו; נכנס לאנפילון - נכנסו אחריו, נכנס לטרקלין - נכנסו אחריו; אמר להם: כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים, עכשיו אי אתם נכוים אפילו בחמי חמין! לא כך שניתי לכם: עבדים ושפחות אין עומדים עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים? אלא מה אומרים עליהם - כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו: המקום ימלא לך חסרונך, כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו: המקום ימלא לך חסרונך.
ז. מימרות אמוראים או ברייתות הקשורות לדינים שהוזכרו גם אם הקשר אינו ישיר אלא רק בגלל שהוזכר שם אמורא או דין דומה.
במגילה ב: הובא רבי חייא בר אבא על שיעורה של עיר הסמוכה לחברתה לענין קריאת המגילה ומכיון שהובא מימרא בשמו מביאה הגמ' מימרא נוספת שאינה קשורה לדיני מגילה "ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום... וכן הוא במקומות רבים בש"ס
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] רשב"ם
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז רמב"ן
[18] חזקוני
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] חזקוני
[22] אבע"ז רשב"ם
[23] וזה לשון הגמרא (ערכין טו.) תניא עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה, שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן. פירוש שנים בים, אחת בירידה דכתיב (שמות יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, אחת בעליה דכתיב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן המצריים עולים מצד אחר וכו'. שנים במים, במרה דכתיב (שמות טו, כג) ויבואו מרתה וגו' וילן העם על משה, וברפידים דכתיב (שם יז, א) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה. שנים במן, דכתיב (שם טז, יט--כז) אל תצאו ויצאו. ואל תותירו ויותירו. שנים בשליו, ראשון בשבתנו על סיר הבשר (שם, ג). שני והאספסוף אשר בקרבו (לעיל יא, ד). בעגל כדכתיב. במדבר פארן היינו מרגלים
[24] ת"י רמב"ן
[25] רבינו בחיי
[26] רמב"ן
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה