מקרא
במדבר פרק י
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך תקראם ע"י חצוצרות[1] וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:
(ד) וְאִם בחצוצרה בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה בדרום והוא דגל מחנה ראובן ועמהם נושאי המקדש תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם לומר שיתקעו תרועה שלישית למסע המחנות החונים ימה, ותרועה רביעית לחונים צפונה, כי לכל דגל מסע בפני עצמו[4] וי"א שאין תוקעין אחר שנסע מחנה ראובן, כי הקהתים ועמם הכהנים שהם התוקעים נוסעים אחר שתי תקיעות עם מחנה ראובן קודם שיסע מחנה אפרים, ופירוש "תרועה יתקעו למסעיהם", שיתקעו הכהנים למסעיהם[5]:
(ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
(ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם רק הכהנים תוקעין בחצוצרות כן בבהמ"ק כן ביובל ובמשיחת מלך[6]:
(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כי עשיתם מה שצוה לכם השם הנכבד גם התרועה זכר לנפשות לצעוק לשם[7] וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חנוכה ויש מפרשים שהכונה לשבת[8] וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת כדי שישמעו ישראל וידעו כי הקרבנות קרבים ויכוונו לבם לשמים עַל עֹלֹתֵיכֶם עולות הציבור וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם כבשי עצרת שהרי לא היו תוקעים רק לקרבן צבור וחובה[9] וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
(יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ אחר שעשו הטמאים פסח שני בי"ד בחדש נעשו חצוצרות, ובהם נועדו העדה והנשיאים למשה, והודיענו סדר מסעם על ידי חצוצרות נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת ללכת אל קדש ברנע, שהיא העיר הראשונה בארץ ישראל שהיו פוגעים באותו הדרך, שהיה דרך המדבר הגדול והנורא, כאמרו ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ונבא עד קדש ברנע[10]:
(יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם כראוי שיסעו[11] מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן ומקום זה כולל תבערה שהיא קברות התאוה, וחצרות ורתמה וקדש[12]:
(יד) וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב גם בלכתם בדרך, הנשיא הולך בראש צבאו, שיעשו מצותו וישכון כמלך בגדוד, ולא ילכו כצאן אשר אין להם רועה[14]:
(טו) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
(טז) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן:
(יז) וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן אחרי נסוע דגל יהודה יתחילו בפרוק המשכן, ותחלת פירוקו שיבא אהרן ובניו והורידו את פרכת המסך וזהו שנאמר (לעיל ד ה) ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו וגו', כלומר בנסוע המחנה הראשון, וכאשר ישלימו לכסות הארון וכל כלי הקודש של משא בני קהת יורידו הלוים המשכן כולו ויטענו על העגלות וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן אחרי דגל יהודה, והארון וכלי הקודש עומדים מכוסים ונתונים על המוטות עד שנסע דגל ראובן[15]: ס
(יח) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
(יט) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:
(כ) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
(כא) וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ הכלים המקודשים הארון השולחן המנורה וכו'[16] וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בני גרשון ובני מררי שהיו קודמים להם מסע שני דגלים היו מקימין את המשכן כשהיה הענן שוכן וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה והם חונים ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המקדש עַד בֹּאָם של בני קהת וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות[17]: ס
(כב) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
(כג) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר:
(כד) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי: ס
(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם כל אדם אפילו משאר דגלים כשלא היה יכול ליסע בדגל שלו היה מתאסף עם דגל מחנה דן שהיה אחרון אבל יותר לא היה יכול לעמוד פן ישאר יחידי[18] וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(כו) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(כז) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(כח) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ: ס
נביא
שמואל ב פרק יט
(ט) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׂרָאֵל שהיו עם אבשלום נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו: ס
(י) וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן מתוכחים זה עם זה בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה עם כל זאת בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל מפני אַבְשָׁלוֹם וזה יורה לשלמותו, שלא נתן מקום לבנו לחטוא נגדו ביותר:
(יא) וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וזה מוכיח על הצלחתו של דוד וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ: ס
(יב) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ שישוב אֶל בֵּיתוֹ:
(יג) אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ:
(יד) וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב כיון שיואב הרג את אבשלום:
(טו) וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ:
(טז) וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה בעבר הירדן המערבי לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן:
(יז) וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
(יח) וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן כאלו בקעוהו מרוב עברם שם לבא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(יט) וְעָבְרָה ועוד עשתה העדה ההיא שהעבירו ב - הָעֲבָרָה המעבורת לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ הנשים והקטנים שלא היו יכולין לעבור ברגליהם וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בעינו בְּעֵינָיו להחניפו למלך שימחול לשמעי את מעלו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן:
(כ) וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ:
(כא) כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לפי שהיה משבט בנימין ושבט בנימין ואפרים ומנשה נקראים בית יוסף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: ס
(כב) וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת וכי בעבור הכנעה קטנה כזאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי הרי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְקֹוָק:
(כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן וכי מהראוי ש- הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל הלא מכיר אני בדבר, שהוא כאלו היום היתה התחלת מלכותי, ואם אנקום בו, הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי, ותהיה סיבה לשלא ימליכוני מעתה:
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ: ס
כתובים
נביא?
בגמ' בבא בתרא (טו.) מבואר שיש מהתנאים שסוברים שנביא היה .... שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן: בלעם ואביו, ואיוב... עיקר נביאותייהו לאומות העולם.... ומשמעות מסקנת הגמ' שם שהדבר תלוי במחלוקת שלסוברים שאיוב חי בתקופת משה או לפניה יכול להיות שהיה נביא אבל לסוברים שחי בתקופה אחרי משה רבינו אין שייך לומר שהיה נביא מכיון שאין הנבואה שורה על אומות העולם בגלל בקשתו של משה על כך וכן לסוברים שישראל היה לא היה נביא
מאמרי חז"ל על איוב
בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה ... אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה (סוטה פרק ה, ה)
איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע (איוב א' א') מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב) וכן הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (שם ל"א א') ומה אם בתולה שאדם מותר להשיאה לו ולבנו ולבן בנו ולבן אחותו והיא מותרת להנשא לכל אדם שתחפוץ לא הייתי מסתכל בה ק"ו על אשת איש (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מג)
מה תלמוד לומר איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז)
יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב כגון איוב שעשה ד' פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ד' פתחים לביתו כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז)
ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתו של איוב וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחבירו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב. וכשבא עליו ההוא פורענות גדול אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה (איוב ל"א ט"ז) ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר ומגז כבשי יתחמם (שם שם כ'). אעפ"כ אמר לו הקב"ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין (ארמונות) גדולים על הדרכים והניח [שם] מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ב)
... הרואה ספר תהלים - יצפה לחסידות, משלי - יצפה לחכמה, איוב - ידאג מן הפורענות. ברכות דף נז:)
א"ר יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר: הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, (שם)
א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב כתיב: (איוב א') איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם - נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו. מאי "מעשה ידיו ברכת" א"ר שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי "ומקנהו פרץ בארץ" א"ר יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם - זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב - עזים הורגים את הזאבים (בבא בתרא)
איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו זהו שכתוב (איוב ג) יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו', א"ר מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה (בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סד)
דברי הראשונים על איוב
היה מבני בניו של נחור אחי אברהם והקרוב אלי שהיה מבני עשו והעניין מוכיח בארץ עוץ כמו שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ ... והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה שמא בחלום ראה זה כי אין לו על מה ישען לא על דברי הנביאים ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל (אבן עזרא איוב פרק א פסוק א)
היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתאגדו ויתחברו יותר ביניהם והנה איוב ליראתו השם יתברך היה מקדש אותם מז' ימים לז' ימים והיה דואג שילכו בדר הישרה והראויה ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו. וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסיתה אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו והוכח במכאובות חזקים לא חטא בכל זה בשפתיו אלא שכבר ארז"ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין ארז"ל בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא (רלב"ג איוב פרק א פסוק א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה