מקרא
(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ להודיע שלא באו לאהליהם אל המחנה רק מיד הלכו[1] אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:
(כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ בעבור שצוה אותם לראות השמנה היא אם רזה (פסוק כ), השיבו לו - וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא על שאלתו "היש בה עץ אם אין" (שם), השיבו לו -[2] וְזֶה פִּרְיָהּ:
(כח) אבל רשעם במה שאמרו (פסוק כח) אפס כי עז העם, שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין, כמו האפס לנצח חסדו (תהלים עז, ט), ואין עוד אפס אלהים (ישעיה מה, יד) אֶפֶס שהארץ שמנה ופריה טובים, אבל אי אפשר לבוא אליהם -[3] כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:
(כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב והם שונאינו[4] וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן וא"כ כל גבולות הארץ מוקפים בגיבורים ואין לנו מקום תורפה לעלות ולהלחם משם[5]והנה השיבו על כל מה שצוה להם משה, זולתי מה שאמר "המעט הוא אם רב" שלא ענו אותו דבר בזה, וכן לא הזכירו טובה, כי היה בדעתם לומר לעם אחר כך "ארץ אוכלת יושביה היא" בדרך דבה, והנה עמה מועטים וחזקים מאד והנה העם הבינו כוונתם, ואז החלו כל העדה אשר שם להתאונן[6]:
(ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה שישמעו מה שמשה אומר, שהיה מדבר, כדכתיב במשנה תורה "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם. ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם" וגו'[7] וַיֹּאמֶר כלב וחיזק דבריו של משה באמרו[8] עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:
(לא) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ מתחלה כשהיו אומרים להם לפני משה ואהרן, זבת חלב ודבש היא, זולתי שהעם חזק, וכלב אמר להם כי יכול נוכל לה, והעם היו עדיין נוטים לדברי כלב, כי מהם שהיו בוטחים בכחם, ומהם שהיו בוטחים בעזרת השם, אז הוציאו להם דבת הארץ בפני עצמם, עד שילינו כל העדה, וזה פי' מה שכתוב (להלן יד, לו) וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ[9]:
(לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי הלכו מלפני משה ואהרן, והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה, וכל זה מפני שראו עם הארץ, אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם, וכאשר ראו כי עדיין היו נועצים ללכת ויהושע וכלב מחזיקים ידיהם, הוציאו דבה בשקר כדי לבטל דבריהם על כל פנים, וזהו שנ' ויוציאו דבת הארץ, כי מוציא דבה הוא שבודה דברים שקרים מלבו, ומביא דבה הוא שמביא דברי אמת בלשון דבה, ועל כן נאמר ביוסף (בראשית לז, ב) ויבא יוסף את דבתם הרעה, וזהו שבין מוציא דבה למביא דבה (ראה להלן יד, לז) ועל זה נענשו למות במגפה, דכתיב (להלן יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת כי הארץ ההיא חזקת האויר כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גדול רב מאד, ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם, ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים[10]:
(לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים אנשים מופלאים, שכל הרואה אותם מופלא עליהם. ויש מפרשים כל הרואה אותם מתפחד שלא יפלו עליו מרוב גובהם[11] בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים מן הנפלים הקדמונים אשר שמעתם עליהם כי המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו ד) ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם, הזכירו להם שאלו בני הענק מהם כדי ליראם ולבהלם, ולכך אמרו עתה - וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם ובשביל זה לא קמו עלינו, כי לא החשיבו אותנו ויבז בעיניהם להרע לנו[12]:
במדבר פרק יד
(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה כי לעת ערב באו המרגלים באהליהם כאשר הלכו מלפני משה, ובבקר השכימו וילינו כלם על משה ואהרן, וכך אמר משה (דברים א כז) ותרגנו באהליכם, כי באהליהם היו אומרים דברי נרגן[13] הַהוּא הוא שכתוב (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה, וליל תשעה באב היה[14]:
(ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ:
(ג) וְלָמָה יְקֹוָק מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:
(ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה נמנה אדם אחר רֹאשׁ למלוך עלינו[15] וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה העם מרו את פי ה' כשלא רצו לעלות מפני אמרם כי עז העם, ויש בה' לעזור ולהכשיל וכאשר יפרש שם (פסוק ל) ה' אלהיכם הוא ההולך לפניכם הוא ילחם לכם, כי אחרי שאין המניעה מכלום רק מתוקף העם היה להם לבטוח בשם ה' כי לה' המלחמה[16]:
(ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בראותם מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א,טו) כענין בסנהדרין שכבשו פניהם בקרקע כשלא ידעו מה לעשות מאימת המלך[17]:
(ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם:
(ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד על שני הדברים שאמרו המרגלים השיבום, על שאמרו - "ארץ אוכלת יושביה" ומשכלת, "טובה הארץ מאד מאד", ואוירה טוב, וטוב לשבת בה[18]:
(ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ יְקֹוָק וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(ט) אַךְ בַּיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם כדכתיב ואכלת את כל העמים[19] סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיקֹוָק אִתָּנוּ הקב"ה שהוא צל ושומר לכל הבריות, סר מעליהם והפקירם לנו, והוא אתנו לעזרתינו, ולכך -[20] אַל תִּירָאֻם:
(י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם את יהושע וכלב[21] בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בענן[22] בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
נביא
שמואל ב פרק כא
(טז) וישבו וְיִשְׁבִּי בְנֹב כך שמו אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה שם אמו שהיתה מהענקים וּמִשְׁקַל קֵינוֹ להב החנית שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל שקל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חרב חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד:
(יז) וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל כי המלך דומה הוא להנר המאיר ומשפיע לכל: פ
(יח) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה: פ
(יט) וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן הוא דוד בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים שהיו משפחתו אורגים פרוכת למקדש הקרוי יער בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר העץ שעליו מקפלים ה –אֹרְגִים את הבד: ס
(כ) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין מָדוֹן בעל מדה כלומר ענק וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ הכל יחד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה:
(כא) וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שמעי שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד:
(כב) אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו: פ
שמואל ב פרק כב
(א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיקֹוָק אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְקֹוָק אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת:
(ב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק סַלְעִי וּמְצֻדָתִי מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה וּמְפַלְטִי לִי בו אני מוצא מפלט:
(ג) אֱלֹהֵי שהוא צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי ותוקף ישעי והמשיל התוקף לקרן כי הוא כלי לבעל הקרנים להסיר ממנו כל מזיק ולפי שהוא ישתמש בה ג"כ להזיק וזה דבר לא יתכן שייוחד לה' יתעלה אמר קרן ישעי הוא להושיע ולהציל מהרע כי ה' יתעלה לא יעשה רע אם לא מצד מה שהוא טוב מִשְׂגַּבִּי חזקי וּמְנוּסִי אליו אני נס והוא מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי:
(ד) מְהֻלָּל ואח"כ אֶקְרָא יְקֹוָק וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ כלומר כשאקרא לשם יתעל' ואתפלל לו הנה יהיה קודם זה מהולל ר"ל שאסדר שבחיו תחלה כי בזה יתכן שתהיה התפלה נשמעת כי בספור השבחים ישלם לאדם הדבקות עם הש"י ואז יתכן יה תפלתו נשמעת מפני דבקות ההשגחה בו:
(ה) כִּי אֲפָפֻנִי הקיפוני מִשְׁבְּרֵי רעות שוברות מובילות אל מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל משל לרשעים ששוטפים וגורמים צרה יְבַעֲתֻנִי:
(ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל חבלי הרשעים סַבֻּנִי סובבו אותי קִדְּמֻנִי הקדימו אותי מֹקְשֵׁי חטאים המכשילים וגורמים מָוֶת:
(ז) בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְקֹוָק וְאֶל אֱלֹהַי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו:
כתובים
איוב פרק ד
המענה של אליפז התימני
(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר: (ב) הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה ניסו אותך בִדְבַר רעה ונלאית - התעיפת וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל ולעצור מלדבר אליך ולהשיבך מי יוכל: (ג) הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק הרי אתה היית מדבר מוסר להוכיח אנשים לאמונת ה' ואנשים חלשים באמונתם חזקת בדברי ניחומים: (ד) כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ את הנכשלים היית מקים ע"י מילים - דיבורךוּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ וברכים שנפלו בחוסר כח לעמוד, חזקת: (ה) כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ עכשיו באה אליך הצרה והנסיון וַתֵּלֶא והתעיפת תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל וכאשר נגעה בך הרעה נעשית מבוהל בלי דעת: (ו) הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ הרי יראת ה' שלך היא הסיכוי שלך ובה תוכל לבטוח תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ והיא תתן לך תקוה ותמימות לדרכך ואין לך ממה להבהל ולפחד: (ז) זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ האם תזכור וראית פעם איש ישר ונקי שנענש ואובד: (ח) כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ שהרי ראינו תמיד שהרשעים שחורשים און וזורעים עמל - רשע בסופם קוצרים את מעשיהם הרעים ונענשים: (ט) מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ הם הזורעי עמל אובדים ומתכלים מנשמתו והבל פיו של ה' עליהם: (י) שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ הרשעים נדמים לאריה שואג ולקול של שחל וכמו כפיר רעב שתועה בדרך ומחפש אוכל לטרוף בשיניו (שהם טרפו את החלשים והאביונים). לאריה ששה שמות: א. אריה. ב. כפיר. ג. לביא. ד. לייש. ה. שחל. ו. שחץ. וסימנך: אכ"ל לש"ש: (יא) לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ ובסופם הרשעים ידמו לליש שהולך לאיבוד בלי טרף ומת מרעב, וכמו בני לביא שנפרדים אחד מהשני (שחוזקם הוא גם ע"י שהם בחבורה) ומחפשים לעצמם אוכל ואם הכל לא הבשגחה, אז היה צריך להיות מקרה אחד ודין אחד לצדיק ולרשע: (יב) וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ אומר אליפז שהתגלה לו בנבואה אבל קיבל את הנבואה בדרך גניבה ומועטת: (יג) בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בזמן של הנבואה הייתי עם מחשבות מהמראה וזה היה בזמן הלילה שיש תרדמה על האנשים ("בחלום אדבר בו"): (יד) פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד בא עלי פחד ורעדה ופחדו רוב עצמותי (מליצה לגדלות הפחד): (טו) וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי מראה הנבואה חלפה על פני והעמידה את שערותי כמסמרים:
משנת ההלכה
ב. כוונת המשנה להלכה ומה לא נפסק להלכה
נאמר בברכות מב. "ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון" ונאמר בגמ' "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים..." כלומר דין זה שנאמר במשנה שאינו פוטר אל את היין שלאחר המזון אינו אלא בשבתות וימים טובים.
דוגמא נוספת במשנה כתובות כט. אלו נערות שיש להן קנס כלומר אלו נערות שהאונס אותם חייב לשלם קנס 50 כסף כמפורש בתורה ונאמר בגמ' "נערה אין קטנה לא" כלומר מדוייק מהמשנה שרק נערות מעל גיל 12 ועד גיל 12 ו6 חודשים יש להם ולא קטנות מתחת לגיל 12 וממשיכה הגמ' "מאן תנא" מיהו התנא הסבור כך להלכה "אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתניא... וחכמים אומרים קטנה מבת שלוש שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס". שדין זה במוזכר במשנה אינו אלא דעת יחד ולהלכה גם לקטנה יש קנס
ג. השואת האמור במשנה למקומות נוספים במשנה או בברייתות או מדרשים
נאמר בעירובין ב. (וכעין זה בסוגיא סוכה ב.) "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה – ימעט" אומרת הגמ' תנן התם: (כלומר נאמר במשנה בסוכה ב.) סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר. (כלומר ישנה השואה בין הדינים והלכותיהם שוים) מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה וגבי מבוי תני תקנתא (כלומר מדוע בדין עירוב נאמר מה תרנת המבוי בכך שימעט ובסוכה לא נאמר למעט אלא שהסוכה פסולה) - סוכה דאורייתא - תני פסולה, מבוי דרבנן - תני תקנתא
דוגמא נוספת בבא קמא ב. נאמר במשנה "ארבעה אבות נזיקין השור, והבור, והמבעה, וההבער". ומדייקת הגמ' "מדקתני אבות - מכלל דאיכא תולדות" (כלומר מכך שיש אבות ברור שיש להם תולדות) "תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן גבי שבת תנן: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת; אבות - מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן ... גבי טומאות תנן, אבות הטומאות: השרץ, והשכבת זרע, וטמא מת; תולדותיהן לאו כיוצא בהן, דאילו אב מטמא אדם וכלים, ואילו תולדות - אוכלין ומשקין מטמא, אדם וכלים לא מטמא. הכא מאי?" כלומר האם תולדות נזיקין יהיו כמו בשבת שדינם שוה לאבות או כמו טומאה שאין התולדות שוות לאבות
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רמב"ן חזקוני
[6] רמב"ן
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רבינו בחיי
[15] ת"י
[16] רמב"ן
[17] ספורנו
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] חזקוני
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אבע"ז
[22] ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה