מקרא
במדבר פרק יח
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ בני קהת תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ לשמור שלא יכנסו זרים ישראלים לעזרה במקום האסור להם[1] וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם שהלוים לא יכנסו במקום בו מותר רק לכהנים[2]:
(ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ פי' אחיך ממטה לוי שהוא שבטו של אביך[3] הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת:
(ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל ישמרו משמרתך שהוא בית קדש הקדשים, ומשמרת כל יתר המשכן, וזה חוץ לקרשי המשכן[4] אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שהם בתוך המשכן שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב.וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ אל המזבח. החיצון שהוא מזבח העולה, אף על פי שהוא חוץ לקרשים[5] וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם:
(ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל לפנים מן הקלעים והוא כל החצר וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אתם הכהנים אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ המשכן לפנים מן הקרשים[6] וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה מתנה הוא לכהנים מה שנתן הקדוש ברוך הוא הלוים להם לעזר, שהרי אם לא היה שהלוים נתונים להם, היו צריכין הכהנים לעשות הכל[7] נְתֻנִים לַיקֹוָק לשם הם מסורים ולא לכהנים[8] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם שתהיו מצוים בתמיד בבהמ"ק. בין שיהיה איזה דבר המזבח או איזה דבר מבית לפרכת. חובה על הכהנים להיות מוכנים[9] לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת תשמרו שלא יקרבו הלוים אל כלי הקדש[10]. וַעֲבַדְתֶּם אתם בעצמכם תעבדו אם יביא אחד קרבן לכהן להקריב. לא ימסור לאחר להקל עבודתו ממנו. אלא יעבוד בעצמו[11] עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי[12] וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת כלומר הזר מהכהנים, כגון חלל ואפילו לוי[13]: ס
(ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ בשמחה[14] אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי שתשמרם כתיקונן בטהרה התרומות כגון חלה ובכורים[15] חזה ושוק קדשים המורם מן הקדשים ותרומה גדולה ותרומת מעשר[16] לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה לגדולה וכבוד שתאכלם כדרך שהמלכים אוכלים[17] וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם שיהיה פרנסה להם לעולם[18]:
(ט) זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מקרבנות קדשי קדשים להוציא קדשים קלים שנאכל גם לבעלים[19] מִן הָאֵשׁ ממה שלא הוקרב באש על המזבח[20] כָּל קָרְבָּנָם שהוא קדש קדשים לְכָל מִנְחָתָם קרבן מנחה וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי האשם המושב לה' לכהן זהו גזל הגר שאין לו יורשין[21] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ:
(י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ תאכלנו בקדושה חמורה שלא תנהוג בו מנהג קדשים קלים אלא שיהיה אצלכם קודש קדשים[22]. וי"א שהכונה שיאכלוהו בעזרה ונקרא קודש קדשים כנגד חצר המשכן[23] כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ:
(יא) וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם מה שהבעלים נותנין לכהנים מן הקדשים הקלים שיש לבעלים חלק בהם[24] לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שהרי אלו טעונין תנופה לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ שעדיין אתך ולא נישאו[25]לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ אפילו עבדים ושפחות[26] יֹאכַל אֹתוֹ:
(יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר כל המובחר שבשמן וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וכל המובחר ביין וְדָגָן לדעת רש"י ותוס' אינו אלא חמשת המינין. ולשיטת הרמב"ם והיא שיטת גאוני קדמאי דגן משמעו כל דמידגן ונכלל בזה פרי אילן ומיני קטניות לאפוקי ירקות[27] רֵאשִׁיתָם תרומה גדולה שהיא ראשית לכל המתנות[28] אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיקֹוָק לְךָ נְתַתִּים:
(יג) בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם לדעת רש"י ותוס' ריבה הכתוב יותר מתרומה וחייב בכל שבעת המינים. ולדעת הרמב"ם להיפך דייק הכתוב דוקא שבח הארץ שהוא ז' מינים[29] אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיקֹוָק כמצות הביכורים להעלותם לבית המקדש לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ לומר שרשאי הכהן לקחת הביכורים לביתו:
(יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה כל מי מישראל שיחרים סתם שום דבר מנכסיו נאסר לו ולכל ישראל ויהא לכהנים העובדים באותו משמרת[30]:
(טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר בבהמה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כדין האדם כך דין ההבמה[31] יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
נביא
פתיחה לספר מלכים
על ספר מלכים נאמר במסכת ברכות דף נז: "תנו רבנן, שלשה מלכים הם: הרואה דוד בחלום - יצפה לחסידות, שלמה - יצפה לחכמה, אחאב - ידאג מן הפורענות. שלשה נביאים הם: הרואה ספר מלכים - יצפה לגדולה, יחזקאל - יצפה לחכמה, ישעיה - יצפה לנחמה, ירמיה - ידאג מן הפורענות". ובצל"ח שם פירש "הדבר תמוה, חדא דאמר ג' הם וחשיב ארבע מלכים יחזקאל ישעיה ירמיה, ועוד מה ענין מלכים לנביאים. ולולי דמסתפינא אמינא דטעות סופר הוא, והרואה ספר מלכים מקומו קודם ג' נביאים הם, ואדלעיל קאי שאמר ג' מלכים הם, והיינו מלכים פרטים שרואה המלך המיוחד ההוא בחלומו ומראה כל אחד לפני ענינו, ואח"כ אמר שהרואה ספר מלכים בחלומו, אף על פי שיש שם בספר ההוא כמה מלכים שהיה סופם פורעניות כמו אחאב ויהורם בנו ואחזיה מלך יהודה שהרגם יהוא, וכמו כן עוד ממלכי ישראל שנהרגו וצדקיה ויכניה, אעפ"כ אזלינן בתר רוב הספר ויצפה לגדולה".
ספר מלכים הינו הספר האחרון מנביאים הראשונים. אמנם חשוב להבדיל בין מה שהנביא וחז"ל מתייחסים אליו כנביאים ראשונים לבין מה ששגור בפינו כנביאים ראשונים מקור המושג הזה הוא לכאורה מהנאמר בנביא זכריה פ"ז פס' ז "הֲל֣וֹא אֶת־הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א יְקֹוָק֙ בְּיַד֙ הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֔ים בִּהְי֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יֹשֶׁ֣בֶת וּשְׁלֵוָ֔ה וְעָרֶ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ וְהַנֶּ֥גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֖ה יֹשֵֽׁב" ושם ביארו המפרשים שהכונה לנביאים הקדומים ומתוך פשטות הפסוק נשמע שהנביאים שנתנבאו בהיות ירושלים בשלוה הם המוגדרים כנביאים הראשונים וכן משמע במסכת יומא נג: אבן היתה שם (בבית המקדש) מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת ובסוטה מח: נראה הדבר כשנוי במחלוקת "משמתו נביאים הראשונים. מאן נביאים הראשונים אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה.... אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מאן נביאים הראשונים? לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו; דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול...." ועיין גם בפירוש ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ט "שמתו נביאים הראשונים - כל הנביאים נקראים נביאים ראשונים, חוץ מחגי זכריה ומלאכי וחבריהן דאחרונים נינהו, שהיו בבנין בית שני"
אך מצינו התייחסות לחלוקת הספרים לנביאים ראשונים בפתיחת האלשיך על ישעיהו
כי כאשר עד כה ברכני ה' בתורת משה וחמש מגילות וכתובים ונביאים ראשונים, כה יעשה וכה יוסיף להפליא חסדו לי בספר הזה ..." חלוקה זו מצינו במהרש"א חידושי אגדות ברכות דף לא. ד"ה שכן מצינו בנביאים הראשונים כו'. "ליכא לפרושי נביאים ראשונים דהיינו שאנו קורין נביאים ראשונים דהיינו יהושע שופטים שמואל מלכים ... אלא דודאי לא איירי כלל בהנהו נביאים ... ונביאים הראשונים דקאמר ליכא לפרושי לפי זה לאפוקי האחרונים ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי כדאמר' בפ"ב דסוטה (מח:) מאן נינהו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי ... אלא נביאים ראשונים לאו דוקא אלא שהם ראשונים לדורות הללו".
ועיין בגבורת ארי יומא דף נג: ד"ה מימות נביאים ראשונים. שהוסיף חלוקה נובפת בתואר נביאים ראשונים וז"ל " פירש רש"י דוד ושמואל מפ' במס' סוטה. ואני תמה דהא במסקנא התם לא קיימא הכי ומפ' התם מאן נביאים ראשונים לאפוקי חגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו ולי נראה מהא דאמרינן בפרק ג' דתענית (דף כ"ו) התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות ואמר בגמרא התם דדוד ושמואל העמידו על כ"ד אלמא קרי להו נביאים ראשונים התם וההיא דהכא יש לומר נמי כן דהא דוד עם שמואל מצאו מקום המקדש מן התורה כדאמרינן בפרק ה' דזבחים (דף נ"ד)".
ועיין בלבוש יורה דעה סימן רפג וז"ל "סדרן של נביאים.... וטעמא דמילתא, נביאים ראשונים כן היו זה אחר זה, יהושע היה בראשונה ואחר כך השופטים, ובסוף השופטים היה שמואל שופט והוא משח שאול למלך על ישראל ואחר כך משח דוד, ומשם ואילך נמשכין כל המלכים עד נביאים האחרונים, ובנביאים האחרונים אף על פי שלא היו מציאותם כן, שהרי ישעיה היה קודם ירמיה ויחזקאל, והושע שבראש תרי עשר היה קודם ישעיה, מכל מקום סדרום כן, משום דמלכים שבו סיים נביאים ראשונים סופיה מדבר בחורבן ירושלים וירמיה כוליה חורבן, ויחזקאל רישיה חורבן וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא,
כתובים
איוב פרק ט
(טז) אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי קראתי לו בתחנונים שיחמול עלי האם יענני לֹא אַאֲמִין כִּי יַאֲזִין קוֹלִי ולא אאמין שה' שומעי: (יז) אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי אפילו על עבירות שהן כחוט השערה משפשף אותי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם מרבה לי פצעים שלא מגיעים לי: (יח) לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי לא נותן לי מנוחת נפש כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים ומשביע אותי מרירות: (יט) אִם לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה אם ארצה להתמודד איתו בטענות ודאי ינצחני שהוא יותר אמיץ וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי ואם ארצה לבוא איתו במשפט מי יקבע לנו זמן למשפט: (כ) אִם אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי אפילו אם אצדק בטענותי פי יכשיל אותי תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי אני שהולך בתמימות ה' יעשה אותי עיקש (שלא הולך בתום): (כא) תָּם אָנִי באמת אני יודע בהתנהגותי שאני תם ולא חטאתי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי ולא אדע במה אמצא מנוחה לנפשי ולכן אמאס בחיי: (כב) אַחַת הִיא הגעתי למסקנה אחת בדעתי על הנהגת ה' עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה שתם ורשע הוא מכלה היינו שלא מתנהג עם הצדיקים כפי שראוי: (כג) איוב מביא ראיה לטענתו שאין השגחה על מעשי בני האדם אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם שפתאום בא שוט שמכה את האדם הצדיק לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג שאפילו אם צדיקים נמסים מהשוט הוא לועג להם: (כד) אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה נתת את הארץ בידי רשע שמכסה את פני השופט שלא יראה ויעשה משפט צדק אִם לֹא אֵפוֹא מִי הוּא ואם זה לא כך אם כן אפוא מי הוא זה שמכלה אותי ומשחית הכל: (כה) וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ כל ימי חיי עברו עלי מהר יותר מן הרץ לֹא רָאוּ טוֹבָה וברחו ממני ולא ראיתי בהם טובה: (כו) חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה עברו בכזאת מהירות כמו שהן על אוניות האויב שנוסעות מהר מאד כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל כמו שנשר טס במהירות על האוכל שרואה מלמעלה: (כז) אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אם אומר בליבי שאשכיח ממני את טענותי וכאבי ואעזוב מעלי את הפנים הכאובות והדוויות אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה ואתאפק על רצונותי אלו (להשיח את טענותי): (כח) יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי אע"פ שאשתוק אני מפחד שיבואו עלי כל עצבותי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי שידעתי שלא תנקה אותי מחוליי למרות שתיקתי: (כט) אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה זֶּה הֶבֶל אִיגָע אני ממילא ארשע בדיני אז למה לי לאתיגע לבא בדין: (ל) אִם הִתְרָחַצְתִּי במו בְמֵי שָׁלֶג אפילו אם אתרחץ במי שלג (שהם זכים מאד) וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי ואתנקה בסבון את כפות ידי:
משנת ההלכה
א. לאחר שלומדים לימוד ראשוני פעם אחת שבו מבינים את מבנה הסוגיא ומטרותיה כמבואר לעיל יש לחזור פעם שניה ובחזרה זו ללמוד בדרך פרט כלומר מה היתה סברת המקשה ומה ההבדל לדינא בין ההבנות השונות והאם חלקי הסוגיא תואמים זה לזה או לסוגיות אחרות
ב. לדוגמא הסוגיא שלמדנו שאלה הגמ'
ג. "למה לי למתנא זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי? ליתני חדא! - חדא קתני: זה אומר אני מצאתיה וכולה שלי, וזה אומר אני מצאתיה וכולה שלי." וכאן יש לשים לב למה היתה כוונת המקשן האם הבין שכתוב פה שני מקרים ורצונו היה שנכתוב אחד וממילא נדע את השני או שכוונתו היתה שמכיון שמדובר על מציאה מה יש צורך להוסיף כולה שלי
ד. ועל תירוץ הגמ' שאומרת חדא קתני יש לעיין איך ניתן לומר שדבר אחד הוא הרי כתוב "זה אומר" פעמיים וא"כ ברור ששני דברים הם
ה. ועל מה שאומרת הגמ' "אי תנא אני מצאתיה, הוה אמינא: מאי מצאתיה - ראיתיה, אף על גב דלא אתאי לידיה...." יש לשאול שאלה הגיונית איך יזכה אדם בדבר רק על ידיד שראה והתכוון שיהיה הדבר שלו
ו. שאלות אלו הינם שאלות שעל ידי הבנת מבנה הסוגיא והתכלית שלה אדם מתרגל להגיע אליהם לבד ובאמת שאלות אלו מופיעות בראשונים בספר שיטה מקובצת (עיי"ש מה שתירצו) אך חשוב כאן לחלק בין לימוד עיון ללימוד בקיאות. בלימוד עיון שאלות אלו יש לבררם ולחפש תשובות עבורם ובלימוד בקיאות שאלות אלו מכיון שאינם מעכבות את הבנת פשט הסוגיא חשוב לכותבם לזיכרון ולעיון בזמן אחר ולהמשיך הלאה
ז. כמו כן חשוב להבין שבסוגיא בה ברורים המשא ומתן המסקנות הקושיות והמימרות אפילו אם ישנם שאלות על כך אין זה אומר שהסוגיא אינה ברורה אלא שיש עליה קושיות.
ח. אחר לימוד פעם שניה כדאי לחזור פעם שלישית ולאחר מכן פעם רביעית בעל פה את תוכן הסוגיא אפשר גם שהחזה השלישית והרביעית ייעשו ביום למחרת לפני לימוד של הסוגיא הבאה
ט. חזרות אלו אינם לזיכרון אלא כדי שההבנה תהיה ברורה
י. מומלץ תמיד לחזור על לימוד היום הקודם לפני לימוד היום החדש ובסוף כל שבועיים לחזור על מה שלמדו בשבועיים אלו ובסוף חודש לחזור על כל החודש על מנת שלא לשכוח אמנם דבר זה הנו ייחודי לכל אדם וכל אחד מפתח את צורת החזרה שלו.
[1] שפתי כהן
[2] שפתי כהן
[3] אבע"ז
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] גור אריה
[8] חזקוני
[9] העמק דבר
[10] ר' יוסף בכור שור
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] ת"י
[15] ת"י
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רש"י העמק דבר
[18] העמק דבר
[19] אבע"ז
[20] רש"י
[21] רשב"ם
[22] רמב"ן
[23] רש"י רבינו בחיי
[24] ספורנו
[25] משך חכמה
[26] העמק דבר
[27] העמק דבר
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] העמק דבר
[30] רבינו בחיי
[31] ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה