פרשת בהעלותך יום ו'

מקרא

במדבר פרק יא

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֲיַד יְקֹוָק תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא:

(כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש הניח השנים המבוארים לקמן – אלדד ומידד[1] שמשה הטיל גורל ובו שבעים פתקים שכתוב זקן ושנים חלקים וכשראו שנים מן הזקנים שנטלו חלק, אמרו - עתה יתביישו, ולא רצו ליטול פתקיהם, אלא אמרו אין אנו ראוים לאותה גדולה, יהיו אילו שנים במקומינו, והלכו להם, ולא יצאו האהלה[2]  וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:

(כה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ שלא יספו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו[3]:

(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד אמרו - אין אנו ראוים לאותו גדולה, הוצא מהשבעים אל האוהל, ולא תצטרך לגורל, ולא יהיה בושת לאותן שיטלו חלק. ולפי שמיעטו עצמן, הוסיף הקב"ה גדולה על גדולתן, שהאחרים נתנבאו ופסקו, שבאו נבואתן מכחו של משה, והם נתנבאו ולא פסקו, לפי שבאה נבואתן מהקב"ה וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים בכתב שנכתבו שם השבעים ושנים זקנים כשנקבו בשמות לבא אל הגורל[4] וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:

(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע כי שרות יהושע איננו כשרות כל נער[5] וי"א שהיה זה גרשום בן משה[6] וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:

(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו מן המובחרים לשרת את משה כי אחרים היו עמו[7] וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם:

(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי בשבילי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְקֹוָק נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְקֹוָק אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם שיתנבאו אפילו אם לא יאצל ממני[8]:

(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הלך בליווי עם הזקנים לחלוק להם כבוד. והפורענות לא בא עד שהלכו להם איש לאהלו[9]:

(לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְקֹוָק וַיָּגָז הפריח שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ ונפרש עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ כמהלך יוֹם כֹּה לצפון וּכְדֶרֶךְ וכמהלך יוֹם כֹּה לדרום[10] סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות[11]:

(לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים "חומר" ו"כור", אחד הוא, וכור ל' סאין, ועשרה חומרים - ג' מאות סאין, והם עשר סאין ליום ש' סאין שלשים יום לממעיט[12] וַיִּשְׁטְחוּ פרשו לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה:

(לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת לאחר שהספיק בשר לכולם כדי שלא יאמרו לא נגפם אלא מפני שלא היה בידיו יכולת להספיק בשר לכולם[13] וְאַף יְקֹוָק חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד דבר היה[14]:

(לד) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים:

(לה) מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם אל חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת: פ

במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית יש אומרים כי משה מלך על כוש  - כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו מלך היה בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה כושית אחת ולא שכב עמה[15]. וי"א שזאת הכושית היא צפורה, כי היא מדינית והמדינים הם הישמעאלים, הדרים באהלים בעבור חום השמש ואין בהם לבן וצפורה היתה שחורה דומה לכושית, וחשדו למשה שפירש מצפורה בעבור שאינה יפה[16]אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית - הגיד לך הכתוב - כי בודאי אשה כושית לקח[17]:

(ב) וַיֹּאמְרוּ ודאי לא פירש ממנה בשביל הנבואה הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר בנבואה ואין המשכב אסור לנו[18] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק:

(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע[19]: ס

(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה, ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר[20] ונאמר מיד אחרי שדיברו שלא יוכלו לומר משה קבל עלינו לפני המקום[21] אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד[22] צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:

(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם כדי שלא לומר הדברים הבאים בפני משה[23] וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:

(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דבר ה'  יְקֹוָק בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע  לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם אלא במראה, לשון נקבה, ולא בהקיץ, כמו שהיה הענין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכן במיכיהו ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל זה במראה הנבואה בלי ספק, לא בהקיץ[24] בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:

(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן קבוע ומיוסד כל שעה ביום[25] הוּא כבן בית שיכנס בלא רשות ואם יצטרך ידבר צרכיו ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו ואם לא אין לכם רשות לשאול[26]:

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ בלא אמצעות מלאך[27] והנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו וּמַרְאֶה לשון זכר, הנקרא אספקלריא המאירה אצל רז"ל[28] וְלֹא בְחִידֹת אני מראה לו הדבר ממש כמו שהוא ולא על ידי חידה ומשל, וכולם מבינים מה שהוא אומר בשמי. והכל בא ממני, כי אני מגלה לו כל הסוד, כמו שאדם עושה עם שלוחו הנאמן לו, שמגלה לו כל סודו[29] וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט מראה אחורים כדכתיב וראית את אחורי[30] וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:

(ט) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּם וַיֵּלַךְ הכבוד[31]:

(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בך ודיברנו בטיפשות[32] לפי שהדיבור באותו ענין אולת היא לו למדברה וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ בשכינה[33]:

(יב) אַל נָא תְהִי מרים כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ כלומר צרעת הבאה מתולדתו שכשיוצא מבטן אמו בשרו מת ונאכל ולקוי, ואין דרכו להרפא לעולם, כי תולדתו הוא. אבל זה הלקוי אינו תולדתה אלא על ידי חטא בא לה, ועל ידי תפילה ותשובה דין הוא שילך, ולפיכך התפלל עליה ותחיה המכה[34]:

(יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אֵל אתה שיש הגבורה בידך[35] נָא בבקשה רְפָא נָא עתה עכשיו[36] לָהּ ולא נצטרך לבושה להוציאה מחוץ למחנה[37]:

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים וראויה היא לזאת הבושה[38] תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:

(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם לפי שלא נעלה הענן. וכבוד גדול נעשה לה שהמתינו לה הענן וכל ישראל שבעה ימים עד שתתרפא[39]:

(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת לומר, כאשר נסעו מחצרות לא נסעו ממדבר אל מדבר אחר, כאשר עשו במסע הראשון (לעיל י, יב) שנסעו ממדבר סיני ויחנו במדבר פארן, אבל נסעו מחצרות, אשר היא במדבר פארן, ויחנו במקום אחר מן המדבר ההוא עצמו, והוא קדש ברנע, כי משם נשתלחו המרגלים[40] וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן הוא קדש ברנע וכך היה מעשה בכ' באייר באו מחורב לקברות התאוה ולא נאמר התקדשו למחר עד כ"ב באייר ועל זה נאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד חדש ימים עד ולא עד בכלל והוו להו כ"ב בסיון ואכלו השליו שבעת ימים מאייר וכ"ב בסיון ובאותו יום עצמו כ"ב בסיון באו לחצרות למחר ביום כ"ג הזמינו עצמם ליסע מחצרות ונשתהו שם עד האסף מרים ביום השביעי דהיינו כ"ט בסיון ובאותו יום עצמו באו לקדש ברנע ושלחו המרגלים כדאיתא במסכת תענית: פ

סליק פרשת בהעלותך

נביא

שמואל ב פרק כ

(יא) וְאִישׁ עָמַד עָלָיו אצל החלל מִנַּעֲרֵי יוֹאָב וַיֹּאמֶר מִי אֲשֶׁר חָפֵץ בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר לְדָוִד אוהב לדוד אַחֲרֵי יוֹאָב ילך אחרי יואב, ולא יעמוד פה על החלל:

(יב) וַעֲמָשָׂא מִתְגֹּלֵל בַּדָּם בְּתוֹךְ הַמְסִלָּה וַיַּרְא הָאִישׁ כִּי עָמַד כָּל הָעָם וַיַּסֵּב אֶת עֲמָשָׂא מִן הַמְסִלָּה הַשָּׂדֶה וַיַּשְׁלֵךְ עָלָיו בֶּגֶד כַּאֲשֶׁר רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו וְעָמָד:

(יג) כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה אחר שהוסר מן המסלה עָבַר כָּל אִישׁ אַחֲרֵי יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:

(יד) וַיַּעֲבֹר שבע בן בכרי שהיה בורח כששמע שרודפין אחריו עבר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עד אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה וְכָל הַבֵּרִים מקומות הסמוכות לבארות שהיו לבנימן נקראים ברים ס ויקלהו וַיִּקָּהֲלוּ וַיָּבֹאוּ אַף אַחֲרָיו נקהלו עם שבע בן בכרי לעזרו וגם באו אחריו:

(טו) וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה דרך כובשי עיר, לשפוך עפר מול החומה, לעשות תל גבוה, ועולים עליה להלחם עם העיר אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל הוא החומה הפנימית וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה כי עם הסוללה הרסו החומה החיצונה והיו משתדלים להשחית גם כן החומה הפנימית:

(טז) וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ:

(יז) וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי:

(יח) וַתֹּאמֶר לֵאמֹר דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר היה לך לדבר לשלום בראשונה, אם שלום יענוך ויפתחו לך, לא היה לך להלחם עליהם שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל אם שאלו בני חילך בשלום העיר הזאת, ששמה אבלוְכֵן הֵתַמוּ מלשון תם והשלמה מיד היו בני העיר משלימים עמכם:

(יט) אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אמרה בשם כל בני העיר, הן אנכי מעולם מבעלי השלום והנאמנים שבישראל, ולא נמצא בי מעולם מרד לשקר במלך. למה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּעתשחית נַחֲלַת יְקֹוָק: פ

(כ) וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית:

(כא) לֹא כֵן הַדָּבָר שאני בוחר ומבקש להמית ולהשחית, אלא כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה:

(כב) וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ: ס

(כג) וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל לפי שרצה דוד להעמיד את עמשא תחתיו להיות שר הצבא, ולזה אמר כאשר הומת עמשא, נשאר יואב בשררותו על כל הצבא, כמו שהיה וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הכרי הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי שהיה מופלא שבבית דין והיה ראש לסנהדרי גדולה והוא היה כהן כאמ' בניהו בן יהוידע הכהן וזה כבר ראוי שיהיה הגדול שבסנהדרין כהן כאמרו בתורה ובאת אל הכהן:

(כד) וַאֲדֹרָם עַל הַמַּס הוא היה ממונה לגבות המס מהגוים אשר היו למס ומישראל וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר הוא היה מזכיר לאדורם את דבר המס ושולח אותו לגבותו:

(כה) ושיא וּשְׁוָא סֹפֵר וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים שרי הכהנים, צדוק היה ממונה לכהן גדול לשמש בימי שלמה, ואביתר היה סגן, במקום בנו אחימלך הנזכר למעלה:

(כו) וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי ממשפחת יאיר והיה מתקוע ששם יצרו הרבה שמן וזהו לשון יאיר הָיָה כֹהֵן איש חשוב לְדָוִד כלומר שעשאו שר ושופט: ס

כתובים

איוב פרק ב

(ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ עדיין אתה מחזיק בתמימותך ובעצם בָּרֵךְ קלל את אֱלֹהִים וָמֻת כי זה עדיף לך מכל הייסורים האלה אשתו רצתה בטובתו כדי שלא ימשיך לצפות שה' יאריך את  ימיו ע"י שהוא ממשיך בתמימותו וצדקותו. והיא היתה עובדת  ה' רק ע"מ לקבל שכר ולא הסכימה עם דרך בעלה שקיבל את  דינו בהשלמה אחר שהיה כ"כ תם וישר... ואבד שכרו: (י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר כמו אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי שיבוא זמן ש- גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו לקלל את הקב"ה: פ (יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ והם נפגשו יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לנודד עליו בראש ולהשתתף בצערולוֹ וּלְנַחֲמוֹ: (יב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ כי פניו נשתנו מאוד בגלל רוב הצרות ומהכאובות וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה שזה היה מנהג אבילות: (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ להשתתף בצערו שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד ולא מצאו דרך לנחם אותו:

איוב פרק ג

(א) וכאשר עברו שבעת הימים אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ שנולד בו: פ (ב) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ג) יֹאבַד איוב מקלל למפרע את היום או את הלילה שבו נולד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר נגזר הֹרָה גָבֶר והלילה שבו נגזר ונקבע ההריון של הגבר איוב הלואי והיה נאבד: (ד) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל שה' לא היה דורש ומבקש להתבונן על אותו יום  שנולדתי וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה לא תזריח בו אור: (ה) יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת ימאסו ויטנפו אותו החושך והצלמות תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה אפילה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם החושך והאפילה שיפחידוהו כמו המרירי יום שמקללים  את מזלם ויום לידתם ויש להם פחד ממנו: (ו) הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל שיקח את הלילה שנולדתי האפילה אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹאולא תהיה בו שמחה  להיות נחשב בימי השנה: (ז) הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד הלוואי והיה הלילה ההוא שומם אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ ובלי רננה ושמחה: (ח) יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָןשיקללו אותו הסופדים שמקללים את הימים שהיתה בהם  פורענות שהם עתידים לעורר את קינותיהם ולספוד: (ט) יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן יהיו חשוכים כוכבי הערב של יום לידתי יקוה לאור ולא יהיה לו וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר ולא יראה בתחילת הבוקר: (י) כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי יהיה היום מקולל כי לא סגרו מזלות היום ההוא את פתח יציאתי מרחם אימי ואז היה נסתר כל העמל והסבל ממני:

משנת ההלכה

דרך לימוד הלכה

       א.       מעיקר דין הגמ' בחיוב לימוד מקרא משנה וגמרא חלק המשנה הוא הלכות פסוקות ללא טעם ולימוד הגמ' הוא לימוד הטעם.

        ב.        אך בימינו שאנו לומדים הגמרא בנפרד מן ההלכה כלימוד בפני עצמו, צריך ללמוד את ההלכה בטעמיה כלומר כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ אלא לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בכל יום ויום שליש זמן לימודו.

         ג.         כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בור, ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד, ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות.

        ד.        ולפיכך גם אם לומד מספרות הפוסקים יעיין בקצרה במקורות שמובאים כמו למשל בלימוד הלכות שבת אם לומד שמירת שבת כהלכתה או אורחות שבת צריך לעיין גם בהערות כדי לדעת הטעמים בקצרה.

       ה.       והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ משא"כ תורה שבע"פ המשנה והתלמוד שהן ההלכות בטעמיהן חייב הוא מן התורה לחזור עליהן כל כך עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כל כך ובלימוד ההלכה במיוחד חייב לחזור פעמים רבות עד שיהיה שגור בפיו עד כדי שאם ישאלו אותו ידע להשיב מיד וכמש"כ על כך בסמ"ג (ספר מצוות גדול) בהקדמתו "והתורה הזהירה (דברים ו, ז) ושננתם לבניך שיהו מצות התורה מחוברין בפיך ובפי בניך כחרב שנון שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד" (קידושין ל, א).

לימוד הלכה – חובת לימוד תרי"ג מצוות

         ו.         בסמ"ק בהקדמתו כתב, "ובקשתי כל איש לקרא בכל יום עמוד אחד (מספר הסמ"ק) למען ייטב לו... וכל המרבה הרי זה משובח ללמוד בכל יום פירוש משני מצות או ג' והכל לפום צערא אגרא.

         ז.         וכן בש"ך בהקדמה לספר פועל צדק כתב וז"ל "מפני שראיתי בני עמנו אין משימין על לב להיות התרי"ג מצוות שגורים בפיו, וכו', ולדעתי שלזה כיונו חז"ל באמרם עתידה תורה שתשכח מישראל, ע"כ סידרתי אותם לי ולבני גילי ולדורותי רשום בכתב אמת, וכו',":   

       ח.       וכן עיין בקדמה לספר אור השנים וז"ל "והנה בדור זה שבעו"ה עלינו נאמרה שעתידה תורה שתשתכח מישראל וכו', ועכשיו אין אתנו יודע המצוות מהכתובים ובפרט שיאמר אותם בפה מלה קודם שיקיימנה וכו', לכן יזהר כל אחד ואחד וביחוד מלמדי התינוקות ללמוד עם הנערים לאומרם בפה המצוות הנהוגות וכו', שידע המצוה איך נצטווה", וכו', ועיי"ש שחיבר תפילה על קיום כל המצוות:

        ט.       במנחת חינוך[i] בהקדמתו כתב, "ונתן ה' בלבי עוד בימי נעורי לחשוב עם נפשי, מה אשיב שולחי דבר ומה נענה ליום פקודה אם ישאולני משפט צדק על יסוד המצוות ומנינם, אשר חובה על כל ישראל לידע אותם, כי המה יסוד התורה שבכתב ושבעל פה":

         י.         וצריך שילמד המצוות על מנת שיהיו כל המצוות שגורים בפיו כמש"כ בסמ"ג בהקדמתו כתב "עניין ספר הזה כי הוא לידע יסוד המצות על פי הקבלה ולא [כל] חילוקיהם באורך.... ויש אדם שילמוד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצוה אחת כמאמרה בעל פה מחמת אורך הגמרא ופלפולה ומצוה אחת מפוזרת הנה והנה והתורה הזהירה (דברים ו, ז) ושננתם לבניך שיהו מצות התורה מחודדין בפיך...."

      יא.     ועיין בספר המצות הקצר למרן החפץ חיים בהקדמה "וכדי שלא יקשה על האדם ללמוד כל המצוות עשה בפעם אחת, עצתי ללמוד מחציתם ביום ב' בשבוע ומחציתם ביום ה' בשבוע, וכן יעשה בכל שבוע ושבוע, ובהמשך הזמן יהיו שגורים בפיו כל המצוות עשה שאפשר לו לאדם לקיימן בזמן הזה. ואחר כך יעשה כן בהלאוין, ללמוד מחציתם ביום ב' בשבוע ומחציתם ביום ה' בשבוע, עד שבהמשך הזמן יהיו שגורים בפיו כל הלאוין שצריך ליזהר מהם. ובכל עת שתזדמן לפניו אחת ממצוות אלו יזכור לקיימן, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק (במדבר טו, לט): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" - שזכירה מביאה לידי עשיה".

      יב.      ועיין בשו"ת תורה לשמה סימן תכ "וראינו בכתבי רבינו הגדול האר"י זצ"ל מצינו (שכתב) וז"ל האדם צריך לקיים כל תרי"ג מצוות במעשה וכן בדיבור ע"ד מ"ש רז"ל כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכן במחשבה ואם לא קיים כולם בשלשה בחינות אלו יתגלגל עד שיקיים כל התרי"ג מצות בשלשה בחינות אלו עכ"ל וכנז' בספר הגלגולים כ"י נמצא זה חלק הקריאה הוא חיוב בפ"ע ולכן אנחנו צריכין לקרות כל תרי"ג מצוות בפה ויש תועלת הרבה בקריאתם להשלים חיוב חלק הדיבור".

---

[1] אבע"ז

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רמב"ן

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] אבע"ז

[6] רש"י

[7] חזקוני

[8] ספורנו

[9] רבינו בחיי

[10] ת"י

[11] רש"י

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] פי' ר' יוסף בכור שור

[14] אבע"ז

[15] ת"י רשב"ם

[16] אבע"ז

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] פי' ר' יוסף בכור שור

[22] רמב"ן

[23] פי' הטור

[24] ספורנו

[25] רשב"ם

[26] אבע"ז

[27] רבינו בחיי

[28] ספורנו

[29] פי' ר' יוסף בכור שור

[30] חזקוני

[31] אבע"ז

[32] ת"א

[33] רבינו בחיי

[34] פי' ר' יוסף בכור שור

[35] אבע"ז

[36] רבינו בחיי

[37] חזקוני

[38] ספורנו

[39] רבינו בחיי

[40] רמב"ן

---

[i] נכתב על ידי רבי יוסף באב"ד אב בית דין בטרנופול, ויצא לאור בשנת ה'תרכ"ט.