פרשת קרח יום ד'

מקרא

במדבר פרק יז

(יג) וַיַּעֲמֹד אהרון בתפילה ועשה מחיצה באמצעות המחתה^[1] בֵּין הַמֵּתִים שהיו חיים ביניהם^[2]. וּבֵין הַחַיִּים שהיו מתים ביניהם^[3] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה שלא חלה עוד שום אחד מהם בחולי מגפה^[4]:

(יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח:

(טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לשוב להתפלל שלא ישוב המשחית בעם^[5] וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה לגמרי ונרפאו החולים במגיפה^[6]: פ

(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת כולל מטה אהרן. ומנשה ואפרים נחשבו רק לשבט אחד, שבט יוסף ולא לקחו מטה רק מאפרים כי ידעו מברכת יעקב שלא יבחר במנשה נגד אפרים[7]. והטעם, כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר, אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ שם הנשיאים וי"א שם השבט^[8]:

(יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם בזה עשה את אהרן נשיא לשבט לוי והוצרך לפרש כי הם מטה אחד ונשיא אחד להם, לומר אע"פ שחלקתים לשתי משפחות, כהונה לבד ולויה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא ונשיא אחד להם^[9]:

(יט) וְהִנַּחְתָּם ותצניעם^[10] בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה מקום שמשם אני מזמן את דברי אליכם^[11]:

(כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי והנחתי מעלי דהיינו שלא יבא שוב מצב בו אצטרך להעניש את ישראל בעבור תלונתם שהם מלינים עליכם[12] אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם את אלה שעדיין מלינים ואת לה שילינו בעתיד^[13]:

(כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ באמצע מַטּוֹתָם:

(כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאֹהֶל הָעֵדֻת:

(כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח משה הוציאו להראות שפרח, ואז לעיני כל ישראל - וַיָּצֵץ צִיץ הנץ הפרי וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים ונגמר הפרי מיד לעיניהם^[14]:

(כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְקֹוָק אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ את שמותיהם על המטות^[15] וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: ס

(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת ששבט לוי הוא הנבחר לִבְנֵי מֶרִי לדורות הבאים שירצו למרוד^[16] וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:

(כו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ דוקא הוא ולא אהרון^[17] כֵּן עָשָׂה: ס

(כז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ בשריפה אָבַדְנוּ בבליעת האדמה שנאמר ויאבדו מתוך הקהל כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ במגיפה^[18]:

(כח) כֹּל הַקָּרֵב אל חצר אהל מועד הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְקֹוָק וכל שכן הקרב אל משכן יְקֹוָק ^[19] יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ האם הופקרנו למיתה.^[20] שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת. ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם והזר הקרב יומת שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו^[21]:

נביא

פתיחה לספר מלכים

מקומו של ספר מלכים הינו אחרי ספר שמואל כפי המבואר בברייתא במסכת בבא בתרא (יד:) ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים.... ומבואר שם בגמ' (טו.) שמחברו של ספר מלכים היה ירמיה הנביא "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות" ובעקבות זאת לפי סדרן של נביאים ספר ירמיה בא אחרי מלכים על אף שכרונולוגית  מקומו אחרי ישעיה כמבואר בגמ' שם (יד:) "כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא" ועיין בתוד"ה ירמיה (שם טו.) שהקשו מדוע לא כתב ישעיה את ספר מלכים הרי קדם ישעיה לירמיה ותירצו "לפי שנהרג ולא היה בסוף מלכים ממנשה ואילך ואפילו ספרו לא כתב".

חלוקת ספר מלכים לשני חלקים אינו חלוקה מקורית שחילקו חז"ל אלא נעשה ע"י תרגום ללע"ז והתקבל עד הים הזה אך אינו חלוקה שמקורה בכתבי הקודש כמבואר בפתיחה לספר שמואל

באברבנאל בהקדמה לספר שמואל כתב "אמנם ספר מלכים לא היה ראוי שיקרא בשם ירמיהו ולא בשם נביא אחר לפי שלא היה עקר הספור כי אם מעניני המלכים .. ולהיות עניני המלכים ההם מיוחסים אל עצמם לא לנביא ולכן נקרא הספר הזה על שמם... וכפי הדין היה ראוי שספורי עלי ושמואל להיותם משופטי ישראל יכנסו בספר שופטים ועניני שאול ודוד יהיו נכללים בספר מלכים", אך עניני שמואל דוד ושאול הוצאו מספר מלכים ונכתבו בספר בפני עצמ "למעלת השלם והקדוש שבשופטים שמואל הנביא ולשלמות המעולה שבמלכים דוד עבד ה'

עוד מייסד לנו האברבנאל שם שהנביא... אין זה לתכלית הספור המוחלט כספרי דברי הימים אשר יעשו האומות כלם מעניניהם, כי אם לתכלית הלמוד לעבודת האל ית'.

ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן תל"ג - 433 שנים ט' חדשים י' ימים,  ובספר ישן מצאתי שהאמת תי"א -411 ו' חדשים י' ימים[22]

כתובים

איוב פרק ט

מענה איוב

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) אָמְנָם יָדַעְתִּי באמת אני יודע שהאלוקים מעניש הרשעים כִי כֵן וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל ואיך יוכל האדם להיות  צודק בטענותיו מול ה': (ג) אִם יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ אם ירצה הצדיק להתווכח עם ה' לֹא יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי אָלֶף ה' לא יענה לו על טענותיו ואפילו על טענה מתוך אלף: (ד) חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ כאן איוב מדבר על ה' מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם מי יוכל לבוא אליו בדיבורים קשים ולהישאר שלם: (ה) הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ עוקר הרים ולא ניכר עליהם דבר שהפכם בכעסו: (ו) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ מרעיד אדמת הארץוְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן עמודי הארץ ירעדו רעדה גדולה: (ז) הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח לשמש גוזר עליה ולא תזרח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם יסגור את הכוכבים מלהאיר: (ח) נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ פורס השמים לבד וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם דורך על במות הים שהם הגלים שבים: (ט) עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה אלה שמות של מזלות שמושלים על חוקי  הטבע וְחַדְרֵי תֵמָן יש מספר חדרים במזל תימן: (י) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר שאי אפשר לבדוק ולהבנים מרוב גדולתם וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר בלי סוף: (יא) הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף ה' עובר במהירות וחולף וְלֹא אָבִין לוֹ עד שאני לא מספיק להבין ולראות את מעשיו איתי: (יב) הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ יחטוף. שאם ה' חוטף מי יוכל להחזיר ממנו מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה: (יג) אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ אלו-ה ה' לא מחזיר את כעסו בגלל "אילוצים" ומחאות תחתו תַּחְתָּיו שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב מתחת ה' הלכו בכפיפות קומה המתנהגים בגאוה: (יד) אַף כִּי אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ אף האם אני יכול לענות לה' ולבחור טענו טובות נגדו: (טו) אֲשֶׁר אִם צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה שאפילו אם צדקתי בטענותי לא אענה לו לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן לשופטי אתחנן שלשופט מדברים בתחנונים: (טז) אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי קראתי לו בתחנונים

משנת ההלכה

       א.       בלימוד הגמ' יש ללמוד לימוד ראשוני בדרך כלל כלומר ללמוד את הסוגיא המבוקשת בצורה בה עיקר ההתייחסות היא למה כיוונה סוגיא זו, כלומר א. מה מטרת הסוגיא האם לבאר פיסקה במשנה או להביא חולקים עליה. האם להוסיף על הנאמר בו או לשאול סתירה ממקום אחר. ובמקרה בה הסוגיא אינה מתייחסת למשנה אלא לברייתא או מימרת אמורא  מהי השאלה, התשובה, הראיה, מי אמר למי, ומה המסקנא.

        ב.          לדוגמא: מסכת בבא מציעא ב.

  "למה לי למתנא זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי? ליתני חדא! - חדא קתני: זה אומר אני מצאתיה וכולה שלי, וזה אומר אני מצאתיה וכולה שלי."

הגמ' מתייחסת לנאמר במשנה "שנים אוחזין בטלית, זה אומר: אני מצאתיה, וזה אומר: אני מצאתיה. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי". וכונתה לבאר כפילות לשון למה לומר זה אומר אני מצאתיה.... זה אומר כולה שלי.... שמשמעותם שוה ונשמעים כשני מקרים, כתוב רק אחד מהם כלומר מטרת הסוגיא לבאר את כוונת המשנה בכך שכתבה דבר מיותר. ועונה הגמ' שבאמת כתוב מקרה אחד מכאן הגמ' מנסה לברר האם נכון הוא לומר כך במשנה שכוונת המשנה למקרה אחד ועל תשובה זו שואלת הגמ'  "וליתני: אני מצאתיה, ואנא ידענא דכולה שלי! - אי תנא אני מצאתיה, הוה אמינא: מאי מצאתיה - ראיתיה, אף על גב דלא אתאי לידיה...." כלומר שנכתוב אני מצאתיה ונבין לבד שכוונתו לומר שהיא שלו כלומר יש כאן שאלה אחרת לחלוטין לא מדוע נכתבו שני מקרים מצאתיה ושלי אלא על פי התירוץ שנאמר עתה בגמ' שהוא משפט אחד שהמוצא אומר מצאתי והיא שלי גם אם תכתוב מצאתי נבין מעצמנו שכוונתו לומר שלי,  ועל זה מתרצת הגמ' אם היה נאמר רק מצאתיה הייתי חושב שהכונה לכך שמצאתי אבל לא הפכתי לשלי על ידי הרמתה אלא רק על ידי ראייה דבר שממשיכה הגמ' להוכיח שאינו עובד הלכתית ראייה לבד אינה מקנה את הזכות בחפץ ואינה הופכת אותו להיות שלו ולכן כתוב שלי כלומר שהפכתי לשלי על ידי פעולת קנין כלומר עברנו מיישוב לשון המשנה למקום בו מטרת המשנה להגיד לי הלכה כבדרך אגב על ידי לשון כפולה. הגמ' מאריכה עוד בשאלות ותשובות על הסבר זה ושואלת בסוף "מי מצית אמרת חדא קתני? והא זה וזה קתני; זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וכו'"! כלומר איך תוכל לומר שמקרה אחד הוא בו טוען המוצא מצאתי וזה שלי לא על ידי ראייה אלא על ידי הגבהה הרי לשון המשנה מורה על חלוקה לשני מקרים שונים זה אומר אני מצאתיה מקרה אחד וזה אומר כולה שלי מקרה אחר ואם כך אנו חוזרים לשאלה הראשונה מדוע כפילות הלשון בשלב זה הגמ' אינה חוזרת בה לכאורה מההלכה שלמדנו ביחס לקנית המציאה על ידי ראיה אלא רק שהמשנה לא התייחסה לענין זה ומתרץ על כך האמורא – "אמר רב פפא ואיתימא רב שימי בר אשי, ואמרי לה כדי: רישא במציאה, וסיפא במקח וממכר. וצריכא"  כלומר באמת שני מקרים הם אחד שבאו שנים בטענה חפני בית הדין על כך שהגביהו מציאה בשווה ומקרה אחר שדומה למקרה הראשון אבל עסוק במקח וממכר שטוענים שניים בפני בי"ד שנינו קנינו מהמוכר "וצריכא" כלומר יש בכל אחד מהם חידוש נפרד לעצמו ובכך נשארת הגמ' למסקנא

         ג.          

---

[1] ת"י

[2] העמק דבר

[3] העמק דבר

[4] ספורנו

[5] העמק דבר

[6] ספורנו

[7] מלבי"ם

[8] רמב"ן

[9] רמב"ן

[10] ת"א ת"י

[11] ת"א ת"י

[12] העמק דבר

[13] פי' ר' יוסף בכור שור

[14] רשב"ם

[15] אבע"ז

[16] רשב"ם

[17] העמק דבר

[18] ת"א ת"י רבינו בחיי

[19] רש"י

[20] רש"י

[21] רשב"ם

[22] דוק כי מלך ב' אלפים תתקכ"ד עד החורבן של"ח הרי תי"ד שנים, ודוד מת בעצרת ואז התחיל מלכות שלמה והחורבן היה ט' באב ואיך יצדק ט' חדשים או ו', ספר ירמיה מן י"ג שנה [למלך יאשיהו] (שהוא ג' אלפים רצ"ח) עד החורבן מ"א שנה ו' חדשים י' ימים (שם) הוי רק מ': (ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים של"ח)