מקרא
במדבר פרק כב
(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:
(ג) וַיָּגָר ויירא מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב בחייו[1] מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן שופטי מדין ולא היו להם מלכים באותו זמן כיון שסיחון אחרי שכבש את מדין לא איפשר להם להעמיד מלך[2] עַתָּה שכבשו סיחון ובנותיה עיירות ממלכת מואב יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ ויעשו כליה בכל הנותר[3] כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר בלשונו, שהוא כמסרק לפי שאין לו שנים למעלה אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר שהיה נודע לגבור ואיש מלחמה מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא ומכל מקום לא מלאו לבו להלחם בישראל[4]:
(ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שלוחים[5] אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה שהיא פדן ארם[6] אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר פרת פירוש ארם נהרים[7] אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ של בלעם שעמו ארמיים היו לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ שיורה על רבוי כמותם, עד שאין עין האדם שולטת לראות קצוות הקבוץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי:
(ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי קלל בשבילי[8] אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ אני ואתה אני במלחמה ואתה בקללה ומצינו קללה לשון הכאה[9] וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ שלקחו מיד סיחון שהיתה מתחלה שלי כשלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון[10] כִּי יָדַעְתִּי ע"י מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב[11] אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ בנבואה[12] וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:
(ז) וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם ששלח אל קוסם קוסמים כמוהו ועוד שלא יוכל להתעכב לאמר לא אמצא יום נבחר ושעה נבחרת ללכת ולקוב כי הם אנשי אומנותו[13] וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק:
(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר בבוקר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם לפי שלא היו מכירים שם במדין נתאכסנו עם בלעם, אבל זקני מדין שהיו ממדין נתאכסנו בעיר עם חבריהם[14]:
(ט) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם גילוי זה לכבוד ישראל היה[15] וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מצינו בכל הכתובים שישאל הקב"ה אלא לרשעים לאותן שהוא רוצה להטעותן כדי להאבידם ולהשמידם עדי עד[16] עִמָּךְ מי הם אצלך שהכינות עצמך לנבואה בעדם לדעת מה תעשה להם. האם הם אצלך כשואלי עתידות - ותרצה לדעת העתיד למען תגיד להם, או הם אצלך כמבקשים להשיג איזה דבר בקללתך, ודעתך עתה לשאול רשות אם תעשה חפצם[17]:
(י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:
(יא) הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה זו קשה מארה לי שהוא נוקב ומפרש[18] לִּי אֹתוֹ אוּלַי כך אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא אני ה' ברכתיו עוד מימי אבותיהם[19]:
(יג) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק ולא הזכיר זקני מדין כי בלק הוא העיקר והוא השולח אליו[20] לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְקֹוָק אין חפץ ה' בשליחות זה כלל[21] לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם כמו שאמר לו הקב"ה "לא תלך עמהם", ולכן שלח (טו) שרים רבים. במניין ונכבדים גדולים ומכובדים מן האחרים[22]:
(יד) וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ כי לא נחשבנו בעיניו[23]:
(טו) וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה:
(טז) וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי:
(יז) כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד פתח לו שוחד, כלומר אכבדך בכסף וזהב לשון "כובד", כמו "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב"[24] וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה:
(יח) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה:
נביא
הדומה והשונה בגלויות מלכות ישראל ויהודה
הדומה
כמו שהיו י"ט מלכים במלכות יהודה ככה היו י"ט מלכים במלכות ישראל. וכמו שמלך אשור בהיותו מולך בבבל הגלה מלכות ישראל, כמו שאמר (מלכים כ' י"ז כ"ד) ויבא מלך אשור מבבל, ככה בני יהודה הוגלו ג"כ ע"י מלך בבל והכשדים. וכמו שבגלות שומרון הוגלה הושע בן אלה מלך ישראל לבבל אסור ברהטים, ככה בגלות ירושלם נבוכדנצר מלך בבל אסר את צדקיהו מלך יהודה בנחשתים ויביאהו בבלה, לקיים מה שנאמר (דברי' כ"ח ל"ו) יולך השם אותך ואת מלכך. וכמו שמלכות ישראל הוגלה בשלש' פעמים כמו שזכרתי, ב' מהם בימי פקח בן רמליהו ואחד בימי הושע בן אלה, ככה מלכות יהודה הוגלה ג"כ בשלשה גליות, אחד בימי יהויכין ושנים בימי צדקיהו, כי ענין הגלות הזה שנעשה במיתת גדליה בן אחיקם שירים היה מהגליות הקודמים, אלה הם הדברים אשר השתתפו מלכות יהודה ומלכות ישראל בגלותם:
השונה
ראשונה שישראל בשלש הגליות אשר הגלם מלך אשור הוליך כלם אל לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, אמנם בני יהודה בכל גליותיו לא כלם ולא אחד מהם לא הביאום שמה. שנית בני ישראל הלכו בגולה דרך רחוקה, אבל בני יהודה הלכו אל בבל ואל עמון ואל מצרים ולשאר הארצות שהיו קרובים אליהם. שלשית בני ישראל גלו ראשונה מבני יהודה מאה ושלשים וארבעה שנה ובני יהודה גלו אחריהם אותם שנים. רביעית בני יהודה חזרו מהם לבית שני, ובני ישראל לא שבו עוד לארצם וכמו שאמר (שם כ"ט כ"ח) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, ודרשו חכמינו ז"ל שעליהם נאמר:
הנביאים שנבאו למלכי יהודה ומלכי ישראל ונכתבו נבואותיהם.
מרחבעם עד צדקיהו נבאו בירושלם, אחיה השלוני, שמעיה הנביא ועדו החוזה, ועזריהו בן עודד, וחנני הרואה, ויהוא בן חנני, ועובדיה, ויחזיאל בן זכריהו מבני אסף, ומיכיהו בן ימלא, ואלעזר בן דודיהו, וזכריה בן יהוידע, ואמוץ אחי אמציהו אביו של ישעיהו, הושע ועמוס וישעיהו, מיכה המורשתי, עודד, יואל ונחום וחבקוק וירמיהו וצפניהו וחולדה הנביאה ואוריהו ושריהו ויחזקאל שהם כלם ששה ועשרים נביאים. ואמנם למלכי ישראל נבאו, אחיה השלוני ועדו החוזה, יהוא בן חנני הרואה, אליהו התשבי, מיכיהו בן ימלא ועובדיה, אלישע בן שפט, יונה בן אמתי, הושע, עמוס, שהם כלם עשרה נביאים. הנה אם כן היו במלכות ישראל רשעים רבים ונביאים מועטים, ובמלכות יהודה היה הדבר בהפך, שלא היו הפושעים כל כך והיו ביניהם נביאים רבים, והיה זה להיות בתוכם ירושלם ומקדש ה' אשר שמה מקור הנבואה והשפע, וכמו שאמר (ישעיה ב' ג') כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם ולכן היה שזכו בני יהודה עוד לשלש' נביאים אחרי', חגי זכריהו מלאכי שנבאו בירושלם בשובם מבבל לבנות את הבית, ולהיו' התורה מורשה לבני יהודה העמידו להם ישיבות אחר החרבן בירושלם ובבבל ובנהרדעא ובסורא ובפומבדיתא ובמקומות אחרים בזמן התנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים שקמו אחריהם דור אחר דור, עד שבאה החכמה והתורה בספרד, ונתישבה שמה בשלמות ומעלה רמה עד כה שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר עם הגולה אשר הגלתה:
כתובים
איוב פרק יד
(ח) אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ אפילו אם העץ יזקין שרשיו יחלשו וגזעו ימות באדמה: (ט) מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע הוא יריח מים ויתאושש ויפרח ויוצא קציר - פירות כאילו ננטע מחדש כמו עץ חדש ורענן: (י) וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ אבל האדם נחלש ומת גווע ולא נמצא יותר: (יא) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ כמו מים של הים שגליו מגיעים ליבשה ואוזלים ומתיבשים וכמו נהר שאין לו זרימת מים ומתייבש: (יב) וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם כך האדם מת ולא קם מקברו עד שהשמים יתבלו ויזקינו ולא יתעורר משנתו בקברו לעולם ועד: (יג) מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי הלוואי שתסתיר אותי בשאול - בקבר עַד שׁוּב אַפֶּךָ עד שישוב כעסך ותחיה אותי ותוציאני מקבריתָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי תשים לי חק וזמן להיות מת ותזכור אותי ותחייני: (יד) אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי אבל עכשיו אם ימות אדם האם יחיה כל ימי צבאי - זמן חיי אני מיחל ומצפה שאמות ואחלוף מן העולם ואח"כ אחיה שוב ואחזור לעולם הזה: (טו) תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ תקרא לי למשפט ואני אענה את טענותי נגדך לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף שזה אני. תכסוף - ותרצה לשמוע אותי ולראותי: (טז) כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי עכשיו בעולם הזה אתה סופר את צעדי ומדקדק על כל מעשה לי ואתה לא שומר וממתין לי שאתקן ואפרע את חטאי אלא מיד מענישני: (יז) חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי אתה סוגר וחותם את פשעי שלא ישכחו ויאבדו כדי שתוכל לנקום ממני על כל מעשי ואתה טופל ומדביק עלי את כל היסורין הללו על עוונותי: (יח) וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ אבל הר נופל גדול בסופו יבול ויכלה וגם הצור יעקר ממקומו: (יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ אפילו את האבנים שוחקים וטוחנים המים שזורמים עליהם ומים שוטפים את הספיחים (צמחים הגדלים) מהאדמה שגדלים בה. כך גם האדם את תקוותו האבדת: (כ) תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ תהיה תקיף ותתגבר עליו וילך מן העולם וישנה את פניו ותשלח אותו מהעולם ולא ישוב יותר: (כא) יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ יהיו כבדים - עשירים ומכובדים בניו ולא ידע מזה או שיהיו מצער קטנים ויתמעטו בעושרם ולא יבין וידע: (כב) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל כשיקרבו ימיו למות יתאבל ויכאב כאב לב על עצמו שהולך למות: פ
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצות לא יהיה לך
א. אפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב, ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו, ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים : (בה"ל שם)
ב. ולא יאמר שום דבור, חס ושלום, שיהא משמעותו כפירה , חס ושלום, או איזה הודאה לעבודה זרה, שהמודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, כי כופר בעיקר הוא. וחייבים אנו למסור נפשנו ומאודנו על זה, שכל הדברים הנוגעים בעיקר הדת חייב ליהרג ולא לעבור. ונוהג בכל עת ובכל רגע, בזכרים ובנקבות: (ספר המצוות הקצר שם)
ג. ובעבירה זו אם עובר, הוי מומר לכל התורה: (שם אות י"ג)
ד. ובכלל איסור זה שאסור לכוין להתפלל אל ספירותיו של הקב"ה, והעושה כך עובר בלאו דלא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא אמר "לפני" אלא "על פני" רמז לעשר ספירות כנודע, וכמו שדרשו רז"ל. אלא צריך לכוין שהיה מתפלל אל עילת כל העילות שינהוג עמו דרך מדת אותה הספירה: (שו"ת באר שבע סימן ע"א) אסור לדרוש אל המתים ולבקש מהם תשועה. והעושה כן עובר משום לא יהיה לך ומשום דורש אל המתים, (מצות ל"ת ל"ח) אבל מותר לבקש מנשמת הצדיקים להמליץ טוב בעדינו : (ועיין מצות ל"ת ל"ח דיש אוסרים גם את זה משום דורש אל המתים)
ה. המשתחוה למלאך מצד עצמו וכחו, הוא מקצץ בנטיעות. והוא עובד עבודת אלילים שהוזהר עליה בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני . אבל המשתחוה לו מצד מה שהוא שליח הית"ש, הוא מותר. (ספר העיקרים מאמר שני פ' כ"ח)
ו. ולכן אסור להזכיר בתפילה שמות המלאכים, מלבד השמות המיוחדים לו ית"ש. (שם)
ז. י"א שאסור לבקש מהמלאכים להיות מליצי יושר בעדינו. ולכן לא יאמר בנוסח התפילה "מכניסי רחמים הכניסו" וכו', אלא "מכניסי רחמים יכניסו" וכו', "מכניסי דמעה יכניסו" וכו', וכן לא יאמר "מדת הרחמים עלינו התגלגלי", אלא, "מדת הרחמים עלינו גלגל ולפני קוננו תחינתנו נפילה", וכיו"ב . וי"א שאם מבקש מהמלאכים להתפלל לפני הקב"ה אין זו אמצעי, ואסור רק לבקש מהמלאך עצמו, אבל לבקשו שיכניס התפלה לפני הקב"ה זהו כמו שמבקשים מצדיק חי שיתפלל עבורו . וכן נהגו העולם לומר; "הכניסו רחמינו", "עלינו התגלגלי", וכיו"ב: (גשר החיים ח"ב פכ"ו ושו"ת אג"מ או"ח ה' סי' מ"ג אות ו')
ח.
ט.
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] ספורנו
[5] הכתב והקבלה
[6] ת"י
[7] ת"י אבע"ז
[8] ת"י
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] רש"י
[12] רשב"ם
[13] אבע"ז
[14] חזקוני
[15] רבינו בחיי
[16] רבינו בחיי
[17] ספורנו
[18] רש"י
[19] ת"י
[20] אבע"ז
[21] רבינו בחיי
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רשב"ם
[24] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה