מקרא
במדבר פרק כא
(כו) כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן לפי שאמר "וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון", אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב, כי חשבון עיר סיחון היתה שנלחם במלך מואב הראשון לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק, שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל, ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה[1]:
(כז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו כשלקחה סיחון בֹּאוּ לדור בתוך חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן כי עתה עִיר סִיחוֹן היא, כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון. אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום. על כן שנכבשה קורין אותה "עיר סיחון", ולאחר שכבשה ונלחם בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן, אמרו:
(כח) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן משלו משל חיל וגבורים כמו אש לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן מהעיר שנקראת עתה קרית סיחון אָכְלָה הרגה את כל מי שהיה ב - עָר שם עיר של מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת והרגה את עובדי ע"ז בבמות של[2]אַרְנֹן:
(כט) אוֹי לְךָ מוֹאָב היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם ובעת צרתו אמר לו קומה והושיענו אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם כלומר בורחים ונסים מפני חרב וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו[3] לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
(ל) וַנִּירָם אָבַד ונשליך אותם ממקומם חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אז היתה שממה כל הארץ אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
(לא) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ אותם מרגלים[4] בְּנֹתֶיהָ כפריה /ויירש/ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
(לג) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן לצד צפון על שם שכל ההולך מדרום לצפון הוא עולה דרך הבשן שבין ארץ בני עמון והירדן[5] וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה ל- אֶדְרֶעִי:
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם, אז הודיעו השם ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש (דברים ב לא), כי מכאן התחיל בכבוש שבעה עממים אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו אַל תִּירָא אֹתוֹ ולך אצלו והתגר בו מלחמה[6] כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
(לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
במדבר פרק כב
(א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר בערי האמורי[7] מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ כלומר כנגד ירדן וכנגד ירחו. לא למטה בירדן ולא למעלה מיושבי ארץ ישראל[8]: ס
נביא
מספר הגליות שבאו על יהודה וישראל.
שבעה גליות גלו ישראל ויהודה. הראשון מהם היה כמו שכתוב בדברי הימים (ד"ה א' ה' כ"ו) לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי שהגלם פול מלך אשור ויביאם לחלח ולחבור והרה ונהר גוזן עד היום הזה, ואז לקחו העגל שהיה בדן שעשה ירבעם והוליכוהו בגולה, והיה זה בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל כמו שבא בסדר עולם (פרק כ"ב):
הגלות השני היה לישראל גם כן אחרי זה שמנה שנים בימי פקח בן רמליהו גם כן, (מלכים ב' ט"ו כ"ט) שעלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל ואת בית מעכה ואת ינוח ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, ועל הגלות זה ניבא ישעי' (ישעיה ח' כ"ג) בעת ההיא הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגומר, ובזה הגלות נטל העגל השני שעשה ירבעם ששמו בבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י' ו') גם אותו לאשור יובל:
הגלות השלישי היה לישראל גם כן אחרי זה תשעה שנים בימי הושע בן אלה מלך ישראל, (מלכים ב' י"ח ט') ובשנת ארבע למלכות חזקיהו מלך יהודה עלה שלמנסאר מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים ויאסר את המלך בית כלא ויגל ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:
הגלות הרביעי היה לבני יהודה אחרי זה שמנה שנים, שעלה סנחריב ועמו כות ועוא וחמת וספרוים ולקח מארץ יהודה מאה וחמשים מדינות שהיו בהם מבני יהודה ושמעון ובקש להוליכן לחלח וחבור, עד שמרד בו מלך כוש וגנזן הקב"ה מלפניו בהרי חשך, כמו שנזכר בסדר עולם (סוף דברי מלכי ישראל בבית שני שם):
הגלות החמישי בימי יהויכין מלך יהודה, שבא נבוכדנאצר מלך בבל והגלה אותו ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים והחרש והמסגר והביאם בבלה, ובסדר עולם (שם) כתוב שהיו חמשים אלף מיהודה ובנימן ומשאר השבטים ומלבדם השאר שזכר:
הגלות הששי הוא גם כן לבני יהודה בימי צדקיהו המלך, שעלה נבוכדנאצר על ירושלם ובנה עליה דיק ובאה העיר במצור ובמצוק והובקעה העיר, ובא נבוזראדן רב טבחים ירושלם וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת חומת ירושלם נתץ וירב בבת יהודה מכת חרב והרג ואבדן חמשים ואחד רבוא והגלה עם רב ויביאם בבלה והשאיר בירושלם מדלת העם לכורמים וליוגבים ששת אלפים, והגלה מהלויים מזרעו של משה ששים רבוא, והגלה מבני יהודה ובנימן שמונה מאות ושלשים ושנים אלף כל אלה בחורי חמד:
הגלות השביעי היה גם כן לבני יהודה באותה שנה עצמה, בהיות גדליה בן אחיקם פקיד נגיד ומצוה שארית הפלטה אשר נשארה בירושלם ובערי יהודה, בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מבית דוד ובמצות מלך בני עמון הרג את גדליה בן אחיקם ורבים מהעם אשר אתו והוליכם בשבי אל ארץ בני עמון, והנשארים בכל הארץ באו וגלו מצרימה להשגב שם:
אלה הם שבעת הגליות אשר הגלו בני ישראל ובני יהודה בזמן בית ראשון
ומבלעדי אלה עוד היו אליהם גליות אחרים בהיותם בגלות ובבנין בית שני כמו שבא בסדר עולם, שאחרי זה חמש עשרה שנה בא נבוכדנצר ולכד מצרים וצר ושטף את היהודים ששבו שמה מעמון ומואב ומסביבות ארץ ישראל וירמיהו וברוך שהוליכו עמהם למצרים לקחום עמהם. ואחרי כן ישראל שנשארו במצרים הלכו לאלכסנדרי"א של מצרים והיו בה עד שפרו ורבו והעמידו אלפים ורבבות. וכל מי שלא ראה בכבודם לא ראה כבוד כל ימיו, והיה להם שם מקדש ומזבח ומפטמי הקטורת ומערכת לחם הפנים ובתי מדרשות לאין מספר, והיו בעלי ממון ובעלי כח והתאחזו כל כך בארץ ההיא עד שלא רצו לעלות לא"י בבנין בית שני, וכן עשו רבים מהיהודים שהיו בעמון ומואב ובארצות היונים, וגם כל גלות ספרד לא רצו לעלות לבית שני.
ואחרי שנבנה בית שני ועמד ארבע מאות ועשרים שנה, עלה איספסיאנו"ס קיסר וטיטו"ס בנו והחריבו ירושלם ושרפו בית ה' והגלו את ישראל לרומי. ולפי שהרבה מהעם התקבצו בעיר הגדולה ביתר אחרי חרבן הבית וישבו שמה חמשים ושתים שנה, והיה העם ההוא רב ועצום מאד, עלה עליהם הקיסר אדרי"אנוס הרשע והחריב את העיר והגלה את ישראל משם ושלח את העם לאספמי"ה היא ספרד. ועם אלה השלשה גליות נשלם מספר העשרה גליות שזכרו חז"ל בסדר עולם (שם). וכן טרגינו"ס הקיסר הארבעה עשר למנין קיסרי רומי עלה אלכסנדריא והרג מהיהודים אשר היו שם כפלים כיוצאי מצרים, ועם כל זה נשארו שם עם רב, עד שאחרי כן אליכסנדרו"ס קיסר רומי הוא הקיסר הכ"ד, עלה פעם אחרת על אליכסנד"ריאה והשמיד כל היהודים אשר בה שהיה עם רב ועצום במאד מאד. ולא היה זה אליכסנדרו"ס מוקדון, כי הוא היה מלך יון ובתחלת בנין בית שני היה, והוא אשר בנה אליכסנד"ריאה וקראה על שמו, אבל היה אליכסנדרו"ס אחר קיסר ברומי שהיה ק"נ שנה בקרוב אחר הבית.
וכתב האברבנל "ראיתי לבאר זה לפי שבמסכת סוכה (פ"ה נ"א ע"ב) אמרו, שאלכסנדרו"ס הרג את היהודים אשר באליכסנד"ריאה, ונפל טעות בגמרות שכתוב שם אליכסנדרו"ס מוקדון. ובירושלמי לא גריס כן, אלא שהחריבה טרגינו"ש הרשע. והקשו בתוספות על התלמוד שלנו באמרם שהיה אליכסנדרו"ס מלך יון ושמלכות יון פסקה בפני הבית, ומעשה אליכסנדרי"א היה אחר חרבן? והשבו מפני זה להכריע כדברי הירושלמי ולא כדברי התלמוד שלנו. וקרה להם כל זה לפי שלא ראו ספרי דברי הימים אשר למלכי רומי, כי שני התלמודים נתכוונו ואין בהם נפתל ועקש, לפי ששני פעמים נחרבה אליכסנדריא"ה ע"י הרומיים, אחת ע"י טרגינוס הקיסר הי"ד מרומי, ואחת אחרי כן ע"י אליכסנדרו"ס קיסר כ"ד, ומה שכתוב בגמרות שלנו מוקדון, הוא טעות סופר וראוי למוחקו"
אך בערוך לנר סוכה שם כתב " ולענ"ד אין זה מספיק דאיך יארע דבשניהם הי' מעשה ביאת הספינות בה' ימים שוות וכנ"ל ולכן נ"ל כמו שכתבתי דאלכסנדר מוקדן צ"ל טרגיינוס... ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמה שכתבו כאן דאלכסנדרוס מוקדן הרגם ט"ס הוא וצ"ל דטרגיינוס הרגן וטרגיינוס י"ל דהיינו אדריינוס דלפ"ז ישוה גמרא שלנו עם הירושלמי ועם הגמרא דגטין ובלא"ה משמע כן מדקרא לעיר אלכסנדריא משמע שאז כבר הי' שם העיר כן והיתה עיר גדולה מאוד ואם אלכסנדר מוקדן הי' המחריב הרי הוא בנה העיר ונקראת על שמו שבדברי נביאים נקראה נוא אמון ואיך אפשר שבימיו היתה עיר גדולה כ"כ אחר שלא האריך ימים ועוד דאלכסנדר לא הי' רשע כ"כ וכבד את היהודים כנראה ממעשה דשמעון הצדיק ביומא ר"פ בא לו (סט א) ומכל זה הי' נלענ"ד שמה שכתבו כאן דאלכסנדר מוקדן הרגם ט"ס הוא."
כתובים
איוב פרק יג
(כא) כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק רעה ראשונה שלא תעשה לי שתסיר את ידך ממני והם היסורים שאתה מניח עלי וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי ורעה שניה שלא תעשה לי שלא תפחיד אותי ותסלק את האימה שאתה מטיל עלי: (כב) וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי או שאתה תדבר ותטען נגדי ראשון ואני אענה לך את ערעורי על טענותיך או שאני אטען ראשון ואתה תענה לי: (כג) כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת כמה עוונות שעשיתי במזיד בשביל הנאתי וְחַטָּאוֹת בשוגג פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי שעברתי במזיד כדי להכעיס אותך תודיע ותגלה לי: (כד) לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ למה אתה מסתיר פניך ממני ומתיחס אלי כמו לאויב: (כה) הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף העלה כתוש תשבור וקש יבש תרדף שאני כאחד מהם: (כו) כִּי תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת אתה כותב עלי בגזר דינך שאני מורד בך וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי ואתה מוריש לי את עוונות נעורי (ואני לא עשיתים): (כז) וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל אָרְחוֹתָי סיד שמי שהולך עליו משאיר סימני רגליו , כך גם אתה עוקב אחרי כל צעדי וזוכרם עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה על צעדי פסיעות רגלי אתה עוקב וחוקק אותם לפניך לזכרון: (כח) וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ אומר על עצמו שגופי יתבלה וירקב כמו בגד שאוכלו עש - תולעת שאוכלת בגדים:
איוב פרק יד
(א) אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז נולד מאשה , ימי שנותיו מעטים ומלאים ברוגז וכעס: (ב) כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד כמו פרח שיוצא ונכרת ובורח ונעלם כמו צל שלא עומד: (ג) אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ האם אפילו על אדם כזה אתה מתבונן ומביא עליו משפט יסורים: (ד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד מי יכול לקחת דבר טמא ולהופכו לטהור, שהגוף טמא ואיך אפשר לזכך אותו ולטהרו - הרי אף אחד לא יכול לעשות זאת: (ה) אִם חֲרוּצִים יָמָיו שימיו של האדם קבועים וקצובים לפי מִסְפַּר חֳדָשָׁיו מספר החדשים שנתת לו אִתָּךְ חקו חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר וחוקים וגבולות עשית לימי חייו ולא יוכל לעבור עליהם ולחיות יותר: (ו) שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ תניח לו מיסוריו ויפסיק מצרותיו וסבלו עד שיהיה מרוצה ויתרצה כמו שכיר יום שעובד למחיתו וחוזר לביתו שמח: (ז) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל לעץ יש תקוה שאפילו אם יכרת יחליף את גזעו וענפיו ולא יחדל מלהתקיים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה