מקרא
במדבר פרק כא
(י) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת בצלמון ובפונון שבין הור ההר ואובות, כמו שכתו' בפר' אלה מסעי, ושם היתה מכת הנחשים. ומשם באו אחר המכה לאובות[1]:
(יא) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת כאן הפכו פניהם לצפון[2] וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים לשון ארץ חריבה. כמו וירושלים עיים תהיה[3]. והוא דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי[4] בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ במזרחה של ארץ מואב:
(יב) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד ובפרשת מסעי כתיב שמעיים באו להם לדיבון גד, אלא ששם מונה המקומות וכאן מונה שם הנהרות, על שם שרוצה לירד ולספר במעשה הבאר[5]:
(יג) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי ארנון שם הנהר, והם חנו מעבר הנהר לצד ארץ סיחון, כי היו מקיפין ארץ מואב, ועברו במזרחה של ארץ מואב והניחו ארץ מואב למערב ועברו מעבר ארנון לצד ארץ סיחון. היוצא מגבול האמורי, שהנהר יוצא ונובע מגבול האמורי ונמשך והולך בין מואב ובין האמורי שהנהר מפסיק בין שני הגבולים, ובאותו שעה היה ארנון גבול מואב[6] כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי:
(יד) עַל כֵּן יֵאָמַר על אלו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום[7] בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְקֹוָק שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת[8] אֶת וָהֵב בְּסוּפָה את העיר שנתנה להם (והב מלשון יהב) בסופה הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה[9] וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן הנחל ראשון ששתו מנו ברשות עצמם, היה ארנון שהיה מפסיק בין מואב ובין סיחון שנעשה אח"כ לכיבוש ישראל:
(טו) וְאֶשֶׁד כמו "ושפך"[10] הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב שהיה נוטה בתוך ארצם וישיבתם של בני ער דהיינו מואב, שהיו יושבים מכאן ומכאן, עתה נשען הנחל וסמוך לגבול מואב שאין גבולם עובר הנחל:
(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה מאותם הנחלים נבעה הבאר שנתן להם הקב"ה[11] הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס
(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל כשנתנה להם אותו הבאר ישיר ישראל מחמת שמחה כי נהפכו ממות לחיים כי היו יריאים למות בצמא הם ומקניהם. אבל משה לא שר לפי שנכשל בו[12].אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ דרך משוררים וצועקין ענו לה הרימו קול לה. שכל השירה לא אמרו כל קהל יעקב אלא ישראל שהם גדולי תורה. ואמרו לכל העם שהם יענו על כל פרט עלי באר, וכך אמרו ישראל "אר חפרוה שרים" וכולם אנו "עלי באר". אמרו עוד "כרוה נדיבי העם" ענו "עלי באר" עד סיום השירה[13]:
(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים משה ואהרון כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם במטה שחקוק עליו שם ה' וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה ומן המדבר שהוא ארץ ציה וצמאון ניתנה לנו מתנה גדולה כזו, והיא מתנת הבאר[14]:
(יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת ומן המתנה הזו באו לנחלי ארנון שנעשו שם כל הנסים הגדולים. וכן כל לשון השירה הוא סיפור חסדיו של הקב"ה וטובותיו שהגדיל לעשות עם ישראל. ומנחלי ארנון באו לבמות, כלומר למלחמות סיחון ועוג שהיו מלכים אדירים וקראם במות[15]:
(כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן הגיא עד ראש הפסגה הנשקפה על פני הארץ שהיא כולה יליל ישימון אין בו נחל אחר כי אם זה וכל זמן זה היתה הבאר עמם[16]:פ
(כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:
(כב) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
(כג) וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ בסביבות גבלו וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה שם היו חונים, כדכתיב לעיל ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר[17] וַיָּבֹא יָהְצָה ליהץ וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:
(כד) וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן שמשם לא כבש כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן מיבוק ואילך לא כבש כי עז וחזק היה נהר יבוק שהוא בלעם ובעור אביו ששכרם סיחון לקלל את מואב[18]:
(כה) וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ כפריה:
נביא
מלכי יהודה המשך
יאשיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים שלש מאות וארבע ליצירה, וימלוך שלשים ואחד שנה, וימיתהו פרעה נכה למלך מצרים בצאתו להלחם עמו בימיו היו חלקיהו כהן גדול וירמיה וצפניה וחולדה הנביאה נביאים:
יהואחז בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ושלשים וחמשה ליצירה, וימלוך שלשה חדשים, ומלך מצרים הסירו ממלכותו והמליך תחתיו את אליקים ויסב את שמו יהויקים בימיו היו חלקיהו כהן גדול וירמיהו נביא:
יהויקים אחיו בן יאשיהו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ושלשים וחמשה ליצירה, וימלוך אחד עשרה שנה. בימיו היו עזריהו כהן גדול ירמיהו ואוריהו נביאים:
ובשנת שלש למלכותו עלה נבוכדנאצר פעם ראשונה על ירושלם ולקח את כלי בית השם והגלה קצת העם ומזרע המלוכה מן הפרתמים ויאסור את יהויקים ויוליכהו בבלה ונשתעבד אליו והשיבו למלכותו, ולאחר שלוש שנים מרד בו ונטלו נבוכדנצאר להוליכו בבלה ומת בדרך :
יהויכין (יכנ יה) בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ארבעים וששה ליצירה וימלוך שלשה חדשים, והגלה בבלה עם החרש והמסגר כלומר גדולי הדור וביניהם מרדכי, וימלך נבוכדנצאר תחתיו את מתניה דודו ויסב את שמו של מתניה לצקיהו, בימיו היה שריהו כהן גדול וירמיהו נביא:
צדקיהו אחיו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ארבעים וששה ליצירה, וימלוך אחד עשרה שנה, ויאסרהו מלך בבל ויעור את עיניו וייאהו בבלה ונבוזראדן עבד נבוכדנצאר החריב ושרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ונתץ את חומות ירושלים והגלה את העם בבלה עם כל כלי בית ה' ונמשכה גלות זו עד שעלה עזרא מבבל. בימיו היו יהוצדוק אחי עזרא הסופר כהן גדול והיו ירמיהו ויחזקאל נביאים ובזמנו נחרב ירושלם:
וראוי שתדע שממלכי בית יהודה אלה מתו בחרב חמשה מהם, אחזיהו ויואש בנו ואמציהו בן בנו ואמון בן מנשה ויאשיהו בנו, ושלשה ממלכי בית יהודה אלה הלכו בשבי, יהואחז שאסרו מלך מצרים והוליכו מצרימה, ויהויכין וצדקיהו שהוליך אותם נבוכד נצר בבלה והשאר מתו בכבודם.
מלכי ישראל
ירבעם בן נבט משבו אפרים מלך בשנת אלפים ותשע מאות ששים וארבעה ליצירת העולם, וימלוך שנים ועשרים שנה, בימיו נבאו אחיה השלוני ועדו החוזה:
נדב בנו מלך בשנת אלפים ותשע מאות שמונים וששה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:
בעשא בן אחיה קשר על נדב וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת אלפים ותשע מאות שמונים ושמונה ליצירה, וימלוך ארבעה ועשרים שנה, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:
אלה בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושנים עשר ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:
זמרי קשר על אלה וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת שלשת אלפים וארבעה עשר ליצירה, וימלוך שבעה ימים, וימיתהו עמרי שר הצבא. בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:
עמרי מלך בשנת שלשת אלפים וארבעה עשר ליצירה, וימלוך שתים עשרה שנה, שש שנים מלך בתרצה מקום מלכותו של ירבעם בן נבט ואחרי כן בנה את שומרון ושם בנה את בית המלך ומאז היתה שומרון לבירת ממלכת עשרת השבטים בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:
אחאב בנו מלך בשנת שלשת אלפים ועשרים וששה שנים ליצירה, וימלוך עשרים ושתים שנה, וימת במלחמתו עם מלך ארם, בימיו נבאו אליהו התשבי ומיכיהו בן ימלא ועובדיה:
אחזיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים וארבעים ושמונה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא אליהו התשבי:
יהורם אחיו מלך בשנת שלשת אלפים וחמשים ליצירה, וימלוך שתים עשרה שנה, בימיו נבאו אליהו התשבי ואלישע בן שפט:
יהוא בן נמשי קשר על יהורם וימתיהו וימלוך תחתיו, בשנת שלשת אלפים וששים ושנים ליצירה, וימלוך עשרים ושמונה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:
יהואחז בנו מלך בשנת שלשת אלפים ותשעים שנים ליצירה, וימלוך שבע עשרה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:
יהואש בנו מלך בשנת שלשת אלפים ומאה ושבעה ליצירה, וימלוך שש עשרה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:
ירבעם בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ועשרים ושלש ליצירה, וימלוך ארבעים ואחד שנה, בימיו נבאו יונה בן אמתי הושע ועמוס:
זכריהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה וששים וארבעה ליצירה, וימלוך ששה חדשים, בימיו היו יונה בן אמתי הושע ועמוס:
שלום בן יבש קשר על זכריהו וימתיהו וימלוך תחתיו, בשנת שלשת אלפים מאה וששים וחמשה ליצירה וימלוך ירח ימים, בימיו היו הושע ועמוס ומיכה המורשתי:
מנחם בן גדי מתרצה המית את שלום בן יבש וימלוך תחתיו בשנת שלשת אלפים מאה וששים וחמשה ליצירה, וימלוך עשר שנים, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:
פקחיה בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ושבעים וחמשה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:
פקח בן רמליהו שלישו של פקחיה קשר עליו וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת שלשת אלפים מאה ושבעים ושבעה ליצירה, וימלוך עשרים שנה, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:
הושע בן אלה המית את פקח ומלך בשנת שלשת אלפים מאה ותשעים ושבעה ליצירה, וימלוך י"ח שנים תשעה שנים מלך ותשעה שנים לא היה מלך שלם רק כמו שופט או נציב ששמהו מלך אשור עד שמרד בו,בשנת תשע למלכותו נפלג' הארץ ונלכד שומרון ושב סנחרב ויגל כל ישראל הנותר וכל מלכות שומרון ועגל שני שבבית אל עמהם ושלחם גם הם לחלח וחבור ונהר גוזן והיו הנביאי' הנזכרי' למעל'.
וידוע תדע שממלכי ישראל אלה אשר זכרתי נפלו בחרב תשע', והם נדב בן ירבעם אלה בן בעשא וזמרי ואחאב ויהורם בן אחאב וזכריהו ושלום ופקחיה בן מנחם ופקח בן רמליהו, והלך בשבי הושע בן אלה אחרון המלכים ההם.
כתובים
איוב פרק יג
(ו) שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ לדברי הריב של שפתי תקשיבו: (ז) הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה בשביל להצדיק את ה' אתם מדברים עלי עולה ורמיה: (ח) הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן בשביל שיא פניכם אתם רבים עימי: (ט) הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם האם באמת אתם רוצים שיחקור אתכם?! אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ כמו שלועגים לאדם כך אתם לועגים על ה': (י) הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן ה' יוכיח אתכם אם אתם במחשבות לבכם מעונינים למצוא חן בעיניו ולכן אתם שמים עלי עולות שעשיתי: (יא) הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם גדולתו תפחיד אתכם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם: (יב) זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר הלא שמכם וזכריכם לפניו משול לאפר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם הגב והגוף שלכם שווה לחומר ועפר (שאתם בני אדם עשויים מעפר ואפר): (יג) הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה אָנִי יותר טוב שתשתקו ולא תדברו עלי שקרים וְיַעֲבֹר עָלַי מָה שאני לא מפחד מלאמר את האמת ולהתווכח עם ה' ושיבוא עלי איזה ענש שיהיה: (יד) עַל מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי על מה מגיע לי שאני מחזיק את בשרי בשני שבקושי מחזיק את עצמי מרוב יסורים: (טו) הֵן יִקְטְלֵנִי לא לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי הדרכים והרעות שקורות אותי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ אתוכח איתו על כך שמענישני בלי שיש לי חטא:
(טז) גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא שאפילו שאני מוכיחו הוא לא יעניש אותי ויהיה לי לישועה והצלה שלא אפגע ממנו. אבל חנופה לא תבוא לפניו שאם אשתוק ורק אחשוב את מחשבותי כנגד הנהגתו ולא אטען אותן לפניו אהיה כמו חנפן ואז יענישני ולא אבוא לפניו: (יז) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי חוות דעתי בְּאָזְנֵיכֶם: (יח) הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט לדון ולהתווכח עימי יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק אבל אם מישהו יצדק בטענותיו כנגדי אודה לו ואשתוק: (יט) מִי הוּא יָרִיב עִמָּדִי מי יכול לריב איתי ולטעון כנגדי כִּי עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע: (כ) אַךְ שְׁתַּיִם אַל תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר שתי רעות אל תעשה איתי ואז לא אסתתר ממך ואמצא טענות להתווכח אתך:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצות לא יהיה לך
א. אחרי שנתברר לך אמונת ה' בדיבור הראשון מעשרת הדיברות "אנכי ה'..." נצטוינו במצות לא תעשה שאסור להעלות במחשבתו שיש בעולם כולו אלוה אחר.
ב. ופירושו שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים , כענין שנאמר [להלן כב יט] זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו אלי אתה שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות. הכל הוא ית"ש הבעל כח שלהם שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע. ותלוים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו ית'
ג. ולפיכך אסור להעלות במחשבתו שיש בעולם כולו אלוה אחר. והמעלה בדעתו ואפילו לא אמר כן בפיו, שיש שום אלוה אחר זולתו, או כח אחר בעולם[19], או איזה שתוף , חס ושלום, או שמעלה בדעתו שיש שום ממשות בעבודה זרה, חס ושלום, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר; "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" דהיינו בעוד שאני מצוי, וכבודי מלא העולם: וברמב"ן פי', יזהיר לא תעשה לך אלהים אחרים, כי על פני הם, שאני מסתכל ומביט בכל עת ובכל מקום בעושים כן : (פ"ב ה"ג מעכו"ם וספר המצוות הקצר מצוה ח')
ד. ואיסור זה אינו דוקא עבודה זרה מיוחדת, רק איזה כח אחר שיהיה שיחשבנו לכח נפרד בפני עצמו, אפילו המאמינים בטבע שהוא כח נפרד, הרי אומר שיש כח אחר חוץ ממנו יתברך, אבל באמת גם הטבע היא הנהגתו יתברך, וכן המזל. ומה שאמרו חכמינו "דבמזלא תליא מילתא" (מועד קטן כ"ח א') כלומר שיש דברים התלויים במזל הוא בכלל הטבע, שהשם יתברך יסד שיהיה הנולד במזל כך וכך, ואין הקב"ה משנה הטבע והמזל אלא לצורך, ועל ידי תפילה או זכות. ואומות העולם שהם תחת המזל, היינו שהשם יתברך אין עושה בשבילם שינוי מכפי מה שיסד, אבל מכל מקום גם הנהגת המזל הוא ממנו יתברך: (קונטרס ספר הזכרונות לר"צ הכהן מצוה ב')
ה. ומצווה זו חיובה תמידי לא יפסק מעל האדם אפי' רגע, וכל רגע שיחשוב בהן קיים מצוה ואין קץ למתן שכרה. (בה"ל ריש סי' א')
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] חזקוני
[3] רשב"ם
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] רשב"ם רמב"ן העמק דבר
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ת"א ת"י פי' ר' יוסף בכור שור
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] העמק דבר
[14] רבינו בחיי
[15] רבינו בחיי
[16] רבינו בחיי
[17] חזקוני
[18] דעת זקנים
[19] ועיין עבד המלך בשם ספר הזכרונות, דהוא גם על כח אחר זולתו, ולא רק על ע"ז מיוחדת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה