מקרא
במדבר פרק י
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב הוא יתרו[1] בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו ע"מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ יתרו חשב שכוונת משה שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אל[2], כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד[3]:
(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם אז אמר לו משה אל נא תעזב אתנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה[4], ומשה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם[5]:
(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ רמז לתת לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ ונתרצה אליו אליו בזה ועשה כן[6]:
(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד[7] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
(לד) וַעֲנַן יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה לא היה הולך לפניהם כמו בשאר המסעות, כי היה אז הארון מספיק לנחותם הדרך בהיותו נוסע לפניהם, אבל היה עומד עליהם ביום בעת נסעם[8]: ס
(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן ללכת ולהכנס לארץ ישראל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ כי אמנם לולא שלחו מרגלים היו נכנסים בלי מלחמה, שהיו האומות בורחים[9]:
(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר כשהיה נח הענן ובאים לחנות, היה אומר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם, ולא יפקד מהם איש: פ
במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים - רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם[10] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לפיכך:
(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה יראים היו פן תתפשט בכל המחנה[11] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה למקום אשר ירדה בו האש בקצה המחנה קראו כן ולא נסעו מן המקום ההוא, רק בחניה ההיא התאוו תאוה וקראו שם העיר או המקום קברות התאוה[12] כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק:
(ד) וְהָאסַפְסֻף שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב[13] אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת[14] אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים לאכול בקנוח הסעודה וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים בתור תבלין לתבשיל[15]:
(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ ואין לנו שום לפתן עמו[16]:
(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד י"א כסברתא וי"א חרדל ואנכי לא ידעתי[17] הוּא וְעֵינוֹ מראהו כְּעֵין הַבְּדֹלַח כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים ונפשנו יבשה. כאדם שאוכל חטים יבשים[18]:
(ח) עתה מפרש טעם של חרון אף שהרי - שָׁטוּ שוטטו הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר קדירה וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת אז וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד לחלוחו של הַשָּׁמֶן מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש כזיתים ואגוזים קודם טחינה. אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמו ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו. שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש ובפ' בשלח שכתוב וטעמו כצפיחית בדבש. זה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן[19]:
(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו ובויהי בשלח כתיב - "ותעל שכבת הטל", שהיה בין שני טלים, טל מלמעלה וטל מלמטה, כמונח בקופסא, דרך כבוד. ופירש כאן קצת העניין להודיע דשלא כדין היו מתרעמין[20]: (י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ בפרהסיא[21] וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:
(יב) הֶאָנֹכִי אמם ש - הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי אביהם ש -[22] יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל אל[23] הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:
(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:
(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר, כי מאין להם. ועוד, אפילו בהיות להם פרנסים רבים לא יתלוננו רק על משה רבינו שהוציאם ממצרים, כמנהגם לאמר לו "למה העליתנו ממצרים", והוא שיתן להם בתפלתו כל משאלותם ותאותם יביא להם אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם[24]:
(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי שכל טרחתם עלי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג במיתה שנחים בה הצדיקים[25] אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי טוב מותי ממה שאראה עצמי ברעה גדולה כזאת שאני בה[26]: פ
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם ויש זקנים בימים שאינם ראויים להיות שוטרים, וגם יש שוטרים שאינם זקנים ולכן תקח גם[27] וְשֹׁטְרָיו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצרים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך על ידי הנוגשים, שנאמר (שמות ה, יד) ויוכו שוטרי בני ישראל, כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם[28] וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
(יז) וְיָרַדְתִּי הכבוד ירד באש בתוך הענן[29] וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וכאשר תשמע את הקול ישמעו גם הם וְאָצַלְתִּי אקח מאשר אצלך מִן הָרוּחַ הרוח כמו החכמה ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן רק נשארה כאשר היא והמשל בנר[30] אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם כל ימי הזקנים נעשה להם כן, שידעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה, בצורכי שעתם והמקרים אשר יבואו להם במדבר, וזה טעם "ונשאו אתך במשא העם", כי כל מה שיאמר משה לעם, ידעו הם ויתנבאו הם לעם, כל אחד בשבטו ואלופו, ומפני זה - וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ תלונתם:
כתב הרמב"ן בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא וכן אמר במעשה (פסוק כה) וירד ה' בענן וידבר אליו, ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה כאשר הוא כתוב בכל התורה שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר ה', כי הענין בכאן, כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא וזה טעם ויתנבאו ולא יספו (שם), שלא יספו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו, וזה טעם "ואצלתי", שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם.
(יח) וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ הזמינו משפחות משפחות לסעודת בשר. שאין הזמנה לסעודה בלי בשר[31] לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְקֹוָק לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם:
(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים כנגד אצבעות היד האוכלים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים כפל בשתי ידיו וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם כמשל האומרים יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו[32]:
(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם ותקוצו בו[33] וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא כדבר נתעב וזר, שאיננו נאכל[34] יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:
(כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים לא פקפק ח"ו ביכולתו של הקב"ה אלא אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקב"ה ואכלו חדש ימים וגם אמר והיה לכם לזרא ושאל מן הקב"ה אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא שש מאות אלף רגלי לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים והיאך תקיים זה הדבר. או תכלה אותם וישארו מעט. ויסתפקו עד חדש שהרי אמרת והיה לכם לזרא או תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר[35]:
(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא האם יספיק[36] לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: פ
נביא
שמואל ב פרק יט
(מא) וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ וְכָל עַם יְהוּדָה ויעברו הֶעֱבִירוּ אֶת עם הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל כלומר חצי מהאלף שבאו מישראל והחצי השני נתאחרו ועברו את הירדן באחרונה :
(מב) וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים לגלגל אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה כלומר מדוע בני יהודה הביאוך בהסתר ובחשאי, והעבירו את הירדן, וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ: ס
(מג) וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי משבטי הוא וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה ועוד מה מזיקך שבאתי ראשון, וכי - הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ אִם נִשֵּׂאת מלשון משאות ומתנותנִשָּׂא לָנוּ כלומר וכי קבלנו ממנו תשורה ומתן לשתאמרו לא השארתם לנו מאומה: ס
(מד) וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת חלקים לִי בַמֶּלֶךְ כי אנחנו עשרה שבטים וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ כלומר אף שהוא מבני שבטך, מכל מקום רוצה אני בו יותר ממך וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי ביזית אותי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וכי לא בא אליו דברי בתחילה שישוב אל ביתו וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אנשי יהודה דברו קשות לישראל, יותר מישראל ליהודה: ס
שמואל ב פרק כ
(א) וְשָׁם נִקְרָא מלשון מקרה אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם:
(ג) וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת בבית שתהיינה נשמרות שם וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת קשורות מבלי היתר להנשא לאיש עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת כלומר אלמנות שבעליהם קיים: ס
(ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא הַזְעֶק אסוף על ידי זעקה לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שיישארו כאן עוד -שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד כלומר שתשוב עמהם ודעתו היה למנותו שר צבא כמו שיעד לו:
(ה) וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וייחר וַיּוֹחֶר מִן הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ נתאחר יותר מהזמן שקבע לו דוד וםי' חז"ל שהתאחר כיון שמצא ת"ח שפתחו בלימוד מסכת: ס
(ו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ כלומר עבדי דוד וּרְדֹף אַחֲרָיו פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל עֵינֵנוּ והציל עצמו מעינינו:
(ז) וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי קשתים וקלעים וְכָל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
(ח) הֵם עִם סמוך ל - הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ היה לשר צבא לבוש מיוסד, שבו הכירו כולם כי הוא בראש ובו היה יואב לבוש. כי עדין לא הסירו דוד משררתוועלו וְעָלָיו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל ר"ל שיש תער שהוא מצומצם כמדת החרב ודבוק לה, ואז תולים החרב על מתניו, והתער לא יפול מעצמו, ויש תער שרחב מן המדה, ויפול מעצמו, ואז תולים התער על מתניו, וכן היה פה שהתער היתה מצומדת אל מתניו, לא החרב, ובזה כשנפל התער יצא החרב מעצמו, ועמשא לא הרגיש בזה: ס
(ט) וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ:
(י) וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ הלב והוא המקום אשר חזקו הטבע יותר מכל המקומות הוא אשר שם משכן החיים והחום הטבעי אשר ישולח ממנו אל כל הגוף וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ לא הוצרך להכותו שנית וַיָּמֹת ס וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
כתובים
איוב פרק א
(טז) עוֹד זֶה השליח הראשון מְדַבֵּר וְזֶה והשליח השני בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה התנפלה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּרהשליח השני וְזֶה השליח השלישי בָּא וַיֹּאמַר חיל כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים התחלקו לשלשה מחנות וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים אלו הם רועי הגמלים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (יח) עַד זֶה מְדַבֵּר השליח השלישי וְזֶה השליח הרביעי בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר: (יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע הקיףבְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וזהו מעשה נס גדול שהרוח תקיף את הבית מארבע כיוונים וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים בניו, בנותיו ומשרתיהם וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז תלש את שער ראשו אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי היינו בלי עושר וכבוד וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְקֹוָק נָתַן וַיקֹוָק לָקָח יְהִי שֵׁם יְקֹוָק מְבֹרָךְ: (כב) בְּכָל זֹאת ואפילו שבאו עליו כל הצרות הנוראות האלו לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה דבר גרוע בלי טעם, שלא דבר סרה ובגנות הקב"ה לֵאלֹהִים: פ
איוב פרק ב
(א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים כיתות המלאכים מלמדי הזכות והחובה לְהִתְיַצֵּב עַל בדין לפני - יְקֹוָק וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל לפני יְקֹוָק: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה מהיכןתָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ לבדוק במעשי בני אדם וּמֵהִתְהַלֵּךְ ומי מתהלך בָּהּ: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ ואפילו שקיבל מכה גדולה והוכה שבר על שבר מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ בשלימותו וַתְּסִיתֵנִי וקטרגת עליו בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם להשחיתו בחינם בלי עבירות: (ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר אבר בפני אבר, שכך דרך האדם שרואה שבאים להכותו בגופו מתגונן עם ידיו שמכסה את המקום שמכים אותו. וכ"ש שאיוב יתן כל אשר לו גם רכושו וגם את עור ילדיו העיקר להציל את נפשו ואת עורו שלו וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ אז זו לא חוכמה לנסות אותו בכך: (ה) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ במכאובי הגוף הקשים מאובדן הבנים אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ ואז הוא יגדף כלפי מעלה: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר ואל תיטול את נפשו: (ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְקֹוָק וַיַּךְ והוא הכה אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד וְעַד קָדְקֳדוֹ ראשו: (ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ איוב לקח בידו שברי חרס כדי לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר שהאפר היה מקרר את חום השחין:
משנת ההלכה
דרך לימוד ההלכה
א. מטרת לימוד ההלכה הנה לדעת את כל ההלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם
ב. וגם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים.
ג. אמנם לא רק מצוות התרי"ג וענפיהם בכלל הלכה ייחשבו אלא גם דינים וגזירות דרבנן עניינים ומנהגים בכלל הלכה ייחשבו וצריך האדם ללומדם כדי שידע את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשה
ד. ובתחילת לימוד של אדם ילמד לפי סדר מסויים את כל ההלכות הנוהגות היום באיש היהודי מתוך ספר הכי בהיר וברור מבחינת סגנון וכתיבה ומסקנא הלכתית ברורה
ה. ומומלץ ללמוד קודם כל את הנהגת והלכות האדם בבוקר ואח"כ הלכות תפילה ולייחד זמן עבור הלכות שבת כשרות דיני ממונות המצויים.
ו. וכשילמד ההלכות ינסה לשייך ולדמיין אותם בחייו הפרטיים למשל אם יילמד על סכין שחתכה בצל ואח"כ חתכה בשר וכו' נסה לדמיין דבר זה אצלך במטבח וכן בהלכות שבת ובכל הלכה אחרת
ז. ואח"כ יחזור עליהם וישנן אותם עד שיהיו ברורים לו וכמונחים בקופסא.
ח. ולאחר שסיים והקיף לימוד ההלכות יחל שוב וילמד יותר בעומק ובהבנה כלומר מהו הנידון ההלכתי המביא לכלל פסיקה זו מהם הדעות השונות בנושא וכדומה.
רמב"ן על במדבר פרק י פסוק כט
כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל, כי זה דרך כל המתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] ספורנו
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] חזקוני
[24] רמב"ן
[25] ת"י
[26] אבע"ז
[27] אבע"ז
[28] רבינו בחיי
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
[31] העמק דבר
[32] אבע"ז
[33] ת"א
[34] רמב"ן
[35] רשב"ם
[36] ת"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה