מקרא
במדבר פרק כ
(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:
(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם בדרך טבע הרי ודאי שביד ה' לעשות לכם נס[1]:
(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם כעבד שעושה שליחות אדונו בזריזות גדולה[2] וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים שבהכאה ראשונה יצאו רק טיפות ובהכאה שניה יצאו מים רבים[3] וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי בתורה ובתפילה ולכן גם אהרון בכלל שהיה לו להתפלל ואז לא היה נצרך משה להוכיח את בני ישראל ולהכות בסלע[4] לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:
(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק במה שרבו עם משה ואמרו למה הבאתנו אל המקום הזה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם באותם המים עצמם נקדש אחר כך בענין נחל ארנון שהראה אז לישראל שאותם המים היו בלתי טבעיים[5]: ס
(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ:
(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ:
(טז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק התפללנו לה'[6] וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ ממש וי"א שהכונה למשה[7] וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם ואין אנו באם סתם ככובשים שמרדו באדוניהם אלא כל מה שהתנהלנו היה בדרך נסית מכוונת מאת ה'[8] וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ שהיא עִיר קְצֵה דרומית מזרחית של[9] גְבוּלֶךָ:
(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ דרך שיצוה לנו מלך אדום לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ:
(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו עם אֱדוֹם ולא רק המלך[10] משום שהי' להן בית מועצת העם (פרלאמנט)[11] לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ:
(יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה בדרכים צדדיות שאינם קרובות לערים ואינם מפריעות לאיש[12] וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה מהנהרות שהרי מהבאר כבר הבטיחוהו שלא ישתו[13] אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם כמה שיעלה מחירם רַק אֵין דָּבָר איני גורם לך הפסד בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה:
(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה:
(כא) וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו ע"פ הדיבור שכך נצטוו אל תתגרו בם[14]: פ
(כב) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה אע"פ שמלך אדום יצא לקראתם בחרבו לא נפקד מהם איש[15] הֹר הָהָר:
נביא
מלכים צדיקים לעומת רשעים
אתה תראה בספורי מלכי יהודה שמהם היו רעים וחטאים ליי' מאד, ומהם היו טובים וישרים בלבותיהם, כי הנה אסא ויהושפט בנו עשו הישר בעיני ה' והלכו בדרכי דוד, ויואש גם כן עשה הישר בעיני השם כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, ועם היות שכתוב בדברי הימים (ד"ה ב' כ"ד) שבזקנתו שרי יהודה עבדו ע"ז והרגו בבית ה' את זכריה הנביא בן יהוידע הכהן על שהיה מוכיחם, הנה לא העיד הכתוב שיואש עבד ע"ז חלילה, ואמנם נאשם במיתת הנביא זכריה ועל זה קבל ענשו בשפיכת דמו, אבל אין ראוי למנותו בכלל עובדי ע"ז, ועוזיהו היה צדיק ירא אלקים עם היות שחטא בקרבו על המזבח להקטיר ועליו נצטרע, ויותם בנו וחזקיהו ויאשיהו היו קדושי עליון. הנה אם כן שבעת המלכים האלה ממלכי יהודה הלכו בדרכי דוד ובצדקתו, והנשארים בהם נמקו בעונם כי היו כלם עובדי ע"ז.
אמנם מלכי ישראל כלם כקטן כגדול חטאו והחטיאו את ישראל ועבדו אלקים אחרים, וגם יהוא בן נמשי שנקם נקמת השם בבית אחאב והשמיד הבעל מישראל וכל כהניו ועבדיו הנה נאמר בו (מלכים ב' י' כ"ט) רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר ביתאל ואשר בדן וגומר, ואמר עוד (שם ל"א) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלקי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל.
מספר מלכי יהודה ומלכי ישראל.
ודבר מתמיה אומר לך, כי כפי מה שזכרתי מלכי בית דוד התמידו במלכותם שצ"ג שנה מרחבעם עד צדקיהו כמו שזכרתי למעלה, ומלכו בזמן הזה כלו תשע עשרה מלכים, ולא זכרתי ביניהם מלכות עתליה לפי שהיתה מלכותה שלא כדת, וכפי האמת שנות מלכותה היה ראוי שיוחסו ליואש כי הוא נשאר מלך תחת אביו על פי הדין, אך אמנם בלוח המלכות אשר אעשה אזכור ענינה כדי להמשיך הדברים כפי הספור, ומלכי ישראל התמידו במלכותם מאתים וארבעים ואחד שנה מירבעם עד הושע בן אלה, ומלכו בזמן ההוא גם כן תשע עשרה מלכים לא פחות ולא יותר,
ובהיות שמלכו מלכי יהודה מאה וחמשים ושתים שנה יותר ממה שמלכו מלכי ישראל, ואין ספק שהשווי וההדמות הזה לא נפל במקרה ובהזדמן כי מהשם היתה מסבה, והוא המורה שיראת השם תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה, ולכן בזמן הרבה היו מלכים מועטים בבית יהודה ובזמן מועט היו מלכים רבים במלכות ישראל, לפי שהם לא האריכו ימים על מלכותם. ואם תעיין בספורי המלכים כלם תמצא שכל המלכים יראי אלקים וחושבי שמו אשר היו במלכות יהודה האריכו ימים הם ובניהם, לקיים מה שנאמר (דברים י"ז כ') למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ואמנם למה היה המספר הזה במלכים האלה מבית יהודה ובית ישראל שוה בלא תוספת ולא חסרון כלל, הנה הוא מפלאות תמים דעים:
מלכים כוללים שמלכו על כל ישראל
שאול בן קיש, היתה המלכתו בשנת אלפים ושמונה מאות וששים וארבע' לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו עשרים שנה, (רלב"ג, אברבנל) וי"א שמלך ב' שנים (סדר עולם) והומלך בשנת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושתים לבריאת העולם, ויש אומרים י"ז (מאור עינים פי"דקט) עיין שלשלת הקבלה וצמח דוד.
דוד בן ישי מלך בשנת אלפים ושמונה מאות ושמונים וארבע שנים לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו ארבעים שנה, בימיו היה כהן גדול אביתר הכהן ונבאו בזמנו שמואל הרואה וגד החוזה ונתן הנביא.
שלמה בנו מלך בשנת אלפים ותשע מאות ועשרים וארבע לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו ארבעים שנה כאביו, בימיו היה צדוק כהן גדול ונתן הנביא ואחיה השלוני ועדו החוזה נביאים:
כתובים
איוב פרק יב
כאן מתחילה המערכה השניה
מענה איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם באמת אתם אנשים חשובים וחכמים וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה והאם כשתמותו תמות אתכם החכמה בעולם?: (ג) גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּםגם אני חכם כמותכם ולא נופלת חכמתי מחכמתכם וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה ומי לא יודע את מה שאמרתם (על גדולת ה'): (ד) שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ נהייתי לצחוק בפני חברי אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ איך אתם יכולים לצחוק על אחד כמוני שקורא לה' והוא עונה לי מדי וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים הצחוק שלכם הוא על צדיק תמים: (ה) לַפִּיד בּוּז לשון שבר. שלאיש שעובר ומפלה בזים לו אלו שיש להם עשתות שאנן לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן למי שהיה במחשבות שאננות ורגועות נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל הלפיד הזה מיועד לאנשים שרגליהם ימעדו: (ו) יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים יש שלווה לשודדים (הרשעים) בביתם וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ וביטחון בביתם של מרגיזי ה' שמביאים אלוה של ע"ז בידיים: (ז) וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ יורו לך וילמדו וינחו אותךוְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ: (ח) אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ תשוחח ותדבר וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם או שתדבר אפילו לארץ והיא תלמדך את גדלות ה': (ט) מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד יְקֹוָק עָשְׂתָה זֹּאת מי בכל אלו לא יודע שכל זאת עשה ה' והכל מידו: (י) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ בידי ה' נמצאות הנפשות והרוחות של כל בני האדם:
(יא) הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן הרי האוזן ששומעת מילים היא בוחנת את השמועה אם לקבלה או לא וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ וגם החך בוחן את טעם האוכל אם טעים או לא: (יב) בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה מעיד על עצמו שהוא זקן וחכם ובוחן כל דבר שעושה: (יג) עִמּוֹ עם הקב"ה חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה: (יד) הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה ה' הורס ולא יבנה ההרס מבלי שהוא ירצהיִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ סוגר אדם ואין מי שיכול לפתוח את מאסרו: (טו) הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ הצמחים וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ שולח גשמים ומים בלי מדה והם הופכים הארץ:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש מצוות תמידיות
מצוות האמונה בה' וקבלת עול מלכות שמים
א. החיוב באמונה זו הוא יסוד היסודות ועמוד החכמות[16], והוא הראשון מי"ג יסודות האמונה שמנה הרמב"ם[17]. והיא המצוה הראשונה משש המצוות התמידיות, שלא יפסק חיובם מהאדם אפילו רגע בכל ימיו[18], שכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מצוות עשה[19].
ב. לדעת הרמב"ם[20] עיקר המצוה זו[21] היא ידיעת מציאות ה', דהיינו שצריך האדם לצייר בנפשו את מציאות ה'[22] כדרך שעשה אברהם אבינו עליו השלום[23]. ויחקור בענין זה בדרך הסברא השכלית כפי השגתו וכח הכרתו, כמו שחייבה בתורה[24] "וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' "[25], ורק המון העם שאינו יכול להשיג מיד בשכלו, אפשר בתחילת הלימוד עמו ללמדו שיאמין בדבר זה ע"פ הקבלה שקבלנו איש מפי איש, ואח"כ יתרגל להבינו גם בשכלו[26]. ולדעת החינוך[27] עיקר המצוה היא האמונה על פי הקבלה, ומצוה מן המובחר לזכות לעלות במעלת החכמה, ולהבין בלב במופת נחתך שהאמונה הזאת היא אמתית וברורה[28].
ג. צריך האדם לקבוע בנפשו את ענין אמיתות האמונה במציאות ה', ושלא תתכן בשום אופן אפשרות אחרת. אי אפשר חילוף זה בשום פנים. וכדי שתתחזק ותקבע האמונה בלבו יוציא הדבר מן הכח אל הפועל דהיינו שיאמר בפיו שהוא מאמין בכך. ואם ישאלו אותו בענין זה ישיב לכל שואל שבזה מאמין לבו, ושהוא לא יכחיש אמונה זו אפילו אם ירצו להרגו[29].
[1] רמב"ן
[2] אור החיים
[3] רש"י
[4] העמק דבר
[5] ספורנו
[6] ת"א
[7] רש"י אבע"ז
[8] משך חכמה
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] משך חכמה
[12] רמב"ן
[13] חזקוני
[14] ת"י רמב"ן
[15] חזקוני
[16] רמב"ם יסודי התורה פ"א ה"א, לשון החינוך "כי האמונה הזאת יסוד הדת", ועיקר הגדול שהכל תלוי בו שם ה"ו, לגבי הכופר בעיקר ועובר על "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ומאמין באלוה אחר.
[17] בפירוש המשניות בסנהדרין בפרק חלק, ועי' ספר העיקרים מאמר א פ"ד. ועיין שו"ת חת"ס ח"ב (יו"ד) סי' שנו, וח"ד (אעה"ז) ח"ב סי' קמח, שערער על מושג י"ג יסודות האמונה לרמב"ם.
[18] שנמנו בהקדמת ספר החינוך [בהערת הרב המחבר] "ואלו הן, א. להאמין בשם. ב. שלא להאמין זולתו. ג. לייחדו. ד. לאהבה אותו. ה. ליראה אותו. ו. שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. סימנם שש ערי מקלט תהיינה לכם [במדבר לה יג]". והובא בביאור הלכה סימן א ד"ה הוא כלל. והובא גם בספר חרדים ובלח"מ תפלה פ"א ה"א, וכ"כ החינוך כאן במצוה כה.
[19] ואין קץ למתן שכר המצוות –ביאור הלכה שם. ועיין מהר"ם שיק מצוה כה אם בן נח מחיוב בכך כחלק מאיסור עבודה זרה, ועיין עוד בזה בברית משה על הסמ"ג ל"ת א אות יח.
[20] לשון הרמב"ם יסוה"ת פ"א ה"א, ה"ו וה"ז, ובספר המצוות כתוב "להאמין", וידוע שספר זה הינו תרגום מערבית, וראה מש"כ בזה מצודת דוד לרדב"ז מצוה א, ביאור מהרש"ל על המצוות עשה ב, ומלבי"ם עה"ת שמות כ א. דברי סופרים (ר' צדוק עמ' 53) חוות יאיר סו"ס ריט, ובקובץ מאמרים מאמר על האמונה, והר"ח הלר בהערותיו לספר המצוות. וחובות הלבבות שער היחוד פ"ג
[22] כמו שכתב המורה נבוכים (ח"א פ"נ) כי "האמונה אינה הענין הנאמר בפה, אבל הענין המצוייר בנפש כשיאמין בו כמו שיצויר", ובשומר אמונים להר"י אירגס (ויכוח ראשון סי' לג) ביאר דאם יאמר אדם כל היום "אני מאמין שהשי"ת אחד" אינו מועיל לו אם אינו מצייר בלבו איך היא אחדותו, כי האמונה היא התאמת הדבר במחשבת הלב והצטיירו בשכל,
[25] והראיה שההשבה אל הלב הוא עיון השכל הוא מה שאמר הכתוב (ישעיה מד יט) "ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה וגו'" -חובת הלבבות שער היחוד פ"ג, ועי"ש שהזכיר עוד כמה פסוקים שכתוב בהם ידיעת ה'
[28] וכעי"ז כתב השלטי הגבורים על הרי"ף בע"ז פ"א בשם הריא"ז והוכיח כן מהציווי שמע ישראל וכו', שאמרה התורה בלשון שמיעה, ולא נאמר שם להשכיל ולהתבונן בידיעת החכמה, אלא להאמין היחוד על פי השמיעה והקבלה כמו שאנו מקבלין כל התורה והמצוה על פי השמיעה והקבלה, כמו שכתוב (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה". ועי' קנאת סופרים לסהמ"צ מ"ע א שכ"כ אף בדעת הרמב"ם, ועי' בחסד לאברהם להקדמת שמנה פרקים להרמב"ם ובדרך מצותיך להצמח צדק מצות האמנת אלהות. ועי' כוזרי מאמר ה סי' כא. של"ה עשרה מאמרות מאמר א, ובהר"י אברבנאל פ"ז, וביד המלך פ"א מיסודי התורה, במהר"ם שיק על מצוה כה, ועבודת המלך (לר"מ קרקובסקי) פ"א מיסוה"ת, ורד"ע בספר הליקוטים שבסוף הרמב"ם, ומכתב מאליהו (ח"א עמ' 170)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה