מקרא
במדבר פרק טז
(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ בנפרד מהחמישים ומאתים שלא יעמוד איתם[1]:
(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד החמישים ומאתים מצד אחד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מצד אחר[2]:
(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח הלך אצל השבטים ופתה אותם בדברי ליצנות כל הלילה[3] אֶת כָּל הָעֵדָה ולא הזכיר "העם" כיון שהקהיל רק את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד[4] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה בעמוד ענן. ולא מראה שכינה ממש שהרי לא היו ראויים לזה[5]: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כא) הִבָּדְלוּ לצדיקים שביניהם צוה כן[6] מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת העדה שנתקהלה ע"י פיתויו של קורח[7] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[8] וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת יודע לבות ורוחות בני אדם ודעתם[9] לְכָל בָּשָׂר שהרוח דומה לבשר להיותו נמשך אחר הנאת עצמו הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף משה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח[10]: פ
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר היתה עדה אחרת סביב משכן קרח שמי שלא נפתה לקרח לא הלך כלל לפתח אהל מועד ואדרבה כמה נקבצו לדתן ואבירם להתרעם עליהם[11] הֵעָלוּ הסתלקו[12] מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם אבל המאתים חמישים איש ניצלו מגזירת בליעה באדמה[13]:
(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם להוכיח אותם אולי יחזרו בתשובה[14] וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבעים הזקנים[15]:
(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פירוש סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם[16] וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם שאם לא תסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ, והזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם, כי חרם הוא[17] פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם בשביל חטאם הגדול[18]:
(כז) וַיֵּעָלוּ הסתלקו[19] מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים בקומה זקופה לריב[20] לחרף ולגדף[21] פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם הגדולים[22] וְטַפָּם הקטנים[23]:
(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי[24] ולהחליף הבכורים בלוים[25] כִּי לֹא מִלִּבִּי אלא עשיתי על פי הדבור[26]:
(כט) אִם כְּמוֹת אם במיתה שמתים בה אחד מ - כָּל הָאָדָם[27] יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם שישכבו על משכבם ויחלו כשאר בני אדם ובני אדם באים לפקדם[28] לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי אלא עשיתי מלבי[29]:
(ל) וְאִם בְּרִיאָה ואם לא נבראה מיתה להם מימות עולם[30] יִבְרָא יְקֹוָק עכשיו[31] ואם פה לא נברא לאדמה יברא לה עכשיו[32] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה והוא בריאה חדשה שירדו אנשים חיים לשאול [33] וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הרגיזו[34] הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק לפני ה'[35]:
(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ שלא תאמר כי בקיעת האדמה היתה כטבעו של עולם כרעידת אדמה אלא היה נס גדול וכמוהו לא היה מעולם, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם[36] וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם משפחתם[37]וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו[38] וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
נביא
שמואל ב פרק כג
(לג) שַׁמָּה הַהֲרָרִי מההר אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי מהר גבוה: ס
(לד) אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי ס אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי: ס
(לה) חצרו חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי: ס
(לו) יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה ס בָּנִי משבט הַגָּדִי גד: ס
(לז) צֶלֶק הָעַמֹּנִי ס נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי נשאי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה: ס
(לח) עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי: ס
(לט) אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה כל הגבורים היו במספר שלשים ושבעה, כי שלשים מנויין כאן לבד מעשהאל, ועמו הרי שלשים ואחד, ועדינו ואלעזר ושמה הרי שלשים וארבעה, ושלשה שואבי המים ראשי השלשים המנוין, הרי שלשים ושבעה, ואבישי היה אחד משואבי המים כמו שכתוב למעלה, ובניהו לא יוחשב עמהם, כי שמהו דוד על משמעתו, ומנע את עצמו מלרדת במלחמה בתמידות, שלא יטמא את עצמו למת, כי כהן היה, ואף יואב לא יוחשב עמהם, שאין זה מכבודו לחשבו עם שאר הגבורים, על כי היה שר על כל הצבא, החשוב מאוד מאוד מכולם: פ
שמואל ב פרק כד
(א) וַיֹּסֶף אַף יְקֹוָק מלבד מה שחרה אפו בדבר הגבעונים שהיה בעבור זה רעב שלש שנים, הוסיף עוד לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם מי שדרכו להסית, הסיתו, וכן נאמר בדברי הימים (א כא א) שהשטן הסיתו, והקב"ה מסרו בידו, והסתתו היה בדבר הרע להם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה:
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט ענין ההליכה אנה ואנה נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: ס
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה:
(ד) וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מעבר הירדן התחילו למנות וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר מחוץ לעיר ושם הסכימו באיזה מקום עברו למנות אֲשֶׁר מקום חנייתם בְּתוֹךְ הַנַּחַל בנחלת שבט - הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר משם הלכו אל יעזר:
(ו) וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי הנתיישב מחדש ומזמן קרוב וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן שם מקום וְסָבִיב משם סיבב עצמו והלך אֶל צִידוֹן:
(ז) וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי שהיו יושבים בהם חוי וכנעני עם ישראל שלא הורישום בני ישראל והיו למס וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע:
(ח) וַיָּשֻׁטוּ הלכו אנה ואנה בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם:
כתובים
איוב פרק ז
(טז) מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה מאסתי בחיים שהרי לא לעולם אחיה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי תעזוב אותי מלשלם לי על פשעי ותמיתני, כי ימי הם הבל ואין בהם תועלת: (יז) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ מי הוא כבר האדם שאתה ה' מחשיב ומתיחס אל מעשיו ובודק ובוחן כל דרכיו וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ: (יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ פוקד ובודק את האדם כל בוקר ובוקר, וכל רגע בוחן את דרכיו: (יט) כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי עד כמה אתה לא פונה ממני ולא עוזב אותי אפילו לזמן קצר, כדי לבלוע את רוקי: (כ) חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם אפילו אם חטאתי מה זה מפריע לך לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע שזה נראה כאילו בראת אותי כדי להיות לפגיעת חציך בי לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא עד שאני על עצמי מעמסה (או שעלי הכוונה עליך): (כא) וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב ומה כ"כ קשה לך למחול לי על עוונתי, שהרי אני עוד מעט כמו עפר אשכב (אנוח בקברי)וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּיתחפש אותי ולא תמצאני (שאני הולך למות): פ
איוב פרק ח
מענה בלדד השוחי
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה עד מתי תדבר טענות אלו וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ דברים גדולים טענות חזקות: (ג) הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק האם ה' מעוות את המשפט ואת הצדק: (ד) אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ בגלל שבניך חטאו לה' (שעשו משתה והגיעו לקלות ראש) וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם ה' שילח אותם מהעולם בגלל פשעם: (ה) אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵלתתפלל ותקדים להתחנן אל ה' וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן: (ו) אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה אם אתה תתנהג בנקיות וישרות כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ יתעורר ה' לתת לך וישלם לך נות - את מקומך הראשון שהיה לך - את עושרך וילדיך שאבדת: (ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר תחילתך מה שהיה לך קודם זה יהיה נחשב קצת וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד לסוף שה' יגדיל מאד אותך (עושר וכבוד וילדים): (ח) כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן תבדוק בחקירות של הדורות הראשונים על הנהגות ה' בעולם וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם תכין את דעתך על חקירותיהם: (ט) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כי אנחנו רק "אתמול" הגענו לעולם ולא הספקנו להבין ולעמוד על הנהגת העולם כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ כמו הצל שלזמן קצר עומד במקומו על הארץ,כך אנחנו זמן קצר עומדים בחיינו על הארץ: (י) הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים הקדמונים שהיו לפנינו ילמדו אותך (שהם יגידו לך מה ששמעו מאבותם וגם מה שמליבם זכו והבינו בימי חייהם):
משנת ההלכה
א. תסתיים כלומר באנו להוכיח דבר שלא ידענו עד עתה ונאמר בדרך כלל א. בתחילת משפט: פתיחה להצעת זיהוי של החולקים, שלא נתפרשו על ידי מוסר המחלוקת. ב. בסוף משפט: אישור שהזיהוי המוצע התקבל. "תסתיים דר' פלוני הוא דאמר" - מתוך הדיון או המקבילות יתברר שר' פלוני הוא שאמר עניין זה.
ב. תפשוט מהא כלומר תוכיח מברייתא תפשוט מהכא הכונה מהשמעתתא שנאמרה
ג. תנא תונא גם התנא שלנו שנה כך. משמש פתיחה לסיוע מן המשנה, כלומר: האמורא מביא ראיה וסיוע מן המשנה לדברים שאמר.
ד. תנא והדר מפרש והוא תשובה לשאלה על קטע במשנה הנראה מיותר, ומשמעו: התנא בתחילה שנה את דבריו באופן כללי ולאחר מכן פירש ופירט את דבריו.
ה. תו ליכא והא איכא יותר אין, והרי יש...? בתמיהה ומשמעו: האם אין מה להוסיף, והרי יש להוסיף גם את... לדוגמא: בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח... ותו ליכא והא איכא כמהין ופטריות? (שגם בהם אין מערבים ומשתתפים).
ו. שמע מינה - ש"מ שמע הימנה, למד ממנה, הסק ממנה בעל שתי משמעויות א. בתחילת משפט: פתיחה למסקנה מתוך מקור; ב. בסוף משפט: סיכום כי ההנחה או ההסבר אכן נכונים ומתקבלים. "שמע מינה תלת" - אפשר להסיק מן העניין הקודם שלושה דברים.
ז. צריכותא בכפילות או ייתור של פסקות במשנה, של משניות שונות או של דברי אמוראים, התשובה עליהם היא צריכותא הוכחה כי כל אחד מן הדברים צריך היה להאמר מפני שיש בו חידוש מה - אם לגופו ואם כדי להוציא מידי טעות כל שהיא.
ח. פוק תני לברא צא ולמד את הברייתא מחוץ לבית המדרש כלומר הברייתא שהובאה קודם לכן אינה מבוססת ובטעות יסודה, ואין לתת לה מקום בתוך בית המדרש.
ט. נקטינן פתיחה להבאת הלכה, כלל או מעשה הידוע מן המסורת.
י. נסב לה אליבא דתנאי תשובה על סתירה במשנה, כלומר עורך המשנה צירף את המשנה מדעותיהם של שני תנאים חלוקים. בעניין אחד קיבל את דעתו של תנא אחד, ובעניין אחר - את דעת חברו.
יא. מהו דתימא... קא משמע לן פתיחה לתשובה על השאלה "פשיטא" מסבירים כי לולא דברים אלה אפשר היה לטעות ולומר... על כן בא ללמדנו שאין לומר כך.
יב. מאי הווה עלה מה עלה בסופה של המחלוקת וכיצד נפסקה ההלכה בדרך כלל, לאחר סוגיא ממושכת שלא נמצא לה פתרון בדיון עצמו.
יג. למה לי תמיהה על הבאת פרטים דומים באותה הלכה, ומשמעו: ייתור זה - מה בא ללמדנו.
יד. לאתויי מאי לרבות מה? כלומר מה באה אות, מילה, משפט זה להוסיף על מה שידענו עוד קודם לכן.
טו. טעמא מאי אמור רבנן מה הטעם למה שאמרו חכמים. דיוק בטעמה של הלכה כדי להוכיח ממנה.
[1] אור החיים
[2] ת"י
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] משכיל לדוד
[6] רבינו בחיי
[7] אור החיים כלי יקר
[8] אבן עזרא רבינו בחיי ומכאן לנפילת אפים בתפילה
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רבינו בחיי
[11] העמק דבר
[12] רש"י
[13] העמק דבר
[14] ת"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ת"א ת"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] אבע"ז
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] רש"י
[27] ת"י
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] רש"י
[30] ת"י
[31] ת"י
[32] ת"י
[33] חזקוני
[34] ת"א ת"י
[35] ת"י
[36] אבינו בחיי
[37] אבע"ז העמק דבר
[38] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה