מקרא
במדבר פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה חוק של הוריות טומאה[1] וטהרה והיא תסובב מהתורה, אבל מי שאינו שייך לתורה אין לו חקה זו ולפיכך גוים אינם מטמאים במת[2] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר תשמרו בגלל צוי ה' אפילו שמצוה זו אינה מובנת בשכלכם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם[3] אֵלֶיךָ ציוה את משה עכשיו במדבר מצוה לשעה פָרָה בת שתי שנים ולא פחות[4] אֲדֻמָּה תְּמִימָה שאין בה שומא שגדלו בה שתי שערות שחורות, או לבנות[5] אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה זכר עליה ולא - עָלֶיהָ עֹל רסן או כל דבר אחר המשמש מלאכת חרישה או מלאכה אחרת[6]:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן[7] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ כהן אחר[8] לְפָנָיו לפני אלעזר הכהן:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ זוהי קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי[9] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יזה לכיוון פתח אהל מועד וצריך לראות הפתח[10] מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים כל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנה יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה[11]:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה כהן אחר[12] לְעֵינָיו של אלעזר[13] אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ המעיים עם כל תכולתם[14] יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן חתיכת[15] עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בתולעת שני שבאה מגרגרים האדומים ביותר דומין לגרעיני החרובין, והתולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם ומפיקה צבע אדום[16] וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בטנה של הפרה[17] שְׂרֵפַת הַפָּרָה ומגדיל את הדליקה כדי להרבות האפר[18]:
(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[19] הַכֹּהֵן המשליך אל תוך שריפת הפרה[20] וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם יטבול במקוה של ארבעים סאה[21] וְאַחַר צאת הכוכבים[22] יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה אבל במחנה ישראל מותר גם קודם[23] וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[24] בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם במקוה של ארבעים סאה[25] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אפילו שאינו כהן[26] אֵת אֵפֶר הַפָּרָה לתוך כלי חרס עם מגופה שיוכל לאטום אותה אח"כ[27] וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חילקו לשלושה חלקים בזמן הבית, אחד מחוץ למחנה מתחלק לכל המשמרות ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר בְּמָקוֹם טָהוֹר שני בהר המשחה, כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, שלישי בחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב, שנאמר[28] - וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה למים שמיידים – זורקים חַטָּאת הִוא לכפר על העגל[29]:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים[30] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כאן צוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם, שיעשו כן לדורותם[31]:
(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ באפר הפרה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אלא בימים אחרים[33] לֹא יִטְהָר שצריך שלשה ימים בין הזאה להזאה[34]:
(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם ברביעית דם שהוא הנפש[35] אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא אם נכנס בו בלא הזאת אפר הפרה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ אפילו אם טבל:
(יד) זֹאת הַתּוֹרָה של טומאה, שאמרנו בתחלת הפרשה שהיא חוקת התורה[36] אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל והוא עתה באהל והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל[37] כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה, רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים, וגם להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ,אבל אין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו[38] וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה[39] יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(טו) וְכֹל כְּלִי חרס שאינו נטמא מבחוץ אלא רק בטומאה בתוך הכלי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד דבר המחבר בין הכלי ל- פָּתִיל כיסוי לכלי עָלָיו טָמֵא הוּא:
נביא
פתיחה לספר מלכים
האברבנל בהקדמתו לספר יהושע מייסד כמבואר לעיל שארבעת ספרי נביאים ראשונים מיהושע עד ספר מלכים יוחדו לספורים והגדות, ושאר ספרי הנביאים (נביאים האחרונים) יוחדו להגדת העתידות וזכרון הנבואות אשר נבאו, ומקשה - א"כ איך בתוך ספר ישעיהו בא באורך רב הספור הגדול, איך עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה, וענין רב שקה, ותפלת חזקיהו עליו, ומכת השם במחנה מלך אשור, ושחלה חזקיהו אחר זה, ותפלתו ותוספת ימיו, וששלח לו מלך בבל ספרים ומנחה ומה שנמשך עליו? והספור הזה כלו כבר בא בספר מלכים מלה במלה, ומה התועלת בהשנות והכפל הדברים ההם,
ועוד הקשה - ובזה הדרך עצמו תמצא בסוף ספר מלכים, ספור חרבן ירושלים ושריפת בית קדשנו ותפארתנו וגלות ישראל, והריגת גדליה בן אחיקם, והספור הזה עצמו כתב ירמיהו בספרו בסוף, ויקשה זה מאשר לא היה נאות הספור ההוא לספר ירמיהו, אשר יוחד לזכרון נבואתו לבד? ויקשה ג"כ למה נשנה שמה, אחרי שבסוף ספר מלכים בא מלה במלה, כ"ש בהיות כמו שכתבו חז"ל, שירמיהו כתב ספרו וספר מלכים, וכתב א"כ ירמיהו אותו ספור שתי פעמים בשני ספריו אלה ללא צורך? וקשה עוד מזה שאתה תמצא בספר ירמיהו הספור הזה עצמו שנית פעם אחרת בסופו, ונזכר א"כ הספור הרע הזה שלשה פעמים והוא זר מאד?
ומתרץ שבספר מלכים כתב ירמיהו הנביא ע"ה הספור ההוא כלו, להודיע עניני המלך חזקיהו וקורותיו, יען היה הספר ההוא מיוחד לספורי המלכים והגדת עניניהם. אמנם בספר ישעיהו ראה חזקיהו וסיעתו (שכתבוהו כפי קבלתם ז"ל) לספר הנבואות אשר נבא ישעיהו הנביא כלם, וראו שהיה בלתי ראוי שישמטו ויעזבו הנבואות אשר נבא על ביאת סנחריב ועל מחלת חזקיהו ויתר הדברים, להיותם נבואות עצומות יורו על שלמותו ודבקותו באל ית', וכי לא נפל מכל דבריו ארצה, ומפני שהיו צריכין אל זכרון אותם הנבואות למעלתם, ולהשלים קבוץ נבואותיו כמו שאמרתי, כתבו הספורים ההם לא מפאת עצמם, כי אם להגיד הנבואות אשר נבא הנביא עליהם, שלא יתכן הגדתם כי אם אחרי הצעת הספורים שהיו נושאים להם
וכן הביא ספור חולי חזקיהו, להגיד שישעיהו נבא עליו וכאשר התפלל אל ה' בידו שלח לו רפואות תעלה, וזכר ענין שלוחי מלך בבל שבאו אליו, להגיד הנבואה שנבא עליו ישעיהו ומה שספר בה מהגלות, ולזה בא אחרי כל זה פרשת (שם מ' א') נחמו נחמו עמי וגו', לנחמם על הייעוד הרע ההוא שנבא אז,
וכן בספר ירמיהו באו ספורי החרבן מהבחינה הזאת ג"כ, וזה שעם היות שבאו הספורים ההם בספר מלכים כשאר הספורים, הנה עוד ראה הנביא להביאם בספרו אשר ייחד לנבואותיו לא לתכלית הספור, כי אם להודיע הנבואות אשר אמר ואשר ייעד לבא ושיצאו לפעל איש לא נעדר, וכדי להגיד אותם הנבואות הוצרך להציע אליהם אותם הספורים אשר נבא עליהם, ומפני זה תראה שלא באו בספר מלכים באותו ספר הנבואות אשר נבא, ולא באו ג"כ בספר ירמיהו הספורים ההם מדובקים כאשר באו בספר מלכים, אבל הביא מעט מן הספור והנבואה סמוכה אליו אשר נבא על הענין ההוא, וכן הביא כלו מעט מעט מתערב עם הנבואות כמו שאמרתי, להיות התכלית שמה להביא הנבואות לא זולת זה. אמנם מה שבא בסוף ספר ירמיהו ספור החרבן והגלות כלו פעם אחרת מתחלת פרשת בן עשרים ואחד שנה צדקיהו במלכו וגו' עד סוף הספר... האמת והסברא הישרה מורה, שהדברים ההם אינם דברי ירמיהו ולא כתב הוא הפרשיות ההם... וידמה שעזרא הסופר או אנשי כנסת הגדולה באשר קבצו הספרים וסדרו ספרי הקדש זה אחר זה, ראו לכתוב בסוף ספר ירמיהו הפרשיות ההם והעתיקום מסוף ספר מלכים, לשתי סבות. האחת כדי שידע הקורא איך היה חרבן הבית וגלות ישראל אשר נבא עליו ירמיהו באותו ספר, כדי להודיע אמות דבריו וקיום נבואותיו .... והסבה השנית היא כדי שתתחבר אחרי זה נבואת יחזקאל שהיה אחרי החרבן על נהר כבר בתוך הגולה, ולזה שמו בסוף ספר ירמיהו ספור החרבן להיותו הצעה לספר יחזקאל שיבא אחריו, ולא נסתפקו במה שכתב ירמיהו בתוך ספרו, להיותו מעורב עם הנבואות ולהיותו בתוך הספר, ובחרו לזכור הספור בעצמו מדובק ולהניחו בסוף הספר סמוך מה שנבא יחזקאל אחריו.
כתובים
איוב פרק י
(יא) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי כיסית אותי: (יב) חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי כל מצוותיך שציויתני עשיתי ושמרתי: (יג) וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ ואת יסוריי שמרת בלבך ובראת אותי על מנת להענישני יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ וידעתי שכל זה היה בתכנית בריאתי: (יד) אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי אם חטאתי לך אתה שומר ומחכה לתפוס אותי ולהענישני ולא תסלח לעוונות: (טו) אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא אם חטאתי אוי ואבוי לי ואם צדקתי גם לא יעזור לי ולא אעיז להרים את ראשי רֹאשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִישבין כך ובין כך איני שבע כבר מרוב בושה ובראיית עניי - ממציאותי העגומה, שאני רואה את מכותי וסבלי: (טז) וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי צערי גודל ומגיע כבר לדרגה כמו שאתה צד אותי כציד של אריה וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא בִי ואתה חוזר ומפלא בי את מכותיך מכות גדולות ונפלאות: (יז) תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי אתה מביא הרבה עדים להעיד נגדי (והם החולאים) וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִיואתה מרבה כעסך עלי חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי אתה מביא עלי יסורים בזמן קצוב וקבוע והם היסורים התחלפים (וזה מלמד על גודל יסוריו שלא מתרגל להם): (יח) וְלָמָּה מֵרֶחֶם הוֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי הלוואי ואמות ויותר לא יראו אותי: (יט) כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה הלוואי שהייתי לא נהיה (שלא נולדתי כלל) מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל מרחם אימי הייתי מובל ומגיע ישר לקבר (כנפל): (כ) הֲלֹא מְעַט יָמַי יחדל וַחֲדָל הלא ימי הם קצרים ולכן תחדל מלייסרני ישית וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט ותסיר את עצמך ממני כדי שאבליגה - אתחזק מעט: (כא) בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת ועוד בזמן שאני חי עוד לפני שיגיע זמן מותי שאז אלך לקבר ולא אחזור ממקום הקבר עוד לפני שאגיע לארץ החושך שהוא הקבר תניח לי ואתרפא: (כב) אֶרֶץ עֵיפָתָה ארץ חשיכה (הכל כינויים למקום הקבר) כְּמוֹ אֹפֶל לשון חושך צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים יש שם צל של מוות ולא סדר כמו בעולם פה של יום ולילה קור וחום קיץ חורף וכדו' וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל שמה מופיע ומתגלה האופל: פ
איוב פרק יא
מענה צופר:
(א) וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר: (ב) הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה וכי בגלל שדברת הרבה טענות אין עליהם תשובות וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק היודע לדבר יפה ובמליצה וכי בגלל זה יהיה צודק: (ג) בַּדֶּיךָ השקרים שלך מְתִים יַחֲרִישׁוּ גורמים לאנשים חשובים לשתוק וַתִּלְעַג ואתה לועג להנהגת ה' וְאֵין מַכְלִם ואף אחד לא מכלים ומבישך על דיבורך: (ד) וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי אתה אומר להקב"ה שליקחך - חכמתך היא זכה ונקיה וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ ונקי מעוונות אני לפני ה':
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה