מקרא
שמות פרק ז
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מכביד פרעה את לבו[1] מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם אף על פי שראה ההבדל בין המופת שעשיתם אתם ובין מעשה הכשפים[2]:
(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה דרך השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר, ומוליכים עופות בידם כדי לצוד וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר ושם תדבר עמו, כי שם לא יהי עמו רוב עם, ותוכל לדבר אליו שם[3] וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:
(טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כלומר שיאמר לפרעה באמצעות אהרן, וכן הענין בכל הדבורים והאמירות שצוה השם ית' למשה שיאמר לפרעה, כי כבר הושם אהרן לפה בכל מה שישולח משה לפרעה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה שהתראה זו לא היה על תנאי אם לא ישלח יכהו, רק הודיע שכבר נתחייב עונש על שלא שמע עד כה[5]:
(יז) ציוה אותו ה' לומר על ידי אהרון[6] כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק אתה אמרת לא ידעתי את ה' ואינך מכירני, אני אעשה שתכירני[7] הִנֵּה אָנֹכִי כלומר אני בשליחות ה'[8] מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִישהרי אהרון זה שיאמר כן והמטה בידו[9] עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
(יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת מכיון שהמים יהיו דם ממש וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ נתייאשו[10] מִצְרַיִם לחפור סביבות היאור מים לשתות, כאמרו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור[11] לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר: ס
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ ציוהו הקב"ה להטות ידו כנגד ארבע רוחות מצרים מלבד מה שציוהו להכות על היאור עַל כלל מֵימֵי מִצְרַיִם ועתה מפרט עַל נַהֲרֹתָם כל הנהרות שבמצרים עַל יְאֹרֵיהֶם מכיון שהיאור במקומות רבים כותב בלשון רבים וְעַל אַגְמֵיהֶם אגם המתמלא במימי גשמים וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם המעיינות הבארות והבורות וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים בכלי עץ שהיו בבתים וּבָאֲבָנִים בכיור העשוי מאבן[12]:
(כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיָּרֶם אהרון בַּמַּטֶּה שהרים ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות, ואח"כ[13] וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם:
(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם לחש שאומרים בלט ובחשאי[14] אע"ג שכל מימי מצרים דם עשו כן במים שקנו מישראל[15] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם מה שהוכיחו כי מעשיהם משונה ממעשה שדים. לא רצה לשמוע כלל[16] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:
(כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה[17] וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת שם את לִבּוֹ גַּם לָזֹאת להבין ההבדל אשר היה גם בזאת בין הפעל האלהי לפעל המכשפים[18] בהיות ברור אצלו שאינו אלא כישוף ובעוד שעות יעבור כדרך הכישוף[19]:
(כד) וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר:
(כה) וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים ולא כדרך כישוף שאינו עומד כל כך הרבה זמן[20] אַחֲרֵי הַכּוֹת יְקֹוָק אֶת הַיְאֹר ואז הסתימה המכה והמים חזרו לקדמותם[21]: פ
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא ולא אמר לך כי כביכול ה' אמר כלומר - אני אלך עמך[22] אֶל פַּרְעֹה עם אהרון[23] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף מכה[24] ומשחית[25] במגיפה שממיתה[26] אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים. ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים ויקרא בלשון ערב אלתמס"ח. (קראקאדיל תמסח שלנו היום) ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול והוא הצפרדע הידועה[27]:
(כח) וְשָׁרַץ וירבה[28] הַיְאֹר השריצה לא היתה ע"י אהרן כי היא בריאה חדשה שהיה ע"פ פקודת ה' כמו במעשה בראשית שאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה[29] צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ אלו השרים וּבְעַמֶּךָ בית עמך[30] וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ בעיסה שלך[31]:
נביא
שופטים פרק ט
(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו וכך נתקיימה קללת יותם בכל פרטיה:
(נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל: פ
שופטים פרק י
(א) וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן איש שנקרא דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם:
(ב) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר: פ
(ג) וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה:
(ד) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים חמורים קטנים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים ערים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
(ה) וַיָּמָת יָאִיר וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן: פ
(ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק מכל וכל וְלֹא עֲבָדוּהוּ אפילו בשתוף עם כל הע"ז הנזכרים:
(ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן:
(ח) וַיִּרְעֲצוּ דחקו ושברו וַיְרֹצְצוּ שיעבדו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא והמשיכו שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד:
(ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר נהיתה צרה לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד:
(י) וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים: פ
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי נביא הֲלֹא מִמִּצְרַיִם משעבוד מצרים וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים:
(יב) וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן אשר לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם:
כתובים
תהלים פרק סט
(לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה: (לב) וְתִיטַב תהלתי לַיקֹוָק מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס בעל קרנים גדולות ופרסות רחבות כלומר שור מובחר: (לג) רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ וכאשר תראו דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם: (לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְקֹוָק וְאֶת אֲסִירָיו עם כי נאסרו בדבר ה' על כי מרו בו מכל מקום לֹא בָזָה את תפילתם: (לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם: (לו) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ: (לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ:
תהלים פרק ע
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר נפלאות ה' ולבקש שלא יעזבנו: (ב) אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְקֹוָק לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה כלומר תמהר: (ג) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מלשון חרפה מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי: (ד) יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב כלומר ישובו אחור מלהצר לי בגלל – בָּשְׁתָּם על מה שהיו - הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח לשון שמחה ששמחו על צרתי: (ה) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ: (ו) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְקֹוָק אַל תְּאַחַר:
משנת ההלכה
קריאת שמע
א. במשך אמירת קריאת שמע מצוה לאחוז את הציציות ביד שמאל בין הקמיצה לזרת, אל מול הלב. וכשמגיע לפרשת ויאמר יש להחליף הציציות ליד ימין.
ב. יש שנהגו לאחוז כל הארבע ציציות במשך קריאת שמע, ויש שהקפידו לאחוז רק את השתיים שלפניו, וכן הוא מנהג הגר"א.
ג. בקריאת שמע יש רמ"ה (245) מילים, וחסרים ג' מילים להשלים רמ"ח (248) כנגד אבריו של אדם, שכל הקורא קריאת שמע כתיקונה כל אבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה. לכן נוהגים שהש"ץ חוזר ואומר "ה' אלהיכם אמת" בקול רם, ויש להקשיב לחזרתו, ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומע מפי הש"ץ ג' מילים אלו.
ד. מי שנמצא באמצע אחת מפרשיות קריאת שמע בעת שהש"ץ אומר "ה' אלוקיכם אמת", ישתוק ויקשיב ובזה יוצא גם כן ידי השלמת הג' מילים.
ה. מנהג האשכנזים שהצבור כשקוראים לעצמם אומרים "אני ה' אלקיכם אמת", וממתינים לש"ץ ואח"כ מתחילים ויציב ואינן חוזרים ואומרים אמת, ומנהג הספרדים שהש"ץ מסיים בקול "אני ה' אלוקיכם", והציבור עונה "אמת", וחוזר הש"ץ ואמר "ה אלוקיכם אמת".
ו. יחיד הרוצה לחזור עם הש"ץ ה' אלהיכם אמת, אין איסור בדבר. אמנם המנהג הפשוט לשתוק ולכוין ולצאת ע"י אמירת הש"ץ.
ז. והש"ץ, יש נוהגין שלא לומר אמת כשקורא בלחש לעצמו שאם יאמר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת בקול רם יהיה רמ"ט תיבות, ויש נוהגין לומר אמת גם בלחש שלא להפריד בין ה' אלקיכם לאמת, ואמת השני אינו מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא. ויש מהאחרונים שהכריעו שאם מיד כשסיים אמירת ק"ש אומר ה' אלוקיכם אמת לא יאמר אמת כשמסיים לעצמו, אבל אם שוהה להמתין לאדם חשוב או לכלל הציבור יאמר אמת בלחש גם כן.
ח. מי שאינו קורא קריאת שמע בצבור עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, אלו ג' תיבות שחסרו לו ממנין רמ"ח.
ט. אמנם יש לו קצת תקנה לכוין ב- 15 אותיות ו' שבאמת ויציב ונכון וקיים וכו' כיון שט"ו פעמים ו' (15*6) עולה צ' (90) והן כנגד ג' שמות הוי"ה שכל אחד עולה כ"ו וד' אותיותיו הן ל' ויש מפרשים שט"ו ווי"ן עולין צ' ועם הקריאה הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו וכאלו אמר ה' אדנ"י אמת.
י. ויש אומרים תקנה אחרת לקורא ביחיד שיאמר "אל מלך נאמן", וג' תיבות אלו משלימין מנין רמ"ח והן במקום אמן שיש לענות אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה, כי אמן ר"ת אל מלך נאמן. ומכל מקום כשקורא בצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק יאמר אמן אחר הש"ץ כשמסיים הברכה, ומנהג האר"י ז"ל לא לומר "אל מלך נאמן" בין ביחיד בין בציבור.
[1] רשב"ם
[2] ספורנו
[3] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[4] רלב"ג
[5] מלבי"ם
[6] פי' הטור
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] פי' הטור
[10] הכתב והקבלה
[11] ספורנו
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' הריב"א
[16] העמק דבר
[17] עיין בת"י שפי' ויפן שעשה צרכיו.
[18] ספורנו
[19] העמק דבר
[20] העמק דבר אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] רבע"ז
[26] העמק דבר על פי המדרש
[27] אבע"ז ועיין בהעמק דבר שכתב ששניהם אמת ברחבי מצרים היה המין השני וביאור ובבית פרעה עלו המובחרים שבהם "הצפרדעים" והם התמסח שלנו.
[28] ת"א ת"י
[29] מלבי"ם
[30] העמק דבר
[31] ת"א ת"י הכתב והקבלה
[32] ת"י פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה