פרשת שמות יום א'

מקרא

שמות פרק א

 (א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו[1] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת עםיַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ כלומר יוצא חלציו[2]  בָּאוּ:

(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

(ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:

(ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:

(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף ובניו ש -[3] הָיָה בְמִצְרָיִם:

(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף בגדלותו כמושל מצרים ואחר כך[4] וְכָל אֶחָיו ולא ראו את ימי הרעה וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא י"א[5] שהכונה לדור ההוא של מצרים כהקדמה למה שמזכיר אח"כ אשר לא ידע את יוסף וי"א[6] שהכונה לשבעים נפש שירדו למצרים וי"א[7] שהכונה לשניהם:

(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ נתנו פירות כלומר הולידו[8] וַיִּשְׁרְצוּ הולידו ילדים הרבה כמו השרצים ובז"ל אמרו שהולידו ששה בכרס אחד[9] וַיִּרְבּוּ התרבו ולא יהיו מתים כדרך עם רב[10] וַיַּעַצְמוּ שהיו בעלי עצמות ובעלי כח, אע"פ שנולדו רבים בהריון אחד[11] בִּמְאֹד מְאֹד ברוב שבהם היה הרבוי והעוצם מאד, יותר מהרגיל ולא היה בם כי אם מעטים שלא ימצא מהם זה הרבוי הנפלא בהולדה ועוצם[12] וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ ארץ גושן[13] אֹתָם: פ

(ח) וַיָּקָם שלא היה מזרע המלוכה[14] מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף לא הכירו, ולא ידעו, ולא נשא להם פנים בשבילו[15]:

(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ המצרים הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ מאיתנו[16]:

(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך[17] פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ ושלל מאיתנו ביזה וְעָלָה מִן הָאָרֶץ לשוב אל ארץ אבותיהם[18] ולא נוכל לחזור להלחם בהם לנקום נקמתינו ולהשיב ביזתינו ולא רצו פרעה ועבדיו להכותם בחרב, כי זו תהיה בגידה גדולה להרוג חנם העם אשר באו בארצו במצות המלך הראשון, ולא ישמעו לו עם הארץ, וגם כי היו בני מנשה ואפרים גדולים וקרובים למלכות, וגם בני ישראל רבים היו וילחמו כנגדם[19]:

(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבנין המלך[20] לְמַעַן עַנֹּתוֹלשון מעוט תשמיש. כלומר שימעטו לשמש מטתם בשביל בְּסִבְלֹתָם וכל זה לקיים וענו אותם[21]. והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת אוצרות[22] לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס:

(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר ראו שלא יזיק זה לעם קצו בחייהם מפניהם, וגזרו -[23] :

(יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שיעבידו כל מצרים את העם, וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו[24] בְּפָרֶךְ לשון שבר עבודה קשה המשברת את הגוף[25]:

(יד) מתחלה היו השרים נותנים להם הלבנים והיו אנשי המס בונים הבנין ואח"כ וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים נהגו העם בעבודה וצוום שיהיו מביאים עפר ועושים החמר בידיהם וברגליהם ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד, ונותנין הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה, כגון החפירות והוצאת הזבלים, הכל נתנו עליהם[26]לחרוש ולקצור לזמור ולבצור[27] אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ שגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם[28]:

(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת שממונות על כל המילדות של[29] הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה יוכבד שמשפרת את הולד וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה מרים שפועה לתינוקות כדי להרגיעם[30]:

(טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם מושב האשה היולדת ובמקום אחר קוראו משבר[31] אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ בסתר כיון שלא רצה לעורר מלחמה אל מול עם ישראל[32] הראשונה כשמוציאה את הולד מן הרחם. תעשה פעולה קלה שאינו ניכר בגיחו מרחם ויגוע. והשנית לא תשתדל להחיותו ובין כה וכה ימות הילד[33] וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה:

(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:

(יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה שבגדתן בי, כי הנה כשצויתי לא מאנתם לעשות מצותי, ובטחתי בכן שתמיתו הילדים, ותוחלתי נכזבה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים ולא די שלא עשיתן מצותי להמיתן כי גם נתתם עצות להחיותם[34]:

(יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר או לדבר שלא כהוגן, תהיינה מרגישות בדבר ולא תקראנה עוד אותנו לילד, ולמלך אין שוה להמית אחד או שנים בלבד[35] בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:

(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת הודיע שפרעה הבין האמת שלא המיתו הילדים מפני יראת אלהים והיה בלבו לעשות להם רעה רק שאלהים היטיב למילדות ולא עשה להם רע מאומה[36] וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:

(כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים יותר מיראת המלך והיו מחיות את הזכרים ולא הועיל לפרעה מה שציוה להן להורגם וַיַּעַשׂ לָהֶם פרעה בָּתִּים שעשה בתים ידועים שלא ילדו אלא בהם כדי שלא יכולו להסתתר:

(כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר עד עתה היה בסתר ומעתה פירסם הדבר לכל יושבי מצרים כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן וככה ודאי לא יוכלו להסתתר ולעבור על מצוותו[37]: ס  

נביא

שופטים פרק ו

(כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:

(כח) וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי:

(כט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה:

(ל) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת ונמית אותו כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו:

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ קמו עָלָיו הַאַתֶּם תְּרִיבוּן בשביל לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת אמנם תנתן לו ארכה עַד הַבֹּקֶר ונראה אִם הבעל אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ:

(לב) וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יואש לגדעון יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ: פ

(לג) וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ את הירדן וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:

(לד) וְרוּחַ יְקֹוָק לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק משפחת אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו:

(לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם:

(לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(לז) הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב יובש וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(לח) וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר סחט אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ יצא כדבר הנמצץ על ידי הסחיטה טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם:

(לט) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא לראות אם אני ראוי לנס גדול כזה[38] רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל:

(מ) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל: פ

שופטים פרק ז

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק:

(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ יש אתך מדי הרבה אנשים מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר שמא יתרברב עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי:

(ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר ישכים בבוקר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ: ס

כתובים

תהילים פרק סג

(ט) כי דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי ו- תָּמְכָה יְמִינֶךָ שלא אפול: (י) וְהֵמָּה שאול ואנשיו לְשׁוֹאָה באים אלי במארב ביום אפילה כדי שלא ארגיש בהם יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי ולכן יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ ירדו למעמקי האדמה: (יא) יַגִּירֻהוּ ישפך דמם עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת יהיו אוכל ל- שֻׁעָלִים יִהְיוּ: (יב) וְהַמֶּלֶךְ ואני דוד יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים בתשועת ה' ו- יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר יסתם פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר עלי בפני שאול:

תהלים פרק סד

במזמור הזה דוד המלך מתפלל ברוח הקודש על דניאל (שהיה מזרעו) בגוב האריות

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי בעת אספר תלאותי מִפַּחַד אוֹיֵב שרי המלך דריוש תִּצֹּר תשמר על חַיָּי: (ג) תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מעצת העם ש- מְרֵעִים לי ו- מֵרִגְשַׁת התכנסות פֹּעֲלֵי אָוֶןרע: (ד) אֲשֶׁר שָׁנְנוּ חדדו כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם להבאישני בעיני המלך דָּרְכוּ הכינו חִצָּם דָּבָר מָר להשליכני אל גוב האריות: (ה) לִירוֹת חץ בַּמִּסְתָּרִים בהחבא על תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ מלשון יריה וְלֹא יִירָאוּ את הקב"ה: (ו) יְחַזְּקוּ לָמוֹ את עצמם ב-  דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים דהיינו לדבר אל המלך בערמה כדי לטמון מוקשים לדניאל אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ את המעשים שלנו: (ז) יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת מלשון עלילות תַּמְנוּ מיצו חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וכל אחד טמן את מחשבתו וְלֵב עָמֹק: (ח) וַיֹּרֵם ובסוף ה' השליכם לגוב האריות אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם ומכתם באה אליהם לפתע כחץ הָיוּ מַכּוֹתָם: (ט) וַיַּכְשִׁילוּהוּ הביאו מכשול עָלֵימוֹ על עצמם ע"י לְשׁוֹנָם וכל מי שרואה אותם יִתְנֹדֲדוּ ינוד בראשו כָּל רֹאֵה בָם: (י) וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם ואז הם יפחדו מהקב"ה וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים ויספרו את פעולתו של ה' וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ הנפלאים: (יא) יִשְׂמַח צַדִּיק דניאלבַּיקֹוָק וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב כי הם בטוחים שהקב"ה עזרם:

משנת ההלכה

       א.       יתברך וישתבח וכו' ויתעלה ויתהלל וי"א שאין לומר ויתהלל שא"צ לומר רק ז' שבחים כנגד שבעה רקיעים, ומן יתברך עד ויתעלה יש ז' תיבות, והאומרים ויתהלל חושבים מן וישתבח והמנהג פשוט לאומרו.

        ב.        כתב רבינו הב"י שיש לכוין בעניית הקדיש, כלומר שקדיש צריך כונה להבין מה שאומר ולשום לב לתפלה הקדושה הלזו, ובלא כונה לאו כלום היא, ומוטב שלא יאמרנה. וכתב עוד שיענה בקול רם, ושירוץ להשתדל כדי לשמוע קדיש.

         ג.         שמיה דקודשא בריך הוא פי' שיתברך וכו' - ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא, ומנהג אשכנז לענות בריך הוא, ולפי מנהג הספרדים, עונים אמן. ודעת רבינו הרמ"א שלא יפסיק בין בריך הוא ובין לעילא מן כל ברכתא, ולדעתו הפירוש הוא יתברך וכו' – ויתהלל שמו של הקדוש, שברוך הוא למעלה מכל ברכות ותשבחות וכו', וכן מנהג כמה מקהילות החסידים. 

        ד.        לעילא מן כל ברכתא וכו' פי' שיתברך וכו' למעלה מכל הברכות והשירות והתשבחות שנאמרו מעולם, ומתיחס למה שאמר לעיל יתברך וכו'.

       ה.       ונחמתא שיתברך למעלה מנחמות הנביאים, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ד:) שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה וכו.'

         ו.         בעשרת ימי תשובה אומרים לעילא ולעילא, ואז אומרים מכל ברכתא ולא מן כל ברכתא .והטעם מפני שיש מספר כמה תיבות יש בקדיש ולכן בהתוסף תיבה אחת יש להחסיר תיבה אחת. ומנהג הספרדים לא לשנות כלל. 

         ז.         הש"ץ כשאומר יתגדל כורע. וכן ביהא שמיה רבה, וביתברך, ובבריך הוא, ובואמרו אמן. ודעת הגר"א שלא לכרוע משום שאין להוסיף על הכריעות שאמרו חכמים, וכתב בערוך השולחן שכריעות אלו אינם ככריעות של שמ"ע אלא לשחות מעט.

       ח.       דעת הרמ"א שיש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה, ודעת האר"י ז"ל שכל קדיש שתופסו מעומד יעמוד עד אחר איש"ר, וכשיושב א"צ לעמוד, אמנם כיון שמצינו שעגלון מלך מואב קם בשמעו דבר ה' כ"ש שעלינו לעמוד, ויש שנהגו שהקדישים שמוכרחים לומר בתוך התפלה יש לעמוד, ושארי קדישים אין הכרח לעמוד.

        ט.       מי שבא לבהכ"נ ושומע הקהל עונין קדיש עונה עמהם, וכן אם שמע שעונים הצבור אמן יהא שמיה רבה עונה עמהם אע"פ שלא שמע שאמר ש"ץ יתגדל.

 

---

[1] רשב"םא מתה

[2] אבע"ז

[3] ת"י

[4] ת"י

[5] אבע"ז

[6] רשב"ם וקצת צ"ע שהרי יוכבד היתה משבעים הנפש והיא עדיין לא מתה.

[7] חזקוני

[8] אבע"ז

[9] רש"י

[10] אבע"ז פי' הטור

[11] אבע"ז

[12] רלב"ג

[13] אבע"ז

[14] אבע"ז

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] ת"א ת"י

[17] רמב"ן

[18] רשב"ם

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] חזקוני

[22] רשב"ם

[23] רמב"ן

[24] רמב"ן

[25] רשב"ם

[26] רמב"ן

[27] חזקוני

[28] רמב"ן

[29] חזקוני

[30] רש"י

[31] רש"י

[32] אבע"ז רמב"ן

[33] העמק דבר

[34] ספורנו

[35] ספורנו

[36] מלבי"ם

[37] אור החיים

[38] כי הנסיון ביכולת הבורא אסור כמו שאמר וינסו אל בלבבם ויאמרו הגם לחם יוכל תת אבל הוא ניסה אם ראוי לנס גדול כזה. רד"ק בשם הרס"ג