מקרא
שמות פרק ג
(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי באופן שיפלא עליהן כל שומע, ורבים יראו וייראו אולי ישובו קצתם[1] אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:
(כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:
(כב) וְשָׁאֲלָה שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח, כד)[2] אִשָּׁה כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף[3] מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם ותרוקנו[4] אֶת מִצְרָיִם:
שמות פרק ד
(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך וְלֹא יִשְׁמְעוּ עוד בְּקֹלִי כלל כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק שאלו היית שליח השם לא ימרה פרעה את דברו[5]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ לא הי' בתורת שאלה ויוכל להיות שהי' בידו של משה עוד איזה דבר. רצה ה' שיתבונן באיזה דבר יעשה המופתים וומ"מ התבונן משה שכונת ה' על המטה באשר מכבר מצא שהוא ענין נפלא. ובו ראוי שיגולגל ענינים[6] וַיֹּאמֶר מַטֶּה:
(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לאחוז בו אחיזה בעלמא והוא לא יכול, כי הנחש רצה לישמט מידו, עד ש - וַיַּחֲזֶק בּוֹ בכח[7] וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ:
(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ בעשותך כך לפניהם[8] כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:
(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן ידענו כי השם ידע אם יאמינו ואם לא יאמינו, רק הכתוב דיבר כנגד משה, שאם יהיו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון, יאמינו לאות האחרוןוְהֶאֱמִינוּ כי מי יכול לרפוא נגע צרעת רק הקב"ה ויראו כאן שתרפא[9] כי יותר רחוק אצל הטבע לרפאת את הצרעת העזה כשלג אשר היא כמו מות לאותו אבר אשר היא בו בלי ספק[10]לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן אע"פ שיש שם שלישי, בעבור שעדיין לא הראהו רק שני האותות[11]:
(ט) וְהָיָה אִם אם יהיו עוד מקצת ישראל ש - לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ תעשה אות שלישי ויאמינו וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם והיו והיו שתי פעמים להורות שאחר שיראו המים ביבשה ויהיה הדבר מתברר לעין הכל כי הם מים יהפכו לדם[12] בַּיַּבָּשֶׁת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב"ה הוא כי כל דבר שנעשה ע"י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם[13]:
(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ היום אֶל עַבְדֶּךָ לא נתראפתי כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי ואם כן איך אלך לפניו ויתחלל שם שמים, כי יאמר, אילו היית שלוחו למה לא תקן לשונך, ומשה מרוב חפצו שלא היה רוצה לילך, לא התפלל שיסיר ממנו כבדות פיו, אלא טען שלא היה ראוי לילך כיון שהוא כבד פה, והקב"ה לא רצה לרפאותו, כיון שלא התפלל לפניו[14]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְקֹוָק אם הייתי רוצה, היית מדבר יפה, אבל איני רוצה, שזהו כבודי, שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי, וישלים חפצי, ויעשה על ידו דבר גדול כזה[15]:
(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו רק יורנו מה שידבר:
(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד כל אדם אחר ש- תִּשְׁלָח כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות - והכל מפני ענותנותו היה בורח מפני השליחות, שלא יטול שררה לדבר לפני המלך ולהשתרר על ישראל[16]:
(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּמֹשֶׁה - וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו להלן ויפגשהו ה' ויבקש המיתו[17] וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי הלא אהרן אחיך שהוא לוי, בעל חכמה בלי ספק ככל אחיו הלויםיָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך, ואפילו לא צויתיו וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא מעצמו לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ ואף על פי שהוא יוצא לקראתך לכבדך מפני מעלתך עליו, אינו מקנא בך וישמח בלי ספק ויהיה לך למליץ בלב שלם[18]:
(טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ בשעה שתגיד לו דבר ה' כאשר הוא וְעִם פִּיהוּ בשעה שיסביר אח"כ כוונת הדברים עומק שבהם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים שר ושופט מה שתצוה לו יעשהרשב"ם[19]:
(יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת עדיין לא נאמר לו לעשות בו רק אות אחת [שיהיה לנחש], אלא פירוש "האותות" אשר אומר אליך. ויראה, כי כאשר אמר לו (לעיל ג, כ) "בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו", הודיעו בפרט, אבל הכתוב מקצר, וזה טעם אשר תעשה בו את האותות[20]: פ
נביא
(יא) וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים הם הערביים השוכנים תמיד באהלים מִקֶּדֶם ממזרח לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח ולא היו נשמרים מחרב גדעון, כי חשבו שבטוחים המה כי לא יבוא עליהם:
(יב) וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד שהיו חושבים שיהיה חיל גדעון רב מאשר אתם כי לילה היה:
(יג) וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס השמש בעוד היה נראה השמש מלמעלה, בגובה השמים:
(יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ:
(טו) וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם:
(טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם על ידם, שצוה שהזקנים ייסרו - אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת בקוצים על שמרעב מנעו לחם:
(יז) וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר כי נלחמו בו בעבור נתיצת המגדל:
(יח) וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד שהם היו חייבים מיתה כמוך, כי היו מורדים בנו כמוך, כי ראינום כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מתנהגים בטכסיסי מלכות ולכן חשבנום למורדים בנו ונתחייבו מיתה אצלנו כמו שאם היינו כובשים אותך היית חייב מיתה על המרד, והם חשבו שהם בניו בני המלך והם חייבים מיתה על מרד אביהם לפי נמוסי מדין:
(יט) וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי יְקֹוָק לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם:
(כ) וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הֲרֹג אוֹתָם וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר:
(כא) וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ כלומר לא נמות ע"י נער שנצטער בפגיעתו כי אין לו גבורה וכח עדין שיכה בנו בפעם אחת מהרה אתה שאתה גביר כי כמו שהאיש גדול כן גבירתו תכה בנו אתה ונמות על ידך מהרה וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים דמות ירח אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:
(כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן:
(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְקֹוָק יִמְשֹׁל בָּכֶם:
(כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כל איש יתן לי נזם מאשר שלל כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם למדין כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם כי מדין היה מבני קטורה (בראשית כה ב), שהיא הגר (בראשית רבה סא ד) אם ישמעאל (בראשית טז טו), והמה אחים ובשם אחד יקראו ודרך אחד להם להשים נזם באף:
(כה) וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ:
כתובים
(טז) אל תפחדו להאמין ו- לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים גרי הצדק אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי: (יז) כשהיינו בגולה אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם ושֶׁבח הקב"ה הייתה תַּחַת לְשׁוֹנִי: (יח) אָוֶן חטא הוא לי אִם רָאִיתִיחשבתי בְלִבִּי כי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי: (יט) אָכֵן ובאמת שָׁמַע אֱלֹהִים כאשר הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי: (כ) בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר דחה תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי:
תהלים פרק סז
מזמור זה נאמר על קיבוץ גלות ירושלים
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: (ב) אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ מלשון חנינה וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו יראה לנו פנים מאירות ושוחקות אִתָּנוּ סֶלָה: (ג) לָדַעַת כדי שתוודע בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ שאתה משלם גמול למאמינך בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: (ד) ועל זה יוֹדוּךָ עַמִּים כל האומות אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: (ה) יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי כאשר תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר בדרך הישר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם תנהגם סֶלָה: (ו) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: (ז) ואז אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: (ח) יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ גם הגרים בקצוות הארץ יפחדו מהקב"ה בראותם כי הוא משגיח ומשיב גמול:
תהלים פרק סח
מזמור זה נאמר על חיל סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיהו המלך
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר: (ב) יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו עמלק ודומיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו: (ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן כמו שהעשן מתנדף כך תִּנְדֹּף האויבים כְּהִמֵּס מלשון המסה דּוֹנַג שעוה מִפְּנֵי אֵשׁ כך יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:
משנת ההלכה
א. כיון שישנם דיעות שהמתפלל ביחידות אינו אומר קדוש קדוש וכו' שביוצר, לפיכך המתפלל ביחידות יאמרם כקורא בתורה, כלומר בניגון וטעמים. אמנם אם ישנם עשרה אפילו אם אינם אוחזים כעת באמירת קדושה זו, יכול לאומרה כדרכו, ומכל מקום יש להדר לאומרה עם הציבור. ויש לאומרה בקול רם בין ביחידות ובין בציבור.
ב. קדושה זו יש לאומרה מיושב, אמנם לא יתיישב ממש לפני שאומרה, שנראה כמזלזל בקדושה.
ג. י"א שאין לענות אמן אחר ברכת יוצר המאורות כיון שהיא ברכת המצוות של ק"ש, ואין להפסיק בין הברכה למצוה, וכן נהגו הספרדים. אמנם לכתחילה יש להשתדל לסיים בשוה עם הציבור, וי"א שיענה אמן וכן מנהג האשכנזים.
ד. כתב הרא"ש שתקנו חז"ל ז"ל לומר ברכת אהבת עולם אחר יוצר המאורות, כיון שבה מזכיר יחוד שמו של קב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות, שהשמש אינו מאיר רק ביום והתורה מאירה ביום ובלילה.
ה. י"א אהבה רבה וכן הוא לפי נוסח אשכנז, וי"א אהבת עולם לפי נוסח ספרד והספרדים וכן הכרעת האר"י ז"ל[21]. ויש שנהגו לומר שניהם אהבה רבה אהבת עולם.
ו. ברכת אהבה רבה אינה פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לחבירתה, יוצר המאורות.
ז. דעת חלק מהראשונים הוא שצריך לזכור בכל יום שש זכירות, זכירת יציאת מצרים, זכירת מתן תורה, זכירת עמלק, זכירה מה שהקצפנו את אלוקינו במדבר, זכירת מעשה מרים, וזכירת שבת.
ח. ולפיכך נכון הוא שכשיאמר ובנו בחרת וכו' לזכור מעמד הר סיני שאז בחר בנו כמו שכתוב: (דברים ד, ט) פן תשכח את הדברים וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. וכשיאמרלשמך הגדול יזכור מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק, וכמו שכתוב (דברים כה, יז) זכור את אשר עשה לך וגו'. וכשיאמר להודות לך יזכור שהפה נברא להודות לו יתב' ולא לדבר לשון הרע, ויזכור מעשה מרים כמו שכתוב (דברים כד, ט) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו'. וכשיאמר באהבה יזכור מה שכתוב (דברים ט, ז) זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר. ויתר הזכירות יתבארו בהלכות ק"ש.
[1] ספורנו
[2] רשב"ם רבינו בחיי ובספורנו כתב "אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה".
[3] אבע"ז
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] העמק דבר
[7] פי' הטור
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] רשב"ם
[13] חזקוני
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רמב"ן
[17] רשב"ם
[18] ספורנו
[19] רשב"ם
[20] פי' הטור
[21] ויש שכתבו מסורת בשם האריז"ל שבחול יאמר אהבת עולם ובשבת ויו"ט יאמר אהבה רבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה