מקרא
שמות פרק ב
(א) וַיֵּלֶךְ שלא חשש לגזרת פרעה ולקח לו אשה להוליד ממנה בנים, אמר הכתוב כן בעבור כי בכל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר כן[1] אִישׁ עמרם מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי יוכבד[2]:
(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם[3] וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא לפי שנולד משה לששה חדשים. הציצה בו אם גמרו בו סימני שעריו וצפרניו וידעה בו שהוא בר קימא ולפיכך -וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים עד סוף תשעה חדשים שהוא זמן לידות רוב הנשים וכשבאו לבדקה לסוף תשעה אמר להם נפל היה והשלכתיו היאורה[4]:
(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ להצלתו[5] תֵּבַת גֹּמֶא סוף וגומא אחד הוא, והתיבה אין נראית וניכרת שם. משום שהסוף והגומא דומים, כי היתה יריאה פן יראוהו מצרים ויטביעוהו[6] וַתַּחְמְרָה בַחֵמָרמבפנים וּבַזָּפֶת מבחוץ שלא ייכנסו המים וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף אשר עַל שְׂפַת הַיְאֹר והטמינתו יפה שההולכים על שפת היאור לא יוכלו לראות התיבה אבל הרוחץ בתוך הנהר יכול לראותה כי יוכבד לא נכנסה בנהר להצפינו מכל צדדיו היטב[7]:
(ד) וַתֵּתַצַּב מדלא כתיב "ותצב" נראה שהיציבוה אחרים, אמה העמדתה שם וצותה לה לראות מה יעלה בנער[8] אֲחֹתוֹ מרים[9] מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ שחשבה שיקחהו איזה מצרי כשאר אסופי, כי רבים אסופים היו במצרים בלי ספק, כי מלאה הארץ זמה[10]:
(ה) וַתֵּרֶד מארמונה[11] בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר במים הרדודים בקצה היאור[12] וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר לכך ראתהו בת פרעה שהיתה רוחצת בתוך היאור אבל נערותיה שהיו הולכות על שפתו לא יכלו לראותה וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ שפחתה[13] וַתִּקָּחֶהָ:
(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי - וְהִנֵּה נַעַר הילד מיום הולדו יקרא נער[14] בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים נתנה אל לבה המעשה כאשר היה, כי למה ישימו שמה מצרי, אלא עברי נתנו שמה להצילו[15] זֶה ואומרת מי יתן מינקת לשכור שיגדלנו לי, כי יפה הוא מאוד, וחסה על שראהו בוכה, והוא זכר[16]:
(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:
(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה עלמה מציין הזריזות וחזוק כח הגוף יותר מנערה, כי היתה בזה כמי שנשלם שכלה וכחותיה והלכה בזריזות ותקרא את אם הילד ובזה היה ההשגחה שימצא משה בבית אביו ויכיר עמו ומולדתו[17] וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:
(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי כמו שראוי לבן שלי ולא תיניקהו בצמצום ובכילות אלא ברחבה[18] וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:
(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד ולא היה צריך לינוק עוד[19] וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן היתה בת פרעה מחבקתו ומנשקתו ולא היתה מוציאתו מהארמון של המלך, ואף פרעה היה מחבקו ומנשקו[20] וַתִּקְרָא י"א שיוכבד קראה שְׁמוֹ מֹשֶׁה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז וַתֹּאמֶר בת פרעה יפה קראתו כן -[21] כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ וי"א שבת פרעה קראה שמו משה ושם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום. וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה[22]:
(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה ועמד על דעתו[23] שנהיה בן שלוש עשרה[24] וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם ועמלם ולא יכול לסבול[25]וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו ממשפחתו מצד האחוה התעורר להנקם[26]:
(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים דתן ואבירם נִצִּים רבים ומתקוטטים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע כשראה את דתן מניף ידו להכות את אבירם[27] לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:
(יד) וַיֹּאמֶר דתן מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ ואתה עודך נער בן שלוש עשרה ותרצה להיות איש[28] שַׂר להכריע בין המריבות שלנו[29] וְשֹׁפֵט לפי דעתך[30] עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר בלבך[31] כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן לא כמו שהייתי סבור כשטמנתיו בחול שלא נודע אלא כן הוא ש -[32] נוֹדַע הַדָּבָר:
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שהרג את המצרי[33] וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה ולאחר שנים רבות שברח ממנו[34] וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר בעברו בארץ קרה לו שישב סמוך לאיזה באר[35]:
(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן יתרו ואחרי שנתגייר נקרא חובב, דכתיב מבני חובב חותן משה (שופטים ד יא), כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל והוא בן רעואל[36] שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה בכל יום היו הרועים דולים ומשקים תחלה, ואירע אותו היום שהנשים אלו קדמו מפני פחד הרועים, והיו סבורות שיכולות להשקות קודם שיבואו הרועים[37] וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ[38] לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן:
(יז) ובתוך כך וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם להשקות תחלה כמנהגם, ומשה חרה לו על החמס וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן שכיון שמלאו הרהטים היו המים שלהן[39] וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם שלא הספיק מה שדלו הם, ודלו מים אחרים עד שהשקה צאנם[40]:
(יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן הוא אבי אביהן[41] וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם:
(יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי היה לבוש כמצרי ודיבר בלשון מצרי[42] הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן:
(כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם וכך עשו וקראו לו[43]:
(כא) וַיּוֹאֶל ונתרצה[44] מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ לרעות את צאנו, כמו שבה עמדי[45] וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה:
(כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם גֵּר שם כִּי אָמַר משה[46] גֵּר הָיִיתִי שם[47] בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: פ
נביא
שופטים פרק ז
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ כמו שצורפים כסף וזהב שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ:
(ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב כי השואב את המים בתוך ידיו ושותה מהם, אי אפשר לו לשתות בשפתיו כדרך כל הארץ רק מלקק בלשונו כדרך שתיית הכלב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת תציג לבד בנפרד:
(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם בחר במלקקים ומאס בכורעים, לפי שהכורעים הורגלו לכרוע להעבודה זרה ולא כן המלקקים: ס
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(ח) וַיִּקְחוּ המלקקים אֶת יתר צֵדָה הָעָם בְּיָדָם שאינם עולים למלחמה וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק וגדעון היה בהר: פ
(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ:
(י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת להלחם רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה:
(יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר שתשמע מה בפיהם תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ להלחם וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר שמרו מסביב בַּמַּחֲנֶה:
(יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים חונים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב:
(יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה /צלול/ צְלִיל מלשון צלי חררה אפויה על גחלים לֶחֶם שְׂעֹרִים זכות העומר הקרב בפסח מִתְהַפֵּךְ מתגלגל בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל:
(יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת אין פתרון אחר בִּלְתִּי אִם נצחון חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל הוא החררה נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה הם האוהל: פ
(טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר סיפור הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ פתרונו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן יְקֹוָק בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן:
(טז) וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים:
(יז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן:
(יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַיקֹוָק התשועה תיוחס לה', ובאה על ידי - וּלְגִדְעוֹן: פ
(יט) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הלילה נחלק לשלוש או ארבע משמרות הַתִּיכוֹנָה האמצעית אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ הממונים במחנה מדין אֶת הַשֹּׁמְרִים לשמור וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם:
(כ) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיקֹוָק וּלְגִדְעוֹן:
כתובים
תהלים פרק סה
במזמור הזה דוד המלך משבח את הקב"ה ומבקש על החטאים
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר: (ב) לְךָ דֻמִיָּה השתיקה היא ה- תְהִלָּה אֱלֹהִים השוכן בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר לאחר שתושיעם: (ג) בגלל שאתה שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ אליך כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ להתפלל: (ד) אין אנו נפרטדִּבְרֵי עֲוֹנֹת כי הם גָּבְרוּ מֶנִּי ממני לפורטם פְּשָׁעֵינוּ ו- אַתָּה תְכַפְּרֵם: (ה) אַשְׁרֵי מי ש- תִּבְחַר וּתְקָרֵב והוא יִשְׁכֹּן ב- חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב שב- בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ ומקדושת היכלך ששכינה שורה שם: (ו) נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק בצדקתך תַּעֲנֵנוּ בדבר הנוראות והנפלאות שתעשה עמנו אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח הרי אתה המבטח של כל היושבים ב- כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים: (ז) מֵכִין גשם רב להמטיר על ה- הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָרמזדרז בִּגְבוּרָה: (ח) מַשְׁבִּיחַ משפיל שְׁאוֹן המיית יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וגם משפיל וַהֲמוֹן לְאֻמִּים: (ט) וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת קצות הארץ מֵאוֹתֹתֶיךָ ברקים ורעמים מוֹצָאֵי המאורות שמאירים ב- בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִיןירנינו לך הבריות: (י) כשאתה חפץ אז פָּקַדְתָּ זכרת הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ מלשון השקיה רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג ותעשיר אותה במטר אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם ע"י המטר כִּי כֵן תְּכִינֶהָ: (יא) תְּלָמֶיהָ ערוגותיה רַוֵּהבמים והם יביאו נַחֵת גְּדוּדֶיהָ לבריות בִּרְבִיבִים מטר דק תְּמֹגְגֶנָּה תרכך את האדמה ו- צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ: (יב) עִטַּרְתָּ תעטר את שְׁנַת השנה שהשפעת עליה את טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ השמים יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן מטר: (יג) יִרְעֲפוּ השמים ב- נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה התבואה תקיף את הגבעות כחגורה: (יד) לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן כבשים יהיו שמנים ומשובחים וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ יהיו מלאים בָר תבואה מרוב שלא יהיה מקום פנוי ואז הבריות יִתְרוֹעֲעוּ יריעו בשמחה אַף יָשִׁירוּ:
משנת ההלכה
פרק כט
דיני אמירת ועניית ברכו
א. לאחר קדיש אומר הש"ץ ברכו את ה' המבורך בקול רם, והצבור עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד והוא כעין קריאה לצבור לברך ולהודות לה' בברכות ק"ש ותפילת שמונה עשרה.
ב. יש להשתדל ולהתאמץ מאד לענות ברכו בכל יום[48].
ג. הש"ץ גם הוא חוזר ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד כדי לכלול עצמו בברכה, כיון שמקודם אמר ברכו כלומר שהצבור יברכו, ולכן מברך גם הוא להקב"ה, ואם לא אמר לא יצא יד"ח. ויקפיד להתחיל לענות תוך כדי עניית הציבור ולכל הפחות בתוך כדי דיבור מעניית הציבור, ויאריך קצת אחרי שסיימו הציבור כדי שישמעוהו.
ד. אין עונין אמן אחר הש"ץ כשחוזר ואומר ברוך וכו' ויש שעונים וטועים הם, וי"א שהרשות בידם לומר.
ה. נוהגים לכרוע מעט באמירת ברכו, ולא ככריעות שבשמונה עשרה אל שחייה מעט. ויקפיד לזקוף לפני שאומר שם ה'. לכתחילה יש להפך פניו כלפי מזרח עד שיאמר ברוך וכו', ומדינא אין עיכוב בזה.
ו. יש אומרים שיעמוד בעת עניית ברכו, ודעת האר"י ז"ל שאין קפידא בזה אלא רק יכרע ראשו מעט, אמנם אם כבר עמד ימשיך לעמוד עד אחר ברכו.
ז. אסור להפסיק בין קדיש לברכו, ובין ברכו ליוצר אור, ואף לדבר מצוה אסור להפסיק, וברכו נחשב כבר כתחילת ברכות ק"ש, ומקום שנהגו לעכב התפלה בשביל איזה דבר יעכבו קודם קדיש.
ח. אם לא שמע אחד מהש"ץ כשאמר ברכו רק שמע מהקהל שאמרו ברוך ד' המבורך לעולם ועד, עונה עמהם ג"כ ברוך ד' המבורך לעולם ועד. אבל אם שמע מהש"ץ לבד כשעונה ברוך ד' המבורך לעולם ועד, לא יענה עמו, רק יענה אמן על דבריו.
ט. כתבו האחרונים, כשמתפלל ביחיד, יאמר ברייתא זו קודם עלינו לשבח[49] "אמר רבי עקיבא, חיה אחת עומדת ברקיע, ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת, ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונים ואומרים, ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ולא יזכיר שם ה' אלא יאמר בכינוי.
[1] רמב"ן ואע"פ שנשאה קודם גזירת פרעה ונולדו לו ממנה אהרון ומרים בא לפרסם שלא חשש להוליד עוד בן אחר גזירת פרעה וחז"ל דרשו שכשנגזרה הגזירה פירש ממנה כדי שלא תלד ובתו אמרה לו שמה שעשה קשה הוא מגזירת פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והוא גזר אף על הנקיבות ואז חזר ולקחה.
[2] ת"י
[3] אבע"ז
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] מלבי"ם
[18] הכתב והקבלה
[19] רמב"ן
[20] רבינו בחיי
[21] חזקוני
[22] אבע"ז
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי פס' יד
[25] רמב"ן
[26] ספורנו
[27] ת"י
[28] רבינו בחיי
[29] מלבי"ם
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] אבע"ז רמב"ן
[32] רשב"ם
[33] פי' ר' יוסף בכור שור
[34] בדברי הימים של משה יאמר כי קודם שהגיע משה לארץ מדין מלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח שם אשה כושית ואחר כך הלך למדין ונשא את צפורה, ושפיר אמר רי"א קצרה התורה בספור מה שקרה לו בארץ כוש, לפי שלא היתה אותה מלכות אשר בחר בם ה', ולא הארץ אשר ה' דורש אותה, ולכן לא הזכיר הכתוב מזה כלום רק מה שקרהו במדין ובהר האלהים כי שם צוה את השם את הברכה חיים עד העולם. הכתב והקבלה.
[35] ספורנו
[36] רמב"ן
[37] רמב"ן
[38] רש"י
[39] רמב"ן
[40] פי' ר' יוסף בכור שור
[41] ת"י אבע"ז רשב"ם רמב"ן
[42] פי' ר' יוסף בכור שור
[43] אבע"ז
[44] ת"א רש"י
[45] ספורנו
[46] אבע"ז
[47] רשב"ם
[48] ולכן תיקנוהו לאחר התפילה ומובא בזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף נג עמוד א שאין הנשמה מתיישבת בגוף עד שיברך להית"ש באמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד ועוד כתב שם זכאים אלו שמברכים ומקדישים בכל יום ברצון ליבם ועד שלא יברכו לה' אין להם רשות להתפלל בעשרה ומשמברכים מתפללים
[49] ויש שכתבו לאומרה אחר ישתבח קודם יוצר ואין המנהג כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה