מקרא
שמות פרק יב
(יח) בָּרִאשֹׁן בחודש הראשון חודש ניסן[1] בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:
(יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר שהוא מחמיץ והוא הידוע לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת כל דבר שיחמץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים[2]וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:
(כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ הזכיר העונש תחלה ואח"כ האזהרה שאין עונשים אלא אם כן מזהירים בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אפילו חוץ לירושלים שאין שם אכילת פסח תֹּאכְלוּ מַצּוֹת חיוב למען תזכור[3]: פ
(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם י"א שהם הם יאמרו לקהל[4] וי"א שקרא להם והם יאספו את הקהל ואז יאמר להם משה ובקריאה זו עשה את הזקנים בית דיו[5] מִשְׁכוּ מן העדר אל בתיכם להיות לכם למשמרת מבעשור לחדש ופרשה זו מקצרת כי בידוע שאמר משה לכלל ישראל את כל מה שנצטווה למעלה ואמר "משכו", בעבור היות צאנם רחוק מאד מהם בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן[6]וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם מכאן שחייב אדם לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים, וכן בימות הגאולה הבטיחנו הקב"ה להתקרב איש אל משפחתו[7] וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:
(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת של שלוש קלחי -[8] אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם של השה השחוט אֲשֶׁר בַּסַּף בכלי שבו קיבלו את הדם וזהו כקבלת הדם הנעשית בכל הקרבנות[9] וְהִגַּעְתֶּם על ידי הזאה תזרקו[10] אֶל הַמַּשְׁקוֹףכאן הוזכר קודם המשקוף לומר שסדר נתינתו אינו מעכבוְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת תזרקו על ידי טבילה שוב לכל מזוזה - מִן הַדָּם לומר שכל נתינת דם צריכה טבילה מחדש[11] אֲשֶׁר בַּסָּף וזהו כזריקת הדם על המזבח בכל הקרבנות[12] וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר כי סימני הדם אשר במזוזות יגן עליהם[13]:
(כג) וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן למלאך[14] הַמַּשְׁחִית כי אף על פי שהקב"ה הוא המכה, המלאך המכה היה שם הוא וכוחותיו הרבים שכולן כוחות מדת הדין הממונין על הדין כמלך שהוא עובר ממקום למקום לעשות נקמה באויביו ובאין עמו התליינים שלו אבל אותם התליינים לא היו רשאין להכות כלל ולא מצאו ידיהם לפעול במנויים בלילה ההוא במצרים, כי המניעה הזאת באה להם מאת הקב"ה שהוא לא רצה לעשות נקמה כי אם על ידו, ולכך לא היו רשאין להשחית במצרים כי הוא יתברך מנעם מזה, וכענין שדרשו (ילקוט רמז קצט) אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אבל בישראל אין להם מניעה והיה אפשר שישלוט עליהם אחד מן הכוחות המשחיתים ולכן הוצרכו לאות הדם כי לולא האות היו משחיתים, וזהו שאמר ולא יתן המשחית[15] לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף[16]:
(כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כלומר שחיטת הפסח ואכילתו אבל לא מתן הדמים על המשקוף וכו' שזה לא היה אלא בפסח מצרים ולא לדורות[17] לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם:
(כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור[18]:
(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם וטעם שאלת הבנים בראותם כל המשפחה חבורה אחת אוכלים שה תמים ראשו על כרעיו ועל קרבו ועצם לא תשברו בו ובן נכר ותושב ערל ושכיר לא יאכל בו ואין זה המנהג במועדים אחרים[19] ועוד צורת הקרבתו שונה שהרי אינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, אלא בערב החג ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור[20]:
(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח זה נקרא - פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק בגלל אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם ואין מקריבים קרבן בלילה לכן אנו שוחטים מבעוד יום וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל כל יחיד בעצמו ולכן אינו קרבן ציבור וממילא מחוייבים אנו לעשותו בפרסום רב ועל כן נצטוינו בהלכותיו השונות[21] וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ וקיבלו את המצוה בשמחה[22]:
(כח) וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: ס
(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה כשהיו אוכלים פסחיהם[23] וַיקֹוָק הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה שראוי להיות[24] הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר הוא הבכור שאחר הרחיים שהיו מטחינום אותם כמ"ש ויהי טוחן בבית האסורים[25] וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת כי מתו בכור לאם ובכור לאב וגדול הבית, ואעפ"כ לא קידש השם רק בכור לאם, שהוא הידוע ומפורסם יותר[26]:
(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה הלך עד פתח ביתם וצעק בחשך[27] כי משה ואהרן לנו במצרים בלילה ההוא, לקיים דבריו (לעיל יא, ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובבוא פרעה אליהם שלחו המלאכים לגושן, אשר שם בני ישראל, לתת להם רשות לצאת, ונאספו כולם ברעמסס, והיה יום גדול קודם שנאספו, ומשם יצאו ביד רמה[28] וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כְּדַבֶּרְכֶםכמו שאתם אומרים "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות", לקחו את מקנה שלי[29]:
(לב) גַּם מלבד המקנה שאני נותן לכם[30] צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי תפללו עלי שתכלה ממני הפורענות, כלומר שלא יענש עוד בעבורם[31]:
(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים אם נמתין מכה אחרת, עתה מתו הבכורות, במכה אחרת ימותו גם הפשוטים[32]:
(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם הוא הכלי שנותנין בו הבצק[33] צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם לכך נהגו העולם לתת האפיקומן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם[34]:
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:
(לו) וַיקֹוָק נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם לתת להם במתנה[35] וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ וירוקנו[36] אֶת מִצְרָיִם: פ
נביא
שופטים פרק יד
(ה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ:
(ו) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ז) וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה שמשון עצמו דבר עמה, להכיר בה אם היא משכלת וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן:
(ח) וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ:
(ט) וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:
(י) וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל בית הָאִשָּׁה להכין צרכי משתה החתונה וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה חוץ ממשתה החתונה והשבע ברכות כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים:
(יא) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם האשה ואביה אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ:
(יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם את התשובה וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים:
(יג) וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה:
(יד) וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל מהדבר שאוכל דבר אחר יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז מחזק יָצָא מָתוֹק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים:
(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לימות השבוע כלומר בשבת והיה היום הרביעי לימי המשתה וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ הַלְיָרְשֵׁנוּ לרושש אותנו קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא:
(טז) וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד:
(יז) וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ:
(יח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה השמש כלומר טרם השקיעה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי אם לא גלתה לכם אשתי, לא הייתם יודעים החידה, ואמר בלשון משל לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי:
(יט) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם הבגדים שחלץ מעליהם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ על אשתו וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ בית אביו: פ
(כ) וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ לחבירו אֲשֶׁר רֵעָה שנתחבר לו להיות שושבין לוֹ:
כתובים
תהלים פרק עה
(ט) כִּי כוֹס בְּיַד יְקֹוָק להשקות העמים בקיבוץ גליות, ואז ישפיל האומות וירים ישראל, כי בידו הוא הכל וְיַיִן חָמַר כלומר אדום מָלֵא מֶסֶךְ מזיגת יין וַיַּגֵּר מִזֶּה מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים: (י) וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם את נסי ה' גבורתו ונקמתו אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (יא) וְכָל קַרְנֵי גדולתם של רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק:
תהלים פרק עו
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר: (ב) נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ בזמן מפלת סנחריב: (ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ משכנו של הקב"ה בירושלים וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן: (ד) שָׁמָּה בירושלים שִׁבַּר אתרִשְׁפֵי קָשֶׁת חיצי קשת של צבא סנחריב מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה: (ה) נָאוֹר אַתָּה מלשון אור, הקב"ה הוא המאיר והמצהיל יותר אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף ההרים בהם נמצאים חיות הטרף זהו משל על צבא סנחריב: (ו) אֶשְׁתּוֹלְלוּ כשנשלל דעתם של החיילים שהם אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם כשבאת להיפרע מהם: (ז) מִגַּעֲרָתְךָ מנזיפתך בצבא אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס כולם נשקעו בשינה: (ח) אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ כעסך: (ט) מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין צבא סנחריב ומאז אֶרֶץ יָרְאָה מעם ישראל וְשָׁקָטָה: (י) בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה: (יא) כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ כעסן של הבריות מביא את ההודאה להקב"ה שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר ואז זממם של הרשעים מתעכב ונעצר: (יב) נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו הגוים שישמעו את מפלת סנחריב יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָאמנחה להקב"ה: (יג) וכאשר יִבְצֹר ימנע את רוּחַ גאוות ה- נְגִידִים אז נוֹרָא מורא השי"ת יהיה על לְמַלְכֵי אָרֶץ:
משנת ההלכה
פרק לז
סדר תפילת שמונה עשרה
א. קודם שמתחיל שמונה עשרה צריך לפסוע ג' פסיעות לפניו דרך קירוב והגשה למלך מלכי המלכים, ונהגו שבאמירת תהלות לא-ל עליון פוסע ג' פסיעות לאחוריו, ובברכת גאל ישראל פוסע ג' פסיעות לפניו, לחזור למקומו.
ב. אין לפסוע במהלך אמירת ה' שפתי תפתח וכו'.
ג. מכיון שהבא להתפלל צריך סיוע לכוין, לכן תפילת העמידה נפתחת באמירת הפסוק: ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". וכונת אמירת פסוק זה להתפלל: "תסייעני שאוכל לכוין בתפילתי ולספר מהלליך, כדי שתהיה תפילתי מקובלת ותהיה כפרה במקום קרבן ".
ד. מי שלא אמר ה' שפתי תפתח, מסתבר שאינו צריך לחזור על תפילתו.
ה. המתפלל צריך שיכוין שתי כונות. כונה אחת: שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה. וי"א שכוונה זו מעכבת בתפלה. כוונה שניה: שיכוון את פירוש המילים שמוציא בפיו, וכוונה זו אינה מעכבת בתפילה, מלבד בברכה הראשונה ברכת אבות, שמן הדין אם לא כיון חוזר ומתפלל.
ו. אמנם להלכה למעשה בימינו אין חוזרים אם לא כיוון בברכת אבות, כיון שיש לחשוש שגם בפעם השניה לא יכוין כראוי. אמנם מי שבטוח שיכול לכוין בפעם השניה, רשאי לחזור להתפלל. ויעשה תנאי קודם לכן שאם לא יכוין תהיה תפילתו נדבה. ויותר טוב והגון לשמוע חזרת הש"ץ מילה במילה, ולכוין לצאת בברכותיו.
ז. אם יודע שלא יוכל לכוין כלל בתפילה, למשל שהוא חולה או שרוי בצער וטירדא גדולים, אינו רשאי להתפלל. אבל אם יכול לכוין בברכת אבות רשאי להתפלל.
[1] ת"י אבע"ז
[2] רש"י
[3] אבע"ז
[4] אבע"ז
[5] רמב"ן ועיי"ש כתב שהוא מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן ודעת ר' יאשיה כרמב"ן ודעת ר' יונתן כאבע"ז.
[6] רמב"ן
[7] רבינו בחיי
[8] רש"י
[9] צרור המור
[10] ת"א ת"י
[11] רש"י
[12] צרור המור
[13] רשב"ם
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] מפני שישראל היו סיבה בפרסום האלהות בעולם בגאולה זו של מצרים על כן נצטוו במצות הפסח לעשות ענינים מפורסמים כנגד המלך הרשע שהיו ברשותו לבזות אמונת המצרים לעיניהם ולקבוע בלב אמונת הקב"ה ויראתו, ומזה נצטוו לשחוט אלהיהם ולאכלו צלי לא מבושל בקדרה כי אם צלי אש להיות הענין נגלה ומפורסם יותר לכל הנכנסים בבתים ואף לעוברי דרך יתפרסם בריחו, וכדי לפרסם הענין עוד נצטוו לתת מן הדם במשקוף ובמזוזות שהם מקומות נגלים ומפורסמים להורות שמדת הדין מתוחה כנגד המצרים. רבינו בחיי
[17] אבע"ז רמב"ן
[18] רש"י
[19] ספורנו
[20] אבע"ז
[21] ספורנו
[22] רש"י
[23] רשב"ם
[24] ת"א
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן פרק י פסוק כט
[28] רמב"ן
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] אבע"ז
[31] רמב"ן
[32] פי' ר' יוסף בכור שור
[33] רשב"ם
[34] חזקוני
[35] רשב"ם
[36] ת"א ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה