מקרא
שמות פרק י
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ ויחשיך חושך, והוא מלשון אמש, והכוונה שיחשיך עליהם החושך יותר מחושך הלילה. או יהיה וימש מלשון לא ימיש (שמות יג, כב), ענין הסרה כלומר אחר שיוסר חושך הלילה. ומכאן שמכת החושך התחיל באור הבוקר אחר שעבר הלילה, שאילו התחיל מן הלילה היו המצרים חושבים שהיה הלילה ארוך שיעור שלושה ימים ולא היה בזה פרסום האות, וכדי שיתפרסם אצל הכל לא חלה המכה עד שיוסר חושך הלילה ונתבאר לכל שהוא יום ואז בא החושך[1]:
(כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה חשך גדול[2] איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר[3] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים ולא ידעו שהיו ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור[4]:
(כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו מביתו. כמו שבו איש תחתיו. כי אנה ילכו בלא אור[5] שְׁלֹשֶׁת יָמִים נוספים על הראשונים, יחדיו ששה ימים[6] וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָםבכל המקום שבאין ויושבין שם אפי' שהוא יושב אצל בית המצרי[7]:
(כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג כי אנשי המקנה היו, וכל רכושם וחילם במקנה היה, וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול, כי היה מקנה כבד מאד[8] גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לא אמר על דעת שירצה לקחת ממנו זבח או עולה, כי זבח רשעים תועבה (משלי כא, כד), וגם לא מצינו במקראות שנתן בידו זבחים ועולות, אלא אינו אלא דברי חיזוק, כי כל כך תכבד עליו יד ה' עד שירצה ליתן זבחים ועולות וכל אשר לו כופר נפשו[9]:
(כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְקֹוָק איזה שור או כשב. אם בן שנה או שנתים וכדומה. וא"כ בעל כרחנו יוקח הכל לשם[10]עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה:
(כז) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה ה' חזק לבו במה שנדמה לו עתה שמלא את דבר ה' שאמר לו שלח עמי ויעבדוני, והרי הסכים לשלחם ומלא דבר ה', שה' לא שלח אליו שישלח העם עם המקנה, וחשב שזה מוסיף משה מדעתו[11] וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:
(כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת שזהו מעתה מרידה במלכות[12]:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ אצלך בהיכלך אלא אתה תבוא אלי[13]: פ
שמות פרק יא
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בעמדו לפני פרעה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה כולם הגברים ונשים טף ומקנה[14] גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה בזה קיצר בסיפורים, כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא, ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד -ח), אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר השם למשה, כי די במה שספר משה לפרעה כה אמר ה', ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה[15]:
(ב) דַּבֶּר נָא עתה[16] בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם במתנה, והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם[17] אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ[18] כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב[19] במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים כדכתיב ויאחזו בה[20]:
(ג) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם אף על פי שלקו בשבילם, לא הוסיפו בהם שנאה, אלא אדרבה אהבום, ואמרו שהם הרשעים ועושים להם החמס, וראוי הוא שיחונן אותם האלהים[21] גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם המצרי והיו רבים מהם משאילים אותם מפני כבוד משה[22]: ס
(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְקֹוָק כַּחֲצֹת כשיחצה[23] הַלַּיְלָה ולא פירש עתה איזה לילה תהיה המכה הזאת, כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ראש חדש ניסן היה וכשיאמר כחצות הלילה לא יודע איזה לילה הוא והנה לא הודיעם משה ליל מכתם[24] אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:
(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בין בכור לאב בין בכור לאם[25] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב הראוי לשבת עַל כִּסְאוֹ אחריו[26] עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם שהוא טוחן בבית השבי כלומר בבור כמו שכתוב ויהיה טוחן בבית האסורים[27] וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה כי כל אחד יצעק על מתו[28] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לילה כמו זה שיש בו צעקה לֹא נִהְיָתָה כיון שהיה עת שלום ולא מלחמה ובכל זאת צעקו על מתיהם וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף צעקה כזאת[29]:
(ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה שום היזק לא יבוא להם, ואפילו הכלב לא יחרץ לשונו ולצעוק ולנבוח בהם, כדי להבעיתם[30] לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְקֹוָק בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:
(ח) וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי דרך כבוד אמר לו שהרי בשעת מעשה ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה. וכל זה אמר לו משה לקיים מ"ש לו לא אוסיף עוד ראות פניך. אתה ועבדיך תבואו אלי[31]וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה כמו ויעל ברגליו[32] וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא יאמר אין אני וישראל יוצאים מרשותך עד שתשלחנו אתה בעצמך ותצוה אותנו בכך ואחרי כן אצא[33] וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף: ס
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה בהתראת מכה זו עד שתחול עליו המכה בעצמה[34] לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם זו מכת בכורות. והזכיר מופתי כדי שיכלול עמה קריעת ים סוף וניעור המצרים בתוך הים:
(י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אע"פ ש - עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה לבו לשלחם כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה להיות המכות על הסדר רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע. להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים[35] וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: פ
נביא
שופטים פרק יג
(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה: פ
(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי משבט דן וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה:
(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן:
(ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן מבציר חדש שלא תסס כל צרכו וְשֵׁכָר יין ישן וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא:
(ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה תער לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ להסיר שערו כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
(ו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ בעלה לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים נביא ולא ידעה שמלאך אלוקים הוא בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי:
(ז) וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ: פ
(ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים הנביא אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד שעתיד להולד:
(ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ למלאות את שאלתו וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ:
(י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם הזה אֵלָי:
(יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ עד הנה הייתי כמסתפק אם יתקיימו דבריך, אבל עתה הואיל ובאת שנית על ידי תפלתי, נראה אם כן שדבר ה' הוא, ובודאי יבוא דבריך, לזאת אשאלך והודיעני - מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר איך להתנהג עמו וּמַעֲשֵׂהוּ ומה המעשה אשר אעשה לו:
(יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר אין משפט הנער להוסיף עליו על שאר נזירות, רק ההוספה היא אשר גם האשה, אמו, תשמר מכל אשר אמרתי:
(יד) מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר האשה:
(טו) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְקֹוָק נַעְצְרָה נעכב נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים:
כתובים
תהלים פרק עד
(א) מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ מרוב כעס בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ: (ב) זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם לפני בריאת העולם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ והבאתם אל הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ: (ג) הָרִימָה פְעָמֶיךָ צעדיך ללכת לְמַשֻּׁאוֹת להחשיך עד נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ: (ד) שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ בית המקדש שָׂמוּ אוֹתֹתָם כשבאו להחריב את ביהמ"ק שמו קסמים ואמרו שהם עצמם החריבו את הביתאֹתוֹת: (ה) יִוָּדַע כְּמֵבִיא שמי שהביא עצי ארזים לבניין ביהמ"ק כאילו הביא את זה לְמָעְלָה לשמים בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת כלי חטיבה: (ו) ועת וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ הקישוטים בכתלי ביהמ"ק יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת כמו כלי נגרים יַהֲלֹמוּן נהרסים ע"י האויבים: (ז) שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ: (ח) אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד כל השרים בעצה אחת שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ: (ט) אוֹתֹתֵינוּ שהבטחת ע"י נביאךלֹא רָאִינוּ כי אנו בגלות אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה עד מתי נהיה בצרה הזו: (י) עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר ישמיע הצורר דברי נאצה יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח: (יא) לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ לאחור לבלתי הכותו וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חוקך חֵיקְךָ כַלֵּה מלשון למנוע: (יב) וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם שהרי כבר הושעתנו פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (יג) אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם בקריעת ים סוף שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים המצריםעַל הַמָּיִם שנהיו קשים כסלעים: (יד) אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן שרי פרעה תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים מלשון ציה ושממה: (טו) אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן הניסים בים סוף ובנהר הירדן:
משנת ההלכה
פרק לה
הכנה לתפילת שמונה עשרה
א. בשעה שאתה מתפלל דע לפני מי אתה עומד וכשיעלה האדם על לבו לפני מי עומד ועובד, מיד ירתע ויחרד חרדה גדולה, לכך אמרו חז"ל כשיעמוד אדם להתפלל יהיה באימה ובפחד.
ב. ויחשוב כאלו שכינה כנגדו. ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו.
ג. יסתכל בחלונות כלפי שמים כדי שיסתכל ברקיע ויכנע לבו ויכוין דעתו, על דרך "כי אראה שמיך" וכו' "מה אנוש כי" וכו',
ד. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו.
ה. אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצווה ומתוך כובד ראש.
ו. צריך לכוין פניו למקום המקדש בכל מקום שהוא.
ז. אמרו חז"ל אל תעש תפלתך קבע, אלא תחנונים אע"פ שאומרה בלשון תחנונים אם אינו מתפלל כמו אדם שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך, אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו אינו נכון, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום כעני העומד בפתח ומבקש רחמים וחסד ובנחת. ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה, אלא כמי שמבקש רחמים על עצמו. וישים אל לבו שאין ביד שום נברא מלאך או מזל או כוכב למלאות שאלתו כי אם ברצונו ית'.
ח. יצמיד רגליו אחת לשניה שיראו כאילו הם אחד להדמות למלאכים דכתיב בהן "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א' ז') כלומר רגליהם נראים כרגל אחת, וטעם נוסף להצמד הרגלים להראות שהוא כמי שידיו ורגליו קשורות, שאינו יכול לברוח ולזוז ממקומו לעסקיו.
ט. באה לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. ובספר א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל "סגולה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפילה יעביר ג"פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי.
י. צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג, המלאכים מלעיגים עליהם.
יא. ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים.
יב. כתבו האחרונים שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפילת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו. אך יכול להתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו.
יג. מניח ידיו על לבו הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה, ביראה ובפחד, כמי שידיו ורגליו אסורות שאינו יכול לברוח ולזוז ממקומו לעסקיו.
יד. יש להתנועע בשעת תפלה, משום "כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך".
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] רמב"ן "ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו (שמו"ר יד א), כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א".
[4] אבע"ז וכתב "והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים ואני הייתי שם פעמים רבות".
[5] אבע"ז רשב"ם
[6] חזקוני
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן
[10] העמק דבר
[11] מלבי"ם
[12] אבע"ז
[13] אבע"ז רמב"ן
[14] רשב"ם
[15] רמב"ן
[16] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רשב"ם רבינו בחיי
[18] ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום. רבינו בחיי
[19] ולא הזכיר שמלות, ובפרשה של מעלה (ג, כב) הזכיר גם שמלות, וכן בעשייה (להלן יב, לה) הזכיר גם כן שמלות. ויש מפרשים הטעם לפי שהיה קשה בעיניהם ליקח שמלות מפני כובד המשא, אמר הקב"ה, איני מבקש מהם אלא כלי כסף וזהב, והם אמרו נקיים כל דבריו ונקח גם שמלות. פי' הטור
[20] חזקוני
[21] רמב"ן
[22] אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] רמב"ן
[25] חזקוני
[26] אבע"ז
[27] רשב"ם
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] ספורנו
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] רשב"ם
[32] אבע"ז
[33] רבינו בחיי
[34] רבינו בחיי
[35] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה