מקרא
שמות פרק ח
(כב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם י"א שהכונה לאלוהי מצרים ומשה מכנה אותו לגנאי "תועבה"[1] וי"א שתובצ מצרים הרי הוא צאן שהנו ודבר מאוס הוא במצרים מכיון שכל בשר והיוצא מן החי מאוס הוא בעיניהם ואותו[2] נִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הֵן האם אפשרי ש - נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ:
(כג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ איזה מקנה נזבח וכמה נזבח ממנו[3]:
(כד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אם תעשו מה שאומר לכם אז אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר ומה אני מתנה שתעשו - רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי ותסור זו המכה ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים[4]:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְקֹוָק וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה ל-[5] הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק:
(כו) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק משה באמת נהג עם פרעה ועבדיו בחמלה רבה והעתיר לה' שיסיר מהם המשחית אחר שידע שלא נגמר הענין שהרי עתה הטיל פרעה תנאי שלא כדבר ה' במה שאמר רק הרחק לא תרחיקו[6]:
(כז) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד:
(כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת כאשר עשה בצפרדעים[7] רק נשתנה שבפעם הזאת הכביד הוא לבדו את לבו ובמכות הקודמות החרטומים הכבידו לבו ולכן נאמר בפעם הזאת[8] וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם: פ
שמות פרק ט
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה אל ארמונו[9] וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(ב) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם אף על גב שהיקלת השעבוד מ"מ הרי עודך מחזיק בעבודתם ומשתעבד בהם[10]:
(ג) הִנֵּה מכת[11] יַד יְקֹוָק הוֹיָה בלשון הוה שאומר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה אומר על העומד בהוה הויה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית, כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים[12] בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד:
(ד) וְהִפְלָה פי' והבדיל[13] יְקֹוָק בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר:
(ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק מוֹעֵד למשה לֵאמֹר לישראל[14] מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ:
(ו) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם כלומר כל מה שמת היה ממקנה מצרים[15] וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד:
(ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אפילו[16] אֶחָד שהיה זה פלא מבואר, להתייחס רק לאל יתברך, כי אין מי שיוכל להבטיח בחיים זולתו אף על פי כן[17] וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם בזה לא שייך שישאל רפואה, דמי שמת מת, ומי שחי חי[18]: פ
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם כלומר מלא ארבע חופנים, של משה ושל אהרון פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה וזהו נס גלוי שחופנו של משה החזיק מלא ארבע חופנים[19] הַשָּׁמַיְמָהבהרבה מקומות נקרא האויר שמים. ומן האויר נחלק ונופל על כולם[20] לְעֵינֵי פַרְעֹה:
(ט) וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וזהו נס נוסף כי כל ארץ מצרים נתמלא אבק מן הפיח המועט ההוא[21] וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ שמגדל[22] אֲבַעְבֻּעֹת בועות[23] בְּכָל ואולי היה הרוח מכניס אבק גם בבתים ואין ניצל ממנו[24] אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
(יא) וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד כי כן דרך השחין על הברכים ועל השוקיים, כדכתיב "יככה ה' בשחין רע על הברכים ועל השוקיים"[25] לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כי בושו ונכלמו ליראות בחוץ ונסגרו בחדריהם[26] כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:
(יב) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם ולא בקש רפואה כסבור אבעבועות אלו מתרפאות כשאר אבעבועות של מכוה[27] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה: ס
נביא
שופטים פרק יא
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ שבאנו עתה אליך בעצמנו להראות הכנעה גדולה וחיבה יתירה, כי אם היה מפני הדחק, היה די לשלוח אחריך וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְקֹוָק אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ:
(י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח יְקֹוָק יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין מיד עוד טרם צאתכם למלחמה וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְקֹוָק בַּמִּצְפָּה כי שם נקבצו רבים מישראל והשכינה שורה על רוב צבור: פ
(יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה לי עליך ומה לך עלי, ולפי שמנוהו לראש, תלה הדבר בעצמו כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי:
(יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם:
(יד) וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:
(טז) כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה:
(יז) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:
(יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב במזרחה של מואב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב:
(יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי אשר נתן ה' לי היא ארץ ישראל:
(כ) וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:
(כא) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:
(כב) וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן:
(כג) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ בלשון שאלה:
כתובים
תהילים פרק עב
(ו) יֵרֵד דבריו כְּמָטָר עַל גֵּז הירק הגזוז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ ינטפו כגשם: (ז) יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק ישראל וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ עד עולם: (ח) וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם כל א"י מים סוף עד ים פלישתים וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי קצות אָרֶץ: (ט) לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים ספינות הבאות ממרחק וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ יכפו את קומתם וילקקו: (י) מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר תשורה ודורון יַקְרִיבוּ: (יא) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ: (יב) כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ: (יג) יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ: (יד) מִתּוֹךְ ממכות וּמֵחָמָס ומגזל יִגְאַל נַפְשָׁם ע"י משפט צדקה וְיֵיקַרמלשון יקר דָּמָם בְּעֵינָיו: (טו) וִיחִי שלמה וְיִתֶּן לוֹ הקב"ה מִזְּהַב שְׁבָא עושר גדול וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ: (טז) יְהִי פִסַּת בַּר רוב תבואה תגדל בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים מרוב השפע וגודל הפירות עצי הפרי יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: (יז) יְהִי שְׁמוֹ של שלמה לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ כל ימי עמידת השמש ינין יִנּוֹן עניין מלכות ושררה שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ שאדם יגיד לבנו שתהי חכם ועשיר כשלמה כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ: (יח) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: (יט) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: (כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי דוד כתב פרק זה לפני שנפטר:
משנת ההלכה
ה. צריך לדקדק מאד באמירת המילים של קריאת שמע ולכן צריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה' וכאלו אומר נשבה ה' ח"ו.
ו. צריך להתיז זיי"ן של תזכרו ושל וזכרתם שלא תדמה קריאתה לסמ"ך כי כל ז' הסמוכה לכ"ף שלאחריה דומה קריאתה לסמ"ך אם לא מתיזין אותה.
ז. צריך להדגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע ולא תראה אל"ף וכאלו אומר אישראל וכן יו"ד של והיו שלא יהיה נשמע כאלו אומר והאו וכן צריך ליתן ריוח בין וחרה לאף שלא יהיה נראה כאלו אומר וחרף.
ח. צריך ליתן ריוח בין מילה שאות שבתחלתה כאות שבסוף מילה שלפניה שלא תבלע אות אחת מהן כגון על לבבך על לבבכם ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ וכן בכל לבבך בכל לבבכם אלא שבהן צריך שלא יפסיק הרבה שהרי יש מקף בינתיים וצריך להסמיכן ואעפ"כ יתן ריוח והבדל בלשון שיהיה נשמע שקורא ב' למדי"ן:
ט. כל מילה שתחלתה אל"ף וסוף תיבה שלפניה מ"ם צריך להפסיק מעט ביניהם שלא תבלע האל"ף כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם וראיתם אותו ושמתם את וזכרתם את ועשיתם את שלא יהיה נראה כקורא מותם מותו מת.
י. ולא בקריאת שמע בלבד אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכל זה והוא הדין הקורא בתורה או בנביאים או בכתובים יש לו ליזהר בכל זה ומה שהזהירו בקריאת שמע הוא מפני שכל ישראל קורין אותה פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך הוצרכו להזהיר מפני עמי הארץ שאינם בקיאים בקריאה.
יא. יש מי שאומר שצריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה וראוי לחוש לדבריו ומי שלא הורגל לכווין בנגינת הטעמים ובפירוש המלות כראוי לא יעשה כן כיון שעל ידי כך תתבלבל כוונתו אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוין בשתיהן יחמיר ותבא עליו ברכה.
[1] ת"א ת"י
[2] רשב"ם אבע"ז
[3] אבע"ז
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] העמק דבר
[7] אבע"ז
[8] רבינו בחיי
[9] אבע"ז
[10] העמק דבר
[11] ת"א ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רבינו בחיי
[20] חזקוני
[21] רבינו בחיי
[22] רשב"ם
[23] רש"י
[24] רמב"ן
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] רמב"ן
[27] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה