מקרא
שמות פרק יד
(טו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי שהיה משה צועק ומתפלל, ואף על פי שאמר לו השם ואכבדה בפרעה, הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר וזה טעם מה תצעק אלי, שהיית צריך לשאל מה תעשה ואין לך צורך לצעוק, כי כבר הודעתיך ואכבדה בפרעה, ולא סיפר הכתוב צעקת משה, כי הוא בכלל ישראל[1] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:
(טז) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ לסלקו מידו לפי שהיו מהעם מחוסרי אמונה שבישראל אומרים שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו, לכך אמר הרם את מטך סלקהו מידך[2] וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ ובנטיית ידך גרידא תבקע את הים. וכן הוא אומר ויט משה את ידו על הים[3] וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:
(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון להם, אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים[4] וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
(יח) וְיָדְעוּ הנשארים ב -[5] מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ המוליך את עמוד הענן לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ המלאך מֵאַחֲרֵיהֶם ומתוך כך וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל וישם מאפל ביניהם כדכתיב ביהושע שלא יוכלו לקרב זה אל זה כל הלילה[6]:
(כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ למצרים וַיָּאֶר עמוד האש אֶת הַלָּיְלָה והלך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה[7] וְלֹא קָרַב זֶה מצרים אֶל זֶה ישראל לעשות איתם מלחמה[8] כָּל הַלָּיְלָה:
(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה כדי לייבש את קרקעית הים וקודם לכך -[9] וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו וייחרב מעיינו, השגיא למצרים ויאבדם, כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אע"פ שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם, וזה טעם וחזקתי את לב פרעה ויבאו אחריהם, שחזק לבם לאמר ארדוף אויבי ואשיגם בים, ואין מידי מציל, ולא זכרו עתה כי ה' נלחם להם במצרים[10]:
(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם המקום שהיה שם ים בתחלת הלילה בַּיַּבָּשָׁה רק אם נכנסו אפילו חצי פרסה בתוך הים יקרא תוך הים. כמו והאספסוף אשר בקרבו ולא היו באמצע המחנה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָהשנקרשו המים. וכתיב נצבו כמו נד נוזלים. ואחר עבור רוב ישראל המים שהיו להם חומה נמסו[11] מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם מגינים מן המצרים שלא יבואו עליהם מן הצד[12]:
(כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם:
(כד) וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר סמוך ליום בשעה שבני אדם משמרים ומצפים את הבקר[13] וַיַּשְׁקֵף יְקֹוָק אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן אותו זמן נתערבו יחד זה בזה לפני מחנה מצרים, ומצרים לא הורגלו לראות עמוד אש רק עמוד הענן וחשך בלילה וכשראו כן - וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם נתהממו בקול גדול שהיו צועקים להשיב את המרכבות אבל ישראל לא היו צריכים לא לעמוד הענן ולא לעמוד האש ואין להם לנטות ימין ושמאל כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם[14]:
(כה) וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת כיון שראו שהם בתוך הים נפחדו. ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם, ועמוקות באמצעיתן, והאופנים מגלגלין אותם בתוך העומק אל מורד המים, ולא היו יכולים להעמידם, ולא למשכם אצל שפת הים, מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק. ויסר מצרים את אופן מרכבותיו הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות שלא יורידום לעומק, וממשיכים אצל שפת הים. והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה כבדה עליהם, שלא היה שם אופן, והשפה גבוה וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם זו היא מלחמה שהקב"ה עושה עמנו בשבילם[15]: פ
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם כשעברו ישראל על שפת הים מעבר לים[16] וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו:
(כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר כשפנה הבוקר, ונעשה קרוב לחצי יום לְאֵיתָנוֹ כמו שהיה בתחילה וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ שחשבו שיוכלו לצאת מתוך הים[17] וַיְנַעֵר יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִםכאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין[18] בְּתוֹךְ הַיָּם:
(כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם שהיו חומה וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד אפילו אחד לא נשאר[19]:
(כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם בעוד שהמים כסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה, היו בני ישראל הולכים ביבשה שהיו שתי רוחות משמשות בים, וברוח אפך נערמו מים משמש לישראל, נשפת ברוחך כסמו ים משמש למצרים[20] וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
(ל) וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם אותו היום היתה תשועה גדולה שמשם ואילך לא ראו מצרים[21] וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם כשהיו ישראל על שפת הים ראו מיד את הים שב על פני המצרים וטבעו בתוכו[22]:
(לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד המכה[23] הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק שהוא אמת וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצונו[24] ואף במדבר לא ימותו ברעב[25]: פ
נביא
שופטים פרק יז
אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז
(א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ:
(ב) וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח נלקח בגניבה לָךְ ממך ואתי וְאַתְּ אָלִית מלשון אלה כלומר קללת את מי שגנב וְגַם אָמַרְתְּ הקללה בְּאָזְנַי מודה אני ש - הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיקֹוָק הואיל והודית ולא תחול עליך הקללה:
(ג) וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיקֹוָק שכשימצא אוציא אותו מִיָּדִי ואתן לִבְנִי להיות גזבר לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:
(ד) וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ ולא רצה להיות גזבר עבודה זרה וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף בשכר פעולתו ובתשע מאות הנותרים - וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ ועבר על לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים אזהרה על המשהה אליל בביתו:
(ה) וְהָאִישׁ הוא מיכיהו הנזכר בתחלה היה צדיק וקראו מיכיהו ואחר שעבד ע"ז קראו מיכה מִיכָה עשה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים בית עבודה זרה וַיַּעַשׂ אֵפוֹד בדמות אפוד שבבית המקדש וּתְרָפִים פסלים בצורת אדםוַיְמַלֵּא חינך אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לפסל לְכֹהֵן:
(ו) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל ואין מי שימחה ולכן אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: פ
(ז) וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה אמו מיהודה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם בבית לחם:
(ח) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא פרנסה וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ:
(ט) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא:
(י) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב מורה ומלמד וּלְכֹהֵן וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים לשנה וְעֵרֶךְ בְּגָדִים לשנה וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי אחר דבר מיכה ולעשות כאשר צוהו:
(יא) וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ מיכה וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו אוכלי שולחנו:
(יב) וַיְמַלֵּא חינכו לשרת שם מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה:
(יג) וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְקֹוָק לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן:
שופטים פרק יח
(א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל כי אם היה מלך, היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ נחלה מספיקה עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה: ס
(ב) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם אחד מכל משפחה חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם מהקצינים שבהם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל מנחלת יהודה היו (יהושע טו לג), ובני דן ישבו בהם כגרים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם:
כתובים
תהלים פרק עח
(לא) וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם בחשוביהם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל המובחרים שבהם הִכְרִיעַ: (לב) בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד בחטא המרגלים וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו: (לג) וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה כשהיו נעים ונדים במדבר עד שמתו: (לד) אִם אבל כאשר אמר להם ל- הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל חזרו בתשובה: (לה) ואז וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם חזקם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם: (לו) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶםבתפילה אבל זה היה רק בפיהם וכלפי חוץ וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ ישקרו לוֹ: (לז) וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ: (לח) ועכ"ז וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית האדם וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ כעסו וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ הראוי לעורר על החוטא: (לט) וַיִּזְכֹּר כִּי האדם הוא בָשָׂר הֵמָּה וטבעו לרדוף אחר התאוה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב זהו היצר הרע שעוזב את האדם בשעת מיתתו: (מ) כַּמָּה פעמים יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ מלשון עצבון בִּישִׁימוֹן: (מא) וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל במי מריבה וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ ובקשו סימן לראות האם הקב"ה בקרבם: (מב) לֹא זָכְרוּ אֶת חוזק יָדוֹ שהראם כשהוציאם ממצרים ב- יוֹם אֲשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר: (מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן בבירת ארץ מצרים: (מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן במכת דם: (מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם:
משנת ההלכה
המשך פרק לט
דיני תפילת שמונה עשרה
א. ברכה תשיעית ברך עלינו וכו' אחר בקשת הרפואה. שכשאדם חולה אז אינו מבקש על המזון, אבל אחר שנתרפא מבקש אחר פרנסתו לחזור ולהבריא גופו ונפשו.
ב. עיקר כוונת הברכה, לבקש מה' שנה טובה שיזמן השם יתברך לנו פרנסתינו בנחת שלא ע"י מתנת בשר ודם, ולא בצער, בהיתר ולא באיסור. ושלא יצטרכו ישראל זה לזה. כי בעוונותינו הרבים, עיקר חטאים שבישראל הוא בגלל חוסר פרנסה. ובברכה זו יש לאדם להתפלל על מזונותיו, כי האוכל בלי תפלה תחילה על מזונותיו, ממש מזונותיו לחם מגואל
ג. הרוצה לבקש תפילה אישית על פרנסה בברכת השנים, רשאי להוסיף בקשה לאחר אמירת קטע מן הברכה. אמנם אם רוצה רק להתפלל על העתיד, שלא יחסרו לו מזונותיו, לא יבקש כאן אלא בברכת שומע תפילה, כמו שיבואר להלן.
ד. ברכה עשירית ברכת תקע בשופר וכו', ועיקר כוונת הברכה לבקש מה' על ביאת המשיח במהרה בימינו וקיבוץ גלויות. וקריאת דרור בארץ ישראל שהוא בשופר.
ה. ומנהג טוב לכוין לבקש מהקב"ה לקבץ כל גלגולים שיש בעולם. ועלינו להתפלל שיהיו הנדחים, הם הגלגולים, שהם בדומם צומח חי מדבר, יהיו מתוקנים. ורשאי להוסיף את תפילת "יהי רצון וכו'" המודפסת בסידורים שתוכנו תפילה על גאולת כל טיפות הקרי שיצאו לבטלה, שגם הם צריכים קיבוץ חזרה לקדושה.
ו. ברכה אחת עשרה השיבה שופטינו וכו', יכוין לבקש מה' לחדש ימינו כקדם, בחזרת הסנהדרין ונדון בדיני התורה כראוי, כדין, וכשורה, בלי פחד ואימה. וגם היועצים והם החכמים והזקנים מנהיגי הדור והמלכות תחזור למקומה, בענין שיצא לנו שם לכבוד ולתפארת כאשר היה בתחלה
ז. ובתפלה זו יתפלל האדם על דייני ישראל העכשוויים שיהיו דיינים הגונים וישרים, לא דייני אלהי כסף, דיינים בלי תורה. ועל עוות הדין כמה מיני פורעניות בא לעולם, כי הם כסא ה'. אנו מתפללים שיבוא אותו זמן שהתורה תתקיים כראוי ה., רבתי בגוים רבתי בדעות.
[1] רמב"ן
[2] רבינו בחיי
[3] חזקוני
[4] רמב"ן פסוק ד
[5] אבע"ז ספורנו
[6] רשב"ם
[7] רש"י
[8] ת"י
[9] רבינו בחיי
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] העמק דבר
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רשב"ם
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רש"י
[19] אבע"ז
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רשב"ם
[23] רבינו בחיי
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה