מקרא
שמות פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן עתה הזכיר תחלת המצות שהיו על ידי משה ואהרן כי הם לבדם היו נביאי התורה כי אחריהם לא נתחדשה מצוה רק אם היתה לצורך שעה כדבר גדעון ואליהו[1] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לפי שפרשה של מצות היא זו, הוצרך לפרש היכן נאמרה, כמו שמצינו בשאר מצות מהן בסיני מהן באהל מועד ומהן בערבות מואב[2] לֵאמֹר:
(ב) הַחֹדֶשׁ נקרא חדש וירח בשביל חדוש אור הירח[3] הַזֶּה לָכֶם לא אמר דברו אל כל עדת בני ישראל החודש הזה לכם, כי היה במשמע שהמצוה לכל אחד מישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים, ואין המצוה כי אם לבית דין מומחין כמשה ואהרן, על כן בא הדבר לשניהם, לפיכך הזכיר לכם כלומר בית דין מומחה כיוצא בכם[4] רֹאשׁ לחירות ואותו תעשו ראשון ל -[5] חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א) וכן כלם ומה שאנו מוצאים שמות לחודשי השנה והם ניסן אייר סיון תמוז אב וכן כולם הנה הם שמות חדשים שעלו מבבל[6]:
(ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת למשפחה ואם יש הרבה אנשים במשפחה ייקחו שֶׂה לַבָּיִת כלומר ייקחו לפי הבית ולא לכל בני המשפחה[7]:
(ד) וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת הבית אוכל - מִשֶּׂה שלא יהיו מספיק בני בית לאכול שה אחד לבד ויבא להיות נותר ממנו[8] וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת במנין נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ הכמות שיכול לאכול תָּכֹסּוּ תתמנו עַל הַשֶּׂה שלא יהיה נותר ושיגיע לכל אחד כזית[9]:
(ה) שֶׂה תָמִים בלא מום זָכָר בֶּן שָׁנָה שנולד בשנה זו יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים או[10] וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
(ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת שיקשרנו וישמרנו כל אחד בביתו[11] עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם אחר חצות[12]:
(ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת שהם בשני צדי הפתח[13] וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה ליל ט"ו ניסן צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת יאכלו איתו עַל עם[14] מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
(ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא שאינו צלוי כל צרכו[15] וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל עם כְּרָעָיו וְעַל ועם קִרְבּוֹ שייראה שלם[16]:
(י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם מזומנים לדרך, כענין וישנס מתניו להורות על בטחון בלתי מסופק באל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא[17]וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי מצרים[18]:
(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי יש מפרשים גדולי מצרים כמו נתתיך אלוהים לפרעה[19] ויש מפרשים שהכונה לע"ז של מצרים[20]מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים לפי הפי' השני הכונה שע"ז של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ובשעת מעשה כתוב (להלן פסוק כט) וה' הכה כל בכור אדם וכל בכור בהמה, ולא הזכיר השפטים באלהיהם, כי למיתת הבכורות חרדו, שנאמר (שם פסוק ל) ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תועבותם וכתיב ומצרים מקברים אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים[21] וכל זאת כדי שיידעו כי אֲנִי יְקֹוָק:
(יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת שאתם מקיימים מה שציויתי אתכם[22] עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר[23]:
(יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן לדורות[24] וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לפני בא יום הראשון תַּשְׁבִּיתוּ וכשבא יום ראשון נמצא שהוא מושבת[25] שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי:
(טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ מלאכה שצריך לעשות לצורך אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
(יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת זה שמור משעת קצירה שלא יבואו עליו מים, וגם שמור משעת לישה שלא יבוא לידי חמוץ[26] כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם בין בארץ ובין בחו"ל[27]:
נביא
שופטים פרק יג
(טז) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וכל מאכלך וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיקֹוָק תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק הוּא:
(יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְקֹוָק מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ כאשר יתקיימו דבריך נעשה לך כבוד, לזה הודיענו מה שמך, לדעת את מי נכבד, כי פן לא נכירך אז:
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְקֹוָק לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי אני איני מבקש כבוד ותפארת מן האדם, כי מלאך אני וְהוּא פֶלִאי לא ידעוהו שוכני חומר, וגם כיון כי שם המלאך הוא לפי שליחותו והוא נשלח ברגע זה לעשות פלאות כמ"ש בהמשך "ומפליא לעשות", והיה עתה שמו פלאי: ס
(יט) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיקֹוָק וּמַפְלִא המלאך לַעֲשׂוֹת להוציא האש מן הצור וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים:
(כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה:
(כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְקֹוָק לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק הוּא:
(כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי מלאך אֱלֹהִים רָאִינוּ:
(כג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְקֹוָק לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ בשורה כָּזֹאת שנזכה לבן:
(כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְקֹוָק:
(כה) וַתָּחֶל רוּחַ גבורה מאת יְקֹוָק לְפַעֲמוֹ לבוא אליו לפעמים בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל: פ
שופטים פרק יד
(א) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה לתמנת וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים:
(ב) וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה אחרי שתתגייר קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה:
(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:
(ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְקֹוָק הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ שעל ידי כן יתגרה מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל: פ
כתובים
תהלים פרק עד
(טז) לְךָ יוֹם גאולת ישראל אַף לְךָ לָיְלָה ועכשיו הם בצרות אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ מאור התורה: (יז) אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם: (יח) זְכָר זֹאת אוֹיֵב אשר חֵרֵף יְקֹוָק וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ: (יט) אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ ישראל שנמשלו ליונה חַיַּת נפש עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח: (כ) הַבֵּט לַבְּרִית שכרת עם אבותינו כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת מדורי חָמָס: (כא) אַל יָשֹׁב דַּךְובתפילתו נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ: (כב) קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל מפי הבזוי כָּל הַיּוֹם: (כג) אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן רעש קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד:
תהלים פרק עה
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר בזה המזמור יתרצה לה' לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה לְאָסָף שִׁיר: (ב) הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים על הטובה הוֹדִינוּ גם על הרעה וְקָרוֹב בפינו שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ: (ג) כִּי אֶקַּח מוֹעֵד כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום: (ד) כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נְמֹגִים מוסדיאֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו הנה אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ עמודי הארץ סֶּלָה להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה: (ה) אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶןעל ישראל להחטיאם: (ו) אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם להתנהג כבעלי גאוה תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק אתם שמדברים בחוזק ובגידופים: (ז) כִּי לֹא מִמּוֹצָא השמש במזרח וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים מרוב השתדלו לכאן ולכאן לא תבוא לו הגדולה כי אם על ידי האל יתברך: (ח) כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים:
משנת ההלכה
פרק לו
דיני תפילת שמונה עשרה
א. נאמר בדברי הימים (ב פרק ו פסוק לב) "וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה". לפיכך העומד להתפלל שמונה עשרה בירושלים יפנה לכיוון מקום המקדש, ולפיכך אם עומד ברובע היהודי יתפלל לצד מזרח בהטיה מעט ימינה.
ב. אם עומד בכותל המערבי יש שנהגו להטות מעט ימינה לכיוון בית המקדש וקודש הקדשים, כיון שנאמר (מלכים א פרק ח פס' לה) "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". ויש נהגו להתפלל ופניהם כלפי הכותל ללא הטיה[28].
ג. העומד להתפלל בכל מקום אחר בארץ ישראל יפנה לכיוון ירושלים שנאמר (מלכים א פרק ח פסוק מד) "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְקֹוָק דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ".
ד. המתפלל בחו"ל יפנה לכיוון ארץ ישראל שנא' (מלכים א פרק ח פסוק מח) "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם".
ה. הרוצה להחכים יצודד מעט את פניו לכיוון דרום. והרוצה להעשיר לכיוון צפון.
ו. המתפלל בבית כנסת שהארון קודש אינו ממוקם בקיר שאליו הוא אמור להתפלל, למשל ארון קודש בבית כנסת בירושלים, שאינו בקיר המזרח, יפנה פניו למזרח ולא לארון קודש, ובלבד שלא יהיו אחוריו לארון קודש. ואם הקהל פונה לארון קודש אל יפרוש מן הציבור, אמנם אם חלקם פונים לכיוון הנכון יפנה לכיוון מזרח.
ז. נאמר בגמ' "לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת בבית הכנסת פירוש עם הצבור". ולכתחילה ראוי שכל המתפללים יתחילו תפילת שמונה עשרה יחד עם הש"ץ, ויתחילו ביחד באמירת ה' שפתי תפתח וכו'. אמנם גם אם התחיל אחר שכבר התחילו הציבור נחשב כמתפלל תפילה בציבור.
ח. "אמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור". ולכן הנמצא בבית הכנסת אסור להתחיל בתפילת שמונה עשרה בטרם התחילו בה הציבור, אלא אם כן חושש שאם ימתין להם יעבור זמן תפילה.
[1] אבע"ז
[2] חזקוני
[3] חזקוני
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] ת"י אבע"ז
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] ת"י
[12] רש"י
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] ת"א
[16] חזקוני
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[20] רש"י רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] העמק דבר
[28] כך שמעתי ממו"ר הר"ר אביגדור נבנצאל שליט"א כשמתפלל בכותל לא יטה לכיון המקדש כיון שיש לכותל קדושה מצד עצמו ומעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה