מקרא
שמות פרק ה
(י) וַיֵּצְאוּ מארמון המלך אל העם העובדים[1] נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן:
(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן צריכים אתם לקנות תבן מן המקומות מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ בחוצות ובשוקים כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר והנכם חייבים באותה כמות מי יודע כמה ישהו עד שימצאו[2]:
(יב) וַיָּפֶץ לשון פיזור הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ לאסוף[3] קַשׁ כתחליף - לַתֶּבֶן הקש הוא הנשאר בארץ אחר הקצירה. ותבן הוא נקצר והשכילו ישראל לצאת לשדות ולתלוש הקש ולעשות תבן כי לא הכל יכלו לקנות[4]:
(יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים דוחקים וממהרים לֵאמֹר לעם כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עפ"י גזרת פרעה שלא לגרע מתכונת הלבנים. היה אפשר לילך ביום א' לקשש תבן על ימים הרבה ואח"כ ימלא עבודת אותו יום. והיו מרויחים שעת הליכה והבאת התבן. אבל הנוגשים דחקו לומר דוקא באותו יום[5] כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן:
(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי שהיו מ -[6] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל שעשה משה האותות לעיני העם ולא נתעסקו במלאכתם גַּם הַיּוֹם שבאו משה ואהרן אל פרעה:
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ הם לא ידעו מה סיבת הגזירה וחשבו שהוא בגלל קמצנות פרעה[7]:
(טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת הם מביאים על[8] עַמֶּךָ המה המצרים המכים בחנם ובלי חמלה. הלא נושאים עון אשמה[9]:
(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם ועצלים ולכן -[10] נִרְפִּים אתם במלאכה עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיקֹוָק:
(יח) וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ גם אתם השוטרים[11] וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן ואותה כמות לְבֵנִים תִּתֵּנוּ:
(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם את חבריהם הנרדים על ידם בְּרָע ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לֵאמֹר לעם ישראל[12] לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(כ) וַיִּפְגְּעוּ אנשים מישראל[13] לא השוטרים כי שוטרי בני ישראל כשרים היו[14] אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם משה ואהרון מֵאֵת פַּרְעֹה:
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק חמסנו שהוא[15] עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ:
(כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי לָעָם הַזֶּה ואע"ג שלעיל אמר לו הקב"ה ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים[16]:
(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:
שמות פרק ו
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה שראית בפשע פרעה המתאמץ להחזיק בישראל בשבט עברתו תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם, כל כך יהא דחוק מתוך המכות וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ וכנגד מה שהפיץ עתה את ישראל בכל ארץ מצרים, יתאמץ לגרשם מארצו שלא ישאר בכלה אפילו אחד מהם[17]: ס
סליק פרשת שמות
נביא
(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים הוא השופט וישפוט בינינו:
(ח) פתח דבריו במשל הָלוֹךְ הָלְכוּ האם הלכו הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת /מלוכה/ מָלְכָה עָלֵינוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי וכי אחדל מליתן פריי הטוב אֲשֶׁר בִּי בפריי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים כי בשמן זית מכבדים את המקום בנרות המנורה (שמות כז כ), ואת האנשים במשיחת הכהנים והמלכים (כריתות ה ב) וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים וכי אעזוב עסקי ואלך להיות מתנענע ומטולטל בעבור צרכי העצים, כי אם אמלוך, אעזוב בעל כרחי עסקי לטרוח בצרכי המלוכה:
(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:
(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הנמשל לדבורה הנביאה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי דבש וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן הנמשל גידעון לְכִי אַתְּ מלוכי מָלְכִי עָלֵינוּ:
(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים בניסוך היין בבית המקדש וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד סוג של קוץ לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:
(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת לא דרך לעג, לצחק בי לאחר זה אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם שלא באמת תמשחו אותי, כי אם לצחק בי אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(טז) וְעַתָּה הנמשל אִם האם, בלשון שאלה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:
(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:
(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא ולא בגלל כבוד בית אבי:
(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה מה שהמלכתם את אבימלך בנו, הוא לכבוד גדעון וביתו שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:
(כ) וְאִם אַיִן ואם אין הדבר בעבור כבוד אבי וביתו כי אם בעבור שהוא אחיכם מן האם, אזי יהיה גמולכם תֵּצֵא אֵשׁ להיות שנאה ומריבה בין אבימלך ובין אנשי שכם ובית מלוא הסמוך לשכם ותאבדו כולכםמֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי יראת אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו שלא יהרגהו: פ
כתובים
(כ) ראוי לנו לומר כל יום בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס יתן לנו ישועה רבה מכל עומס שנוכל לשאת לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה המושיע אותנו עד עולם: (כא) הָאֵל הקב"ה וגבורתו הם לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת כח להוושע וְלֵיקֹוִק אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת היכולת להביא על אויבינו מוות בדרכים שונות: (כב) אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו וימחץ קָדְקֹד שֵׂעָר עשיו איש שעיר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו ואינו חוזר מרעתו: (כג) אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב את האויבים לארצם ולא יוכלו להכנס לגבול הארץ אָשִׁיב את האויבים מִמְּצֻלוֹת יָם במקומות שמקיף את ארץ ישראל שלא יוכלו להכנס לארץ: (כד) לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים בְּדָם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ יהיו מלאים מדמם של - מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ ממנו ישבעון: (כה) רָאוּ בית ישראל הֲלִיכוֹתֶיךָ על ים סוף אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי מלך על כל העולםבַקֹּדֶשׁ: (כו) קִדְּמוּ שָׁרִים ואמרו שירה אַחַר משה ואהרון נֹגְנִים שמנגנים לפניהם בְּתוֹךְ באמצע עֲלָמוֹת נשים הצדקניות שהיו עם מרים תּוֹפֵפוֹת לקחו התוף בידיהם: (כז) בְּמַקְהֵלוֹת בקהל רב בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל ארץ ישראל שהיא מקור השפע לכל הארצות: (כח) שָׁם בעבור הירידה אל הים שירדו שם בִּנְיָמִן צָעִיר זכה בנימן צעיר השבטים רֹדֵם לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם: (כט) צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ העוז הזה שהיה לך על האויב, אלהים צוה אותו, לפיכך הודו כולכם ואִמרו עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ העוזה הזאת אלהים אתה פעלת לנו אותה: (ל) מֵהֵיכָלֶךָ תקבל קרבנות עַל יְרוּשָׁלִָם שכינתך שורה לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי: (לא) גְּעַר חַיַּת קָנֶה עמלק וישמעאל שנמשלו לחית יער הדרה בין הקנים והם עֲדַת אַבִּירִים ביחס לשאר אומות שאינם אלא - בְּעֶגְלֵי עַמִּים כמו עגלים לעומתם מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף אינם מתרצים להכנע אלא בשוחד כסף בִּזַּר עַמִּים בזדון לבו מפזר עמים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ חפצים במלחמה בכל זמן: (לב) יֶאֱתָיוּ יבואו חַשְׁמַנִּים האנשים החשובים מִנִּי מִצְרָיִם וגם מ - כּוּשׁ תָּרִיץ ירוצו לשאת ב- יָדָיו תשורה לֵאלֹהִים על שהכניע את עמלק וישמעאל: (לג) מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה תמיד לעולם: (לד) לָרֹכֵב לה' היושב על כסאו בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז קול רוח נבואה לנביאים: (לה) תְּנוּ עֹז אמרו שכל החוזק הוא לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל ובעבור ישראל הראה גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים: (לו) נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:
משנת ההלכה
פרק לא
דיני הפסק בברכות קריאת שמע
א. אין להפסיק במהלך ברכות ק"ש בשתיקה, וכ"ש בדיבור. אמנם אם הפסיק אינו חוזר לתחילת הברכה, אלא ממשיך ממקום שפסק.
ב. אמנם אם הפסיק ונמשכה הפסקתו עד כדי שיכל לסיים מתחילת יוצר אור עד אחר גאל ישראל, דעת הרמ"א שחוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה, אם ההפסקה היתה מחמת אונס, כלומר מצב שעל פי דין היה אסור לו לברך. ולפיכך הנצרך ללכת לשירותים, או אם מצא דבר מטונף שאסור לברך בסביבתו, והפסיק כשיעור זה, חוזר לתחילת הברכה שפסק בה, וכן נהגו האשכנזים. ודעת השו"ע שגם במצב זה ממשיך ממקום שפסק, וכן נהגו הספרדים.
ג. אבל אם הפסקתו היתה מחמת סיבה טכנית כל שהיא, שמן הדין יכול להמשיך ולברך, ממשיך ממקום שפסק בו.
ד. מטעם זה אין להקשיב לקריאת התורה של מנין אחר אפילו אם אוחז בין הברכות, אמנם אם חושש שאם לא ישמע עתה, לא יהיה לו מנין אח"כ לשמיעת קריאת התורה, או שיודע שמחמת אונס ייאלץ לעזוב לפני שישמע קריאת התורה, י"א שמותר לו לשמוע בין הברכות (וכדין הפסקה בין הפרקים שיבואר להלן). וי"א[18] שלצורך קריאת התורה של יום חול, גם אם לא ישמע אין לו להפסיק.
ה. אם מפסיק ושוהה כדי להתפלל עם הציבור במנין, כגון שהתחיל ברכת יוצר בביתו, ובהגיעו לבית הכנסת רואה שעד שיגיע הציבור לשמונה עשרה יוכל הוא לגמור עד גאל ישראל, ימתין לציבור ואין זה נחשב הפסקה, וכן אם ממתין כדי לענות אמן, או לומר קדוש קדוש וכו', או קריאת שמע עם הציבור.
ו. בזמננו אין לשאול או להשיב שלום לשום אדם במהלך אמירת קריאת שמע וברכותיה, אפילו הוא אביו או רבו המובהק.
ז. מותר להפסיק משום הפסד ממונו בברכות קריאת שמע ובאמירת פרשיות קריאת שמע, אפילו באמצע פסוק, פרט לאומר פסוק ראשון של קריאת שמע, כלומר "שמע ישראל" וכו' ולאומר "ברוך שם כבוד" וכו'.
ח. במהלך אמירת ק"ש וברכותיה רשאים להפסיק לעניית הדברים הבאים: ברכו, אמן יהא שמיה וכו' עד יתברך, אמן שאחר דאמירן בעלמא, קדוש קדוש וכו' שבקדושה, ברוך כבוד ה' שבקדושה, אמן אחר ברכת הא-ל הקדוש, אמן שאחר שומע תפילה, עניית מודים דרבנן ורק אמירת המילים "מודים אנחנו לך", אמן שאחר ברכות העולה לתורה בין ברכה שלפניה בין ברכה שלאחריה, ואמנים שאחר ברכת כהנים.
ט. בין הפרקים של ברכות ק"ש כלומר בין קדיש לברכו, יוצר המאורות לאהבה, בין פרשת ואהבת לוהיה, בין והיה לויאמר, רשאי לענות מלבד על הנ"ל על הדברים הבאים: אמן על כל ברכה ששומע, ולברך על ראיית ברק או שמיעת רעם.
י. מנהג בני ספרד שעונים על חמישה אמנים ראשונים של אמירת הקדיש גם באמצע הפרק.
[1] אבע"ז
[2] הכתב והקבלה העמק דבר אמנם בתרגומים משמשע דקחו הכונה תאספו
[3] רש"י
[4] העמק דבר
[5] העמק דבר
[6] רש"י
[7] העמק דבר
[8] ת"א רש"י
[9] העמק דבר
[10] ספורנו
[11] אבע"ז
[12] ת"א ת"י רש"י
[13] רש"י
[14] רא"ם
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] יש מהאחרונים שהביאו בשם הלקט יושר עמ' יח שכתב בשם התרוה"ד שפעם איחר לתפילה בשבת ושמע קריאת התורה בין הפרקים אמנם אין לדמות זה לזה דקריאת התורה של שבת משה תיקן להם לישראל ויש בו דין משלים פרשיותיו עם הציבור וא"כ אפשר שיש חיוב על כל יחיד ויחיד אבל קריאת התורה של ימות החול שעזרא תיקל לישראל הינו חובת הציבור ולא כל יחיד ויחיד כמו שיבואר בהלכות קריאת התורה וא"כ אין להפסיק כיון שאינה חובה המוטלת עליו כלל לשמוע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה