מקרא
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְקֹוָק עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כבר הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם אז - [1]: פ
(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן הוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה'[2] אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם משה אמר שירה לאנשים הוא אומר והם עונין אחריו ומרים אמרה שירה לנשים[3] שִׁירוּ לַיקֹוָק ואמרו כל השירה, אלא על ידי שכתב כבר כל השורה לא הזכיר כאן אלא תחלתה[4] כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס
(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל אע"ג שהיו העננים הולכים לפניהם וא"כ היה לישראל ליסע בנסוע הענן. מכל מקום כך היה המדה בכל הליכות המדבר. שלא היה הענן זז מקומו עד שהכינו עצמם לנסיעה. והחלה ההכנה ע"פ דבר ה' ביד משה והכריחן משה תחלה להכין עצמם לנסיעה מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ מן הדר הכבושה והמיושבת[5] אֶל מִדְבַּר שׁוּר הוא מדבר איתן ושני שמות היו למדבר[6] וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה למרה[7] וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם ששם היו עד עתה מים מתוקים רק עתה נתהפכו להיות מרים, ולא יכלו לשתות מים ממרה, וזה היה נסיון חדש עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָהעתה נתחדש זה השם על פי דבר החדש שנתהוה שם[8]:
(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה היה ראוי שיתפללו אל ה' שיתן להם מים, והם באו בתרעומות על משה, שזה סימן שלא היה לבבם שלם עדיין[9]:
(כה) וַיִּצְעַק בתפילה[10] אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ לימד אותו יְקֹוָק עֵץ שהעץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ אם יקבל החק והמשפט אשר שם לו, ולא יחזור לסורו[11] והתחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם -[12]:
(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע שיבין מה מצווה לעשות לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה אלו מצות עשה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו אלו מצות לא תעשה וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה שלא יעבור עליהם. כמו ולא תלכו בחקות הגוי. וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם[13] אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ אשר רפאתי למים. כדכתיב לשון זה באלישע כשריפא המים. כל המחלה במים מדבר. כדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך[14]: ס
(כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים מספר שבאו למקום טוב, הפך ממרה, כי באלים עינות רבים והם מים מתוקים, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים, ולכן אמר[15] וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם:
שמות פרק טז
(א) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם אחז הכתוב דרך קצרה, כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף, ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סיןוכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף, ונסעו משפת הים ונכנסו עוד לתוך המדבר ועשו בו מסעות, דפקה ואלוש, ונסעו מאלוש, אשר הוא במדבר סין, וחנו בסיני[16] וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ב) וילינו וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְקֹוָק בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב: ס
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא ילקטו היום לצורך מחר[17] לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורתי[18]:
(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו לצורך שבת וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם אע"פ שבכל יום לא מצאו אלא עומר לגלגולת ביום הששי ימצאו כפליים שני העומר לאחד[19]: ס
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק הוֹצִיא אֶתְכֶם ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות[20]:
(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק כי היה הפלא במן גדול מאד, כי השליו הגיז אותו מן הים (במדבר יא, לא) ברוח כדרך העולם, אבל המן עתה נוצר להם יצירה חדשה בשמים, כענין מעשה בראשית ובפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו[21] בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְקֹוָק וְנַחְנוּ מָה אנחנו חשובים[22] כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְקֹוָק לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל מה שהתפללנו שיתן ה' לכם המזון בערב, בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם, רצוננו שיתן לכם בערב בשר לאכול, ולא לשבוע כמנהג המצרים אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בלבד לשבוע, שיהיה מספיק די שבעכם בִּשְׁמֹעַ יְקֹוָק אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְקֹוָק ומה שהתפללנו שתראו את כבוד ה', רצוננו שיתן לכם אלה בענין שיראה לכם שתלונותיכם הם עליו, ושהוא שמע את תלונותיכם[23]:
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם ע"י תלונתם שהראו שמאסו את דבר ה' ולא ילכו אחריו עוד במדבר בארץ לא זרועה, על ידי זה התרחקו מאת ה', צוה אל אהרן שיאמר להם דברי תוכחה ויחזירם בתשובה, ויאמר להם שיקרבו לפני ה' כמו שהיו תחלה עם קרובו ואלהים קרובים אליו, כי שמע ה' את תלונותיכם, וע"כ צריכים לשום לב לשוב אליו, בל יתרחק מהם ע"י תלונותיהם[24]:
(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר להתקרב לעמוד הענן[25] וְהִנֵּה כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן: פ
נביא
שופטים פרק יח
(יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ ואל תצעק על מה שאנו לוקחים מממיכה וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל:
(כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם:
(כא) וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם:
(כב) הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ התאספו בגלל זעקת מי שקיבץ אותם וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן:
(כג) וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ בני דן פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה מַה חסר לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ לרדוף אחרינו:
(כד) וַיֹּאמֶר אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ:
(כה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ בהיותך עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ הכעסנים שבינינו וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ:
(כו) וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ:
(כז) וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ:
(כח) וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם לא כרתו ברית עם אף אדם ואף אומה וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר סמוך לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:
(כט) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל כלומר ליעקב אבינו, שלא נחשוב שקראו על שם ראש משפחתם ששמו היה דן וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:
(ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן הוא הלוי הנזכר בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קט ב) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר 'מנשה' הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ הוא גלות הארון שהיה בימי עלי (שמואל א פרק ד) אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ:
(לא) וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה להיות להם לע"ז אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה: פ
שופטים פרק יט
(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל כי אם היה מלך לא היה מה שהיה, כי המלך היה מעניש את החוטאים, ולא היו, אם כן, ישראל נלחמים זה בזה כאשר יסופר. וכתב בסדר עולם (פרק יב), שגם זה היה בימי כושן רשעתים, קודם שעמד עתניאל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה:
(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו יש מפרשים שסרה מעליו והלכה לבית אביה אביה וי"א שזנתה ממש פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
(ג) וַיָּקָם אִישָׁהּ בעלה וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ להשיבו לַהֲשִׁיבָהּ וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ:
(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם הלילה שאחרי שלושת הימים:
כתובים
תהילים פרק עח
(סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר מוסב על כך שהארון נפל בידי פלישתים: (סב) וַיַּסְגֵּר מסר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר ובעמו ישראל שילח כעסו: (סג) בַּחוּרָיו את אנשי המלחמה אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ הבתולות לא הספיקו להתחתן כי חתניהם מתו במלחמה: (סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ חפני ופנחס בני עלי וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה מרוב שבכו על נפילת הארון בנ"י, לא נחשב העצב של האלמנות למאומה: (סה) וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן וכל זאת קרה כל עוד שהקב"ה החריש מלהעניש את בנ"י אך כשחטאתם התגברה הוא הקיץ והענישם: (סו) וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר כשנסו מפני פלישתים רדפו אחריהם והכו אותם מאחורה חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ כשנלקח הארון: (סז) וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף זהו משכן שילה שהיה בנחלת יוסף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר: (סח) וַיִּבְחַר להיות נחלתו אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב מאז עקידת יצחק: (סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים עניין גובה מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם: (ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן שהיה רועה צאן: (עא) מֵאַחַר עָלוֹת שהיה מחפש את הכבשים המיניקות כדי להוציא את הגדיים לתת להם לאכול ראשונים את העשב הרך הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ להיות מלך: (עב) וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם:
תהלים פרק עט
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף על חורבן בית המקדש מהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניואֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ ארץ ישראל טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים לגלי הריסות: (ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם חתכו בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לחתיכות, ונתנוהו לְחַיְתוֹ אָרֶץ: (ג) שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה