מקרא
שמות פרק ו
(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מקיים המציאות, לא ממציאו בלבד, אבל גם מקיימו[1] ולא כבשר ודם הבונה בית אין כחו בבית אלא עד שלא נבנה אבל אח"כ אין הבית עומד בכחו אבל התבל שנבראת בשם אלהים היא עומדת ומתקיימת בשם הוי"ה המהוה הכל. ובזה נכלל תשובה על שאלת משה שכסבור דגזרת פרעה נעשה שלא בהשגחה ממנו ית' אלא בטבע הענין. והשיב דגם הטבע היא בהשגחה[2]:
(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי דכתיב "אני אל שדי התהלך לפני" הראיתי להם שאני "אל שדי", שדי בברכותי, שהשפעתי להם טובה וברכתים בכל מכל וכל וּשְׁמִי יְקֹוָק דכתיב "אני ה' אלהי אברהם אביך" הראיתי להם שהייתי עמם בכל צרתם, שפירוש השם שאני הווה עם עבדי בצרתם, כמו שפירשתי למעלה. ואני הוכחתי עליהם מלכים, כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה, וגם ארבע מלכים מסרתי ביד אברהם. וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית. וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו, כגון - לבן ועשיו אבל - לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם כלומר - אבל לא נודעתי להם, שלא קיימתי להם בימיהם מה שנדרתי להם[3]:
(ד) וְגַם שלחתיך בעבור[4] הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:
(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם גם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי[5] וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי[6]:
(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק כמו שאני עומד כן יהיה דברי קיים[7] אני הוא הנותן המציאות ההוה לכל הנמצאות, ובזה הכח אוציאם שאשנה טבע קצתם[8] וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִםהבטיחם שיוציאם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם, ולא יהיו להם נכנעים ממקום שהם, כמו להעלות להם מס, ועל כן אמר - וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם שלא ימשלו בכם כלל וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם שיעשה בהם שפטים, עד שיאמרו מצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשינו, כי טעם גאולה כענין מכר בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם[9] וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם כאשר תקבלו את התורה על הר סיני[10] וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים תדעו כִּי אֲנִי יְקֹוָק העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם , ואני אֱלֹהֵיכֶם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק השם[11] הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי דיברה תורה כלשון בני אדם ודרך משל הוא, כאדם הנשבע שנושא את ידיו אל השמים[12] לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה ירושה היא לכם מהם, וגם תהיו מורישים אותם לבניכם[13] (ולא אמר "ירושה", שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ, אלא הורישוה לבניהם[14]) אֲנִי יְקֹוָק:
(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ לא הטו אוזן לדבריו אֶל מֹשֶׁה ולא בגלל שלא יאמינו בה' ובנביאו משה אלא- מִקֹּצֶר רוּחַ כאדם המשתוקק שימות בצער אשר הוא בו והוא מואס חייו מתוך פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו[15] ואעפ"י שהאמינו מתחלה כדכתיב ויאמן העם. שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה והנה עתה הכביד עליהם יותר[16]: פ
(י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מלת "לאמר" בכל התורה היא אמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות[17]:
(יא) בֹּא בא עמי והכנס בעיר ודבר אל פרעה כי אני אלך עמך אבל במקום אחר שהוא בזמן יציאה חוץ לעיר כתיב לך, כגון לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה[18] דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר שאע"ג שבני ישראל לא שמעו מקוצר רוח הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי ואינם רוצים לצאת, מפחד שלא יכביד עליהם עול פרעה וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה כל שכן שלא ישמע פרעה שמכיון שפרעה ראה שבני ישראל לא שמעו, כל שכן שלא ישמע הוא[19] וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם כי חשב שלא צרף אהרן עמו אלא בדבור ראשון שהיה דברו לעם[20]: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לפי שאמר משה ואני ערל שפתים צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ[21] והשוה אותם בשליחות ובזה ידבר אהרן גם לפרעה כי שניהם שוים בדבר ובגלל שלא יהיו נחשבים לשמוע להם אמר[22] - וַיְצַוֵּם פירוש המליכם על בני ישראל ועל פרעה, על דרך ויצוהו ה' לנגיד (ש"א יג יד), להוציא וגו' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ומעתה הנה מוראם על ישראל ועל פרעה, ואמר - לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם פירוש לסיבת פרט זה הקנה להם ה' בחינת המלכות על ישראל לבל ימאנו לצאת, ועל פרעה לבל יעכב על ידם, ומכאן אתה למד שיש רשות למשה ולאהרן לרדות באיש ישראל הממאן לצאת[23]: ס
(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בדין מנה את משה ואהרון שרים על ישראל, כי הם היו נכבדים מכל האומה, וזה כי ראובן בכור ישראל, ולא היו מצאצאיו אנשים ראוים להקרא בשם זולתי בניו הנזכרים שהיו מכלל ע' נפש שכבר מתו, כמו שבאר באמרו וימת יוסף וכל אחיו וגו' וכך היה מבני שמעון, אבל לוי שהאריך ימים על כלם גדל גם את בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם, באופן שיצאו מהם משה ואהרן ומרים[24] בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן:
(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן:
(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שחי עד שראה את משה ואהרון שגאלו את ישראל[25] שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(יח) וּבְנֵי קְהָת מה שלא מנה בני משה ובני חברון ובני איתמר היינו לפי שלא אירע בם מעשה, אבל מנה בני עמרם לפי שהוזכרו בתורה כמה פעמים, ובני יצהר מפני מחלוקת של קרח, ובני עוזיאל משום ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל, אך בני איתמר הוזכרו בדברי הימים בשביל עלי הכהן[26] עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם:
(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
(כא) וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי:
(כב) וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי:
נביא
שופטים פרק ט
(כב) וַיָּשַׂר מלשון שררה משל על ישראל בחזקה אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה של שנאה ומריבה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
(כד) לָבוֹא מה' היתה, למען יבוא גמול - חֲמַס גזילת המלוכה מ - שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:
(כה) וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ: פ
(כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם חשבו שיעזרם מול אבימלך:
(כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה כיון שעתה היה להם שמירה עם געל ואחיו וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים שמחה וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
(כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ הלא הוא פחות ונבזה וּמִי שְׁכֶם הלא בעלי שכם המה נכבדי ארץ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אין מעלה לאבימלך אלא שהוא בן ירובעל וכ"ש זבול שהוא פקיד גדעון ואבימלך ואם היה ראוי לעבוד זבול היה ראוי לעבוד את אנשי חמור אבי שכם וזה דבר בלתי ראוי ומי יתן את עם שכם בכללו בידי ואסור אבימלך מכל וכל מהיות מושל על עירוּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ:
(כט) וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה צוה שכל השומע יגיד לאבימלך שירבה צבאיו ויצא למלחמה כי התקשרו העם נגדו:
(ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ:
(לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה במרמה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ בגללך:
(לב) וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה:
(לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ: ס
(לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים:
(לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב:
(לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים: ס
(לז) וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר מהמקום החזק והגבוה של הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים:
(לח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ איפה דבריך אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ: ס
כתובים
תהלים פרק סט
(א) לַמְנַצֵּחַ לשבח עַל שׁוֹשַׁנִּים גלות ישראל והסנהדרין לְדָוִד: (ב) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם אומות העולם והצרות נמשלו למים עַד נָפֶשׁ: (ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן בוץ מְצוּלָה שבעומק המים וְאֵין מָעֳמָד ואין מקום מוצק לעמוד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת מים ששוטפים בחזקה שְׁטָפָתְנִי: (ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר יבש גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי: (ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת שעל רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ התחזקו מַצְמִיתַיהחושבים להצמית – להכרית אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי בכל זאת אָז אָשִׁיב כאילו גזלתי מהם: (ו) אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ: (ז) אַל יֵבֹשׁוּ בִי על ידי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ח) כִּי עָלֶיךָ בעבורך שאני עבדך נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי: (ט) מוּזָר כאיש זר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי: (י) כִּי קִנְאַת שהם מקנאים ב - בֵּיתְךָ בית המקדש אֲכָלָתְנִי וגרמה חורבנו וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי והם מחרפים את קדושת בית המקדש: (יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי הבכיה לַחֲרָפוֹת לִי באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות: (יב) וָאֶתְּנָה במקום לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל המה מביאים ממני משל בדרך לעג: (יג) יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון: (יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְקֹוָק ב - עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ: (טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט מָשָל על הצרות וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם:
משנת ההלכה
פרק לב
קריאת שמע
א. מיד אחר שסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה יאמר קריאת שמע ואין ראוי להפסיק אפילו בשהייה מועטת בין הברכה לק"ש מלבד מה שצריך כדי שיוכל לרכז מחשבתו בקבלת עול מלכות שמים
ב. מצוה מן התורה לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום, בבוקר ובערב, וצריך ליזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה, לפיכך קודם קריאת שמע יכוין בליבו, "הריני מכווין לקיים מצות עשה של קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים".
ג. אם לא כיון כונה זו יצא ידי חובה ואינו חוזר וקורא.
ד. מלבד כונה זו צריך לכוין את פירוש המילים שאומר, ולכוין לקבל על עצמו עול מלכות שמים, וכדרך שיתבאר להלן.
ה. אם לא כיוון פירוש המילים בפסוק ראשון, לא יצא ידי חובה, ויחזור ויקרא שוב.
ו. בשאר הפרשיות אם לא כיוון פירוש המילים, אינו חוזר וקורא.
ז. יכוין "שמע ישראל", שנצטוינו לשמוע ללמוד, ולהתבונן ולקבל עלינו, ש – "יקוק" אדון הכל, היה, הווה ומהווה כל, ויהיה, הוא - "אלהינו" מנהיג, ומשגיח בצורה פרטית על כל מעשינו, ושהוא הבדילנו לשמו, ולקחנו לחלקו, "יקוק" אדון הכל, היה, הווה ומהווה כל, ויהיה, הוא - "אחד" בכל העולמות, בשמים ובארץ, וד' רוחות העולם.
ח. כל המאריך בדלי"ת של אחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, ויאריך קצת בחי"ת כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שז' רקיעים והארץ כמנין חי"ת, אבל בדלי"ת צריך להאריך יותר, כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו, ומושל בד' רוחות העולם, וא"צ להאריך יותר מכשיעור זה.
ט. צריך להדגיש בדלי"ת שלא תהיה כרי"ש, ויטעימנה בפה יפה, ולא ידגיש ויאריך יותר מדאי שיישמע כאילו הד' נקודה בשו"א, שהרי כל אות שבסוף התיבה ואין נקודה תחתיה אין בה תנועה וקוראים אותה כעיצור, אלא יאריך במחשבתו להמליכו בד' רוחות, בקריאת הד'.
[1] ספורנו
[2] העמק דבר
[3] פי' ר' יוסף בכור שור אבל בספורנו פי' "אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, באותה המראה ולא שניתי בעדם שום טבע מטבעי הבלתי נפסדים. ולכן ראוי שאודיע זה לזרעם שלא קבלו זה מאבותם, למען הקים אותם לי לעם, ובכן אגאלם".
[4] פי' הטור
[5] אבע"ז
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] אבע"ז
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] פי' הטור
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] פי' הטור
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] אור החיים
[23] ספורנו אור החיים
[24] ספורנו
[25] ת"י
[26] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה