מקרא
שמות פרק טז
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח), אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל, כי מתחלה אמר (בפסוק ד) הנני ממטיר לכם לחם, כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם, ועתה הגיד כי נחשב להם לעון, ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם, כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם[1]:
(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל מצד מערב[2] הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל שהיה מצפה את המן ומכסהו ודרך טל לעלות וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס מפוזר[3] דַּק כַּכְּפֹר קרח דק[4] עַל הָאָרֶץ:
(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא תרגומו של מה ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין. כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו שלפיכך ויקראו בית ישראל את שממו מן על שהיו תמיהים ואומרים מן הוא כמו מה הוא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לְאָכְלָה:
(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִקְטוּ מִמֶּנּוּ כל אחד כרצונו, אחד המרבה ואחד הממעיט אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ בכל ענין שתלקטו, הן שתרבו ללקוט והן שתמעיטו, יהיה זה על כל פנים שיהיה הנלקט מזון לכל אחד כפי אכלו שישביע את הרגיל לאכול הרבה, ולא יתן מזון יותר מהראוי למי שהוא רגיל לאכול מעט, ושמה שילוקט הן על ידי המרבה ללקוט הן על ידי הממעיט יהיה עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת לא פחות ולא יותר, ושמי שילקוט בעד כל בני ביתו ילקוט עמר לכל אחד כ -[5] מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
(יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט יש מהם שהרבו ללקוט, ויש מהם שהמעיטו[6]:
(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ כולם לקחו במידה, שהמעט נתרבה בידם, והמרבה נתמעט בידו עד שבאו למידה שוה על ידיכם[7]:
(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר כדי לאכלו מחר, רק יבטחו בה' כי מחר ירד, אבל אין מצוה עליו לאכלו, ואם נשאר לו, שלא יוכל לאכלו, ישליכנו חוץ לאהלו[8]:
(כ) וְלֹא שָׁמְעוּ קיבלו אֶל מן[9] מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם מלשון רימה[10] תּוֹלָעִים וגם וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות[11]:
(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ בוקר שתי שעות ובוקר שתי שעות הרי ארבע שעות, ומארבע שעות ואילך -[12] וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד שכך ציוה אותם משה ולא אמר להם את הסיבה וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה שישראל עשו כאשר צוה אותם ושאלוהו צה יעשה בו ואיך יוכלו לאוכלו[13]:
(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק מיום ראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיקֹוָק מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ כמנהגכם שתאכלו היום. והנה מהעומר האחת עשו כל זה ובשלו הכל כרצונכם. ואכלו מה שיספיק לכם וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר שאומר לכם מה תעשו. והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת. רק בבקר הודיעם זה הסוד[14]:
(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה וכך בכל שבת מעתה -[15]:
(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לירידת המן ויום השבת היהיָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וחללו את השבת בהוצאת כליהם[17] וְלֹא מָצָאוּ: ס
(כח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לומר לישראל עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(כט) רְאוּ כִּי יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת ראו זה המופת שיתן לכם השם. שיתברר לכם כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט[18]:
נביא
(ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ:
(ו) וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ הוֹאֶל נָא וְלִין תישן פה וְיִטַב לִבֶּךָ:
(ז) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם:
(ח) וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם:
(ט) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב שסמוך לשקיעה אור השמש וחומו רפה מאד לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם הרי תצטרך לחנות במקום כלשהו היום כיון שלא תספיק להגיע לביתך ולכן עדיף לך ל - לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ:
(י) וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח ממול יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים כלומר טעונים כל טוב ולכן פחד משודדים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ:
(יא) הֵם עִם סמוך ל - יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה נסור מהדרך אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי שרק גויים דרים בה אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה לכן נלך עד ש- וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה:
(יג) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ לְךָ נמהר ללכת כדי ש- וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה:
(יד) וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ וַתָּבֹא מתחת לאופק כלומר שקעה לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן:
(טו) וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן:
(טז) וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי בני בנימין:
(יז) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא:
(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יְקֹוָק אֲנִי הֹלֵךְ לשילה ששם היה המשכן ואע"פ שאני הולך לדבר מצוה בכל זאת -וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה:
(יט) וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ כלומר פילגשו וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר וא"כ אין צורך לכלכל אותנו אלא רק מקום ללון:
כתובים
תהילים פרק עט
(ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: (ה) עַד מָה מתי יְקֹוָק תֶּאֱנַף תכלה בחרון אפך לָנֶצַח בזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תאנף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו וא"כ ראוי ש - תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ ולכן -: (ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ שבוערת בנו אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: (ז) כִּי אָכַל ה' אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים וא"כ כבר קיבלנו עונשינו: (ח) אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: (ט) עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר בעבור כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בגיים בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: (יא) תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת צעקת ה- אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר תתיר מן המאסר בְּנֵי תְמוּתָה ותביא אותם לחיים: (יב) וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: (יג) וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:
תהלים פרק פ
(א) לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים ישראל עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר במזמור זה דוד המלך רומז על ג' גלויות: (ב) רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה לתפילתנו נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף עמ"י נקרא על שם יוםף שכלכלם במצרים יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה והראה את גבורתך: (ג) לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה אלו תקופות שבנ"י היו צריכים את תשועת הקב"ה דוד המלך מבקש מהקב"ה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ אפי' שאינם ראויים לכך וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ: (ד) אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה: (ה) יְקֹוָק אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ כעסת בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה