מקרא
שמות פרק ב
(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם שהיה משה בורח מפני פרעה עד שנולד גרשם שהיה משה אז קרוב לבן שמונים שנה, שהרי אליעזר נולד בדרך בלכתו בשליחות האל יתברך למצרים, ואז היה בן שמונים שנה וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ כל זמן שהיה אותו מלך חי היה תקותם שכשימות תתבטל גזרתם כשראו שמת ולא נתבטלה הגזירה אין לדבר עוד סוף[1] וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו וגם ראיתי את הלחץ[2]:
(כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם צעקתם[3] מפני נוגשי פרעה כמו שכתוב בסמוך "ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו"[4] תפלת קצתם שהתפללו אז מצדיקי הדור, כאמרו ונצעק אל ה', וישמע קולנו[5] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ שנשבע וגם את הגוי אשר יעבודו וגו'[6] ל -[7] אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב ונשלם זמן השעבוד של ד' מאות שנה משנולד יצחק שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים[8]:
(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השגיח עליהם ולא הסתיר עוד פניו מהם, כענין כי ראיתי את עני עמי, כי באה צעקתו אלי כמו שהעיד אחר כך באמרו ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וַיֵּדַע אֱלֹהִים ידע נגעי לבבם ושהיתה תפלתם וצעקתם בכל לב, כמו שספר אחר כך באמרו כי ידעתי את מכאוביו[9]: ס
שמות פרק ג
(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר המרעה המשובח הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר שהתגלה עליו הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה להר סיני[10]:
(ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֵלָיו שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה[11]בְּלַבַּת שלהבת[12] אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה מין קוץ[13] לפי שהיה בצרה כמותם. פירוש נוסף לפי שא"א לעשות צלמים מסנה שהוא כולו שיח קוצני[14] וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל אפי' במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היה גחלת כלל[15]:
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר נשרף[16] אינו מתבער מן העולם[17] הַסְּנֶה:
(ד) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי סָר לִרְאוֹת[18] וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה מה שקורין מלמעלה לנביא בשם כפול לפי שהקול היה כוחו גדול, כענין שנאמר (תהלים כט, ד) קול ה' בכח, ומכח הקול ותקפו נשמע קול הברה. וקריאת משה היתה פעם אחת ונשמע למשה שתי פעמים[19] וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אפילו במקום שאתה בו עתה[20] אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אלהי כל אב מאבותיך, כי כלם יקראו לאיש אב[21] אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם החמס שנעשה להם בסתר שלא יראוהו בני אדם, אני ראיתיו וְאֶת צַעֲקָתָם ששומעין הכל, אני[22] שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו צעקתם שצועקים מפני שנוגשים אותם שמעתי[23] כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו מה שיש בלבו המכאוב, אני ידעתי[24]:
(ח) וָאֵרֵד שנתגליתי על ההר הזה באש כטעם וירד ה' על הר סיני (להלן יט כ) לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה שאוירה טוב לבני אדם, וכל טוב ימצא בה, ושהיא – וּרְחָבָה שיעמדו בה כל בני ישראל במרחב. או פירוש "רחבה" שיש בה רחבות, שפלה ועמק ומישור, גדולים וקטנים, ואין רובה הרים וגאיות[25] אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא הזכיר הגרגשי, אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש. אי נמי לכך לא הזכירו כאן ולא בפסוק כי ילך מלאכי לפניך (להלן כג, כג) שאינו מזכיר אלא אותם שנלחמו והכריתום[26]:
(ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת תפילת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וקיבלתי תפילתם[27] וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם והזידו עליהם[28]:
(י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה והתרה בו[29] וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה הרי לא יחשיב את התראתי[30] וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ שתגזור אומר ויקם לך (איוב כב,כח) בכל אשר תפנה שם, ובזה יכירו הכל ששלחתיך ויחשיבו אותך ואת דבריך, כענין גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה אף על פי שאינם ראוים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים[31]:
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מי הוא השולח אותך כלומר באיזו מדה הוא שולחך אלינו אם במדת אל שדי שעמדה לאבות אם במדת רחמים העליונים לעשות בו אותות ומופתים מחודשים ביצירה וידוע שאפילו המלאכים אין להם שם עצמי כי אם על שם הפעולה. כל שכן הקב"ה פעולתו הוא שמו. וא"כ יהיה השאלה באיזה אופן תצא פעולה זו הנפלאה לאורה[32] מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה אין אופן הגאולה ברור כעת. משום שזה תלוי בהכנת המקבלים. ואם כן אהיה מתנהג בפעולתי כפי אשר אהיה בכח ישראל אשר יתנו לי[33] וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא נאה שיקראו לי בשמי המיוחד לכל צרכיהם ועניניהם ק"ו מבשר ודם שאין קוראים אותו בשמו, אלא כך יהיו קוראים לי בשם ה' אלקי אבותיכם שהוא לשון אדנות ומלכות[34] יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם בשם הזה אני רוצה להקרא לעולם שיזכירוני בכל הדורות ויאמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב[35] וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי לא לעולם ישכח ברית אבות, וכל הדורות כאשר יזכירו "אלהי אברהם יצחק ויעקב" ישמע אל ויענם[36]:
(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי הנעשה לָכֶם בְּמִצְרָיִם על ידי המצרים[37]:
(יז) וָאֹמַר כך אני גוזר[38] אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ ואפילו וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה אלא עד שאעשה כל נפלאותי בקרבו[39]:
נביא
שופטים פרק ז
(כא) וַיַּעַמְדוּ אִישׁ כל אחד מישראל תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, וַיָּרִיעוּ ויניסו וַיָּנוּסוּ אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס כי נעשה מבוכה ביניהם:
(כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם יְקֹוָק אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל עד טַבָּת שם מקום:
(כג) וַיִּצָּעֵק התאסף אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן אָשֵׁר וּמִן כָּל מְנַשֶּׁה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן:
(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם כדי שמדין לא יוכלו לעבור אֶת הַמַּיִם קחו המעברות מן הנחל אשר היה סמוך להם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן:
(כה) וַיִּלְכְּדוּ בני אפרים את שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
שופטים פרק ח
(א) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ בתחילת המלחמה כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה מה חשוב מה שעשיתי בתחילתו כָּכֶם כמה שעשיתם אתם בסוף הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם הנצחון שעשיתם בסוף המלחמה, הוא יותר גדול מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר מהנצחון שעשו אני עם משפחתי אביעזר בתחלתה:
(ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז כשדבר על לבם, והודה להם על הנצחון והיכולת רָפְתָה רוּחָם רוח הכעס מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה:
(ד) וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים:
(ה) וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת ישראלים היו תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן:
(ו) וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כי אם אינם עתה בידך, אין גבורה ברדיפה כִּי כדי ש- נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם:
(ז) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן לָכֵן בְּתֵת יְקֹוָק אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת עם קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת ועם הַבַּרְקֳנִים:
(ח) וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת כמו שדיבר עם אנשי סכות וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת:
(ט) וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה: פ
(י) וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר שם מקום וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב:
כתובים
תהלים פרק סו
במזמור הזה דוד המלך ממשיך ומשבח את הקב"ה
(א) לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל הָאָרֶץ: (ב) זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ בזמר ושיר שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ: (ג) אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא כל אחד מ- מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ כשאתה מראה לעולם את כחך ומרוב פחד לא יוכלו יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ: (ד) כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה ולא יחזרו לסורם: (ה) אז יאמרו בני ישראל זה לזה לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה מעשיו נוראים עַל עבור בְּנֵי אָדָם: (ו) הָפַךְ יָם סוף לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר הירדן בימי יהושע יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ בישועה שבאה ממנו: (ז) והנה הוא מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ על כל ה- עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים הסרים מדרך הטוב אַלירימו יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה שלא ירום ידם: (ח) בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ על נפלאותיו וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ: (ט) הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים ולא יכלו לכלות אותנו וְלֹא נָתַן לַמּוֹט ליפול ללא תקומה רַגְלֵנוּ: (י) כִּי בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים ע"י הצרות שאתה הבאת עלינו צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף כמו צורף שמסיר את סיגי הכסף מהמתכת וכך נתמרקו עוונותינו: (יא) הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה מקום צר שַׂמְתָּ מוּעָקָה צרה וצוקה בְמָתְנֵינוּ: (יב) הִרְכַּבְתָּהשלטת אֱנוֹשׁ מלכי האומות לְרֹאשֵׁנוּ וחשנו כאילו בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם אבל בסוף הדבר וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה לרווחה: (יג) כשתבנה את ביהמ"ק אָבוֹא בֵיתְךָ ואביא בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם אפרע לְךָ נְדָרָי שנדרתי בשעת הצרה: (יד) אֲשֶׁר פָּצוּ נדרו שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר בעת צרה לִי: (טו) קרבנות עֹלוֹת מֵחִים שמנים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים תישים סֶלָה לעולם כי ביהמ"ק האחרון לא יחרב לעולם:
משנת ההלכה
פרק ל
ברכות קריאת שמע
א. אנשי כנסת הגדולה תקנו לברך שני ברכות לפני ק"ש, והם: יוצר אור, ואהבה רבה ואחת לאחר ק"ש גאל ישראל, ובערבית שתים לפניה ושתים לאחריה, ואמרו בירושלמי [ברכות פ"א הל' ה'] שתיקנו על שם שבע ביום הללתיך.
ב. נפסק להלכה שברכות של ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש, כברכת התורה וכברכת המצות, אלא תקנו לאומרם לפני ק"ש ולאחריה. ולפיכך גם מי שקרא ק"ש בלא ברכותיה קודם התפילה, חוזר ואומר ברכותיה אפילו אחר שעבר זמן ק"ש, וקורא גם ק"ש עם הברכות.
ג. ברכה ראשונה יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא את הכל, להוציא מדעת המינים ששתי רשויות הן, פועל טוב ופועל רע, לזה אומר שאינו כן אלא שהקב"ה ברא האור והחשך ולכן עושה שלום ביניהם, כלומר דהאור שומר עתו והחשך שומר עתו ואין משיגין גבול זה לזה.
ד. ראוי למשמש בתפילין של יד כשאומר ובורא חושך ויש ממשמשים גם בשל ראש כשאומר יוצר אור[40].
ה. יש שכתבו שראוי לשבת בברכות ק"ש.
ו. צריך להפסיק בין יוצר ובין אור כדי שלא ישמע יוצרור.
ז. יוצר משרתים ואשר משרתיו תקנו לומר כך משום שאמרו חז"ל בחגיגה (י"ג:) שבכל יום נבראים מלאכים מנהר דינור וזהו יוצר משרתים אותם הנבראים בכל יום, ואשר משרתיו הם כמו מיכאל וגבריאל שמשמשים תמיד לפניו יתברך.
ח. יש אומרים רצון קוניהם כלומר הקונה היחיד של נקנים רבים, וכן גירסת הרמב"ם ועוד ראשונים, וכן על פי האר"י ז"ל. ויש אומרים קונם וכן הוא במעשה רב.
ט. יש אומרים ומברכים ומשבחים וכו'. וי"א ומברכין ומשבחין וכן הוא על פי כוונות האר"י ז"ל.
י. בשפה ברורה ובנעימה קדושה וכו' יש גורסים הדלי"ת בחול"ם קדוֹשׁה, ומתייחס על הנאמר למעלה ממנו, כלומר ובנעימה קדושה. ויש גורסים בשורוק בְרוּרָה וּבִנְעִימָה. קְדֻשָׁה כֻּלָּםותייחס לנאמר אחריו, כלומר שעונים בשפה ברורה ונעימה את הקדושה.
יא. יש אומרים עונים ואומרים ביראה קדוש ויש גורסים עונים באימה ואומרים ביראה.
יב. שינויי התיבות שיש בין נוסחא לנוסחא אינו נחשב שינוי מנוסח התפילה, ולשני הנוסחאות יש מקום ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ולכן כל אחד יחזיק בזה כמנהג אבותיו.
[1] פי' הריב"א
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] חזקוני
[5] ספורנו
[6] חיזקוני
[7] רשב"ם
[8] חזקוני
[9] רמב"ן ספורנו
[10] ת"א
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] אבע"ז
[14] פי' בעלי התוספות
[15] רשב"ם
[16] ת"א
[17] דעת זקנים
[18] בספר תולדות יצחק פי' "וירא משה שאינו אש גופני אלא הוא יי' כשסר לראות ולזה בוער ואינו אוכל שהשם יתברךאינו אש גשמי לשיהיה אוכל" אמנם באבע"ז פי' כפשוטו שה' ראה ועיין מלבי"ם שעד עכשיו ראה משה ביני בשר בכח הדמיון ועכשיו היה צריך לכח נבואי ולהתפשטות הגשמיות וזהו וירא ה' כי סר לראות בכח נבואי ויקרא אליו ה' קריאה חדשה נבואית וכו'.
[19] רבינו בחיי
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] אבע"ז
[25] פי' הטור
[26] רמב"ן
[27] ספורנו
[28] אבע"ז
[29] ספורנו
[30] ספורנו
[31] ספורנו
[32] רמב"ן העמק דבר
[33] העמק דבר
[34] חזקוני
[35] רבינו בחיי
[36] רמב"ן
[37] ת"א ת"י ספורנו
[38] אבע"ז
[39] ת"א רמב"ן
[40] אמנם עיין בבן איש חי שכתב על זה שהוא מנהג בורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה